האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6836 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6836 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

סוכרת באוכלוסייה הערבית בישראל - Diabetes in arab population in israel

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף Diabetes in arabs לדף הנוכחי.

Diabetes.png

המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז

פרק ראשי


תת הפרק הבא תת הפרק הקודם

תוכן עניינים > פרק #1.4: סוכרת באוכלוסייה הערבית בישראל - Diabetes in arab population in israel

המדריך לטיפול בסוכרת
מדריךסוכרת.jpg
שם המחבר ד"ר עזאם אבראהים, הדיל עבוד, ד"ר עפרה קלטר-ליבוביץ'
שם הפרק סוכרת באוכלוסיה הערבית בישראל
מאת המועצה הלאומית לסוכרת,
משרד הבריאות
מועד הוצאה 2022
מספר עמודים 619
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת


ראו גם – סוכרת בישראל - Diabetes in Israel

בסוף שנת 2011, מנתה האוכלוסייה הערבית בעולם קרוב ל-340 מיליון איש, המהווים כ-5 אחוזים מאוכלוסיית העולם, וחיים ב-22 מדינות מצפון אפריקה עד מערב אסיה. מנתוני ה-IDF ‏(International Diabetes Federation)‏[1] עולה כי 6 מתוך 10 המדינות עם השכיחות הגבוהה ביותר - קרוב ל-20 אחוזים - של סוכרת באוכלוסייה הבוגרת (גילאים 20–79), הן מדינות ערביות - בעיקר מדינות המפרץ הערבי. השכיחות בחלק מהמדינות מגיעה ל-34 אחוזים (ערב הסעודית[2]) ו-36.1 אחוזים (בחריין[3]) באוכלוסייה המבוגרת יותר - גילאים 41–59 ו-55–59, בהתאמה. בסקר אוכלוסין שבוצע בשנת 2008 במצרים, נמצאה שכיחות סוכרת מאובחנת כ-4 אחוזים אשר עלתה עם הגיל והגיעה ל-19.8 אחוזים בגילאים 59-50‏[4]. בסוריה שכיחות מחלת הסוכרת קרובה לזו שבישראל ומגיעה ל-9.4 אחוזים בחולים מעל גיל 20‏[5].

למרות הבדלים חברתיים, כלכליים ומדיניים בין אוכלוסיות העולם הערבי השונות, השכיחות הגבוהה של מחלת הסוכרת בעולם הערבי והעלייה המתמדת בשכיחות במהלך השנים מוסברת בחלקה על ידי מספר גורמים משותפים:

  1. מעבר מחברה כפרית לחברת עירונית ואימוץ אורח חיים יושבני הממעט בפעילות גופנית
  2. שיפור המצב החברתי-כלכלי ומעבר לסגנון אוכל מהיר העשיר בקלוריות
  3. מנהגים תרבותיים שכיחים המקובלים בחברה, כולל הזמנת אורחים לארוחות עשירות בקלוריות לעיתים תכופות

נתון נוסף הבולט בסקירת הספרות לגבי חולי הסוכרת בעולם הערבי הוא השיעור הגבוה של חולים שאינם מאוזנים.

בסקירה רטרוספקטיבית (Retrospective) של חולים סוכרתיים מבחריין עולה כי לקרוב ל-88.8 אחוזים מהחולים היה המוגלובין מסוכרר (HbA1c, ‏Hemoglobin A1c) מעל 7 אחוזים ‏[6].

מניתוח נתונים קליניים של 222 חולי סוכרת מכווית, עולה כי לכ-83.4 אחוזים מהם היה HbA1c מעל 7 אחוזים[7].

סוכרת במיעוט הערבי בישראל

בסוף שנת 2016, הייתה האוכלוסייה הערבית, מוסלמית ברובה, כמעט 21 אחוזים מאוכלוסיית מדינת ישראל[8].

