זיהום בדרכי השתן התחתונות בנשים - Lower urinary tract infection in women

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

זיהום בדרכי השתן התחתונות בנשים
Lower urinary tract infection in women
יוצר הערך	ד"ר יעקב גולומב

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – זיהום בדרכי השתן

דלקות חוזרות בדרכי השתן התחתונות (Urinary Tract Infections, UTIs) הן תופעה נפוצה למדי בנשים, במיוחד בצעירות מביניהן המתחילות לקיים יחסי מין. קיימת אי בהירות רבה הן בקרב הקהילה הרפואית והן בקרב הציבור הרחב בנושא כיצד להתמודד עם תופעה זו. כתוצאה מכך צצו סברות חסרות יסוד הן לגבי הגורמים לדלקות והן לגבי דרכי ההתמודדות איתן. במשך שלושים השנים האחרונות התווסף מידע רב לגבי ההתהוות, האבחנה והטיפול בזיהומים בדרכי השתן שתרמה ליעילות הטיפול. חשוב לנסות להבהיר את העובדות ולהפריך את הסברות המוטעות על מנת לסייע לטיפול בבעיה כאובה זו.

אפידמיולוגיה

דלקת שלפוחית השתן בנשים היא תופעה שכיחה עד מאוד. כ-30% מהנשים חוות לפחות אירוע בודד של זיהום בדרכי השתן במהלך חייהן וכ-10%-6% מהן לוקות בדלקות חוזרות. מסיבה זאת מחלה חיידקית זאת היא הנפוצה ביותר בנשים. בחלק גדול מהנשים דלקות שלפוחית השתן מופיעות בצעירותן עם תחילת הפעילות המינית. בגיל מתקדם יותר שכיחות הדלקות עולה בקצב של 2%-1% לכל עשר שנים. פרט לאי הנוחות הרבה ולתחלואה הכרוכים בדלקות אלו, ההוצאות המוטלות על המערכת הרפואית עקב בעיה זו הן עצומות. בארה"ב העריכו כי כמיליארד וחצי דולר מוצאים מידי שנה על זיהומי דרכי שתן בקהילה.

אטיולוגיה

החיידקים הגורמים לדלקות בשלפוחית השתן מקורם בצואה. מספרם של חיידקי המעי נאמד במיליארדים רבים ותפקידם לעזור בפירוק הצואה (למשל חיידקי ה-E.Coli). עקב הקרבה המבנית בין פי הטבעת ופתח הנרתיק אזור הכניסה לנרתיק עשיר בחיידקי צואה, תופעה המכונה קולוניזציה (Colonization).

החיידקים המעורבים בדלקות בדרכי השתן

אזור הכניסה לנרתיק עשיר בחיידקי מעיים שחודרים בצורה מכנית לשלפוחית השתן במיוחד בזמן מגע מיני וגורמים לדלקות בדרכי השתן. החיידקים הנפוצים הם:

• איסכריה קולי (E.coli, ‏Escherichia coli) הוא החיידק השכיח ביותר והוא מופיע בכ-90%-80% מהזיהומים
• קלבסיאלה פנאומוניה (Klebsiella pneumoniae) ופרוטאוס מירביליס (Proteus mirabilis) שכיחים גם הם
• ספרופיטיקוס (Saprophyticus) ואנתרוקוקים (Enterococci) גורמים לדלקות בדרכי השתן בתדירות נמוכה יותר
• פסאודומונס אירוגינוזה (Pseudomonas aeroginosa) ואנטרובקטר (Enterobacter) קשורים לזיהומים מורכבים בדרכי השתן

גורמי סיכון

במבחנים ביולוגיים שנעשו במקרים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן נמצא כי קולוניזציה של אפיתל הנרתיק ורירית השופכה עם חיידקי צואה מקדימה את הופעת הבקטריוריה. מכיוון שמאגר חיידקי הצואה זהה בכל הנשים, השוני בקולוניזציה של פתח הנרתיק הוא זה שיקבע את מידת הנטייה לזיהומי שתן חוזרים.

מספר גורמי סיכון נמצאו קשורים לשינוי בקולוניזציה של הנרתיק ולדלקות בדרכי השתן. גורמי הסיכון הם:

1. קיום יחסי מין
2. תקופת גיל המעבר
3. מבנה שלפוחית השתן באישה
4. מבנה משטח התאים האפיתליאליים
5. השפעות הורמונליות של המחזור החודשי
6. רחצה בבריכה וישיבה בשירותים ציבוריים

קיום יחסי מין

הקשר בין קיום יחסי מין לדלקות בדרכי השתן בנשים הוא חד-משמעי. נשים שלא סבלו בילדותן כלל מדלקות בדרכי השתן מתחילות לסבול מדלקות חוזרות עם תחילת הפעילות המינית. בגיל מתקדם יותר שכיחות הדלקות עולה בקצב של 2%-1% לכל עשור שנים.
עלייה בשכיחות הדלקות עם התחלת הפעילות המינית דווחה במספר רב של עבודות ו-85%-75% מהדלקות מתרחשות תוך 24 שעות מקיום יחסי המין. ההשערה היא כי לקיום יחסי מין השפעה מכנית הגורמת להעברת חיידקים מפתח השופכה לתוך השלפוחית. נוסף על כך, מכיוון שפתח השופכה ממוקם בכניסה לנרתיק והשופכה באישה היא קצרה ורחבה, החיידקים חודרים בקלות רבה לתוך שלפוחית השתן בעיקר בעקבות יחסי מין.

חשוב להדגיש כי לא מדובר בחיידקים המועברים מהגבר לאישה כפי שרבים סוברים בטעות. מדובר בחיידקי מעי הנמצאים ממילא בפתח השופכה עקב תופעת הקולוניזציה. עם זאת, עקב השוני הקיים במבנה איבר המין בגברים שונים ייתכן כי בקיום יחסי מין עם בן זוג מסוים, תדירות הדלקות תהיה גבוהה יותר מאשר עם בן זוג אחר. ככלל, תדירות הדלקות הנגרמות בעקבות יחסי מין פוחתת במרבית המקרים עם השנים. הירידה בתדירות הדלקות קשורה לעובדה כי הנרתיק מתרחב בעקבות הלידות ועקב כך הטראומה הנגרמת לשופכה בזמן החדירה קטנה והולכת.

נשים בגיל המעבר

קבוצת גיל נוספת שבה שכיחות הדלקות גבוהה היא נשים בגיל המעבר. כ-20% מהנשים לאחר גיל המעבר מפתחות זיהומים בדרכי השתן. הפתופיזיולוגיה של ריבוי הדלקות אינה ברורה ויכולה להיות קשורה לגורמים הבאים:

• ירידה בתנגודת התאית
• זיהום הנרתיק בחיידקי צואה עקב איבוד צואה או שתן
• שכיחות גבוהה יותר של הכנסת צנתר מסיבות שונות
• ירידה ברמת הורמון האסטרוגן ועקב כך שינוי באוכלוסיית החיידקים הטבעית של הנרתיק. שינוי זה מתבטא בכך שרמת "החיידקים הטובים" (לקטובצילים (Lactobacilli)) בנרתיק יורדת והקולוניזציה בחיידקי מעיים עולה ועקב כך חומציות הנרתיק משתנה
• שינויים מבניים באזור הנרתיק כגון: צניחת שלפוחית השתן וצניחת הרחם בעקבות הלידות. שינויים אלו עלולים למנוע התרוקנות תקינה של השלפוחית

מבנה שלפוחית השתן באישה

קולוניזציה של הנרתיק וחדירת חיידקים לדרכי השתן מחייבת היצמדות של החיידקים למשטחים אפיתליאליים. גורמים הקשורים במארח ובחיידק משפיעים על ההיצמדות של החיידקים למשטחים ריריים ועל ידי כך לנטייה לפיתוח דלקות. נטייה לדלקות נגרמת עקב מבנה גנטי מסוים של תאי שלפוחית השתן הקיים בחלק מהנשים, הגורם לחיידקים להיצמד לתאים ביתר קלות. נטייה זו לדלקות בדרכי השתן לא חולפת עם השנים ולכן נשים אלו חשופות יותר לדלקות במשך כל חייהן. עם זאת, לאחר שהנרתיק מתרחב בעקבות הלידות קיים סיכוי ששכיחות הדלקות תפחת עם הזמן.

