Arbovirus antibody, IgG and IgM בנסיוב ובנוזל השדרה

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
Arbovirus Antibody, IgG and IgM בנסיוב ובנוזל השדרה
'
מעבדה	אימונולוגיה
תחום	זיהוי הדבקה על ידי נגיפי Arbo
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

סיוע באבחון של arboviral encephalitis כמו (California (LaCrosse), St. Louis, Eastern equine and Western equine encephalitis).

"נגיפי arbo" הוא כינוי לא פורמלי לכל נגיף המועבר על ידי וקטורים פרוקי-רגליים (arthropods). נגיפים אלה יכולים להדביק יצורים חיים כאדם אך גם צמחים. באדם, תסמיני הדבקה עם נגיף arbo נמשכת לרוב 3-15 יום לאחר החשיפה לנגיף והיא נמשכת 3–4 ימים. המאפיינים הקליניים השכיחים ביותר הם חום, כאבי ראש, חולשה, אם כי עלולים להתרחש גם אנצפליטיס ו- viral hemorrhagic fever (Schueler וחב' ב-freeMD משנת 2008).

בשעה שהנגיף נמצא בתוך הפונדקאי, הוא מתרבה וגורם ל-viremia, מצב בו כמויות גדולות שלו נמצאות בדם (Weaver ב-Arch Virol משנת 2005). הכמות הגדולה של הנגיף בדם הפונדקאי מאפשרת לאחרון להעביר את הנגיף לאורגניזם אחר הבא במגע עם הדם הנגוע. גם כאשר וקטורים מנוגעים בנגיף ממציצת דם נגוע, הם מעבירים אותו לפונדקאים לא נגועים. אם viremia אינה מושגת בבעלי חוליות, הנגיף אינו יכול להיות מוחזר לווקטור (Bowen ו-Nemeth ב-Current Opin Infect Dis משנת 2007). דוגמה ליחסי הגומלין בין הווקטור והפונדקאי, נמצאת בהעברת WNV. נקבות יתושי Culex מעדיפות את הדם של צִפּוֹרי שִׁיר passerine birds)) מה שהופך את האחרונים לפונדקאי הנגיף (Lura וחב' ב-J Entomol Med משנת 2012). כשציפורים אלה מודבקות הנגיף משגשג ומדביק יתושים הניזונים מדמו. יתושים אלה יכולים להדביק בנגיף ציפורים נוספות. כאשר היתוש עוקץ אדם, נגיף ה-WNV אינו מתרבה היטב ביונקים, ואז האדם נחשב כ"פונדקאי-קצה" (Amraoui וחב' ב-PloS One משנת 2012). הדבקה מספקת חסינות לכל החיים כנגד אותו serotype שגרם למחלה, אך רק הגנה זמנית כנגד serotypes אחרים.

ההיסטוריה של נגיפי Arbo

לא היה ידוע על מציאות נגיפים אלה עד להופעה של הרפואה המודרנית, עד לפיתוח התובנה שנגיפים שונים ממיקרואורגניזמים אחרים. הקשר בין פרוקי רגליים ותחלואה לא הועלה עד שנת 1881 כאשר Finley הציע לראשונה ש-yellow fever יכולה להיות מועברת על ידי יתושים, ולא על ידי מגע אנושי (Chaves-carballo ב-Milit Med משנת 2005). השערה זו אושרה על ידי Walter Reed בשנת 1901 (Russell ב-Am J Public Health Nation's Health משנת 1934). הווקטור הראשון Aedes aegypti, התפשט בעולם בין המאות ה-15 וה-19 כתוצאה מהגלובליזציה והסחר בעבדים (Simmons וחב' ב-N Eng J Med משנת 2012). פיזור גאוגרפי זה גרם למגפת נגיף Dengue לאורך המאות ה-18 וה-19 (Gubler ב-Clin Microbiol Rev משנת 1998), ומאוחר יותר בשנת 1906 אושרה העברת הנגיף בעזרת יתושי Aedes, מה שהפך את yellow fever ו-Dengue fever לשתי המחלות הראשונות הנגרמות על ידי נגיפים (Henchal ו-Putnak באותו כתב עת משנת 1990).