מניתוח נתוני סקר הבריאות הלאומי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בשנת 2009 עולה כי שיעור חולי הסוכרת המתוקנן לגיל בקרב ערבים בני 21 ומעלה גבוה משיעורם בקרב יהודים: 10.8 אחוזים לעומת 7.3 אחוזים, בגברים ערבים לעומת גברים יהודים, ו-14.7 אחוזים לעומת 6.7 אחוזים, בנשים ערביות לעומת נשים יהודיות. שיעור הגברים הערבים שסבלו ממחלת הסוכרת היה גבוה פי 1.5 משיעור הגברים היהודים ושיעור הנשים הערביות שסבלו ממחלת הסוכרת היה גבוה פי 2.2 משיעור הנשים היהודיות. יתרה מזו, שיעור התמותה ממחלת הסוכרת באוכלוסייה הערבית בקרב שני המינים היה כפול מזה של האוכלוסייה היהודית[9]. תמותה מסוכרת היא בין הגורמים המרכזיים המסבירים את הפער בתוחלת החיים בין ערבים ליהודים[10].

נצפתה עלייה במספר הסקרים המתמקדים בשכיחות מחלת הסוכרת בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל. אחד המחקרים בוצע על ידי ד"ר עבד אלג'ני ושותפיו במרפאה ראשונית של שירותי בריאות כללית בצפון הארץ. במחקר זה נמצאה שכיחות סוכרת גבוהה יותר בנשים ערביות לעומת גברים ערבים, 8.6 אחוזים לעומת 5.3 אחוזים בהתאמה. בנוסף, הגיל הממוצע בעת האבחנה היה 48.2 בקרב הנשים לעומת 59 בקרב הגברים, כך שנשים ערביות מצויות בסיכון גבוה יותר לחלות בסוכרת לעומת גברים, ובגיל צעיר יותר[11]. במחקר נוסף, שבוצע בקרב ערבים ויהודים בגיל 25–74 תושבי נפת חדרה, נמצא שערבים מאובחנים עם סוכרת בגיל הצעיר ב-11 שנים לערך בהשוואה לגיל האבחנה ביהודים (תמונה 1). הסיכון המוגבר לסוכרת באוכלוסייה הערבית במחקר זה נותר גבוה גם לאחר תקנון למין, היסטוריה של סוכרת בקרב קרובי משפחה מדרגה ראשונה, משקל הגוף במהלך מרבית החיים הבוגרים וצריכה תזונתית (Adjusted hazard ratio: 1.70; 95%CI :1.19-2.43)‏[12].

תמונה 1. היארעות סוכרת בבוגרים ערבים ויהודים בישראל



תרשים 1. השמנה בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת היהודית בישראל לפי גיל ומין
Prevalence of obesity (BMI>30) by sex and age ( אחוזים) - Arabs



תרשים 2. השמנה בקרב האוכלוסייה הערבית לעומת היהודית בישראל לפי גיל ומין
Prevalence of obesity (BMI>30) by sex and age (אחוזים) - Jews


