כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק Procollagen type I amino terminal peptide
הופניתם מהדף PINP לדף הנוכחי.
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| Procollagen type I amino terminal peptide | |
|---|---|
| שמות אחרים | Procollagen type I N-terminal propeptide , PINP |
| מעבדה | אנדוקרינית, כימית |
| תחום | הערכת בניית עצם בניטור טיפולים למניעת ספיגת עצם, וטיפולים אנאבוליים באוסטאופורוזיס או במחלת Paret. |
 | |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
טווח ערכים תקין
| גיל (שנים) | רמת PINP בנסיוב (ננוגרם/מ"ל) |
|---|---|
| 1 > | 900-1,800 |
| 1-2 | 500-1,500 |
| 3-10 | 300-1,000 |
| 10-14 | 140-1,200 |
| 14-18 | 40-460 |
| 18-25 | 20-110 |
| 25-35 | 20-85 |
| מעל גיל 35 (לפני גיל המעבר) | 25-72 |
| גיל המעבר | 20-115 |
| גיל (שנים) | רמת PINP בנסיוב (ננוגרם/מ"ל) |
|---|---|
| 1 > | 830-1,850 |
| 1-2 | 400-1,500 |
| 3-12 | 300-900 |
| 12-17 | 220-1,600 |
| 17-18 | 80-480 |
| 18-20 | 60-220 |
| 21-25 | 25-140 |
| מעל גיל 25 | 20-85 |
ערכי PINP בגברים מתחת גיל 25 שנה גבוהים יחסית כי צמיחת העצם אצלם עדיין לא הסתיימה.
מטרת הבדיקה
עזר בניטור השפעת הטיפול האנאבולי או נוגד הספיגה במטופלים עם אוסטאופורוזיס. כמו כן עשויה בדיקת PINP לסייע בהערכת התנאים הכרוכים בהגברת ה-turnover של רקמת העצם באוסטאופורוזיס ובמחלת Paget. בדיקה זו עשויה להידרש בהערכה של הופעת גרורות בעצם ממקור של קרצינומות אחדות. P1NP הוא המדד המועדף לתהליך בניית עצם.
PINP הוא פרופפטיד N-טרמינלי של קולאגן
פרו-קולאגן type 1 היא מולקולת פרוגניטור גדולה, ממנה נוצרים קולאגן-type 1 ו-PINP. פרו-קולאגן מורכב ממסנה סלילוני תלת-גדילי הנוצר מ-2 שרשראות alfa1 ומשרשרת אחת alfa2(I). מבנה שלישוני זה מאוגף על ידי טלופפטידים לא-סלילוניים ועל ידי פרופפטידים N--טרמינלי וC--טרמינלי המבוקעים על ידי אנדופפטידאזות ספציפיות ליצירת פרו-קולאגן type 1 ושני מקטעים טרמינליים, PINP ו-PICP המופיעים בצירקולציה.
מולקולת procollagen type 1 מכילה "הרחבות" פפטידיות בקצוות ה-N וה-C טרמינאליות שלה, המורחקות על ידי פרוטאזות ספציפיות במהלך הפיכת procollagen לקולאגן. שתי הרחבות אלו הi ה-propeptides שסימוניהם PINP ו-PICP. נוגדנים כנגד PINP משמשים לגילוי המבנה הטרימרי של PINP בשיטת ELISA. שיטת מדידה זו לסמן רגיש יותר לבניית עצם בתרחיש של אוסטאופורוזיס. שיטה נוספת למדידת רמת PINP בעזרת נוגדנים היא על ידי sandwich immunoassay תוך שימוש בטכניקת electrochemiluminescence במכשיר Roche Cobas eh11. במדידה זו 20 מיקרוליטר של נסיוב, ונוגדן חד-שבטי הספציפי ל-PINP שעבר ביוטינילציה מודגרים יחד. לאחר הוספה של מיקרו-חלקיקים מסומנים עם streptavidin ונוגדן חד-שבטי ספציפי ל-PINP מסומן עם קומפלקס של ruthenium או Tris(2.2'-bipyridyl-ruthemium(II), נוצר קומפלקס sandwich המשמש ב-electrochemiluminescence.