בשנת 1927 פרסם Rivers ב-J Bacteriol את התיאור הראשון הבהיר על השונות בין נגיפים וחיידקים. הגילוי של WNV הגיע בשנת 1937 על ידי Smithburn וחב' ופורסם ב-Am J Trop Med Hygiene בשנת 1940. נגיף זה נמצא מאז באוכלוסיות של יתושי Culex (Taylor וחב' ב-J Egypt Med Assoc משנת 1953), מה שגרם למגפות באפריקה, המזרח התיכון ואירופה. נגיף זה הגיע לחצי הכדור המערבי בשנת 1999, שם גרם למספר מגפות (Sun ב-The Washington Post משנת 2012). במהלך המחצית השנייה של המאה ה-20, חזר כמחלה גלובלית בגלל אורבניזציה, גידול באוכלוסייה, גידול ניכר בטיסות בינלאומיות ותהליך החימום הגלובלי (Whitehorn ו-Farrar ב-Br Med Bull משנת 2010). נגיף זה ממשיך לגרום בעולם ל-50 מיליון הדבקות מדי שנה, מה שהופך את Dengue fever למחלה השכיחה ביותר והחשובה ביותר מבין נגיפי Arbo (Guzman וחב' ב-Nature Rev Microbiol משנת 2010, ו-Rodenhuis-Zybert ו- חב' ב-Cell Mol Life Sci משנת 2010).

Yellow fever לצד מלריה היווה מכשול עיקרי בבניית תעלת פנמה. פיקוח צרפתי על פרויקט זה בשנות 1880 לא צלח בגלל שתי מחלות אלו, מה שאילץ את הפסקת הפרויקט בשנת 1889. במהלך המאמץ של האמריקנים לחדש את פרויקט בניית התעלה בראשית שנות 1900, William Gorgas האחראי על סניטציה ב-Havana, לקח על עצמו את הפיקוח על בריאות העובדים, בהיותו מצליח בהפחתת אוכלוסיות היתושים בפלורידה וב-Havana, על ידי ייבוש מאגרי מים, קיצוץ דשא, והוספת שמנים לקצוות של ביצות כדי להשמיד את זחלי היתושים (larva) וריסוס של מבנים סגורים עם אינסקטיצידים בשעות היום. Joseph LePrince, המפקח הראשי של אזור התעלה, המציא לרבציד מסחרי, תערובת של חומצה קרבולית, רזין וסודה קאוסטית לשימוש באזור התעלה (Lapointe ב-West Tennessee Histor Soc משנת 1987). השילוב של אמצעים סניטריים במאבק ביתושים הביא לירידה דרמטית במספר העובדים שנפטרו ולהפחתה של yellow fever לממדים אפסיים, ולשליטה במלריה במהלך 10 השנים של בניית התעלה.

הוירולוגיה של נגיפי Arbo

נגיפים אלה הם קבוצה פוליפילטית המפגינים לרוב מאפיינים וירולוגיים שונים, כאשר כל נגיפי הקבוצה הם מעטפתיים עם צורת קפסיד איקוזהדרלי, אך שונים במאפיינים אחרים:

• נגיף African Swine Fever - הוא נגיף dsDNA עם גנום באורך של 70-190kb, החודר לתא על ידי אנדוציטוזה, ומתרבה בגרעין התאים האנדותליאליים, כמו גם בתי דם אדומים ולבנים. יש לנגיף זה 22 גנוטיפים
• נגיף chikungunya - הוא נגיף ssRNA עם גנום באורך של 11.6kb. הנגיף חודר לתא על ידי איחוי עם הממברנה שלו ומשגשג בציטופלמה של תאים אפיתליאליים, אנדותליאליים, פיברובלסטים ומקרופאגים. יש לו שלושה גנוטיפים
• נגיף Dengue - הוא נגיף ssRNA עם גנום באורך של בערך 11,000 בסיסים נוקלאריים. הוא חודר לתא נעל ידי איחוי עם הממברנה ומשגשג בציטופלזמה של תאי דם לבנים ותאי Langerhans. יש לנגיף זה 4 סרוטיפים
• נגיף אנצפליטיס יפני - זהה בכל תכונותיו לנגיף Dengue, פרט לעובדה שיש לו חמישה גנוטיפים
• נגיף Rift Valley fever - הוא נגיף ssRNA
• נגיף Tick-borne encephalirtis - הוא נגיף ssRNA, בעל 11,000 בסיסים נוקלאריים. חודר לתא על ידי איחוי עם הממברנה, ומשגשג בציטופלזמה של תאי עצב. יש לנגיף 5 גנוטיפים
• נגיף West Nile - הוא נגיף ssRNA, בעל גנום באורך של11-12kb, חודר לתא על ידי איחוי עם הממברנה, ומשגשג בציטופלזמה
• נגיף yellow fever - זהה לנגיף West Nile פרט לעובדה שהוא משגשג בהפטוציטים ובתאי דם לבנים
• נגיף Zika - זהה בתכונותיו לנגיף Yellow Fever

העברת הנגיף

באדם, העברת הנגיף ישירות במגע של אדם לאדם אינה שכיחה, אך עלולה להתרחש. עירוי דם, השתלת איברים, או צריכה של מוצרי דם עלולה להעביר נגיפי arbo אם הם מצויים בדמו של תורם הדם או באיבריו (Tambyah וחב' ב-N Eng J Med משנת 2008, Iwamoto וחב' באותו כתב-עת משנת 2003, ו-Teo וחב' ב-Transfusion Med משנת 2009). לפיכך, דם ואיברים נבחנים למציאות נגיף לפני העירוי או ההשתלה לנתרם (תקנות ה-CDC ב-Morbid Mortal Weekly Rep משנת 2004). לעיתים נדירות אותרה העברת הנגיף באופן אנכי מהאם לתינוק, במצב בו האם הייתה מודבקת במהלך הריונה (Wiwanitkit ב-J Infect Develop Countries משנת 2009), או במהלך הנקה (הוראות CDC ב-Morbid Mortal Weekly Rep משנת 2002). נמצא שנגיף WNV עלול להיות מועבר תוך שימוש לא זהיר במחטי מזרקים של אנשים מודבקים (Wenter ו-Swanepoel ב-Vector-borne Zoonotic Dis משנת 2010). נקבות של יתושים רבים כגון אלה של Aedes albopictus זקוקות לדם של בעלי חוליות להתפתחות הביצים.

אפידמיולוגיה

רוב נגיפי Arbo ממוקמים באזורים טרופיים אם כי כקבוצה הם מפוזרים באופן גלובלי. תנאי האקלים החמים באזורים הטרופיים מאפשרים העברת הנגיף במשך השנה כולה, על ידי וקטורים פרוקי רגלים. גורמים חשובים אחרים הקובעים את הפיזור הגאוגרפי של וקטורים אלה כוללים את כמות הגשמים באזור, את הלחות, ואת הצמחייה (Gobler ו-Duane ב-Arch Med Res משנת 2002). סימון מקומות או אזורי קינון גאוגרפיים אפשרו בחינה מעמיקה יותר של העברת הנגיף על ידי וקטורים (Petersen ו-Busch ב-Vox Sanguinis משנת 2010).

סימנים ותסמינים

תקופת הדגירה (בין ההדבקה להופעת התסמינים) משתנה בין הנגיפים, אך נמשכת בין 2–15 לגבי נגיפי arbo (Mostashari וחב' ב-Lancet משנת 2001), אך רוב ההדבקות נותרות א-תסמיניות (Reiter ב-EuroSurveillance משנת 2010). במקרים בהם יש תסמינים הם אמורים להיות לא ספציפיים ודומים לאלה של שפעת עם חום, כאבי ראש, תחושת אי-נוחות, פריחה עורית ועייפות. לעיתים נדירות מופיעות הקאות וחום מדמם. ה-CNS עלול להיות גם כן מושפע מההדבקה עם הופעה של אנצפליטיס ומנינגיטיס (Davis ב-Ann Neurol משנת 2006). הפרוגנוזה ברוב הנדבקים טובה, אך עלולה להיות גרועה באלה עם תסמינים חמורים עם תמותה של עד 20% בין האחרונים בתלות בנגיף. צעירים מאוד, קשישים נשים הרות ואלה עם מערכת חיסון מוחלשת, חשופים יותר לתסמינים החמורים.

