מכאן שהרפואה המשולבת, זו המנסה לעשות שימוש בשני העולמות, הקונבנציונלי והאלטרנטיבי, מתמקדת באדם לא פחות מאשר במחלה. ...
מתוך הערך: המדריך לטיפול בסוכרת

דלקת ריאות - Pneumonia

מתוך ויקירפואה

דלקת ריאות
Pneumonia
PneumonisWedge09.JPG
צילום רנטגן של בית החזה. בצילום, דלקת ריאות באונה הימנית שצורתה טריז (מוקף בעיגול)
ICD-10 Chapter J 12., Chapter J 13. Chapter J 12., Chapter J 13., Chapter J 14., Chapter J 15., Chapter J 16., Chapter J 17., Chapter J 18., Chapter P 23.
ICD-9 480

-486

, 770.0

MeSH D011014
יוצר הערך ד"ר ליאור גל
 

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםדלקת ריאות

צילום רנטגן של ריאות. החלק העליון נורמלי. בחלק התחתון ניתן להבחין בדלקת ריאות.

רקע כללי

דלקת ריאות היא דלקת של רקמת הריאה, אשר לרוב מקורה זיהומי.

הריאות הן זוג איברים המצוי בבית החזה ובנוי בצורת עץ. קנה הנשימה מתפצל ל-2 סעיפים המכונים 'סימפונות'. סעיפים אלו מתחלקים לסעיפים קטנים יותר המכונים 'סימפוניות'. בקצה כל סימפונית מצוי אשכול נאדיות – שקיקי אוויר המוקפים כלי דם קטנים. במצב התקין, אוויר נכנס לדרכי האוויר וממלא את הנאדיות. חמצן עובר מן הנאדיות לכדוריות הדם האדומות המצויות בכלי הדם ופחמן דו-חמצני עובר מכדוריות הדם לנאדיות. תהליך זה מכונה 'חילוף גזים' ומאפשר את אספקת החמצן ליתר בגוף. בדלקת ריאות, הופכות נאדיות אלו למודלקות ומתמלאות בנוזלים. הנוזלים מפחיתים את יכולת הנאדיות להכיל אוויר ומפריעים לתהליך חילוף הגזים.

שכיחות

דלקת ריאות היא מחלה שכיחה, בעיקר בחודשי החורף, העלולה להיות חמורה בעיקר בחולים מבוגרים ובעלי מחלות כרוניות. דלקת ריאות יכולה להופיע בכל גיל, אף כי היא נפוצה וחמורה יותר בקבוצות מסוימות, המוגדרות כ'קבוצות סיכון':

  • תינוקות וילדים קטנים
  • אנשים מבוגרים
  • מעשנים
  • אנשים הסובלים מבעיות בריאותיות נוספות דוגמת מחלות ריאה, מערכת חיסונית מוחלשת

אנשים הנמצאים בקבוצות סיכון, סביר יותר שיזדקקו לטיפול בבית חולים.

פרוגנוזה

סוגים מסוימים של דלקת ריאות יכולים להיות חמורים יותר מאחרים, בתלות בגורם המזהם.

עבור אנשים עם בעיות בריאותיות נוספות, דלקת ריאות יכולה להיות מחלה חמורה שתצריך טיפול בבית החולים.

דלקת ריאות יכולה להיות בעלת סיבוכים, לעיתים קטלניים, בתלות בבריאות הכללית וגיל החולה. הללו כוללים אי ספיקה נשימתית (כאשר הריאות אינן יכולות לקלוט די חמצן על מנת לענות על דרישות הגוף), מורסה ריאתית וזיהום בדם (Bacteremia). דלקת ריאות קלה יכולה לרוב להיות מטופלת בבית עם אנטיביוטיקה (Antibiotics), ללא סיבוכים או נזק שארי.

תסמינים

התסמינים מגוונים ויכולים להיות דומים לזיהומים אחרים בדרכי האוויר דוגמת Bronchitis חריפה.

הם יכולים להתפתח במהירות (24–48 שעות) או באיטיות במהלך מספר ימים.

במרבית המקרים ישנו שיעול שיכול להיות יבש או עם ליחה שיכולה להיות בעלת גוון צהוב, ירוק, חום או מוכתמת בדם.