אינטרפרטציה
בדיקה זו יש לבצע לפני תחילת טיפול באוסטאופורוזיס, כדי לקבוע רמת בסיס של PINP, שלושה עד שישה חודשים לאחר התחלת הטיפול, שינוי של למעלה מ-21% מרמת הבסיס מצביע על תגובה תרפויטית ראויה. בדיקה זו ספציפית לצורה הטרימרית השלימה של PINP. כיוון השינוי ברמות PINP (עלייה או ירידה) תלוי בסוג הטיפול באוסטאופורוזיס. במטופלים הנוטלים בי-פוספונאטים, רמות PINP נמצאו יורדות עד 70% מרמתן בבסיס הטיפול 6 חודשים לאחר תחילתו. טיפול עם HRT גם כן גורם לירידה ברמת PINP אם כי בשיעור מתון יותר מאשר לאחר טיפול בבי-פוספונאטים. באלה המטופלים עם teriparatide (שהוא ריקומביננט של המקטע 1–34 של PTH אנושי), רמות PINP גדלות מרמתן בבסיס הטיפול, מה שמשקף את ההשפעה המעודדת של teripartide על האוסטאובלסטים ויצירת העצם. רמות PINP נמצאו מוגברות באופן משמעותי כבר לאחר חודש אחד לאחר תחילת הטיפול ב-teriparatide, ומגיעות לשיא 6 חודשים מתחילת הטיפול. הגברת הריכוז של PINP במעל 10 מיקרוגרם/לליטר, נמצאה ב-77-79% מהמטופלים ב-teriparatie לאחר 3 חודשי תרפיה ונחשבים תגובה מוצלחת (McClung וחב' ב-Arch Intern Med משנת 2005, ו-Vasikaran וחב' בOsteoporos Int- משנת 2011).
אוסטאופורוזיס שכיחה ביותר בארצות הברית עם 1.5 מילון שברי עצם ו-37,000 מקרי מוות מדי שנה (Eekman וחב' ב-BMC Musculoskeletal Disorders משנת 2011). המחלה פוגעת בעיקר בנשים בגיל המעבר, ויש לה אופי כרוני ומתקדם וירידה במסת העצם הגורמת לפריכות העצם ולשברים (Burnett-Bowie וחב' ב-J Clin Endocrinol Metab משנת 2009). אוסטאופורוזיס יכולה להיות גם א-תסמינית ולעומת זאת מחלה חמורה. השכיחות של שברי עצם עולה באופן אקספוננציאלי עם הגיל המתקדם, ובמקרים של שברים בצוואר הירך עלולים החולים למות טרם-עת. ישנם 2 סוגי טיפול באוסטאופורוזיס: טיפולים למניעת ספיגת עצם, כגון עם ביפוספונאטים, קלציטונין ומודולטורים בררניים של הקולטן של אסטרוגן, המעכבים איבוד נוסף של רקמת עצם. תכשירים אלה מדכאים במידה מסוימת יצירת עצם אם כי במידה פחותה מאשר עיכוב הספיגה, מה שמאפשר סך של הצטברות עצם. טיפולים אנאבוליים באוסטאופורוזיס מתבצעים עם 2 צורות של ההורמון PTH: hPTH-I-34 (teriparatide) ו-hPTH- I-84. לשני תכשירים אלה השפעה אנאבולית על העצם, כאשר teriparatide מגביר את מסת השלד ואת חוזק העצם (Glover וחב' ב-Bone משנת 2009). לפיכך, יש להעדיף מדד כ-PINP כסמן לבניית עצם.
היעילות של טיפול באוסטאופורוזיס יכולה להימדד במדידת רמת צפיפות המינרלים בעצם (BMD), אך שינויים משמעותיים ב-BMD נעשים ברורים רק לאחר שנה או שנתיים של טיפול, כאשר המטופלים מעדיפים אינדיקציה מוקדמת יותר של הצלחת הטיפול. לפיכך, יש להעדיף סמן כ-PINP להערכה מוקדמת של יעילות הטיפול. קיים מתאם חזק בין שינויים מוקדמים ברמת PINP ושינוי מאוחר יותר ב-BMD של עמוד השדרה המותני במהלך טיפול ב-teriparatide. רמות PINP יכולות לעלות במהירות מה שמעיד על יעילות הטיפול האחרון, כבר במהלך השבוע הראשון של הטיפול (Eastell וחב' ב-Curr Med Res Opin משנת 2006, ו-Tsujimoto וחב' ב-Bone משנת 2011).
PINP הוא מדד קליני תקף כאינדיקציה להתפשטות גרורות בעצם: המקרים של סרטן שד
ביותר מ-50% מהנשים המאובחנות עם סרטן שד, יופיעו בדיעבד גרורות בעצם. הטיפול במקרים אלה מסובך כי הוא מתחיל בדרך כלל מאוחר יחסית. למעלה מ-90% מהמטריקס האורגני של העצם מורכב מקולאגן type1, המסונתז באופן מועדף בעצם (Lacroix וחב' ב-Breast Cacer Res Tret משנת 2000, ו-Berruti וחב' ב-Anticancer Res משנת 1995). במהלך קטבוליזם נורמלי של העצם, קולאגן type 1 מתפרק, ופרגמנטים קטנים עוברים לדם ומופרשים בשתן. כאשר ספיגת העצם משמעותית, קולאגן type 1 עובר דגרדציה מוגברת כאשר רמת הפרגמנטים של קולאגן type 1 עולה בדם. PINP הוא אחד משני הפרו-פפטידים של procollagen type 1 בנוסף ל-PICP, ושניהם מעוכלים על ידי פרוטאזות ספציפיות לפני שמולקולות קולאגן מתכנסות ליצירת סיבים. שני פפטידים אלה יכולים להימצא בצירקולציה, כאשר ריכוזיהם משקפים את קצב הסינתזה של קולאגן type 1. הפרו-פפטיד הקרבוקסי-טרמינלי PICP, מתפנה זמן קצר לאחר הסינתזה, בעוד ש-PINP ניתן להימצא על פני סיבי הקולאגן. נמצא ש-PINP עשוי לסייע בהתנהלות עם גרורות בעצם ממקור סרטן השד, סרטן הערמונית וכן מ-multiple myeloma בשלבי היווצרות הגרורות ההתחלתיים והמאוחרים (Koizumi וחב' ב-BJU Int משנת 2001, Tahtela ו-Tholix ב-Anticancer Res משנת 1996, ו-Elomaa וחב' ב-Eur J Cancer משנת 1996). PINP כרוך גם באיבוד של מסת עצם בנשים עם סרטן שד בגיל המעבר (Saarto וחב' ב-Br J Cancer משנת 1998).
נלמדו הנתונים בבסיס המחקר של 51 מטופלות עם סרטן שד שהיו תחת טיפול כימותרפי. ב-38 מתוכן היו גרורות בעצמות, ואילו ב-13 נשים לא נמצאו גרורות. המטופלות עם גרורות בעצמות קיבלו ביפוספונאטים, בנוסף לכימותרפיה סיסטמית ו/או תרפיה עם נוגדנים או טיפול הורמונלי (Pollmann וחב' ב-Anticancer Res משנת 2007). הרמות של osteocacin, CTX ו-PINP נמדדו בשיטת chemiluminescence במכשיר ElecsysR2010. ערכי ה-cutoff הנורמליים של osteocalcin היו פחות מ-41.3 פיקוגרם/מ"ל, פחות מ-1,008 פיקוגרם/מ"ל לגבי CTX, ופחות מ-95 ננוגרם/מ"ל לגבי PINP. בהתבסס על סך תוצאי הטיפול, המטופלות חולקו למגיבות עם מחלה יציבה, או לאלו שלא הגיבו לטיפול ומחלתן התקדמה. תוצאות הניסוי היו כדלקמן: ערכי הבסיס של PINP היו גבוהים משמעותית באלו עם גרורות בעצם לעומת אלו ללא גרורות (92.8 ננוגרם/מ"ל לעומת 63.2 ננוגרם/מ"ל, p=0.044). במטופלות עם יותר מ-7 גרורות בעצם הרמה הממוצעת של PINP הייתה 149.7 ננוגרם/מ"ל כאשר באלו עם פחות מ-7 גרורות הרמה הממוצעת של PINP הייתה 67.6 ננוגרם/מ"ל, (p=0.04). גם שני המדדים האחרים, osteocalcin ו-CTX, הראו הבדלים משמעותיים בין חולות עם או בלי גרורות בעצם, אלא שהערכים אצלן היו בשני המקרים בתחום שמתחת ל-cutoff הנורמלי. במושגים של תגובת פיזור הגרורות בעצם כתוצאה מהטיפולים, ריכוזי PINP ירדו במגיבות לטיפול מ-194.3 ננוגרם/מ"ל ל-100.4 ננוגרם/מ"ל (p=0.23). בנשים עם מחלה יציבה PINP נותר באותה רמה (בערך 70 ננוגרם/מ"ל), אך ערכיו עלו בנשים עם מחלה מתקדמת מערך ממוצע של 83.4 ננוגרם/מ"ל לערך ממוצע של 176.5 ננוגרם/מ"ל. לא נמצאו הבדלים ברמות של CTX ,osteocalcin ו-PINP בין נשים בגיל המעבר או בצעירות יותר. המסקנה היא ש-PINP יכול להיות במתאם טוב עם התגובה לטיפול. לעומת זאת CTX ו-osteocalcin לא הראו רגישות דומה במעקב אחר גרורות בעצם.