מבנה משטח התאים האפיתליאליים

זנים אורופתוגניים (Uropathogenic) של E. coli נצמדים ביתר קלות לתאי אפיתל הנרתיק, לתאים אורואפיתליאליים ואף לתאי רירית הפה בנשים עם דלקות חוזרות בדרכי השתן. דבר זה מעיד על קיום שינויים גנטיים במבנה משטח התאים האפיתליאליים בנשים עם נטייה מוגברת לזיהומים.
אחד הגורמים הגנוטיפיים האפשריים לנטייה זו הוא האנטיגנים (Antigens) של קבוצות הדם מקבוצת לואיס (Lewis). לקבוצת האנטיגן לואיס (+b,‏-a) (שהיא תוצר הפרשה (Secretor), הקשורה בביטוי של קבוצות דם מסוימות סוכריות על פני משטח התא האפיתליאלי) נטייה מופחתת לדלקות. קרוב לוודאי שהמבנים הסוכריים מסתירים את הקולטנים מפני חיידקי המעיים (Enteropathogenic).

השפעות הורמונליות של המחזור החודשי

כיוון שהיצמדות החיידקים לאפיתל הנרתיק ודרכי השתן משתנה עם המחזור, נראה שהסביבה ההורמונלית משפיעה גם היא על מאפייני ההיצמדות.

סוג החיידק

המרכיב החיידקי המשפיע על ההיצמדות הוא מבנים על פני שטח החיידק המכונים צמדנים (Adhesins) הנקשרים לקולטנים על פני התאים האפיתליאליים. החשובים מביניהם מכונים שעריות (Pili) שהם שלוחות חלבוניות של התא החיידקי.

רחצה בבריכה וישיבה בשירותים ציבוריים

ככלל, רחצה במים מזוהמים או בשירותים מלוכלכים עלולים לגרום לדלקת בדרכי השתן. אולם חשוב להדגיש כי הגורם העיקרי לדלקות הוא מאגר החיידקים הקיים בגוף וזהו מקור ההדבקה השכיח ביותר.

קליניקה

דלקת שלפוחית השתן (Cystitis) היא תסמונת קלינית העלולה לכלול את התסמינים הבאים:

• צריבה וכאבים במתן שתן
• תכיפות במתן שתן
• דחיפות במתן שתן
• דליפת שתן מתוך דחיפות
• לעתים מופיע כאב על-חיקי (כאבים בבטן התחתונה באיזור ה-Suprapubic)
• תחושת חוסר התרוקנות של השלפוחית
• שתן עכור ובעל ריח רע
• דם בשתן (Hematurea)
• חום

נדיר ביותר שתהיה דלקת פעילה בשלפוחית השתן ללא אף אחת מהתלונות הללו.

אבחנה

האבחנה של דלקת בדרכי השתן היא קלינית בעיקרה, כלומר היא מבוססת על קיום התסמינים שתוארו ומטופלת לרוב באופן ניסיוני. עם זאת, אבחנה מבוססת נעשית על ידי בדיקת שתן לכללית ותרבית שתן.

בדיקת שתן לכללית

הממצאים התומכים בדלקת בדרכי השתן בבדיקה זו הם:

1. מוגלה בשתן (Pyuria), קרי קיומם של תאי דם לבנים, הוא המרכיב החשוב ביותר
2. ניטריט (Nitrite) חיוב בשתן

היעדר ממצאים אלו, גם בנוכחות תרבית חיובית ובמיוחד אם אין תלונות לגבי מתן השתן, צריך להעלות ספק אם אכן מדובר בדלקת בדרכי השתן.

תרבית שתן

אף על פי שמרבית המקרים של דלקות בדרכי השתן בנשים מאובחנים בצורה קלינית ומטופלים בצורה נסיונית, אישור האבחנה מחייב תרבית שתן. לגבי תרבית השתן, קיימים מספר דברים שחשוב לזכור:

בקטריוריה (Bacteriuria) היא קיום חיידקים בשתן שמקורם אינו זיהום הדגימה, מהנרתיק או מפתח הנרתיק (Introitus). השכיחות של בקטריוריה היא כ-1% מנערות בית ספר והיא עולה ל-5%-4% עם ההתבגרות.בקטריוריה (Bacteriuria)- ממצא של חיידקים בשתן. בקטריוריה יכולה להיות תסמינית או א-תסמינית. ההגדרה המסורתית של בקטריוריה משמעותית, כאשר ריכוז החיידקים הוא 100,000 יחידות יוצרות מושבה/מ"ל (CFU ,‏ Colony Forming Units), אינה תמיד נכונה וב-50%-25% מהנשים התסמיניות הריכוז נמוך יותר.

