אנטיגן קרצינואמבריוני - Carcinoembryonic antigen

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
אנטיגן קרצינואמבריוני
Carcinoembryonic antigen
שמות אחרים	CEA
מעבדה	כימיה בדם
תחום	מדידת רמת אנטיגן סרטני
יחידות מדידה	ננוגרם למיליליטר
טווח ערכים תקין	בלא מעשנים, 0-2.5 ננוגרם למיליליטר; במעשנים, 0-5.0 ננוגרם למיליליטר
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – קרצינומה

מטרת הבדיקה

לסייע באבחון שאת ממאירה במערכת העיכול, במעי הגס והחלחולת וכן בבלוטת הלבלב. כמו ניתן להשתמש במדידת CEA לניטור ומעקב אחר השפעת הטיפול בחולים עם ממאירות במערכת העיכול.

בסיס פיזיולוגי

CEA היא כינוי משותף ל-36 גליקופרוטאינים המהווים חלק ממשפחת-על של אימונוגלובולינים. משפחת הגנים המקודדים ל-CEA מקובצת על כרומוזום 19 ומכילה 29 גנים. שבעה מהגנים האלה מקודדים לגליקופרוטאינים של CEA, וההבדלים בין גליקופרוטאינים אלה נובע מהשונוּת הרבה בשרשראות הצדדיות של הסוכרים במולקולות אלה. בגילוי CEA בשנות ה-60 נראה היה שסמן זה ספציפי לשאתות במעי הגס, אך בהמשך התברר שהסמן הזה מוגבר במגוון של סוגי סרטן אחרים כמו גם במצבים לא סרטניים. רמה מוגברת של CEA עלולה לרמוז על התרחשות סרטנית, אך אינה הוכחה להתרחשות זו.

CEA הוא גליקופרוטאין שמשקלו המולקולארי בין 160,000 ל-180,000 דלטון שנע באלקטרופורזה עם מקטע ה-β גלובולין, ומכיל בערך 800 חומצות אמיניות, עם תכולה גבוהה במיוחד של שרשראות סוכריות, כאשר סך תכולת הסוכר של CEA מגיעה כדי 50-85% מכלל המולקולה. ישנם הבדלים בסוגי CEA שמקורם ברקמות גוף שונות: בעוד CEA ממקור המעי הגס הוא בעל משקל מולקולארי של 160 עד 180 אלף דלטון, הרי ש-CEA ממקור שחלה גדול יותר (200,000), ואילו CEA ממקור רקמת שד קטן בהרבה: 90 עד 105 אלף דלטון.

הגדרת CEA כ-Onco-fetal antigen, נובעת מהעובדה שבעוברים הוא נוצר בתאי המעי, אך רמתו יורדת תלולות מיד לאחר הלידה. במבוגרים עם גידולים בעיקר של מערכת העיכול עולה רמת CEA. הוא זוהה לראשונה על ידי Phil Gold בשנת 1965 במעי של עוברים, ובאדנוקרצינומה של מעי במוגרים, אך לא ברקמת מעי בריאה. השיירים הסוכריים של CEA המכילים צירופים של Sialyl-fucose משמשים כליגנדים מסוג L-selectin ו-E-selectin, שתפקידם משמעותי בספיחה (adhesion) בינתאית, וכנראה גם בתהליך יצירת הגרורות של תאי סרטן המעי.

לרוב האנשים הבריאים יש רמות ניתנות לזיהוי של CEA בדמם. ל-85% מהמבוגרים יש רמת CEA נמוכה מ-2.5 ננוגרם למיליליטר, כאשר רמתו הממוצעת בגברים היא 3.4 ובנשים 2.5 ננווגרם למיליליטר. רמת CEA כפולה בקרב מעשנים: 4.9 בין נשים מעשנות ו-6.2 ננוגרם למיליליטר בקרב גברים מעשנים. בנשים הרות אין מוצאים רמה מוגברת של CEA כיוון שהוא אינו עובר את השליה.

בכבד מתרחש עיקר המטבוליזם של CEA, ואמנם במחלות קלות הפוגעות בכבד קטן פינוי CEA באופן שרמתו בדם עולה. CEA מוגבר ב-70% מאלה עם מחלת כבד כרונית, או באלה עם מחלת כבד חריפה (צמקת והפאטיטיס). אכן, רמות מוגברות של CEA נמצא גם במחלות מעי אחרות כולל כיב קיבה, פנקראטיטיס, מחלת הסעיף (Diverticulitis), מחלת מעיים דלקתית כקרוהן, קוליטיס מכייבת ו-Polyposis. לעתים נדירות נמצא במחלות השפירות האמורות רמות CEA העולות על 10 ננוגרם למיליליטר. רמת CEA עשוייה להיות מוגברת באופן מתון יותר במספר תרחישים לא סרטניים אחרים כמו דלקת כיס המרה וחסימת דרכי המרה, דלקת ריאות, COPD, מחלת כליות וכשל של הכליות המחייב דיאליזה, תת-פעילות של בלוטת התריס, וכן גם במעשנים כבדים.