נגיף Dengue: תקופת הדגירה 3-14 יום, לרוב א-תסמיני, ובמקרים תסמיניים הם דרך כלל חום, כאבי ראש, פריחה, וכאבי שרירים ומפרקים שנמשכים 7–10 ימים. הסיבוכים כוללים הלם, דימומים ונזק לאיברים. מקרי מוות במטופלים 1% ובאלה שאינם מטופלים 1-5%. הווקטור המדביק בדרך כלל היתוש Aedes aegypti, כאשר המאחסן הראשוני הוא האדם. האזור הגאוגרפי הצפוי להדבקה סמוך לקו המשווה.

נגיף אנצפליטיס יפני: תקופת הדגירה 5–15 יום, לרוב א-תסמיני, ובמקרים תסמיניים הם בדרך כלל חום, כאבי ראש, עייפות, בחילה והקאות. הסיבוכים כוללים אנצפליטיס, פרכוסים, שיתוק, תרדמת ונזק מוחי ארוך טווח. מקרי מוות ב-20-30% ממקרי האנצפליטיס. הווקטור המדביק לרוב יתושי Culex כאשר המאחסן הראשוני חזירי בית ועופות. דרום מזרח ומזרח אסיה.

נגיף Rift Valley fever: תקופת הדגירה 2-6 ימים, כאשר התסמינים כוללים חום, כאבי ראש, כאבי שרירים ואנומליות בכבד. משך התסמינים 4–7 ימים. הסיבוכים כוללים דימומים בחום ומנינגו-אנצפליטיס. מקרי המוות באדם 1%. הווקטור הוא היתוש Culex tritaeniorhynchus ו-Aedes vexans. המאחסן הראשוני Micropteropus pusillus ו-Hipposideros abae. האזור הגאוגרפי הצפוי להדבקה מזרח, דרום ומערב אפריקה.

נגיף tick-borne encephalitis: תקופת הדגירה 7–14 יום, כאשר התסמינים כוללים חום, כאבי ראש, כאבי שרירים, בחילה והקאות, מנינגיטיס ואנצפליטיס. הסיבוכים כוללים שיתוק ונזק מוחי ארוך טווח. מקרי מוות ב-1-2% מהמקרים. הווקטור הוא יתוש ממשפחת Ixodes, והמחסים הראשוניים הם מכרסמים קטנים. האזור הגאוגרפי הצפוי להדבקה הוא מזרח אירופה ודרום רוסיה.

נגיף West Nile: תקופת הדגירה 2-15 יום, כאשר לרוב ההדבקה א-תסמינית. כשיש תסמינים הם כוללים חום, כאבי ראש ועייפות, פריחה, בחילה והקאות. התסמינים נמשכים 3–6 ימים, והסיבוכים כוללים בלוטות לימפה נפוחות, מנינגיטיס, אנצפליטיס ו- acute flaccid paralysis (שיתוק רפה חד הבא לביטוי בשיתוק פתאומי וברפיון של הגפיים). מקרי מוות ב-3-15% מהמקרים הקשים. הווקטור יתושי Culex, כאשר המאחסנים הראשוניים הם עופות. האזורים הגאוגרפיים הנפגעים ביותר צפון אמריקה ואירופה, מערב ואסיה המרכזית, אייoceania ואפריקה.

נגיף yellow fever: תקופת הדגירה 3-6 ימים, והתסמינים כוללים חום, כאבי ראש, כאבי גב, איבוד תיאבון, בחילה והקאות. משך התסמינים 3–4 ימים, כאשר הסיבוכים כוללים צהבת, נזק לכבד ודימומי מעיים. מקרי מוות ב-3% מהמקרים,ו-20% בסיבוכים. הווקטור העיקר יתוש Aedes aegypti והמאחסנים הראשוניים הם פרימטים. המחלה נפוצה באזורים הטרופיים והתת-טרופיים של דרום אמריקה ואפריקה.