תסמינים שכיחים נוספים כוללים:

  • קוצר נשימה - נשימה מהירה ושיטחית, תחושת קושי בנשימה, גם במנוחה
  • דופק מהיר
  • חום
  • תחושה כללית לא טובה
  • הזעה ורעד עם נקישת שיניים
  • אובדן תיאבון
  • כאבים בחזה

תסמינים פחות שכיחים כוללים:

גורמים

דלקת ריאות נגרמת לרוב על ידי זיהום. בדרך כלל מדובר בזיהום חיידקי, אך גם וירוסים שונים ולעיתים נדירות יותר, פטריות יכולים לגרום לדלקת ריאות.

גורמים לא זיהומיים לדלקת ריאות כוללים כימיקלים שונים שנשאפו לדוגמה בעת שריפה, או מחלה אוטואימונית (Autoimmune). גורמים אלו נדירים יחסית ואינם נידונים כאן.

דלקת חיידקית

דלקות ריאה חיידקיות מחולקות לקטגוריות משנה בהתאם למיקום הדלקת ולמקום בו נרכשה.

מיקום הדלקת יכול להיות אונתי – 'דלקת לוברית' (Lobar), מערב את הסימפונות – 'ברונכופנאומוניה' (Bronchopneumonia) או את רקמת החיבור שבין הנאדיות 'דלקת אינטרסציאלית' (Interstitial). חלוקה של דלקות ריאה בהתאם למיקומן פחות מקובלת היום, מאחר שההשפעה על הטיפול היא זניחה.

חלוקה מקובלת יותר היא על פי המקום בו נרכשה הדלקת – בבית (בקהילה) או בבית החולים. חלוקה זו מתבססת על העובדה שיש שוני בין המזהמים השכיחים בקהילה ובבית החולים, וסוג האנטיביוטיקה שיינתן כטיפול נבחר בהתאם. הגורם הנפוץ ביותר לדלקת ריאות בבוגרים הוא חיידק הנקרא 'Streptococcus Pneumoniae'‏ (Pneumococcus). סוג זה של דלקת ריאות מכונה לעיתים דלקת ריאות סטרפטוקוקלית (Streptococcal). חיידקים נפוצים אחרים בקהילה כוללים: Haemophilus Influenzae ו-Moraxella catarrhalis.

באופן נדיר יותר יכולים חיידקים אלימים יותר לגרום לדלקת ריאות ובכללם: Staphylococcus aureus‏, Klebsiella pneumoniae ו-Pseudomonas aeruginosa.

דלקת חיידקית א-טיפית (Atypical, לא טיפוסית)

דלקת מסוג זה בעלת מאפיינים שונים מעט מדלקת ריאות קלאסית. תסמינים הקשורים למערכת הנשימה פחות בולטים בה ובניגוד לדלקת ריאות קלאסית, קיימים יותר תסמינים חוץ-ריאתיים. תסמינים אלו משתנים בהתאם לגורם המזהם וכוללים כאבי שרירים, כאבי בטן, פריחה, בלבול.

זנים נפוצים שיכולים לגרום לדלקת ריאות א-טיפית כוללים: Mycoplasma pneumoniae‏, Chlamydophila Pneumoniae ו-Legionella.

דלקת ריאות שנרכשה בבית חולים

דלקות ריאה מוגדרות כדלקות שנרכשו בבית החולים אם הופיעו לפחות 48 שעות לאחר האשפוז. דלקות אלו לרוב נגרמות על ידי חיידקים עמידים יותר לתרופות וזנים שאינם נפוצים בקהילה ועל כן ידרשו לטיפול באנטיביוטיקות חזקות יותר.

דלקת ריאות שאיפתית

דלקת ריאות הנגרמת כתוצאה משאיפה של תוכן קיבתי או תוכן הלוע לדרכי הנשימה התחתונות. דלקת מסוג זה מתרחשת בעיקר באנשים הסובלים מבעיה עצבית או אנטומית (Anatomical) המפריעה לפינוי הפרשות אלו וכך מעלה את הסיכון לשאיפתן. אנשים המונשמים באמצעות צינרור קנה (Intubation), נמצאים גם הם בסיכון מוגבר לדלקת ריאות שאיפתית. ההפרשות מכילות חיידקים המאכלסים באופן תקין את אזור הלוע, כאשר חיידקים אלו מגיעים לדרכי האוויר התחתונות הם גורמים לדלקת. בנוסף, אם ההפרשות כללו מיצי קיבה, החומצה בהפרשות עלולה לגרום לדלקת ריאות כימית.