מטבע הדברים הדרישה העיקרית למדידת CEA היא עבור מטופלים עם סרטן המעי הגס והחלחולת. רמת CEA גבוהה יותר באלה עם סרטן מעי גס בדרגת דיפרנציאציה גבוהה, ומעניין לציין שבאלה עם שאת בצד השמאלי של המעי נמצא רמת CEA גבוהה יותר מאשר באלה עם שאת בצידו הימני של המעי. כמו כן, במחלה חסימתית של המעי נקבל רמות CEA גבוהות יותר מאשר בסרטן המעי.

רמת CEA נמצאת מוגברת בדמם של אלה עם סרטן המעי הגס והחלחולת, סרטן הקיבה, סרטן הכבד, סרטן בלוטת הלבלב, קרצינומה של הריאה (large cell), קרצינומה מדולארית של בלוטת התריס, סרטן השד והשחלות. יש דיווחים על רמה גבוהה של CEA שנמדדת במצבים של Giant cell carcinoma של בלוטת התריס, ואף בנוירובלסטומה. הרמות הגבוהות ביותר של CEA של מעל 20 ננוגרם למיליליטר נרשמות בדרך כלל בתהליכים גרורתיים לכבד או לעצם.

מדידת CEA אינה רגישה דיה כדי שתוכל לשמש לסריקה וגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס. CEA מוגבר רק ב-30% מאלה עם סרטן מעי גס בשלב I ‏(Duke’s A)‏, וב-58% מאלה עם סרטן המעי בשלב II או Duke's B. רמות CEA אינן יכולות להבדיל בין פוליפים מקומיים חודרניים (שלב קדם-סרטני) לבין פוליפים שפירים. רוב המחקרים מצביעים על כך שרמות CEA הנמדדות לפני ניתוחי מעי להרחקת גידולים, יכולות לספק נתונים פרוגנוסטיים במטופלים בשלב Duke’s B עם בלוטות לימפה נקיות, כאשר רמות גבוהות של CEA מעידות על מחלה יותר אגרסיבית. תקופת מחצית החיים בדם של CEA היא כ-7 ימים, כך שלאחר הרחקה ניתוחית מוצלחת של שאת במעי, רמות מוגברות של CEA אמורות לחזור לנורמה תוך 4-6 שבועות. במקרים שרמת CEA אינה חוזרת לתחום הנורמה, נראה שמדובר בהישנוּת המחלה.

השימוש במדידות חוזרות של CEA לעקוב אחר מטופלים בהם אין עדות למחלה לאחר טיפול ראשוני, עדיין שנוי במחלוקת. מדידות חוזרות של CEA יעילות לגילוי גרורות לכבד, שכן בתסריט כזה דרגת הרגישות והספציפיות עולה על 90%. הרחקה ניתוחית של חלקי כבד, במקרים של גרורות מבודדות בכבד, היא טיפול יעיל במקרה של גרורה של סרטן המעי הגס לכבד, ולכן ממליצה האגודה האמריקנית לאונקולוגיה קלינית-ASCO במסמך משנת 2005, שניטור רמות CEA יתבצע רק במטופלים בשלבים II ו-III של המחלה (Duke’s C), המועמדים לעבור ניתוח לכריתת החלק הנגוע של הכבד. למטרה זו מומלץ שניטור רמת CEA יתבצע לפני תחילת הטיפול ולאחריו אחת ל-2-3 חודשים, לתקופה של לפחות שנתיים לאחר אבחון המחלה. מסמך זה ממליץ שעלייה של 2 סטיות תקן ברמת CEA מעל רמת הבסיס של מדד זה בתחילת הטיפול יכולה להיחשב "אות אזהרה" על התקדמות המחלה, גם אם אין סימנים קליניים מובהקים לכך. יחד עם זאת אין עדות אפידמיולוגית משכנעת המעידה על כך שניטור סדיר של המטופלים עם סרטן המעי הגס והחלחולת במדידת CEA, אמנם הביא לשיפור תוצאות הטיפולים או לשיפור איכות החיים במטופלים.