מידע קליני

נגיף California (LaCrosse) - חבר במשפחת Bunyaviridae, מועבר על ידי יתושי Aedes ו-,Culex ונמצא במאחסני ביניים כגון ארנבות, סנאים וסנאים מפוספסים (שכיחים בצפון אמריקה) ועכברי שדה. מנינגואנצפליטיס קליפורני הוא מתון ומופיע בסוף הקיץ. תשעים אחוז מההדבקות מופיעות בילדים בני פחות מ-15 שנה, בדרך כלל באזורים כפריים. תקופת ההדגרה היא כ-7 ימים, ומחלה חריפה נמשכת 10 ימים או פחות ברוב המקרים. לרוב, התסמינים המוקדמים אינם ספציפיים ונמשכים 1–3 ימים, והם מלווים על ידי סימנים ב-CNS כגון צוואר נוקשה, פרכוסים תשישות (לתרגיה) הנמשכים כשבוע. הדבקה תסמינית כמעט אינה מוכרת בבני 18 שנה ומעלה. הממצא החשוב ביותר באנצפליטיס קליפורני היא אפילפסיה, המופיעה ב-10% מהילדים. מספר קטן של חולים (בערך 2%) סובלים משיתוק עיקש. קשיים בלימודים או חסכים קוגניטיביים אחרים דווחו בפחות מ-2% מהמקרים.

St. Louis Encephalitis - אזורי ההתפרצויות של אנצפליטיס זה משנת 1933 הם מערב ארצות הברית, טקסס, העמק של אוהיו-מיסיסיפי, ופלורידה, כששיאי ההדבקות מתרחשים בתחילת הקיץ. התסמינים הראשונים הם חולשה, חום, כאבי ראש, צמרמורות, נמנמת, בחילה וכאבי גרון או שיעול. תסמינים אלה מלווים על ידי 1–4 ימים של סימנים נוירולוגיים ומנינגאליים. חומרת המחלה עולה בגיל המתקדם, כאשר בני 60 שנה סובלים מהשכיחות הגדולה ביותר של אנצפליטיס. תסמינים של רגזנות, קוצר שינה, דיכאון, איבוד זיכרון, וכאבי ראש קשים עלולים להימשך עד 3 שנים.

Eastern Equine Encephalitis - (להלן EEE) שייך לקבוצת alphavirus. יש לו שיעור הדבקה נמוך כגורם למחלה באדם בעיקר במדינות מזרחיות של אזור הגולף. EEE מועבר במעגל של יתוש/עופות בר המגיע לשיאו בקיץ, ובתחילת הסתיו. הביטוי הקליני השכיח ביותר היא מחלת חום קלה, בדרך כלל מלווה בכאבי ראש. מעורבות של ה-CNS מופיעה רק במיעוט של הפרטים הנדבקים, אך היא פתאומית וחמורה יותר מאשר זו הנגרמת על ידי נגיפי Arbo אחרים, כאשר ילדים חשופים יותר לצורת המחלה הקשה, בהם שיעור התמותה עלול להגיע ל-70%. הנגיף הגורם ל-EEE נפוץ בכל רחבי ארצות הברית וקנדה: המחלה מתרחשת כמעט אקסקלוסיבית במדינות המערביות ובפרובינציות הקנדיות. היעדר המחלה במדינות המזרח של ארצות הברית משקף כנראה את היעדר היתוש הווקטוריאלי, Culex tarsalis, ואת הפתוגניות הנמוכה יחסית של זני הנגיף באזורים אלה. המחלה מתחילה באופן אופייני באופן פתאומי עם חולשה, חום וכאבי ראש, המלווים לרוב עם בחילה והקאות. תופעות של ורטיגו, פוטופוביה, כאבי גרון, תסמיני נשימה, כאבי בטן וכאבי שרירים גם כן שכיחים. לאחר ימים אחדים, מתחזקים כאבי הראש, כאשר נמנמת וחוסר שקט עלולים ליצור תרדמת במקרים קשים. בתינוקות ובילדים, התחלת המחלה עלולה להיות חטופה יותר מאשר במבוגרים. EEE צריכה להיחשד בכל מקרה של מחלת CNS המלווה בחום, באזורים האנדמיים. תינוקות רגישים במיוחד למחלת CNS עם 20% מהמקרים מתחת גיל 1 שנה. גברים לוקים יותר באנצפליטיס ב-EEE, בערך פי-2 יותר מאשר נשים. לאחר התאוששות מהמחלה החריפה, עלולה להימשך תקופה של מספר חודשים עד שנתיים, כדי להתאושש מהעייפות, מכאבי הראש, ומהנטייה לרגזנות. תינוקות וילדים הם בסיכון גבוה יותר להיוותר עם נזק מוחי לאחר התפוגגות המחלה.