בסקר בריאות שנערך בשנת 2004 נמצא כי שיעור ההשמנה בקרב הנשים הערביות גבוה פי 1.9 לעומת הנשים היהודיות. כמו כן נצפתה עלייה בשכיחות של עודף משקל והשמנה עם העלייה בגיל, החל משיעור של 25 אחוזים בקבוצת הגיל 21–34 ועד 62 אחוזים בקבוצת הגיל מעל 65. 86.4 אחוזים מהנשים הערביות בגיל 55 ומעלה ו-61.4 אחוזים מהנשים היהודיות מאותה קבוצת גיל סובלות מעודף משקל או מהשמנה. כמו כן, 36.8 אחוזים מהנשים בישראל אינן מרוצות או "מאוד לא מרוצות" ממשקלן. לאחר תקנון לגיל, נמצא כי אחוז הנשים שאינן מרוצות ממשקלן גבוה יותר בקרב הנשים היהודיות (37.7 אחוזים) לעומת הנשים הערביות (28.8 אחוזים), אך לא באופן מובהק. 27.4 אחוזים מהנשים בישראל דיווחו על שימוש בדיאטה לשמירה על המשקל או לירידה במשקל - ומתוכן אחוז הנשים היהודיות היה גבוה פי 5 (תמונות 3,2). נתונים מסקר חברתי של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה לשנת 2010 מראים שההסתברות להשמנת-יתר בקרב ערבים גבוהה פי 1.5 לעומת יהודים בתקנון לגיל, מין, מעמד חברתי-כלכלי ומאפיינים נוספים[13]. על האוכלוסייה הערבית בישראל נמנית גם האוכלוסייה הבדואית, שאופיינה על פי דיווחים משנות ה-60–70 בשכיחות נמוכה מאוד של סוכרת[14], כ-0.5 אחוזים, ואשר משתנה מחברה הנמצאת בניידות מתמדת, לחברה עירונית המאמצת אורח חיים מערבי. בסקר שנערך ברהט[15], העיר הבדואית הגדולה, נמצא כי שכיחות המחלה הייתה 7.3 אחוזים בקרב הגברים ו-9.9 אחוזים בקרב הנשים. במחקר אחר שכלל את כלל הבדואים בנגב המבוטחים בשירותי בריאות כללית[16], נמצא כי שכיחות המחלה היא 5.1 אחוזים, וכי המחלה נפוצה יותר בקרב האוכלוסייה העירונית (5.5 אחוזים) לעומת האוכלוסייה הכפרית (3.9 אחוזים). גנים חסכניים (Thrifty genes), יכולים להיות מעורבים בעלייה בשכיחות הסוכרת בקרב אוכלוסייה זו, יחד עם השינויים הסביבתיים ושינויים באורח החיים[17].

המטבח הערבי, מנהגים תרבותיים והשפעתם על החולה סוכרתי

אורח החיים באוכלוסייה הערבית מתאפיין בתזונה עתירת קלוריות, אולם אין להתעלם מההתנהגות המסורתית של המגזר הערבי המתבטאת בקשר משפחתי הדוק מאוד ובצורך להכין אוכל ביתי ותבשילים שונים מדי יום, המבוססים על מאכלים מסורתיים עתירי קלוריות ושומנים רוויים הנמצאים בהישג יד כל בני המשפחה - ממולאים, מקלובה (אורז מטוגן), מחמר (פיתה גדולה עם עוף ובצל מטוגנים), שושבראק (בצק מבושל עם לבן) ועוד.

נוסף על כך, מרבית המאכלים בארוחות היום השונות כוללים בתפריט פיתה ערבית עשירה בפחמימות.

המנהג הערבי של הכנסת אורחים מעלה על נס את כיבוד האורח במיני מאכלים וקינוחים עתירי שומן רווי וסוכרים פשוטים כגון בקלאווה, כנאפה וקדאיף. בחתונות ובמסיבות במגזר הערבי, המתקיימות בדרך כלל בשעות הלילה, מוגש לרוב אוכל שמן המבוסס על אורז לבן, בשר כבש, קובה, עוף ממולא, מאכלי בצק, סלט תפוחי אדמה, חומוס, סלט תירס ושתייה קלה ומצוות כיבוד המארח מחייבת אכילה ולא כזית. יש חולים הנמנעים מלסרב לאוכל עשיר בפחמימות ושומן במפגשים חברתיים שונים, על מנת שלא תיחשף עובדת היותם חולים סוכרתיים, מתוך דאגה למעמדם החברתי ולתדמיתם כבריאים וחסונים.

מלבד הקושי הכרוך בשינוי תזונתי מתאים של החולה הסוכרתי הערבי שהוזכר לעיל, קיים גם קושי בהיענות לפעילות גופנית קבועה. בחלק מהכפרים הערביים אין תשתית מתאימה לפעילות גופנית, מסלולי הליכה לדוגמה. בעיה זו בולטת עוד יותר אצל הנשים הערביות, אשר התקנים החברתיים מקשים עליהן במקרים רבים בביצוע פעילות גופנית מחוץ לבית. על האישה מוטל התפקיד המרכזי של דאגה למשק הבית, חינוך וגידול הילדים.

שינוי מושכל באורח חיים הוא הבסיס להצלחה באיזון החולה הסוכרתי. שינוי זה צריך להיות מותאם חברתית ותרבותית לאוכלוסייה ולהיעשות תוך הבנה מעמיקה בהרגלי האכילה והמנהגים התרבותיים של האוכלוסייה הערבית.

התערבות עוצמתית מותאמת חברתית לשינוי באורח חיים בקבוצת נשים לא סוכרתיות ועם השמנת יתר[18] הביאה לירידה ב-3 מיליגרם דציליטר בערכי סוכר בצום ו-5.4 מיליגרם דציליטר ברמות טריגליצירידים (Triglycerides), במקביל לירידה במשקל ולירידה בשכיחות התסמונת המטבולית בקרבן.

מניסיוננו האישי בעבודה עם חולי סוכרת במגזר הערבי יש כמה עובדות חשובות שראוי לציינן:
  1. החולים נוהגים לקבל מידע אודות המחלה וההתמודדות איתה מהסביבה הקרובה, בין אם זה קרוב משפחה או שכן, ה"מנוסים" במחלה, ומקנים אמינות רבה וחשיבות למידע הזה, גם אם במקרים רבים הדבר מתברר כלא נכון
  2. כלי תקשורת מקומיים הפועלים בערים ובכפרים ערביים ומוכרים היטב לאוכלוסייה המקומית, יכולים לשמש כלי עזר חשוב בהעברת מידע הסברתי וחינוכי לחולים
  3. שיעור לא קטן מהחולים אינם מנטרים ערכי סוכרת מסיבות שונות ומסתמכים על תחושותיהם בניבוי ערכי סוכר, מה שמקשה על איזון הסוכרת
  4. קיים קושי כלכלי ברכישת תרופות לסוכרת, במיוחד תרופות חדשות שאינן בסל התרופות, מה גם שלמרבית החולים אין ביטוחים משלימים או ביטוחים אישיים
  5. פעמים לא מעטות נתקלים בחולי סוכרת, במיוחד מבוגרים, אשר אינם מסוגלים בעצמם להזריק אינסולין ותלויים בקרוב משפחה שיזריק להם. חלקם מגיעים למרפאה הסמוכה למקום המגורים, להזרקת אינסולין על ידי האחות. שימוש באינסולין בסיסי (Basal) הניתן בזריקה חד יומית, מהווה יתרון ולעיתים גם פתרון לאיזון בחולים אלה
  6. בחולים אשר זקוקים לטיפול מלא באינסולין (לכיסוי סוכר בצום ואחרי ארוחות), ניתן להיעזר במידה רבה בשימוש בתערובות אינסולין (Mix) הניתנת בשתי זריקות ביום, במיוחד בחולים מבוגרים עם אורח חיים קבוע וארוחות סדירות. ההיענות לטיפול זה יכולה להיות יותר גבוהה מהיענות לטיפול בסיס-בולוס (Basal bolus) והמורכבות של הטיפול מבחינתם פחותה
  7. בדומה לאוכלוסייה הכללית ואף בשיעור גבוה יותר, קיימת פנייה לרפואה המשלימה וחזרה ל"תרופות סבתא" בחיפוש אחרי טיפולים טבעיים לאיזון הסוכרת מחשש לתופעות לוואי של הטיפולים המקובלים

סוכרת וצום חודש הרמדאן

אחד האתגרים העומדים בפני האנדוקרינולוג והדיאבטולוג בטיפול בחולי סוכרתי במגזר הערבי המוסלמי הוא טיפול בסוכרת במהלך צום חודש הרמדאן. צום חודש הרמדאן הוא אחד מחמש המצוות שאלוהים ציווה לכל מוסלמי. פטור מהצום החולה הסוכרתי, שהרופא ממליץ לו להימנע מצום שעלול לסכן אותו או להחמיר את מחלתו. חודש הרמדאן הוא חודש ירחי שנע בין 29–30 יום והצום נמשך מלפני זריחת השמש (השחר) עד לאחר השקיעה ועלול להימשך מעל 18 שעות בחודשי הקיץ במדינות מרוחקות מקו המשווה. במהלך הצום נאסרים כל שתייה, אכילה, עישון או לקיחת תרופות. רוב הצמים אוכלים שתי ארוחות ביום במהלך חודש זה, אחת אחרי שקיעת השמש (בערבית איפטאר) או שבירת הצום והשנייה, שמקדימה לתחילת הצום (בערבית סוחור), לפני זריחת השמש. חלק מהצמים מדלגים על ארוחת הסוחור ואוכלים ארוחה אחת גדולה של שבירת הצום - דבר שאנו ממליצים לחולה הסוכרתי הצם להימנע ממנו.