1. עקב קולוניזציה חיידקית של החיץ בין הנקבים חשובה מאוד צורת לקיחת הדגימה. יש לקחת דגימה נקייה מאמצע הזרם לאחר פישוק השפתיים וחיטוי האזור (Clean catch).
2. שיטת גידול החיידקים במעבדה יכולה להשפיע גם היא על תוצאת הבדיקה, מכיוון שבשיטות האוטומטיות רק ריכוז חיידקים מעל 100,000 לסמ"ק ייחשב כזיהום. נוסף על כך, חשוב לזכור כי גם למשך הזמן שבו דגימת השתן שהתה על דלפק המעבדה עד שנבדקה יכולה להיות השפעה על התוצאה.

אינדיקציות לבירור אורולוגי

דלקת פשוטה של דרכי השתן (Uncomplicated UTI) היא דלקת בדרכי השתן באדם בריא, עם דרכי שתן תקינים מבחינת המבנה והתפקוד. דלקת מורכבת (Complicated UTI) היא דלקת הקשורה בגורמים המגדילים את הסיכון לפתח דלקת ומקטינים את יעילות הטיפול, כגון: שינויים מבניים ותפקודיים בדרכי השתן, ירידה בתנגודת, חיידקים אלימים או יציבים לטיפול, צנתר קבוע, אבנים בדרכי שתן, סוכרת, דיכוי המערכת החיסונית, היריון וזיהומים הנרכשים בבתי חולים. מקרים של דלקות מסובכות בדרכי השתן מחייבות בירור מתאים.

את הדלקות הפשוטות ניתן לסווג גם לפי החלוקה הבאה:

• דלקת אקראית (Sporadic infection)- אירוע של דלקת שלא קדם לו אירוע אחר של דלקת ב-6 החודשים האחרונים, או לא יותר מ-2 זיהומים במשך השנה האחרונה.
• דלקת שלא חלפה עם הטיפול (Unresolved infection)- דלקת מתמשכת היכולה לנבוע מיציבות החיידק לטיפול שניתן, שקיימת מלכתחילה או שמתפתחת תוך כדי הטיפול.
• דלקת חוזרת (Recurrent infection)- דלקת שיכולה להיות הדבקה חוזרת (Re-infection) או הישארות חיידק (Bacterial persistence). דלקת חוזרת המתרחשת עקב הדבקה חוזרת לאחר שהדלקת הקודמת חלפה, בדר"כ הכוונה ל-2 זיהומים תוך 6 חודשים, או ל-3 דלקות או יותר בשנה. לעומת זאת, כאשר יש מקור קבוע לחיידקים בתוך דרכי השתן, כמו אבן יציקה גדולה, זה גורם להישארות חיידק ולזיהום חוזר ממקור זה. נשים הסובלות מדלקות חוזרות בדרכי השתן ובמיוחד כאשר יש תלונות נוספות לגבי הפרעות במתן השתן או דליפה, צריכות לעבור בירור אורולוגי.

הבירור הראשוני בכל הנשים צריך לכלול עבר רפואי לגבי צורת מתן השתן, סוג אמצעי מניעת היריון וכן אפשרות קשר בין הופעת הזיהומים לקיום יחסי מין. במסגרת הבדיקה הגופנית יש למשש את השופכה כדי לשלול אפשרות של קיום סעיף שופכה (Urethral diverticulum) או המצאות סדק תחתית שופכה , המגבירים את הנטייה לדלקות. כמו כן, במקרים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן יש לשלול אפשרות של שארית שתן משמעותית עקב הפרעה בהתרוקנות. בירור אורולוגי נוסף אינו נחוץ במרבית המקרים עם זיהום אקראי. אולם במקרים של זיהום עקשני או חשד לחסימה יש לבצע בירור נוסף הכולל הדמיה של דרכי השתן וציסטוסקופיה (Cystoscopy). כאשר קיים חשד לדלקת כליות מתמשכת (Chronic) כגורם לדלקות חוזרות בדרכי השתן יש לעתים צורך בהחדרת צנתר שופכני עד לכליה, ללקיחת תרבית שתן ישירות מהכליה. התוויות נוספות להפניה לבירור אורולוגי כוללות דם בשתן מקרוסקופית (Macroscopic) או מיקרוסקופית (Microscopic) שחוזר בין הדלקות ואבנים בדרכי השתן.

