מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

אפידמיולוגיה של סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה,
וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



אפידמיולוגיה של סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל
'
יוצר הערך פרופ' ליטל קינן בוקר
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםסרטן מעי גס וחלחולת

מבוא

המעי הגס (כרכשת) הוא האיבר האחרון במערכת העיכול, ותפקידיו העיקריים הם ספיחת הנוזלים והמלחים משאריות המזון שמגיעות אליו ופינוי שאריות אלה. למעי הגס מספר חלקים: המעי האטום (caecum) והתוספתן שבקצהו; המעי הגס העולה, הרוחבי והיורד; המעי העקול/פרשדון (sigmoid); והמעי הישר/החלחולת (rectum). כל שסח פני המעי מצופה ברירית (epithel), ועיקר הגידולים (<90%) ‏[1] במעי הגס והחלחולת מקורם בתאים אלה, אם כי ישנם גם גידולים שמקורם בתאים מסוגים אחרים.

בשנת 2012 היה סרטן המעי הגס והחלחולת (colorectal cancer) השלישי בשכיחותו בעולם (10% מכלל התחלואה בסרטן) בקרב גברים, והשני בשכיחותו בעולם (9% מכלל התחלואה בסרטן) בקרב נשים. באותה שנה אובחנו כ-1,361,000 חולים (מהם 55% גברים) עם המחלה, ונפטרו ממנה כ-649,000 בני אדם[2]. ההימצאות לחמש שנים נאמדה ב-3,544,000 אנשים[3]. רוב התחלואה (55%) נצפתה במדינות מתועשות[2], על אף שרק כ-20% מאוכלוסיית העולם חיה במדינות אלה.

הסיכון הנצבר לאורך החיים להיארעות סרטן המעי הגס והחלחולת הוא כ-5% בשנה בארה׳׳ב. גורמי הסיכון העיקריים למחלה הם גיל, היסטוריה של המחלה בבן משפחה מדרגת קרבה ראשונה, מחלת מעי דלקתית, גידול שפיר קודם במעי, מוטציות גנטיות ספציפיות, וגם גורמים התלויים באורח החיים, כמו השמנה, עישון וצריכת בשר אדום. נמצא כי ביצוע פעילות גופנית קבועה וצריכת ירקות ופירות מגנים מפני המחלה[4].

בסקירה זו מוצגים הנתונים הלאומיים לגבי סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל. מקור הנתונים הוא ברישום הלאומי לסרטן, המרכז הלאומי לבקרת מחלות, וברישום סיבות המוות בישראל, משרד הבריאות.

היארעות סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל ומגמות עתיות 2014-1990

המונח "היארעות" מתאר את מספר החולים בתקופת זמן מסוימת באוכלוסייה מוגדרת. שיעורי ההיארעות מבטאים באופן ישיר את הסיכון לחלות במחלה עבור פרטים באותה אוכלוסייה ובאותה תקופת זמן. המגמות העתיות מתארות את תמונת התחלואה לאורך זמן ויכולות לשקף התערבויות שונות המכוונות להפחתת התחלואה או לגילוי מוקדם של המחלה.

שיעורי ההיארעות של סרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת בישראל, 2014

גידול חודרני הוא גידול שבעת גילויו כבר חרג מעבר לגבול הרקמה המקורית שבה נוצר, וחדר לרקמות הסמוכות ו/או למערכת הלימפה המקומית. גידול שהוסיף להתפשט גם לאיברים מרוחקים נקרא "גידול גרורתי".

בשנת 2014 אובחנו 3,009 מתושבי ישראל עם סרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת, 1,560 (52%) גברים (1,325 יהודים, 160 ערבים, 75 "אחרים" - תושבים נוצרים שאינם ערבים או כאלה עבורם אין סיווג דת) ו-1,449 (48%) נשים (1,232 יהודיות, 126 ערביות ו- 91 "אחרות"). 2,178 (72%) מחולים אלה אובחנו עם סרטן המעי הגס, והשאר עם סרטן החלחולת.

בשנת 2014 היה סרטן המעי הגס והחלחולת הסרטן החודרני השני בשכיחותו בקרב גברים יהודים (13.2% מכלל אבחנות הסרטן החדשות באותה שנה) אחרי סרטן הערמונית; השני בשכיחותו בנשים יהודיות (11.1%) אחרי סרטן השד; השני בשכיחותו בגברים ערבים (12.4%) אחרי סרטן הריאה; והשני בשכיחותו בנשים ערביות (11.1%) אחרי סרטן השד.