עיקר הנתונים בספרות לגבי הסוכרת ברמדאן באים ממחקרים שנערכו במדינות ערב. מנתוני מחקר ה-EPIDAR‏[19] שבוצע ב-13 מדינות מוסלמיות וכלל כ-12,243 חולים, עולה כי קרוב ל-43 אחוזים מחולי סוכרת סוג 1 ו-78 אחוזים מחולי סוכרת סוג 2 צמים במהלך חודש הרמדאן. היות ששכיחות מחלת הסוכרת העולמית קרובה ל-4.6 אחוזים ומספר המוסלמים בעולם קרוב ל-1.5 מיליארד אנשים, יוצא שכ-50 מיליון מוסלמים צמים בחודש הרמדאן.

טבלה 1. המלצות לגבי שינוי טיפול תרופתי וטיפול באינסולין לפי הנחיות ה-ADA המעודכנות מ-2010‏[17]
לפני רמדאן במהלך רמדאן
חולים מאוזנים בדיאטה ופעילות גופנית יש לשקול שינוי עוצמת ותזמון הפעילות הגופנית, להקפיד על שתייה מרובה
חולים שמטופלים ב-Metformin יש לקחת את התרופה אחרי ארוחת שבירת הצום וארוחת הסוחור
חולים המטופלים ב-TZDs, AGIs, Incretin based therapy אין צורך בשינוי
סולפונילאוריאה (Sulfonylurea) פעם ביום יש לקחת את התרופה לפני ארוחת שבירת הצום. לשקול שינוי מינון (הפחתה) בהתאם למידת האיזון והסיכון להיפוגליקמיה
סולפונילאוריאה פעמיים ביום יש לקחת חצי מהמינון הרגיל של הבוקר לפני ארוחת הסוחור ואותו מינון של התרופה הרגיל לפני ארוחת שבירת הצום
חולים בטיפול באינסולין יש להקפיד על שתייה מרובה
חולים בטיפול ב-premexied/ intermediate- acting insulin - שתי זריקות ביום יש לשקול מעבר לאינסולין ארוך טווח לפני שינה ואינסולין מהיר לפני ארוחות, כאשר האינסולין המהיר נלקח במינון הרגיל לפני ארוחת שבירת הצום ובחצי מהמינון הרגיל לפני ארוחת הסוחור