טיפול

נוסף על טיפול מקיף בדלקת עצמה, הטיפול הראשוני כולל גם ייעוץ למניעת דלקות חוזרות. יש לעודד את הנשים לצרוך כמות מספקת של נוזלים, להימנע מהתאפקות ולהטיל שתן בצורה סדירה עד להתרוקנות מלאה. דבר זה חשוב במיוחד לפני קיום יחסי מין ואחריהם. שימוש בדיאפרגמה (Diaphragm) ובקוטלי זרע כרוך בשכיחות גבוהה של דלקות בדרכי השתן ובנשים עם דלקות חוזרות יש לשקול אמצעים אחרים. דלקות חוזרות בדרכי השתן בנשים אינן מועברות במרבית המקרים על ידי בן הזוג ולכן אין צורך לטפל גם בבן הזוג כאילו הוא נושא המחלה.

טיפול נגד חיידקים

בבחירת התכשיר נוגד החיידקים ומשך מתן הטיפול על הרופא להביא בחשבון אם מדובר בזיהום מסובך או פשוט, את טווח הפעולה של התכשיר נגד מרבית החיידקים המרענים וכן את תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול ואת עלותו.

• במקרים של דלקת אקראית לא מסובכת של דרכי השתן התחתונות אין הכרח לבצע תרבית שתן וניתן לבצע בדיקת שתן לכללית בלבד להוכחת קיום מוגלה בשתן. מספר מחקרים הוכיחו כי 3 ימי טיפול בResprim ‏(Trimethoprim/sulfamethoxazole) או בפלואוקווינלונים (Fluoroquinolones) מספיקים להשגת ריפוי מלא מהדלקת. במרבית המקרים אין אף צורך בביצוע תרבית שתן לאחר גמר הטיפול.
• כאשר מדובר במקרים של זיהומים מסובכים של דרכי השתן הגישה היא שונה. במקרים אלו יש לבצע תרביות שתן לפני הטיפול ואחריו ומשך הטיפול האנטיביוטי המומלץ הוא 10-7 ימים.
• במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן מסוג הדבקה חוזרת יש מקום לשקול מתן טיפול אנטיביוטי מונע במקרים שבהם שכיחות הדלקות היא לפחות פעמיים במשך 6 חודשים או 3 פעמים בשנה. הטיפול המונע המקובל הוא מתן Resprim, ‏Cefalexin או Nitrofurantoin במינון נמוך, פעם בערב למשך 6 חודשים. בדרך כלל הדלקות חוזרות עם הפסקת הטיפול המונע, אך במקרים נבחרים ניתן להמשיך עם מתן הטיפול המונע למשך תקופות ארוכות יותר. מספר מחקרים הוכיחו שמתן טיפול מונע אפילו למשך מספר שנים נחשב לטיפול יעיל ובטוח. דרך נוספת למתן הטיפול המונע היא כדור אנטיביוטיקה בודד לאחר קיום מגע מיני, תוך הקפדה על ריקון שלפוחית השתן לאחר המגע המיני ודבר זה יעיל במיוחד בנשים שבהן הוכח קשר בין הדלקות וקיום מגע מיני.

דלקות שתן בגיל המעבר

כ-20% מהנשים לאחר גיל המעבר מפתחות זיהומים בדרכי השתן. אחד הגורמים לכך הוא ירידה ברמת האסטרוגן ועקב כך שינוי באוכלוסיית החיידקים הטבעית של הנרתיק, כאשר רמת הלקטובצילים יורדת והקולוניזציה בחיידקי מעיים עולה. נוסף על כך, מתאפיינת קבוצת נשים זו בשינויים מבניים כמו צניחת שלפוחית השתן או צניחת הרחם, או בהפרעות תפקודיות המונעות התרוקנות תקינה של השלפוחית.

גם בנשים מבוגרות הוכח טיפול אנטיביוטי מונע כיעיל. נוסף על כך, נמצא כי מתן משחת אסטרוגן לנרתיק למשך תקופה ארוכה משנה את אוכלוסיית החיידקים של הנרתיק ומקטינה משמעותית את השכיחות של דלקות בדרכי השתן ואת הצורך במתן טיפול אנטיביוטי מונע. נוסף על כך, נמצא כי שתיית מיץ אוכמניות או נטילת כדורי אוכמניות (חמוציות) במשך מספר חודשים מפחיתה את שיעורי תאי הדם הלבנים בשתן והבקטריוריה.