שיעורי ההיארעות המתוקננים לגיל (לפי אוכלוסיית התקן העולמית) ל-100,000 של סרטן המעי הגס והחלחולת בשנת 2014, היו 29.8 ו-23.7 בגברים ובנשים יהודים, בהתאמה. בקרב ערבים היו השיעורים 28.9 בגברים ו-19.5 בנשים, ואילו בקרב "אחרים" היו השיעורים המקבילים 42.7 ו-30.3.

סרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת הוא מחלה שאופיינית לגיל המבוגר; הן ביהודים והן בערבים, בשני המינים, שיעורי ההיארעות עולים מאוד מגיל 60, והם הגבוהים ביותר בקבוצת הגיל 75 ומעלה (תרשים 1).

הגיל החציוני בעת האבחנה (הגיל שמחצית החולים אובחנו לפניו ומחציתם, אחריו) בשנת 2014 היה 70 בגברים יהודים, 72 בנשים יהודיות, 63 בגברים ערבים; 59 בנשים ערביות; ו-64 בגברים ובנשים "אחרים".

ביהודים נבדקה התפלגות התחלואה גם לפי מקום הלידה. בילידי אירופה, אמריקה ואפריקה נצפו שיעורי ההיארעות הגבוהים ביותר בשנת 2014: השיעור המתוקנן לגיל ל-100,000 בגברים ובנשים ילידי אירופה-אמריקה היה 37.7 ו-26.6, בהתאמה, ובקרב ילידי אפריקה, 34.2 בגברים ו-28.4 בנשים. בקרב ילידי אסיה וישראל היו השיעורים המתוקננים לגיל נמוכים יותר ודומים למדי: בילידי אסיה היו השיעורים 22.1 בגברים ו-22.3 בנשים, ובילידי ישראל, 24.4 ו-20.5.

תרשים 1: שיעורי היארעות של סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל, 2014, לפי קבוצת אוכלוסייה, מין וקבוצת גיל (שיעורים ספציפיים לגיל ל-100,000)

מגמות עתיות בהיארעות סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל, 1990-2014

באמצעות תוכנת Joinpoint‏[5], אשר מאפשרת זיהוי נקודות מפנה מובהקות במגמות לאורך זמן, בדקנו את שיעור השינוי השנתי (Annual Percent Change, APC) ואת מובהקות השינוי בהיארעות סרטן המעי הגס והחלחולת במהלך התקופה שבין 1990–2014 (תרשים 2).

  • בגברים יהודים בשנים 1990–2007 נצפתה מגמת עלייה מובהקת (0.05>p) עם אחוז שינוי שנתי ממוצע נמוך 0.7%=APC. בשנים 2007–2014 נצפתה מגמת ירידה מובהקת (0.05>p) עם 5.1%-=APC
  • בנשים יהודיות בשנים 1990–2006 היו שיעורי התחלואה יציבים; בין 2006–2014 נצפתה מגמת ירידה מובהקת (0.05>P) עם 4.0%-=APC
  • בגברים ערבים בשנים 1990–1999 נצפתה מגמת עלייה מובהקת (0.05>p) עם אחוז שינוי שנתי ממוצע גבוה 11.6%=APC; לאחר מכן המגמה התייצבה
  • בנשים ערביות בשנים 1990–2008 נצפתה מגמת עלייה מובהקת (0.05>p) עם 6.2%=APC. לאחר מכן המגמה התייצבה
תרשים 2: שיעור ההיארעות של 0רטן חודרני של המעי הגם והחלחולת, מתוקנן לגיל, לפי מין וקבוצות אוכלוסייה, ישראל 1990 - 2014

שלב המחלה בעת האבחנה - סרטן המעי הגס והחלחולת, 2014

לסרטן המעי הגס והחלחולת תקופת חביון ארוכה (משך הזמן החולף בין השינוי הפתולוגי הראשוני שמוביל להתמרה סרטנית לבין הסתמנותה הקלינית של המחלה), המאפשרת גילוי מוקדם; בדיקת דם סמוי בצואה המבוצעת אחת לשנה היא טכנולוגיה שהוכחה כמפחיתה תמותה מהמחלה[6][7][8], גם בישראל[9], ומשמשת משום כך בתוכניות לאומיות שונות לגילוי מוקדם של סרטן המעי הגס והחלחולת. בישראל הוקמה תוכנית לאומית כזו בשנת 2005 ביוזמת האגודה למלחמה בסרטן ומשרד הבריאות, אשר מתבססת על בדיקות צואה לדם סמוי מגיל 50 עד גיל 74, אחת לשנה, במי שנמצאים בסיכון ממוצע למחלה, ועל קולונוסקופיה במי שנמצאים בסיכון מוגבר למחלה. בדיקות אלה מאפשרות זיהוי והסרה של נגעים שפירים במעי הגס והחלחולת (שהם בעלי פוטנציאל להתמרה סרטנית), כמו גם גילוי מוקדם של נגעים סרטניים. התוצאה היא שיפור ההישרדות והקטנת התמותה מהמחלה.

על פי נתוני התוכנית הלאומית למדדי איכות ברפואת הקהילה בישראל[10], בשנת 2015 59.1% מאוכלוסיית היעד לתוכנית הסינון (בני 50–74) ביצעו בדיקת דם סמוי בצואה (או שביצעו קולונוסקופיה בתשע השנים האחרונות). עם זאת, ההתוויה לביצוע הבדיקות לא ידועה, ויכולה להיות לצורכי סינון אבל גם לצורכי אבחנה.

עבור 80-70% מכלל החולים עם סרטן המעי הגס והחלחולת (ממוקד וחודרני) קיים מידע ברישום הסרטן לגבי שלב המחלה בעת האבחנה. בכלל אלה, נבדק אחוז החולים שאובחנו בכל שנה בשלב מחלה מוקדם, דהיינו, גידול ממוקד (in situ - גידול שעדיין לא חרג מתחום הרקמה המקורית ממנה צמח) וגידול מקומי (1 localized stage -גידולי שחודרנותו מינימלית). נמצא כי 34.1% מהחולים החדשים בשנת 2014 אובחנו בשלב מחלה מוקדם. שיעור זה גבוה ב-71% משיעור החולים שאובחנו בשלב מחלה מוקדם בשנת 2000 (19.9%) במקביל, ירדה פרופורציית החולים שאובחנו לראשונה עם מחלה גרורתית (מחלה שהתפשטה לאיברי גוף מרוחקים), מ-14.6% בשנת 2000 ל-9.3% בשנת 2014 - ירידה של כ-36% (תרשים 3).

תרשים 3 - סרטן המעי הגס והחלחולת לפי שלב המחלה בעת האבחנה, 2014-1990 (אחוז מכלל המקרים)

סרטן המעי הגס והחלחולת באנשים צעירים, 2014-1990

מגמות ההיארעות של סרטן המעי הגס והחלחולת בשנים 1990–2014 נבחנו גם לפי קבוצות גיל באמצעות תוכנת Joinpoint. קבוצות הגיל שנבדקו היו: 49-20, 74-50, +75. בקבוצת הגיל 0–19 אובחנו רק חולים בודדים - בין 0–4 - בכל שנה בשתי קבוצות האוכלוסייה (יהודים וערבים) ובשני המינים, ולכן הנתונים אינם מוצגים.

ביהודים

בבני 20–49: מגמת ההיארעות של סרטן המעי הגס והחלחולת בגברים הייתה יציבה לאורך כל התקופה 2014-1990; בנשים ההיארעות הייתה יציבה בשנים 1990–1993 ומאז 1993 נצפתה ירידה קלה אך מובהקת בהיארעות (אחוז שינוי שנתי ממוצע=0.8%).

בבני 50–74: מי שמהווים את אוכלוסיית היעד לבדיקות הסינון הלאומיות באמצעות דם סמוי בצואה - נצפתה מגמת ירידה מובהקת בשני המינים. בגברים היה קצב הירידה השנתי הממוצע בין 1990–2008 0.8%, ולאחר מכן, בין 2008–2014, אף עלה ל-5.1%; בנשים היה קצב הירידה השנתי הממוצע בין 1990–2005 0.7%, ולאחר מכן, בין 2005–2014, אף עלה ל-3.7%.

בבני +75: המגמה הייתה מעורבת. בגברים נצפתה מגמת עלייה מובהקת בין 1990–2003 (אחוז /שינוי שנתי ממוצע=1.0%), ולאחר מכן ירידה מובהקת (4.5%־=APC); בנשים נצפתה תמוכה דומה: מגמת עלייה מובהקת בין APC=1.7%) 1999-1990), ולאחר מכן מגמת ירידה מובהקת, עם 1.5%-=APC1999-2008 ו- 5.8%-=APC2008-2014 (תרשים 4א).

תרשים 4א': מגמות בהיארעות סרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת בקרב יהודים בישראל,, 2014-1990, לפי מין וקבוצת גיל (שיעורים סגוליים לגיל ל-100,000)

בערבים

בבני 20–49: נצפתה מגמת עלייה מובהקת לכל אורך התקופה בין 1990–2014 בגברים ובנשים (אחוז שינוי שנתי ממוצע של 5.4% בשתי הקבוצות).

בבני 50–74: מגמת עלייה מובהקת נצפתה בגברים לאורך כל התקופה; בשנים - 1990 - 1999 היה הקצב גבוה יחסית (12.7%=APC) והתמתן לאחר מכן (1.6%=APC1999-2014) ; גם בנשים נצפתה עלייה מובהקת בהיארעות בשנים 1990–2008 עם 7.0%=APC ולאחר מכן התייצבות.

בבני +75: נצפתה בגברים מגמת עלייה מובהקת בין 1990–2001 (אחוז שינוי שנתי ממוצע=12.4%) ולאחר מכן המגמה התייצבה; בנשים נצפתה מגמת על״ה מובהקת לכל אורך התקופה (4.3%=APC) (תרשים 4ב').

תרשים 4ב': מגמות בהיארעות סרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת בקרב ערבים בישראל, 2014-1990, לפי מין וקבוצת גיל (שיעורים סגוליים לגיל ל-100,000)

הימצאות סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל, 2014

המונח "הימצאות" מתאר את מספר החולים, חדשים וותיקים, הקיימים באוכלוסייה מוגדרת בתקופה נתונה, ומבטא את ההיקף האמיתי של המחלה באוכלוסייה.

מכלל מי שאובחנו לראשונה בשנים 2010–2014 עם סרטן חודרני וממוקד של המעי הגס והחלחולת, היו בחיים בסוף 2014 סך 11,752 מחלימים. מכלל מי שאובחנו לראשונה בשנים 2010–2014 עם סרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת, היו בחיים בסוף 2014 סך 11,298 מחלימים.

ההישרדות היחסית לחמש שנים מסרטן המעי הגס והחלחולת בישראל

הישרדות יחסית לחמש שנים מתארת את אחוז חולי סרטן המעי הגס והחלחולת ששרדו חמש שנים לאחר אבחנתם, בהשוואה להישרדות שהייתה צפויה באוכלוסייה הכללית, תואמת גיל, מין וקבוצת אוכלוסייה, באותו פרק זמן, ובכך מאפשרת השוואה בין אוכלוסיות שתמותת הרקע שלהן שונה.

ההישרדות היחסית לחמש שנים במי שאובחנו עם סרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת בשנים 2007–2011 בישראל הייתה 72.7% בגברים יהודים ו"אחרים", 73.1% בנשים יהודיות ו"אחרות", 73.4% בגברים ערבים ו-60.9% בנשים ערביות (תרשים 5).

תרשים 5: אחוז ההישרדות היחסית מסרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת במי שאובחנו בישראל בשנים 2007- 2011, לפי מין וקבוצת אוכלוסייה, 2014

התמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת בישראל

שיעור התמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת בישראל, 2014

בשנת 2014 נפטרו 1,242 מתושבי ישראל מסרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת: 634 (51%) גברים (571 יהודים, 46 ערבים ו-17 "אחרים") ו-608 (49%) נשים (529 יהודיות, 53 ערביות ו-26 "אחרות"). 1,037 מהנפטרים אובחנו עם סרטן המעי הגס והשאר, עם סרטן החלחולת.

סרטן המעי הגס והחלחולת היה בשנת 2014 הגורם השני בשכיחותו (11.4% מכלל התמותה מסרטן) בכלל האוכלוסייה, וגם ברוב קבוצות האוכלוסייה: 12.2% מכלל התמותה מסרטן בגברים יהודים (שני לסרטן הריאה); 11.1% בנשים יהודיות (שלישי לסרטן השד ולסרטן הריאה); 7.6% בגברים ערבים (שני לסרטן הריאה); ו-12.2% בנשים ערביות (שני לסרטן השד).