(*) AGIs: alpha glucosidase inhibitors

במהלך צום חודש הרמדאן, חשוף החולה הסוכרתי למספר סיכונים[20] אשר כוללים:
  1. היפוגליקמיה: מופיעה בעיקר בחולים המטופלים בסולפונילאוריאה ואינסולין. במחקר תצפיתי ב-5 מדינות בהן ישראל אשר כלל כ-1,378 חולים עם סוכרת סוג 2 אשר טופלו בתרופות ממשפחת סולפונילאוריאה, שכיחות היפוגליקמיה (רמת סוכר מתחת ל-70 עם תסמינים) הגיעה ל-19.7 אחוזים ושכיחות היפוגליקמיה קשה שהצריכה התערבות אדם נוסף או צוות רפואי הייתה כ-6.7 אחוזים ‏[21]. גם במחקר ה-EPIDIAR‏[19] נצפתה עלייה פי 4.7 ו-7.5 בהיארעות מקרי היפוגליקמיה קשה בחולי סוכרת סוג 1 וסוג 2, בהתאמה, במהלך צום הרמדאן. הפחתה משמעותי בשיעור ההיפוגליקמיה אפשרית על ידי שימוש בתכשירים ממשפחת מעכבי DPP-4 בהשוואה לסולפונילאוריאה[22]
  2. היפרגליקמיה והחמרה באיזון הסוכרת: ההיפרגליקמיה נובעת ממספר גורמים כולל ירידה בפעילות גופנית, הפחתה במינון התרופות מפחד להיפוגליקימיה, ועלייה בכמות הקלוריות והפחמימות בארוחות של שבירת הצום, במיוחד ריבוי אכילת ממתקים האופייניים לחודש הרמדאן. במחקר ה-EPIDIAR נצפתה עלייה של פי 5 בשכיחות של היפרגליקמיה קשה שהצריכה אשפוז בחולים עם סוכרת סוג 2 במהלך חודש הרמדאן.
    לגבי החמרה באיזון סוכרת הדבר אינו ודאי, אם כי מתקבל הרושם שיש נטייה להחמרה באיזון. עם זאת, במקביל לעבודות שהראו החמרה באיזון, קיימות עבודות אחרות שהראו חוסר שינוי או שיפור באיזון
  3. התייבשות: עלולה לגרום להחמרה בתפקוד כלייתי וסיכון יתר במאורעות של אוטמים. ההתייבשות נובעת מכמה גורמים - הימנעות משתיית נוזלים במהלך הצום והפחתה בשתייה גם אחרי שבירת הצום, הזעת-יתר, במיוחד בצום בחודשי הקיץ, והיפרגליקמיה שיכולה לגרום להשתנה מרובה. עלול להתפתח תת לחץ דם בשינוי תנוחה (Orthostatic), במיוחד בחולים עם נוירופתיה אוטונומית (Autonomic neuropathy). העלייה בצמיגות הדם עלולה לגרום להופעה של מאורעות אוטמים ואירועי מוח.
    אנו ממליצים להימנע מצום לחולים שבקבוצת סיכון גבוה, אשר הצום עלול לגרום אצלם להופעה של סיבוכים בסבירות גבוהה והכוונה לחולים שסבלו מאירועי היפוגליקמיה קשים בשלושת החודשים שקדמו לצום, חולים שלא מרגישים את ההיפוגליקימיה (Hypoglycemia unawareness), חולים עם איזון גרוע (9 אחוזים < HbA1c), חולים עם סוכרת סוג 1, נשים בהיריון, חולים שמבצעים עבודה גופנית קשה וחולים עם מחלות רקע קשות כולל אי ספיקה כלייתית ומחלת כלי דם גדולים מתקדמת

קיימת חשיבות רבה לזימון החולה לביקורת אנדוקרינולוג לפחות 1–2 חודשים לפני חודש הצום, על מנת להעריך את מצבו הרפואי ולדון איתו לגבי הבטיחות במצב של צום לגביו והתאמת הטיפול התרופתי לחודש הצום. קיימת גם חשיבות רבה בתוכנית הדרכה מובנית לחולים שתכלול דגש על חשיבות שמירת דיאטה מאוזנת שתקטין סיכון להיפוגליקמיה, ובמקביל להימנע מאכילת ארוחה אחת גדולה ביום בזמן שבירת הצום, שעלולה להביא להיפרגליקמיה לאחר הארוחה (Post-prandial hyperglycemia). יש להדגיש חשיבות המשך הקפדה על פעילות גופנית וניטור ערכי סוכר. בנוסף יש לתת לחולים הנחיות מתי להפסיק את הצום. תוכנית כזו, שנוסתה על 111 חולים עם סוכרת סוג 2 בבריטניה, הביאה להפחתה של 50 אחוזים בשיעור המאורעות ההיפוגליקמיים[23].

לגבי טיפולים תרופתיים חדשים וצום חודש הרמדאן - מחקר שבדק שימוש ב-1-GLP יומי לעומת סולפונילאוריאה, מצא ששימוש ב-1-GLP הביא לפחות אירועי היפוגליקמיה סימפטומטים, להורדה יותר טובה בערכי הסוכר ולירידה רבה יותר במשקל[24].