אינטרפרטציה: באנשים המודבקים עם נגיף זה או דומיו, IgM מתגלה בבטחה תוך 1-3 שבועות מתחילת המחלה, כאשר בתקופה זו רמת IgM מגיעה לשיאה אך דועכת במהירות תוך 3 חודשים. תוצאות של בדיקה המתבצעת בדגימת נסיוב אחת, יכולים להבדיל בין בין הדבקה מוקדמת וחריפה, לבין הדבקות בעבר עם שרידי חסינות כאשר IgM נותר חיובי, מה שמרמז על מחלה חריפה. נוגדן מסוג IgG מתגלה בדרך כלל תוך 11-3 שבועות מחילת המחלה, מגיע לשיאו במהלך 1–2 חודשים, ומתפוגג באיטיות בהמשך. רמת IgG הנקבעת בבדיקה חד-פעמית, של 1:10 או גבוהה יותר, מצביעה על חשיפה לנגיף. עלייה של פי-4 או יותר בטיטר של IgG בנסיוב הנלקח במצבים של מחלה חריפה או במחלימים, מצביעה על מחלה סמוכה.

אבחון

האבחון המוקדם של הדבקה עם נגיף Arbo מבוסס בדרך כלל על התסמינים הקליניים, מקומות ומועדים של טיולים באזורים אנדמיים, ונתונים אפידמיולוגיים של המיקום בו התרחשה ההדבקה. אבחון מוחלט מתבצע באופן מוגדר במעבדה, על ידי שימוש בשילוב של בדיקות דם, בעיקר אימונולוגיות, סרולוגיות ו/או טכניקות וירולוגיות כגון ELISA, complement fixation ו- Huang) PCR וחב' ב-J Virol Meth משנת 2001), כמו גם neutraliztion test (Seawright וחב' ב-Appl Microbiol משנת 1974), ובדיקת עיכוב המאגלוטינציה (Mettler וחב' באותו כתב עת משנת 1971). האבחון המוקדם של הדבקה עם נגיף Arbo מבוסס בדרך כלל על התסמינים הקליניים, מקומות ומועדים של טיולים באזורים אנדמיים, ונתונים אפידמיולוגיים של המיקום בו התרחשה ההדבקה. אבחון מוחלט מתבצע באופן מוגדר במעבדה.

מניעה

אמצעים לשליטה על הווקטורים בעיקר שליטה על היתושים חיונית להפחתת העברת נגיפי Arbo. ייבוש ביצות, והימנעות ממקורות מים עומדים, על ידי מניעת עציצים ואדניות שותתות מים, המשמשים כאמצעי התרבות של יתושים. משמידי יתושים יכולים לשמש באזורים כפריים ואורבניים, בתוך מבנים ומחוצה להם, אך אחדים מהם נאסרו לשימוש במדינות שונות, כמו אורגנו-פוספטים ואורגנו-כלורידים (DDT ודומיו). יתושים זכרים בלתי פוריים הוכנסו במסגרת לוחמה ביולוגית, למנוע את התרבותם של יתושים מסוגים שונים. לרביצידים כגון האורגנו-פוספאט temefos הוכנסו לשימוש גלובלי בתוכניות להשמדת יתושים (Walsh ו-Warren ב-Social Sci Med משנת 1980). בני אדם יכולים להפחית את הסיכון לקיצה או נשיכה על ידי פרוקי-רגליים, על ידי שינה בתוך כילות, לבוש בגדים מגינים, או ריסוס עם מרחיקי יתושים דוגמת permethrin ו- DEET על בגדים או ישירות על העור. אנצפליטיס על ידי נגיפי Arbo, עשויה להימנע במספר דרכים: הימנעות משהייה באוויר הפתוח בשעות הערב המוקדמות, לבוש עוטה עור מתאים, וריסוס עם דוחי יתושים.