מחקר נוסף קבע שרמות PINP בנסיוב מנבאות גרורות בעצם והישרדות במקרי סרטן שד בשלבים מוקדמים של המחלה (Dean-Colomb וחב' ב-Breast Cancer Res Treat משנת 2013). במחקר זה נלקחו דגימות מ-164 נשים מאובחנות עם סרטן שד בדרגה I עד III לפני שהחלו בהן בטיפולים. בחמישים וארבע נשים עם מחלה בשלב I-III בעת נטילת דגימות הדם, התגלו בדיעבד גרורות בעצם. רמת PINP של בבסיס המחקר של לפחות 75 ננוגרם/מ"ל, ניבאה סיכון מוגבר פי-2.7 לגרורות בעצם (P=0.031) והישרדות גרועה. בהתאם, ערך PINP של לפחות 75 ננוגרם/מ"ל בבסיס המחקר, הצביע על פרק זמן קצר עד להופעת גרורות, והישרדות גרועה בנשים עם סרטן שד בשלב I עד III.
הערך הפרוגנוסטי של PINP במטופלים עם קרצינומה של הערמונית
קרצינומה של הערמונית היא סוג הסרטן השכיח ביותר בין גברים והביאה בשנת 2004 ל-29,900 פטירות בארצות הברית (Jemal וחב' ב-CA Cancer J Clin משנת 2004). אך כשהאבחון מתאחר ומתרחש בשלבי מחלה מתקדמים חלה דעיכה משמעותית בפרוגנוזה כאשר תאי הסרטן הופכים עמידים לטיפול הורמונלי (Kahn ו-Partin ב-Curr Urol Rep משנת 2004, ו-Hitelman וחב' ב-Curr Opin Urol משנת 2004). Collagen type I הוא כאמור הקולאגן השכיח ביותר ברוב הרקמות הרכות, ומהווה למעלה מ-90% מהמטריקס האורגני בעצם, שם הוא מיוצר על ידי אוסטאובלסטים. במהלך היצירה של קולאגן type I, שני הפרו-פפטידים בקצוות ה-C טרמינלי וה-N טרמינלי של פרו-קולאגן, מתנתקים מהמולקולה האחרונה, ורמות שני פרו-פפטידים אלה בנסיוב משקפות את קצב היצירה של מולקולות קולאגן-type 1. רמות מוגברות של PICP ו-PINP בנסיוב מוצאים בחולים עם קרצינומה של הערמונית וגרורות בעצם, בהשוואה לחולים שמחלתם עדיין לא הגיעה לשלב הגרורתי או לגברים עם BPH ( Jung וחב' ב-Int J Cancer משנת 2004, Akimoto וחב' ב-Endocrine J משנת 1998, Diaz-Martin וחב' ב-Scand J Clin Lab Invest משנת 1999, ו-Koizumi וחב' ב-BJU Int משנת 2001). מטופלים עם קרצינומה של הערמונית וגרורות בעצם (או נשים עם סרטן שד וגרורות בעצם, המאופיינים על ידי רמות PINP גבוהות הם בעלי הישרדות קצרה יותר מאשר חולים/חולות עם ערכי PINP נורמליים.