לגבי תרופות ממשפחת ה-SGLT2, יש מעט מידע לגבי בטיחות תרופות אלו ברמדאן. יש להיזהר בשימוש בתרופות אלו ברמדאן בגלל הסיכון להתייבשות. במחקר שבדק שימוש ב-Dapagliflozin לעומת Sulfonylurea, נמצא שהשימוש ב-DAPA הביא ליותר תחושת צמא, עלייה ברמת ההמטוקריט, עלייה ברמת הקטונים בדם, ועלייה באוסמולריות השתן לעומת סולפונילאוריאה[25].

דגשים חשובים על סוכרת באוכלוסייה הערבית בישראל

  1. שכיחות סוכרת במיעוט הערבי בישראל נמצאת במגמת עלייה מתמדת. המחלה וסיבוכיה מופיעים בגיל צעיר יותר
  2. הרגלי אכילה לא בריאים, ובמיוחד מאכלים עשירים בקלוריות, פחמימות ושומנים, יחד עם הירידה בפעילות גופנית, אחראים לעלייה בשכיחות הסוכרת
  3. שינוי באורח החיים צריך להיות מותאם חברתית ותרבותית למיעוט הערבי
  4. התאמת הטיפול התרופתי והטיפול באינסולין צריכה להיעשות בצורה אישית ופרטנית, תוך לקיחה בחשבון של המצב החברתי-כלכלי של החולה ומצב מחלת הסוכרת שלו
  5. צום חודש הרמדאן מהווה אתגר לא רק עבור החולה אלא גם עבור הרופא המטפל בו. יש להיערך מוקדם כל האפשר לצום, להגביר את המודעות לגבי הרגלי אכילה נכונים בחודש הרמדאן, להקפיד על פעילות גופנית ועל ניטור ערכי סוכר, להתאים את הטיפול התרופתי/אינסולין לחודש הצום, ולהגביר את המודעות לגבי סיבוכי הצום האפשריים והדרכים למנוע אותם
  6. לאור כל אלה, קיימת חשיבות להתגייסות כללית של הצוותים הרפואיים והפרא-רפואיים ומשרדי הבריאות והאוצר, והקצאת משאבים לטיפול במחלת הסוכרת במגזר הערבי, למניעתה ולמניעת סיבוכיה