חיסון

חיסונים זמינים עבור המחלות הבאות הנגרמות על ידי Arbo viruses:‏ Japanese encephalitis (CDC משנת 2011), Yellow fever (CDC משנת 2011), Tick-borne encephalitis (WHO משנת 2014), ו- Rift Valley Fever (למטרות וטרינריות בלבד) (Ikegami ב- Expert Opin Biol Ther משנת 2019). חיסונים הנמצאים בפיתוח או שפיתוחם הושלם הם: Zika Virus, Dengue fever (ב-Global Vaccines משנת 2013), Eastern Equine encephalitis (Pandya וחב' ב-Vaccine משנת 2012), West Nile (Young ב-MIT Technol Rev משנת 2012), Chikungunya (Tharmarajah וחב' ב- F1000Res משנת 2017), ו-Rift Valley Fever.

תיאור השיטה

בדיקת IFA או indirect immunofluorescent antibody בלתי ישירה, מתבצעת על ידי פרוצדורת "סנדוויץ'" דו-שלבית. בשלב הראשון, הנסיוב של הנבדק נמהל על ידי Pretreatment Diluent עבור IgM ועל ידי PBS עבור IgG, המוספים לבארות הפלטה במגע עם המצע, ומודגרים. לאחר ההדגרה נשטפים הבארות עם PBS, המרחיק את נוגדני הנסיוב שלא נקשרו. בשלב השני, מוסיפים לכל באר נוגדן מסומן עם פלואורסצאין כנגד IgM וכנגד IgG. הפלטה עוברת פרק זמן של הדגרה, על מנת לאפשר לקומפלקסים של נוגדן-אנטיגן להגיב עם הנוגדנים המסומנים עם פלואורסצאין. לאחר שטיפה נוספת של הפלטה וייבושה, היא נבחנת על ידי מיקרוסקופ פלואורסצנטי. תגובה חיובית מתקבלת כאשר הצביעה מתקבלת כפלואורסצנציה ציטופלזמית בצבע ירוק בהיר כנגד צביעת רקע שלילית בצבע אדום של ביקורת.

הוראות לביצוע הבדיקה

הדגימה צריכה להיאסף למבחנה כימית רגילה (פקק אדום), ויש לסרכז כדי להפריד את הנסיוב מהתאים במהירות האפשרית, או מקסימום תוך שעתיים מנטילת הדם. יש להעביר 1–2 מ"ל של הנסיוב המופרד למבחנת פלסטיק. דגימות נסיוב של מחלימים חייבות להגיע למעבדה במהלך 30 יום מקבלת הדגימה בשלב המחלה החריף. יש להעדיף קירור של דגימת הנסיוב בהגיעה למעבדה. יש לפסול דגימות מאוד המוליטיות או ליפמיות. לאחר הסרכוז הדגימות נציבות למשך 48 שעות בטמפרטורת החדר, שבועיים בקירור, או שנה בהקפאה. יש להימנע מהקפאה/הפשרה יותר מפעם אחת. שיטת הבדיקה: ELISA או Indirect Fluorescent Antibody.

אינטרפרטציה

הזיהוי של נוגדנים ספציפיים לנגיף בנוזל השדרה, יכולים להעיד על הדבקה של ה-CSF. עם זאת, תוצאות אלו אינן יכולות להבדיל בין נוגדנים המופיעים בנוזל השדרה לבין נוגדנים אלה בנסיוב שחדרו ל-CSF בשעת נעיצת מחט המזרק בנטילת נוזל השדרה הלומברי ופגיעה במחסום דם-מוח. יש לפרש את התוצאות בנוסף לנתוני מעבדה ונתונים קליניים לפני שמאבחנים הדבקה של ה-CNS.

ראו גם

• חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה
• בדיקות מעבדה - מחלות נגיפיות

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)