דלקת ויראלית

הווירוסים הנפוצים הגורמים לדלקת ריאות הם RSV‏ (Respiratory Syncytial Virus) ווירוס השפעת (Influenza מסוג A או B).

וירוסים הם גורם נפוץ לדלקות ריאה בילדים צעירים.

דלקת ריאות פטרייתית

דלקת ריאות שמקורה בזיהום פטרייתי נדירה באנשים בריאים בישראל, ושכיחה יותר באנשים עם פגיעה חיסונית. אנשים המטיילים במקומות בהם מזהמים אלו נפוצים יותר (דוגמת ארצות הברית, מקסיקו, דרום אמריקה ואפריקה) נמצאים בסיכון מוגבר גם כן.

דלקות ריאה חוזרות

דלקות ריאה חוזרות יכולות להיות תוצאה של גורמים שונים דוגמת הפרעה אנטומית (שאיפת גוף זר או בעיה מולדת בהתפתחות הריאות), הפרעה במערכת החיסון, מחלה ריאתית (Asthma‏, Cystic fibrosis), מחלה ממאירה ועוד. דלקות ריאה מוגדרות כחוזרות אם יש יותר משני אירועים בשנה, דבר המצריך המשך בירור.

אבחנה

אבחנה של דלקת ריאות נעשית באמצעות הצלבת מידע על תסמיני החולה וההיסטוריה הרפואית שלו ובדיקה גופנית. החולה נשאל לגבי התסמינים אותם הוא חווה אופיים ומשכם וכן לגבי ההיסטוריה הרפואית שלו (מחלות רקע, תרופות, אשפוזים קודמים). לאחר מכן מבוצעת בדיקה גופנית עם דגש על האזנה לריאות על מנת לשמוע ולמקם קולות נשימה לא תקינים דוגמת חרחורים או כניסת אוויר מופחתת לריאה. בנוסף נבדקים סימנים חיוניים הכוללים חום, קצב נשימה ורמת חימצון (סטורציה, Saturation), דופק ולחץ דם. מדדים אלו מעידים על חומרת מצבו של החולה. כאשר האבחנה אינה ברורה, או לא ניכר שיפור עם התחלת הטיפול, יש צורך בבדיקות נוספות הכוללות בדיקות דם וצילום חזה.

בדיקות הדם יכללו לרוב:

  • ספירת דם - מאפשרת לראות את התגובה החיסונית של החולה, המתבטאת בספירת הכדוריות הלבנות
  • כימיה כללית - מראה כימיקלים ומינרלים שונים הנמצאים בדם [הנפוצים שבהם: נתרן (Sodium), אשלגן (Potassium) וכלור (Chloride)]. בעת מחלה ייתכנו חריגות שונות במאזן הכימיקלים אשר יכולים להשפיע על מצב החולה וידרשו תיקון
  • תרביות דם - מאפשרות זיהוי המזהם ובדיקת רגישותו לאנטיביוטיקות שונות. כך ניתן להתאים את סוג האנטיביוטיקה ביתר דיוק. זיהוי המזהם יכול להתבצע לעיתים גם מתרביות כיח

באופן פחות שכיח, ייתכן ותלקחנה גם בדיקות הדם הבאות:

  • בדיקת גזים - מאפשרת לראות את מאזן החמצן והפחמן הדו-חמצני בדם וכן מאזן החומצה-בסיס. בדיקה זו נלקחת כאשר יש חשש להפרעה נשימתית משמעותית
  • תפקודי קרישה – מאפשרים לראות את יכולת הדם להיקרש. בדיקות אלו יכולות להילקח כאשר ישנו חשש למצב של קרישתיות יתר (נטייה ליצירת קרישי דם). עדות לקרישתיות יתר קשורה במחלה חמורה יותר
צילום חזה

צילום חזה מבוצע לרוב כאשר מצבו של החולה חמור, כאשר אין שיפור במצבו לאחר 48 שעות של טיפול או כאשר יש צורך לשלול גורמים אחרים למצבו של החולה. צילום החזה יכול להראות את האזור בריאות שנפגע על ידי דלקת הריאות. הוא גם יכול לעזור להבדיל בין דלקת ריאות לזיהומים אחרים בחזה דוגמת ברונכיטיס (דלקת של הסימפונות).