ביבליוגרפיה

  1. ↑ International Diabetes Federation (2011): IDF Atlas. 15th Edition, International Diabetes Federation, Brussels.
  2. ↑ Al-Nuaim AR. Prevalence of glucose intolerance in urban and rural communities in Saudi Arabia. Diabet. Med. 1997 Jul;14(7):595-602.
  3. ↑ Al-Mahroos F, McKeigue. Obesity, physical activity, and prevalence of diabetes in Bahraini Arab native Population. Bahrain Med Bull. 1998;20(3): 114-8.
  4. ↑ Naglaa Ahmad Shawky Arafa, Ghada Essam El Din Amin. The Epidemiology of diabetes mellitus in Egypt: results of a na¬tional survey. The Egyptian Journal of community Medicine. 2010 July ; 38(3): 29-43.
  5. ↑ Albach N. Epidemiological studies lay the ground for Syrian diabetes campaign. Diabetes Voice. 2001 Oct.; 46(3);18-21.
  6. ↑ Fikree M, Hanafi B, Hussain ZA, Masuadi EM. Glycemic control of type 2 diabetes mellitus. Bahrain Med Bull. 2006; 28(3): 105-7.
  7. ↑ Fatma A Al-Sultan, Najah Al-Zanki. Clinical epidemiology of type 2 diabetes in kuwait. Kuwait medical journal 2005 June; 37(2): 98-104.
  8. ↑ http://www.cbs.gov.il/publications16/yarhon1016/pdf/b1 .pdf
  9. ↑ משרד הבריאות, המרכז הלאומי לבקרת ממלות, מצב בריאות האוכלוסייה בישראל 2008, נובמבר 2010
  10. ↑ Saabneh AM. Arab-Jewish gap in life expectancy in Israel. The European Journal of Public Health, Vol. 26, No. 3,433-438
  11. ↑ Abdul-Ghani M, Kher J, Abbas N, et al. Association of high body mass index with low age of disease onset among Arab women with type 2 diabetes in a primary care clinic. IMAJ 2005 June; vol 7:360-363
  12. ↑ Kalter-Leibovici O, Chetrit A, Lubin F, Atamna A, Alpert A, Ziv A, Abu-Saad K, Murad H, Eilat-Adar S, Goldbourt U. Adult-on- set diabetes among Arabs and Jews in Israel: a population-based study. Diabet Med, 2012; 29:74854־
  13. ↑ http://www.gertnerinst.org.il/epidemiology/Health_disparities/health_disparities_overweight
  14. ↑ Weitzman S, Lehman EE, Abou- Rbiah Y. Diabetes among the Bedouin population of the negev. Diabetologia 1974,10:39.
  15. ↑ Yunis Abou- Rbiah, Shimon Weitzman. Diabetes among Bedouins in the Negev: The Transition from a rare to a highly prevalent condition. IMAJ 2002 Sep.; vol 4:687-689
  16. ↑ Cohen AD, Gefen K, et al. Diabetes control in the Bedouin population in southern Israel. Med Sci Monit 2005,11: 376-380.
  17. ↑ 17.0 17.1 Mogher Khamaisi, Itamar Raz. Diabetes Epidemic and the thrifty gene. IMAJ 2002 Sep.; vol 4:720-721
  18. ↑ Ofra Kalter- Leibovici, Nuha Younis -Zeidan et al. Lifestyle Intervention in Obese Arab Women. Arch Intern Med. 2010 June; 170(11): 970-976.
  19. ↑ 19.0 19.1 Ibrahim Salti, Eric Benard, et al. A population- based study of diabetes and its characteristics during the fasting month of ramadan in 13 countries. Diabetes Care 2004 Oct.; 27(10): 2306-2311.
  20. ↑ Monira Al-Arouj, Samir Assaad - Khalil, et al. Recommendations for management of diabetes during ramadan. Update 2010. Diabetes Care 2010 Aug.; 33(8): 1895-1902
  21. ↑ Aravind S.R., Khaled Al Tayeb et al. Hypoglycemia in sulphonylurea - treated subjects with type 2 diabetes undergoing Ramadan fasting: a five- country observational study. Current Medical Research & opinion 2011; 27(6): 1237-1242.
  22. ↑ Al Sifri S, Basiounny A. et al. The incidence of hypoglycaemia in Muslim patients with type 2 diabetes treated with sitaglip-tin or a sulphonylurea during Ramadan: a randomised trial. Int J Clin Pract, 2011 Nov.; 65(11): 1132-1140.
  23. ↑ Bravis V., Hui E. et al. Ramadan education and awareness in diabetes (READ) programme for muslims with type 2 diabetes who fast during Ramadan. Diabet Med 2010 Mar. ; 27(3): 327-331.
  24. ↑ S.T AZAR; et al. Efficacy and safety of liraglutide compared to sulphonylurea during ramadan in patients with type 2 diabe- tes (LIRA-Ramadan): a randomized trial. Diabetes Obes Metab 2016; 18(10): 1025-1033
  25. ↑ N. Kamarrudin et al. Assessment of dehydration parameters with dapagliflozin in patients with type 2 diabetes mellitus during ramadan fasting month. In proceeding of the EASD virtual meeting, abstract #757, Sep.2015

המידע שבדף זה נכתב על ידי   ד"ר עזאם אבראהים, אנדוקרינולוג ויועץ סוכרת מכבי שירותי בריאות, קופ"ח מאוחדת, והמרכז הרפואי.
הדיל עבוד, דיאטנית, קופ"ח מאוחדת.
ד"ר עפרה קלטר-ליבוביץ', מנהלת היחידה לאפידמיולוניה של מחלות לב וכלי-דם, מכון גרטנר לחקר אפידמיולוגיה ומדיניות בריאות במרכז הרפואי תל השומר


מו"ל - The Medical Group Themedical.png עורכים מדעיים - דר' עופרי מוסנזון, פרופ' איתמר רז, עורכת - רינת אלוני