המחקר של Brasso וחב' שהתפרסם בשנת 2006 ב-Prostate, כלל 153 גברים בגיל ממוצע של 72 שנה, המאובחנים עם קרצינומה גרורתית של הערמונית (stage T1-4), כולם מטופלים ב-11 בתי חולים בדנמרק. המחקר החל בנובמבר 1993, והסתיים בינואר 2000, כשמשך המעקב הממוצע היה 4.9 שנים. במהלך המעקב נפטרו 115 ממשתתפי המחקר (76%), שזמן הישרדותם הממוצע מיום אבחון המחלה הגרורתית 25 חודשים. כמו כן כלל המחקר קבוצת ביקורת של 126 גברים בריאים בגיל מעל 25 שנה, שהרמה הממוצעת של PINP בדמם נקבעה כ-49 ננוגרם/מ"ל. הרמה הממוצעת של PINP בנבדקים עם גרורות הייתה 166 ננוגרם/מ"ל.
PINP משקף את פעילות האוסטאובלסטים, לפיכך כל מחלה בה יש שפעול והגברת פעילות תאים יוצרי-עצם אלה, תשתקף בעלייה בריכוז PINP בדם. רמה נמוכה של PINP משקפת עצם א-דינמית. המטרה העיקרית במדידת PINP היא לנטר את יעילותו של טיפול תרופתי נוגד ספיגת עצם, במקרים של אוסטאופורוזיס או במחלת Paget.. ניטור של remodeling של העצם באבחון ובטיפול במפגעי עצם, הביא לשימוש במספר סמנים בדם ובשתן כגון alkaline phosphatase, PICP, PINP ו-hydroxyproline (Alvarez וחב' ב-Bone משנת 2000). רמות PINP משמשות כמדד אמין באישוש של turnover של עצם בנשים בגיל המעבר (Scariano וחב' ב-Scand J Clin Lab Invest משנת 2002),או בגברים בגיל מתקדם עם אוסטאופורוזיס (Finkelstein וחב' ב-J Clin Endocrinol Metabol משנת 2006).
קולאגן type 1 מיוצר באוסטאובלסטים כמו גם על ידי פיברובלסטים. זהו הקולאגן השכיח ביותר בגוף, והסוג הדומיננטי של קולאגן שמוצאים בעצם המינרלית. PINP הוא המדד בנסיוב התואם את בניית העצם. PTH (1-34) המשווק כ- teriparatide לטיפול באוסטאופורוזיס חמור, מגביר את מסת העצם הטרבקולרית והקורטיקלית בחולדות (Hale וחב' ב-None משנת 2007, Dempster וחב' ב-Endocrinol Rev משנת 1993, ו-Hock ב- J Musculoskel Neuron Int משנת 2001), מה שמייצר עלייה גדולה בסך מסת העצם בגוף (Hefti וחב' ב-Clin Sci משנת 1982, ו-Simmons וחב' ב-J Pharmacol Exp Ther משנת 1998). הזרקה תת-עורית יומית של teriparatide מגבירה בניית עצם יותר מאשר הגדלת ספיגת העצם, מה שבמאזן כולל מגביר את מסת העצם (Riond וחב' ב-Z Ernahrungswiss, Reeve וחב' ב-Metab Bone Dis Relat Res משנת 1981, ו-Frolik וחב' ב-Bone משנת 2003).
רמות רפרנס של PINP
המחקר הגדול ביותר בהיקפו לקביעת ערכי PINP בגילאים השונים נערך באוסטרליה על ידי Jenkins וחב' (Bone משנת 2013). דגימות נסיוב בצום נלקחו מ-1,143 גברים בגיל הממוצע של 60 שנה, ומ-1,246 נשים בגיל הממוצע של 53 שנה במסגרת מחקר Geelong Osteoporosis, ורמת PINP בהן נמדדה על ידי אנלייזר אוטומטי של Roche E170. הרמה הממוצעת של PINP בגברים בגיל 25–70 שנה הייתה 16–80 ננוגרם/מ"ל, וגבוהה יותר בגברים מעל גיל 70 שנה כנראה בגלל turnover מוגבר של העצמות. רמות גבוהות יותר של PINP נרשמו בגברים צעירים מתחת גיל 25 שנה, זאת כיוון שצמיחת העצם בגילאים הצעירים עדיין לא הושלמה. באשר לנשים, רמות ממוצעות של PINP מתחת לגיל 30 שנה היו 25–90 ננוגרם/מ"ל, בגיל שבין 30–39 שנה הרמה של PINP נקבעה כ-15–80 ננוגרם/מ"ל, בין 40–49 שנים רמת PINP הייתה 15–60 ננוגרם/מ"ל, ואילו בנשים בנות 50–69 שנה רמת PINP הייתה 15–75 ננוגרם/מ"ל. רמת PINP בנשים בגיל מעל 70 שנה הייתה גבוהה יותר כנראה בגלל turnover מוגבר של העצמות.