טיפול

Postscript-viewer-shaded.png

ערכים מורחביםדלקת ריאות הנרכשת בקהילה - טיפול אנטיביוטי - Community acquired pneumonia - antibiotic treatment, דלקת ריאות הנרכשת בבית החולים - טיפול - Hospital acquired pneumonia - antibiotic therapy


הגורם הנפוץ לדלקת ריאות הוא חיידקי ועל כן, לאחר אבחנת דלקת ריאות יותחל לרוב טיפול אנטיביוטי. הטיפול נבחר בהתאם לחיידקים הסבירים ביותר שגרמו לדלקת.

ההחלטה מהם החיידקים הסבירים ביותר מתבססת על גילו של החולה, מחלות הרקע שלו והמקום בו נרכשה הדלקת. במבוגרים ללא מחלות רקע, לרוב תבחר אנטיביוטיקה אשר תכסה את החיידקים הנפוצים וחיידקים א-טיפיים.

בנוסף לטיפול האנטיביוטי, מומלץ על טיפול נוסף להקלה על התסמינים ובכללו מכייחים, אדים חמים, שתיית נוזלים, תרופות להורדת חום דוגמת אקמול (Paracetamol) ומדכאי שיעול דוגמת Codeine.

הצורך לאשפז חולה הסובל מדלקת ריאות תלוי במספר גורמים ובכללם גילו ומצבו הכללי של החולה, חומרת המחלה הנוכחית, סוג הטיפול המתאים למזהם (אם המזהם ידוע) ומערכת התמיכה של החולה בבית.

חולה בריא יחסית עם דלקת קלה, יכול להיות מטופל בביתו.

דלקת ריאות חיידקית היא הסוג הנפוץ ביותר, וטיפול אנטיביוטי בדרך כלל יעיל. שיעול ותחושת חולשה כללית יכולים להמשיך גם שבועיים שלושה לאחר הפסקת הטיפול האנטיביוטי, כאשר הגוף ממשיך להתאושש מן המחלה.

אם אין כלל שיפור בתסמינים לאחר 48 שעות של טיפול יש לחזור לרופא המטפל.

גורמים לחוסר השפעה של הטיפול

אנטיביוטיקה שאינה מתאימה לחיידק המזהם. מסיבה זו ייתכן והרופא המטפל יחליט לשנות את האנטיביוטיקה שנרשמה בהיעדר שיפור במצב החולה.

דלקת ריאות לא חיידקית. מאחר שגורמים אחרים לדלקת ריאות אינם מושפעים מאנטיביוטיקה, לא יכול שיפור בטיפול אנטיביוטי.

סיבוכים

סיבוכי דלקת ריאות מחלוקים לסיבוכים מקומיים ורחוקים:

סיבוכים מקומיים

  • דלקת של הפלאורה (Pleura)
הפלאורה היא רקמה המורכבת משתי שכבות דקות, העוטפות את הריאות ומפרידה אותן מכלוב הצלעות. זוהי רקמה עשירה בעצבים וכלי דם. דלקת בפלאורה יכולה להיות התפשטות של דלקת הריאות או תוצאה של תגובה דלקתית לזיהום בריאות.
דלקת בפלאורה מפחיתה את יכולת הריאות להתרחב בעת שאיפה ובכך עלולה לגרום לקוצר נשימה. בנוסף מאחר שזוהי רקמה עשירה בעצבים, דלקת בה מלווה בכאב חד ודוקר בעת השאיפה וגורמת להגבלה נשימתית משמעותית
  • תפליט פלאורלי (Pleural effusion)
תפליט פלאורלי משמעותו הצטברות נוזל בין הריאות לפלאורה. הצטברות נוזלים זאת מגבילה את יכולת הריאה להתרחב בעת השאיפה וכך מגבילה את היכולת הנשימתית של החולה
תפליט קטן יכול להספג מעצמו עם החלמת הדלקת. תפליט גדול עם זאת, פחות סביר שיספג לבד ועל כן יצריך פעולה המכונה ניקור פלאורלי. פעולה זאת מתבצעת לרוב ליד מיטת המטופל וכוללת החדרת מחט לבית החזה של המטופל, לאזור בו מתרכז הנוזל וניקוזו. לאחר הפעולה, הריאה יכולה לשוב ולהתרחב והחולה חש הקלה במאמץ הנשימתי
  • אמפימה (Empyema)
אמפימה היא זיהום של הנוזל בתפליט הפלאורלי. זהו סיבוך נדיר אך הוא חמור בהרבה ותמיד יצריך ניקוז. ללא ניקוז, לא יכול שיפור במצבו של החולה, גם תחת טיפול אנטיביוטי וכן ייתכנו סיבוכים לטווח הארוך בשל פגיעה כרונית ברקמת הפלאורה
  • מורסה ריאתית
מורסה היא נוזל מוגלתי העטוף ברקמה דלקתית. כאשר קיימת דלקת בריאה תיתכן גם יצירה של מורסה. אם נוצרה מורסה יש לנקז אותה מאחר שהיא עלולה לגרום להתקפים חוזרים של דלקת ריאות ברגע שיופסק הטיפול האנטיביוטי.

