כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק שיקום נשלף ברפואת השיניים - Removable dental prostheses
הופניתם מהדף שיקום נשלף ברפואת שיניים (תותבות) לדף הנוכחי.
| שיקום נשלף ברפואת השיניים | ||
|---|---|---|
| Removable dental prostheses | ||
| שמות נוספים | שיקום נשלף ברפואת שיניים (תותבות) | |
| יוצר הערך | ד"ר נילי טיקוצקי מוסקוביץ | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – בריאות השן וחלל הפה
שיקום נשלף (Removable dental prostheses) הוא מבנה המכיל שיניים תותבות, המונח בפה המתרפא ומשמש להחזרת התפקוד והאסתטיקה שסופקו על ידי השיניים.
שיקום נשלף יכול לספק פתרון זמני או קבוע לחוסר שיניים, והתותבת בה נעשה שימוש יכולה להיות שלמה או חלקית. תותבת שלמה הנה שיקום יעיל ומתאים כאשר מתייחסים לכל בעיותיו של המתרפא הנובעות מאובדן השיניים ומתאימים את התותבת, תוך שימוש בידע ובאמצעים שהתפתחו עם השנים ברפואת השיניים, כגון תוספת שתלים.
הסיבות לביצוע שיקום נשלף
שיקום נשלף מבוצע הן כטיפול קבוע והן כטיפול זמני:
- שיקום נשלף קבוע: כאשר אין אפשרות לביצוע שיקום קבוע, בשל סיבות אנטומיות, בריאותיות, פסיכולוגיות או כלכליות.
- שיקום נשלף זמני: עד להכנת שיקום קבוע שאינו נשלף.
על פי סקר עדכני שנערך באירופה, שיקום נשלף נפוץ יותר באוכלוסיות מבוגרות יותר, באזורים כפריים, באוכלוסיות ממעמד חברתי-כלכלי נמוך, ובאנשים בעלי השכלה נמוכה יותר והכנסה נמוכה יותר [1].
שכיחות השימוש בשיניים תותבות באוכלוסיה הכללית יורד עם השנים בשל שיפור במצב הדנטלי הכללי באוכלוסיה, גישה שמרנית של רפואת השיניים המעדיפה שיקום שיניים על פני עקירתן, וכמובן- העליה בשיקום חוסר שיניים באמצעות שתלים.
סוגי שיקום נשלף
קיימים שני סוגים עיקריים של שיקום נשלף:
- תותבת שלמה: מבוצעת כאשר אין בלסת שיניים.
- תותבת חלקית: מבוצעת כאשר רק חלק מן השיניים בלסת חסרות.
מכיוון שגם בשיקום הפה באמצעות תותבות נעשה לעתים קרובות שימוש בשתלים, לכל סוג תותבת יש שני תתי-סוגים:
- תותבת שלמה ותותבת שלמה נתמכת שתלים.
- תותבת חלקית ותותבת חלקית נתמכת שתלים.
השימוש בתותבת שלמה
תותבת שלמה נועדה להשלים את כל הרקמות החסרות בפה מחוסר שיניים: השיניים והרכסים האלבאולריים (Alveolar ridges), כלומר העצם שבתוכה ישבו השיניים. על התותבת להתאים למבנים האנטומיים השונים בסביבתה: הלשון, החך, הלחי, שרירי השפה ושרירי הלעיסה. אי התאמה לאחד המבנים יתבטא בפצעים, אי נוחות בתפקוד, בעיות בהגיית מילים (Phonetics) וחוסר יציבות של התותבת.
השינויים שחווה המתרפא עם קבלת תותבת חדשה
בקבלת תותבת חדשה, על המטופל להסתגל למספר שינויים עיקריים:
- שינויים בדפוסי האכילה: הלעיסה עם תותבת היא פחות יעילה באופן משמעותי, ומחייבת חיתוך המזון לחתיכות קטנות בסכין ובמזלג והימנעות ממזונות מסוימים.
- שינויים בדיבור: הדיבור משתנה מעט, בשל העובדה שהלשון נוגעת בתותבת (העשויה פלסטיק) במקום בחך בזמן הדיבור. לעתים גם העמדה החדשה של השיניים בתותבת שונה מזו של השיניים הטבעיות, וכך הגיית הצלילים "ס" ו- "ז" נשמעת שונה מהגייתם לפני הכנסת התותבת לפה.
- שינויים במראה הפנים: מראה הפנים משתנה לעתים באופן דרמטי, בשל שינויים במתח השרירים.
רצוי מאד שהן רופא השיניים והן המתרפא יהיו מודעים להיבטים הפסיכולוגיים והמעשיים הרבים של שיקום באמצעות תותבות, שכן עם המודעות מגיעים גם הפתרונות.
הפתרונות להסתגלות מוצלחת לתותבת
יש לקחת בחשבון שתקופת ההסתגלות לתותבות הנה ארוכה- בין שלושה שבועות למספר חודשים. גם כשלמתרפא כבר הייתה תותבת, והיא הוחלפה בחדשה, גם אז צפויה תקופת הסתגלות לא קצרה, שכן מסתבר שהמוח ומערכת שרירי הפנים זקוקים לתקופת הסתגלות להימצאותו של "גוף זר" בפה.
על רופא השיניים להשתדל להכין את התותבת באופן המעולה ביותר, כך שתתאים באופן מרבי למתרפא. אסתטיקה משופרת תסייע לשיקום דימוי הגוף שנפגע והעמדת שיניים נכונה תשפר את יעילות הלעיסה ואת נוחות ההגייה.
תותבת שלמה תחתונה כמעט תמיד בעייתית מאד עבור המתרפא: היא מוזזת ממקומה כל הזמן על ידי תנועות הלשון ושרירי הלעיסה, אינה מאפשרת לעיסה ודיבור נינוחים, ועלולה ללחוץ על אזורים רגישים ברקמה ולגרום לפצעים. בשל הבעייתיות הידועה הזו, הורה איגוד הבריאות האמריקאי לרופאי השיניים להמליץ למטופליהם על הרכבת תותבת תחתונה על גבי שני שתלים, ונימק זאת בכך שטיפול זה עדיף בהרבה על תותבת שלמה תחתונה ללא שתלים. השתלים מחזיקים את התותבת במקומה והיא אינה זזה. בדרך זו, המתרפא נהנה מתחושת בטחון ומיכולת לעיסה משופרת.
ביבליוגרפיה
- ↑ Zitzmann NU et al. What is the prevalence of various types of prosthetic dental restorations in Europe? Clin Oral Implants Res. 2008 Mar;19(3):326-8.
המידע שבדף זה נכתב על ידי משתמש:נילי טיקוצקי מוסקוביץ