היתרון של PINP על מדדים אחרים של turnover של העצם לאחר טיפול ב-teriparatide בא לביטוי ביחס בין signal to noise של סמנים ביולוגיים של turnover של העצם, במדידה שבוצעה 3 חודשים לאחר הטיפול למניעת אוסטאופורוזיס בנשים בגיל המעבר. סמנים (פרט ל-PINP) נמדדו בתת-קבוצה של 171 נשים שטופלו מדי יום עם teriparatide במינון של 20 מיקרוגרם ליום, ו-175 נשים בקבוצת המטופלות עם פלצבו. PINP נמדד בתת-קבוצה של 254 נשים שטופלו באופן זהה עם teriparatide, וב-260 נשים מטופלות עם פלצבו. DPD או deoxypyridine בשתן על בסיס קראטינין, NTX-1 או-N-terminal cross-linking telopeptide בשתן על בסיס קראטינין, bone ALP (איזופורם של alkaline phosphatase ממקור עצם, ו- procollagen type 1 C propeptide או PCIP ( (Eastell וחב' ב-Curr Med Res Opin משנת 2006).
הוראות לביצוע הבדיקה
ניתן לבצע את הבדיקה בנסיוב או בפלזמה. הבדיקה מתבצעת בצום של 8–12 שעות, ויש להקפיד על נטילת הדם בין השעות 0800–1000. את הדם יש לדגום במבחנה כימית (פקק אדום או צהוב), או במבחנת ספירת-דם (EDTA פקק בצבע סגלגל), או במבחנת ליתיום-הפארין (פקק ירוק). לאחר הפרדת הנוזל העליון בסרכוז, ניתן לשמור את הדגימה בקירור (°C2-8) למשך 24 שעות, בהקפאה ב-°C20- למשך 6 חודשים או בהקפאה ב-70°C- לזמן בלתי מוגבל. יש לפסול דגימות מאוד המוליטיות או ליפמיות, אך ניתן לבצע את הבדיקה בדגימות המוליטיות או ליפמיות באופן מתון.
הערות אזהרה: ערכי PINP אינם צריכים לשמש כבדיקת סרק לאוסטאופורוזיס באוכלוסייה הרחבה. קיימים שינויים במהלך היום (diurnal variations) ברמות PINP, כאשר הרמות גבוהות יותר בלילה. לכן יש להקפיד על נטילת הדם באותה שעה במהלך היום, אם מתבצעות בדיקות ניטור תקופתיות באותו נבדק. PINP עובר מטבוליזם בכבד, לכן בנבדקים עם מחלת כבד קשה, הפינוי של PINP מהצירקולציה עלול להיות מושפע באופן שתתקבלנה תוצאות של רמה מוגברת של PINP. חלק מהנבדקים שנחשפו לאנטיגנים של עכבר, אם בחשיפה סביבתית או כחלק מטיפול או פרוצדורת הדמיה, עלולים להכיל בדמם נוגדנים כנגד אנטיגנים של עכבר. נוגדנים הטרופיליים אלה עלולים להפריע על ידי תגובה עם הריאגנטים המשמשים לבדיקה זו, מה שעלול לשבש את אמינות הבדיקה. הבדיקה לא אמורה להתבצע באלה שטופלו לאחרונה טיפול עם רדיו-איזוטופים למטרה טיפולית או אבחונית, כיוון שקיימת אפשרות של הפרעה למהלך הבדיקה. פרק הזמן שצריך לחלוף מהפסקת הטיפול הרדיו-איזוטופי עד לביצוע בדיקת PINP, תלוי בסוג האיזוטופ, במינון שלו, ובקצב ההתפנות שלו מדם הנבדק. יש אם כן לבצע מדידה של רמת הרדיואקטיביות בדמו של הנבדק, לבחינת הדעיכה שלה.
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)