דלקות בדרכי השתן בהיריון

אף על פי שהשכיחות של בקטריוריה אינה משתנה משמעותית בזמן היריון, השינויים המבניים והפיזיולוגיים המתחוללים עקב ההיריון עשויים להשפיע מאוד על מהלך המחלה. דלקת בדרכי השתן עלולה לגרום לדלקת כליות חריפה ב-4%-1% מכלל הנשים ההרות וב-40%-20% מהנשים ההרות עם בקטריוריה לא מטופלת, סיבוך שהוא נדיר במקרה של דלקת פשוטה שלא בזמן היריון (7). מכלל הנשים שמפתחות דלקת כליות בזמן היריון, ב-75%-60% סיבוך זה קורה בשליש השלישי, שבו דרגת מיימת הכליה (Hydronephrosis) והעמדון במערכת השתן גבוהים יותר. בתקופה הקדם-אנטיביוטית הייתה שכיחות גבוהה של פגות, משקל יילוד נמוך ותמותה סביב לידה בנשים הרות שלקו במיימת הכליה. בתקופה הנוכחית הקשר בין סיבוכים אלו ואירוע של דלקת כליות בהיריון אינו מוצק דיו, אך מצדיק טיפול בכל מקרה של בקטריוריה א-תסמינית או תסמינית בזמן היריון. יש לכן לבצע בדיקות שתן תקופתיות במהלך ההיריון ובמיוחד בשליש הראשון. כאשר יש צורך בטיפול אנטיביוטי, יש לבחור את התכשיר בקפדנות למניעת נזק לעובר. ככלל, תכשירי Penicillin וצפלוספורינים (Cephalosporins) נחשבים לבטוחים במהלך כל ההיריון. Nitrofurantoin נחשב לבטוח במהלך שני השלישים הראשונים של ההיריון. יש להימנע ממתן פלואורוקינולונים, Resprim וטטרציקלינים (Tetracyclines) במהלך ההיריון.

ערך מורחב – בקטריוריה אי-תסמינית בהיריון - Asymptomatic bacteriuria in pregnancy

לסיכום, חשוב להקפיד על שמירת גהות (Hygiene) מקומית באזור הנרתיק, על הטלת שתן מיד לאחר קיום יחסי מין, על צריכת נוזלים מספקת ועל הטלת שתן בצורה סדירה. התאפקות מעלה את הסיכון לדלקות. טיפול אנטיביוטי במינון נמוך הוא יעיל למניעת הדלקות וניתן על בסיס יומי קבוע או רק לאחר קיום יחסי מין. טיפול זה אינו יכול לחסל את הנטייה לדלקות חוזרות ומטרתו היחידה היא להקטין את תדירות הדלקות במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן. כשמדובר בזיהום מסובך, מומלץ בירור אורולוגי. בנשים בהיריון יש לבצע בדיקות שתן לאיתור בקטריוריה, ולטפל באנטיביוטיקה גם בבקטריוריה א-תסמינית, עקב סכנת דלקת כליות חריפה.

ביבליוגרפיה

1. Foxman B. Epidemiology of urinary tract infections: Incidence, morbidity, and economic costs. Am J Med 2002;113(suppl 1A):5-13
2. Stamm WE, McKevitt M, Roberts PL, et al. Natural history of recurrent urinary tract infections in women. Rev Infect Dis 1991;13:77-84
3. Stamey TA. Pathogenesis and treatment of urinary tract infections. Baltimore, Williams & Wilkins 1980;43-46
4. Nicolle LE, Harding GKM, Preiksaitis J, et al. The association of urinary tract infection with sexual intercourse. J Infect Dis 1982;146:579-83
5. Sheinfeld J, Schaeffer AJ, Cordon-Cardo C, et al. Association of the Lewis blood-group phenotype with recurrent urinary tract infections. N Engl J Med 1989;320:773-777
6. Schaeffer AJ, Amundsen SK, Schmidt LN. Adherence of Escherichia coli to human urinary tract epithelial cells. Infect Immun 1979;24:753-759
7. Sweet RL. Bacteriuria and pyelonephritis during pregnancy. Semin Perinatol 1977;1:25-40

קישורים חיצוניים

• דלקות בדרכי השתן התחתונות בנשים - עובדות ומיתוסים, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יעקב גולומב, מחלקה אורולוגית, המרכז הרפואי שיבא, תל השומר

פורסם בכתב העת Israeli Journal of Pediatrics, פברואר 2008, גיליון מס' 1, מדיקל מדיה