עיקר התמותה מסרטן המעי הגם והחלחולת נצפה בגיל המבוגר; בשנת 2014 היה הגיל החציוני בעת התמותה 75.6 שנים, כלומר, מחצית מהחולים הנפטרים היו מעל גיל זה, ומחציתם, מתחתיו.

שיעורי התמותה המתוקננים לגיל (ל-100,000) של סרטן המעי הגם והחלחולת ביהודים בשנת 2014 היו 1.0 ו 8.0-1 בגברים ובנשים, בהתאמה. בערבים היו שיעור׳ התמותה המקבילים 8.5 ו-8.0 בגברים ובנשים, בהתאמה. בקרב ה״אחרים" היו שיעורי התמותה 9.1 בגברים ו-8.1 בנשים.

מגמות עתיות בתמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת בישראל, 2014-1990

המגמות העתיות בתמותה מסרטן חודרני של המעי הגס והחלחולת בשנים 1990–2014 נבחנו באמצעות תוכנת Joinpoint, המחשבת את אחוז השינוי השנתי (APC) ואת מובהקות השינוי.

בגברים יהודים בשנים 1990–1995 נצפתה מגמת עלייה מובהקת (0.009=p) בתמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת עם 4.1%=APC; בשנים 1995–2014 נצפתה מגמת ירידה מובהקת (0.001<p), עם 2.6%=APC.

בנשים יהודיות בשנים 1990–1994 נצפתה מגמת עלייה מובהקת (0.020=p) בתמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת עם 6.7%=APC; בשנים 1994–2014 נצפתה מגמת ירידה מובהקת (0.001<p), עם2.6%=APC.

בגברים ערבים בשנים 1990–1995 נצפתה מגמת עלייה מובהקת (0.007=p) בתמותה מסרטן המע׳ הגס והחלחולת עם APC=17.5%; בשנים 1995–2014 המגמה התייצבה.

בנשים ערביות בשנים 1990–2014 מגמת התמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת הייתה יציבה, ללא שינוי (תרשים 6).

תרשים 6: שיעורי התמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת לפי מין וקבוצת אוכלוסייה, ישראל, 2014-1990

השוואה בינלאומית

על פי נתוני Globocan לשנת 2012 של הסוכנות הבינלאומית לחקר הסרטן (IARC) ‏[2], השייכת לארגון הבריאות העולמי ביחס ל-20 המדינות עם השיעורים הגבוהים בעולם של סרטן המעי הגס והחלחולת, גברים בישראל נמצאים במקום ה-14 מבחינת ש׳עור ההיארעות ובמקום ה-19 מבחינת שיעור התמותה מהמחלה, בעוד שנשים בישראל נמצאות במקום ה-8 מבחינת שיעור ההיארעות ובמקום ה-10 מבחינת שיעור התמותה מהמחלה. חלק מנתונים אלה הם נתוני אומדן ולא נתוני אמת.

במדינות ה-OECD נבחן שיעור התמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת בשנת 2013 לעומת שנת 2003. כמעט בכל המדינות השיעור בשנת 2013 היה נמוך יותר, כולל בישראל. על פי נתונים אלה, שיעור התמותה בישראל קרוב לממוצע מדינות ה-OECD, ומעט נמוך ממנו (תרשים 7).

תרשים 7 : שיעור התמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת (מתוקנן לגיל, ל-100,000) במדינות ה-OECD בשנים 2003 ו-2013

סיכום

סרטן המעי הגס והחלחולת הוא הממאירות השנייה בשכיחותה בישראל. עיקר התחלואה הוא במבוגרים: שיעור ההיארעות הגבוה ביותר ב-2014 נצפה בבני 75 שנים ומעלה.

לסרטן המעי הגס והחלחולת תקופת חביון ארוכה המאפשרת גילוי מוקדם. בישראל קיימת תוכנית לאומית לגילוי מוקדם של המחלה באמצעות בדיקת דם סמוי בצואה. במקביל לעליית שיעור ההשתתפות בתוכנית ולשיפור המודעות לגילוי מוקדם באוכלוסייה, עלה בשני העשורים האחרונים גם שיעור החולים שאובחנו בשלב מחלה מוקדם (גידול ממוקד, situ־in וגידול מקומי, localized), מ-20% ל-34%.