סיבוכים מרוחקים

  • זיהומים באיברים מרוחקים
דלקת בריאה יכולה להתפשט דרך הדם וליצור דלקות באזורים מרוחקים דוגמת רקמת מעטפת המוח – דלקת קרום המוח (Meningitis)
  • קרישתיות יתר
שכיבה ממושכת ומחלה בייחוד באנשים מבוגרים או בעלי בעיות בריאותיות נוספות עלולה ליצור מצב של קרישתיות יתר (נטייה מוגברת ליצירת קרישי דם). מצב זה יכול להוביל ליצירה של קרישי דם בוורידים העמוקים ברגליים – מצב המכונה פקקת הורידים העמוקים וכן לשליחת תסחיפים של קרישי דם לריאות.
מסיבה זו חולים בעלי סיכון מוגבר ליצירת קרישים יקבלו בנוסף לטיפול האנטיביוטי גם טיפול מניעתי במדללי דם.

מניעה

שינויים באורחות חיים

הרגלים מסוימים מעלים את הסיכון לדלקת ריאות ובכללם: עישון, צריכת יתר של אלכוהול, שימוש בסמים בהזרקה.

העישון פוגע ברקמת הריאה ובמערכת ההגנה שלה וכך הופך אותה לפגיעה יותר למזהמים.

חיסונים

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםחיסונים

הגורם הנפוץ ביותר לדלקת ריאות חיידקית הוא הפנאומוקוק (Pneumococcus) ‏(Streptococcus pneumoniae). קיים חיסון המומלץ לאנשים בקבוצת סיכון. תכשיר החיסון הנפוץ ביותר הוא הפנאומווקס, המכסה 23 זני פנאומוקוקים. הוא מיועד לאנשים בני 65 שנה ומעלה, לילדים מגיל שנתיים הסובלים ממחלות כרוניות כולל Asthma, לנושאי שבלול תותב (מכשיר המסייע לשמיעה), לאלכוהליסטים ולאנשים מעשנים. התרכיב ניתן פעם אחת בלבד, למעט במקרים מסוימים בהם מומלץ חיסון חוזר כעבור 5 שנים. תכשיר נוסף הוא ה-Prevenar, אשר במתכונתו הנוכחית בישראל מכסה 13 זני פנאומוקוק. תכשיר זה מיועד לילדים מתחת לגיל שנתיים, וניתן כחלק משגרת החיסונים בישראל החל משנת 2009.

חיסון נוסף המומלץ לאנשים בקבוצת סיכון הוא חיסון השפעת. חיסון זה יש לחדש מדי שנה לקראת החורף, והוא מומלץ לכל הילדים מגיל 6 חודשים עד 18 שנים ולכל המבוגרים מגיל 50 ומעלה, לחולים כרוניים בסיכון גבוה לסיבוכים של מחלת השפעת, לבני ביתם של חולים כרוניים בסיכון גבוה, לנשים הרות בעונת השפעת ולעובדי מערכת הבריאות.

הגיינה

על מנת למנוע התפשטות חיידקים יש לשמור על הגיינה טובה. לדוגמה: שימוש בממחטה לכיסוי אזור האף והפה בעת שיעול או עיטוש, השלכת ממחטות משומשות לפח.

החיידקים יכולים להמשיך לחיות עד מספר שעות על חפצים.

שטיפת ידיים באופן סדיר על מנת למנוע העברה לאנשים אחרים או לחפצים.