מדידת CEA היא בעלת רגישות וספציפיות נמוכות יחסית לגילוי חזרה מקומית של סרטן המעי הגס, לאחר טיפול ראשוני מוצלח. נתונים ממחקרים אחדים מצביעים על כך שעליה ברמת CEA מצביעה על מחלה חוזרת (relapse) רק ב-40% מהמקרים, כאשר תוצאה מוגברת של CEA מוגברת באופן כזוב ב-60% מהמקרים. יחד עם זאת נמצא שמדידת CEA עדיין עדיפה על אנדוסקופיה, CT או אולטרה-סאונד באיתור הישנות מקומית של השאת, באופן שניטור עם CEA עשוי לגלות התרחשות כזו 5 חודשים (בממוצע) לפני שהיא מתגלה בשלושת השיטות האחרות. עם זאת, ASCO אינה תומכת בביצוע מדידות סדרתיות של CEA לניטור הישנות מקומית של המחלה. טיפולים כימותרפיים כשלעצמם עלולים לגרום לעלייה חולפת ברמת CEA בגלל השפעות רעלניות על הכבד, אף כשלא מדובר בהתקדמות המחלה.

מסמך הסכמה של מכון הסרטן הלאומי (NCI) קובע שמדידת CEA היא המדד הלא-חודרני הטוב ביותר לניטור מטופלים עם סרטן ידוע של המעי הגס והחלחולת. השימוש הרווח ביותר של CEA בשגרת הטיפולים האונקולוגיים הוא בעיקר לזיהוי חזרה (recurrence) של מחלת סרטן המעי הגס לאחר ניתוח להרחקתו, למעקב אחר אפשרות של התפשטות שאת מקומית לאיברים מרוחקים, אך מדידת CEA כשלעצמה אינה אמינה לאבחון ראשוני של סרטן, ובהתאם לא מומלצת כמדידת סריקה (screening) לגילוי מוקדם של המחלה. רוב סוגי הסרטן אינם מביאים לרמות גבוהות של CEA. על פי ASCO, הקבוצה האירופית על סמני סרטן-EGTM, והאקדמיה הלאומית של ביוכימיה קלינית - NACB, מומלץ פה אחד נגד השימוש ב-CEA בבדיקות סקר של אנשים בריאים, לגילוי סרטן המעי הגס והחלחולת.

פענוח תוצאות הבדיקה

רמות מוגברות במיוחד שיכולות להגיע ל-20 ננוגרם למיליליטר ומעלה ניתן למצוא בסרטן המעי הגס והחלחולת בעיקר בשלבים מתקדמים של המחלה. אם נקבע רף של 5 ננוגרם למליליטר, יימצאו רמות מוגברות של CEA ב-3%, 25%, 45% ו-65% הנבדקים עם מחלה בשלבי D, C, B, A Duke's, בהתאמה. בדרך כלל נחשבות רמות CEA הגבוהות מ-20 ננוגרם למיליליטר לכאלה המבטאות מחלה מפושטת. גם מחלה מתקדמת של סרטן הלבלב מזוהה עם ערכי CEA גבוהים. ממאירות של הקיבה, המעי הדק, הכבד, הוושט, השד ובלוטת התריס בדרך כלל מזוהים עם רמות מוגברות באופן מתון יותר של CEA. יש תמיד לקחת בחשבון שסוגי סרטן שונים, עלולים לא להביא לעלייה ברמת CEA גם בשלבים מתקדמים של המחלה.

גם מצבים לא סרטניים, כגון דלקות מעי כדוגמת קרוהן, צמקת הכבד, פנקראטיטיס, כיב קיבה, קוליטיס מכייבת, תת פעילות של בלוטת התריס, וכן עישון ממושך, וגיל מתקדם, בכל אלה נמצא לעתים רמות מוגברות של CEA.

הוראות לביצוע הבדיקה

אין צורך בצום, אך רצוי להימנע מעישון או מבדיקת הדמיה רדיו-איטופית ימים אחדים לפני ביצוע הבדיקה. את הדם עדיף לקחת במבחנת ספירת-דם (מבחנת EDTA, פקק סגלגל), כיוון שנמצא שהשוואת אותה דגימת דם שנלקחה במבחנה כימית רגילה, נתנה בדרך כלל תוצאת CEA נמוכה במקצת מהתוצאה שהתקבלה במבחנת EDTA. הסיבה היא ש-CEA רגיש במיוחד לפעילות פרוטיאולטית של האנזים פלזמין שנמצא בדם, והאחרון משופעל בין השאר על ידי יוני סידן. נוכחות EDTA, שהוא chelator הקושר יוני סידן ומנטרל אותם, תפחית את הביקוע של CEA על ידי פלזמין. קירור מיידי של הפלזמה או הקפאתה אם הבדיקה לא מתבצעת מיד, חיוניים ביותר.

ראו גם

• חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה
• בדיקות מעבדה - סמנים סרטניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)