במהלך השנים 1990–2014 חלו שינויים במגמת ההיארעות של סרטן המעי הגס והחלחולת בישראל. בגברים יהודים נצפתה עלייה מובהקת בהיארעות המחלה מאז 1990 ועד אמצע שנות ה-2000, בעוד שבנשים יהודיות נצפתה יציבות בתקופה זו; החל מאמצע שנות ה-2000 נצפית ירידה מובהקת בהיארעות בשני המינים. גם בערבים חלה עלייה מובהקת בהיארעות מאז 1990: בגברים עד 1999 ובנשים עד 2008, ומאז נצפתה יציבות בשיעורי התחלואה.

באשר לחולים צעירים (גילאי 20–49), לא ניכרה עלייה בתחלואה בקרב יהודים, אבל נצפתה עלייה מובהקת סטטיסטית (אחוז שינוי שנתי של 5.4%) בקרב ערבים, גברים ונשים.

סרטן המעי הגס והחלחולת הוא הגורם השני בשכיחותו לתמותה מסרטן בכלל; עיקר התמותה נצפה בגיל המבוגר.

ביהודים, גברים ונשים, נצפתה עלייה מובהקת במגמות התמותה מסרטן המעי הגס והחלחולת מ-1990 עד אמצע שנות ה-90 ומאז ירידה מובהקת. גם בגברים ערבים נצפתה עלייה מובהקת עד אמצע שנות ה-90 ולאחר מכן התייצבות. המגמה בנשים ערביות הייתה יציבה לאורך כל התקופה.

בהשוואה בינלאומית, ישראל נמצאת בין 20 המדינות עם שיעורי ההיארעות הגבוהים בעולם, לפי נתוני ארגון הבריאות העולמי (Globocan). עם זאת, למרות שיעור היארעות גבוה יחסית, שיעור התמותה נמוך מעט מממוצע מדינות ה-OECD.

ביבליוגרפיה

  1. Fleming M, Ravula S, Tatishchev SF, et al. Colorectal carcinoma: pathologic aspects. J Gastrointest Oncol. 2012 Sep;3(3):153-73.
  2. 2.0 2.1 2.2 Ferlay J, Soerjomataram I, Ervik M, et al. GLOBOCAN 2012 v1.0, Cancer Incidence and Mortality Worldwide: IARC CancerBase No. 11 [Internet]. Lyon, France: International Agency for Research on Cancer; 2013. Available from: http://globocan.iarc.fr [Accessed July 1, 2017].
  3. Bray F, Ren JS, Masuyer E, Ferlay J. Global estimates of cancer prevalence for 27 sites in the adult population in 2008. Int J Cancer. 2013 Mar 1;132(5):1 13345־. Epub 2012 Jul 26.
  4. Johnson CM, Wei C, Ensor JE, et al. Meta-analyses of Colorectal Cancer Risk Factors. Cancer Causes Control. 2013 Jun;24(6):1207-22. Epub 2013 Apr 6.
  5. Joinpoint Regression Program, Version 4.5.0.1 ־ June 2017; Statistical Methodology and Applications Branch, Surveillance Research Program, National Cancer Institute.
  6. Mandel JS, Bond JH, Church TR, et al. Reducing mortality from colorectal cancer by screening for fecal occult blood. Minnesota Colon Cancer Control Study. N Engl J Med. 1993 May 13;328(19):136571־.
  7. Kronborg O, Fenger C, Olsen J, et al. Randomised study of screening for colorectal cancer with faecal-occult-blood test. Lancet. 1996 Nov .71־1467:(9040)348;30
  8. Hardcastle JD, Chamberlain JO, Robinson MH, et al. Randomised controlled trial of faecal-occult-blood screening for colorectal cancer. Lancet. 1996 Nov 30;348(9040):1472-7.
  9. Niv Y, Lev-El M, Fraser G, et al. Protective effect of faecal occult blood test screening for colorectal cancer: worse prognosis for screening refusers. Gut. 2002 Jan;50(1):33-7.
  10. The Israel National Institute for Health Policy Research. National Program for Quality Indicators in Community Healthcare in Israel. Report for the years 2013-2015. [Hebrew]. Jerusalem: NIHP; Dec 2016. Available from: www.israelhpr.org.il/1043/470.htm [Accessed June 26 2017].

קישורים חיצוניים


המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' ליטל קינן בוקר - המרכז הלאומי לבקרת מחלות, משרד הבריאות; בית הספר לבריאות הציבור, אוניברסיטת חיפה (יוצר\י הערך)



פורסם בכתב העת "במה", ינואר 2018, גיליון מס' 22, האגודה למלחמה בסרטן