כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "תסמונת מלורי-וייס - Mallory-Weiss syndrome"
(דף חדש: {{ערך בבדיקה}} {{ספר| |שם הספר=עקרונות בכירורגיה |תמונה=250px |שם המחבר= [[...) |
|||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
'''תסמונת Mallory-Weiss''' מתבטאת בהופעת המטמזיס, לפעמים קשה, עקב קרעים ברירית הקיבה ובוושט באזור הקרדיה. ב-75% מהחולים הקרעים מוגבלים לקיבה, ב-5% לוושט ואילו ביתר - בשני האיברים. | '''תסמונת Mallory-Weiss''' מתבטאת בהופעת המטמזיס, לפעמים קשה, עקב קרעים ברירית הקיבה ובוושט באזור הקרדיה. ב-75% מהחולים הקרעים מוגבלים לקיבה, ב-5% לוושט ואילו ביתר - בשני האיברים. | ||
| − | המכניזם של יצירת הקרעים הוא הקאה חזקה ופתאומית. ב-6% מהחולים יש סיפור של שימוש כרוני באלכוהול. אטיולוגיות אחרות המדווחות הן: שיעול חזק, עיסוי לב סגור ועלייה פתאומית בלחץ | + | המכניזם של יצירת הקרעים הוא הקאה חזקה ופתאומית. ב-6% מהחולים יש סיפור של שימוש כרוני באלכוהול. אטיולוגיות אחרות המדווחות הן: שיעול חזק, עיסוי לב סגור ועלייה פתאומית בלחץ התוך-אבדומילי. |
האבחנה היא אנדוסקופית, ובה רואים 3-2 קרעים אורכיים, באזור הקרדיה (תצלום 7.3 ) | האבחנה היא אנדוסקופית, ובה רואים 3-2 קרעים אורכיים, באזור הקרדיה (תצלום 7.3 ) | ||
גרסה מ־13:47, 13 במאי 2012
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של הקיבה והתריסריון | |
תסמונת Mallory-Weiss מתבטאת בהופעת המטמזיס, לפעמים קשה, עקב קרעים ברירית הקיבה ובוושט באזור הקרדיה. ב-75% מהחולים הקרעים מוגבלים לקיבה, ב-5% לוושט ואילו ביתר - בשני האיברים.
המכניזם של יצירת הקרעים הוא הקאה חזקה ופתאומית. ב-6% מהחולים יש סיפור של שימוש כרוני באלכוהול. אטיולוגיות אחרות המדווחות הן: שיעול חזק, עיסוי לב סגור ועלייה פתאומית בלחץ התוך-אבדומילי.
האבחנה היא אנדוסקופית, ובה רואים 3-2 קרעים אורכיים, באזור הקרדיה (תצלום 7.3 )
לרוב הדימום נפסק בלא טיפול. בחולים שהדימום בהם לא פסק יש לנסות טיפול בעזרת Blackemore-Sengstaken tube וניפוח הבלון הקיבתי בלבד. אם טיפול זה אינו מועיל, יש לנתח את החולה. בניתוח צריך לבצע גסטרוטומיה רחבה ולתפור את הקרעים. אין צורך לבצע ואגוטומיה.
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא