הבדלים בין גרסאות בדף "רפואה שלמה - התערבות סוגסטיבית בטיפול השלם - Suggestive intervention in the comprehensive therapy"
שורה 235: | שורה 235: | ||
דמיון מודרך מתבצע גם בעזרת השיטות הבאות: | דמיון מודרך מתבצע גם בעזרת השיטות הבאות: | ||
+ | |||
כאילו | כאילו | ||
ניתן לדבר על מצב דמיוני שבו הבעיה אינה קיימת יותר ולנסות להתייחס למשמעות התפתחות זו על חייו של המטופל. | ניתן לדבר על מצב דמיוני שבו הבעיה אינה קיימת יותר ולנסות להתייחס למשמעות התפתחות זו על חייו של המטופל. | ||
− | מר רובין סבל מזה מספר חודשים מגיהוק בלתי פוסק שהיה עמיד לתרופות ונבע, כנראה, מהסוכרת שממנה הוא סבל מגיל 45 ועד עתה כ־10 שנים. הוא חזר ופנה לרופא, דר‘ ישי, כדי לקבל עזרה וניחומים. | + | {| class="wikitable" " |
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"|מר רובין סבל מזה מספר חודשים מגיהוק בלתי פוסק שהיה עמיד לתרופות ונבע, כנראה, מהסוכרת שממנה הוא סבל מגיל 45 ועד עתה כ־10 שנים. הוא חזר ופנה לרופא, דר‘ ישי, כדי לקבל עזרה וניחומים. | ||
+ | |||
הרופא פתח ואמר: "המצב נמשך זמן רב וקשה למצוא לו פתרון. אני יודע, שמצב זה משבש את כל הפעילות שלך בבית ואינו נותן לך מנוחה..., אך הבה נניח לרגע שקרה הנס שאנו מייחלים לו, והגיהוק פסק. איך, לדעתך, ייראו החיים שלך בלעדיו? מה ישתנה ומה יישאר ללא שינוי?” | הרופא פתח ואמר: "המצב נמשך זמן רב וקשה למצוא לו פתרון. אני יודע, שמצב זה משבש את כל הפעילות שלך בבית ואינו נותן לך מנוחה..., אך הבה נניח לרגע שקרה הנס שאנו מייחלים לו, והגיהוק פסק. איך, לדעתך, ייראו החיים שלך בלעדיו? מה ישתנה ומה יישאר ללא שינוי?” | ||
+ | |||
מר רובין מופתע: "לא הרבה ישתנה, ממילא אין לי הרבה מה לעשות, ואשתי משגעת אותי, אם לא בגלל הגיהוק, היא בוודאי תמצא משהו אחר כדי להסתובב סביבי!” | מר רובין מופתע: "לא הרבה ישתנה, ממילא אין לי הרבה מה לעשות, ואשתי משגעת אותי, אם לא בגלל הגיהוק, היא בוודאי תמצא משהו אחר כדי להסתובב סביבי!” | ||
+ | |||
"נשמע לי מדבריך, שדי קשה לכם להסתדר בימים אלו לא כן? הייתי רוצה לעזור לכם למצוא איזשהו פתרון שיאפשר לשניכם להמשיך ולחיות תוך הנאה ותמיכה הדדית”. | "נשמע לי מדבריך, שדי קשה לכם להסתדר בימים אלו לא כן? הייתי רוצה לעזור לכם למצוא איזשהו פתרון שיאפשר לשניכם להמשיך ולחיות תוך הנאה ותמיכה הדדית”. | ||
+ | |||
"אם היא לא תפחד כל כך שאני אקבל התקף לב מהסוכרת, זה לבטח ישנה הכל והשאר יסתדר!” השיב מר רובין. | "אם היא לא תפחד כל כך שאני אקבל התקף לב מהסוכרת, זה לבטח ישנה הכל והשאר יסתדר!” השיב מר רובין. | ||
+ | |||
"אם נמשיך לדמיין שהבעיה חלפה, במה אתה חושב, שהיא תוכל להעסיק את עצמה במקום לדאוג לך?” | "אם נמשיך לדמיין שהבעיה חלפה, במה אתה חושב, שהיא תוכל להעסיק את עצמה במקום לדאוג לך?” | ||
+ | |||
"היא פעם הייתה עוסקת הרבה במלאכת יד, ולמען האמת היא מאוד מוכשרת בכך”, נזכר מר רובין. | "היא פעם הייתה עוסקת הרבה במלאכת יד, ולמען האמת היא מאוד מוכשרת בכך”, נזכר מר רובין. | ||
+ | |||
"זה רעיון מצוין! מדוע שלא תביא אותה בשבוע הבא יחד איתך. תאמר לה, שאני מעוניין לפגוש אותה כדי לדבר על שיפור איכות החיים של שניכם בשנים הבאות”. | "זה רעיון מצוין! מדוע שלא תביא אותה בשבוע הבא יחד איתך. תאמר לה, שאני מעוניין לפגוש אותה כדי לדבר על שיפור איכות החיים של שניכם בשנים הבאות”. | ||
+ | |} | ||
טכניקה זו של "זיכרונות פוריים” מדגישה בעיקר את הרעיון שהאחריות להצלחה תלויה בפונה ובמידת האמון שלו בכוחותיו (Havens, 1986). | טכניקה זו של "זיכרונות פוריים” מדגישה בעיקר את הרעיון שהאחריות להצלחה תלויה בפונה ובמידת האמון שלו בכוחותיו (Havens, 1986). | ||
טכניקת "הכאילו” יעילה גם במצבי חרדה ובמקרים של בעיות בתפקוד מיני (Masters & Johnson, 1970) . ניתן להציע למטופל לדמיין את עצמו במצבים לא מוכרים או דמיוניים, שבהם הוא מתנהג "כאילו היה מישהו אחר” או "כאילו היה במקום אחר”, וכך להשתחרר מכבלים של מחשבות ורגשות מעכבים. התרגול במצבי "כאילו” מכין את הפונה להתמודדות עם מצבים אמיתיים שבהם נתקל בקושי תפקודי. | טכניקת "הכאילו” יעילה גם במצבי חרדה ובמקרים של בעיות בתפקוד מיני (Masters & Johnson, 1970) . ניתן להציע למטופל לדמיין את עצמו במצבים לא מוכרים או דמיוניים, שבהם הוא מתנהג "כאילו היה מישהו אחר” או "כאילו היה במקום אחר”, וכך להשתחרר מכבלים של מחשבות ורגשות מעכבים. התרגול במצבי "כאילו” מכין את הפונה להתמודדות עם מצבים אמיתיים שבהם נתקל בקושי תפקודי. | ||
− | "סביר למדי שתפסיק לעשן. השאלה רק, מתי זה יקרה, ומה תעשה כאשר זה יקרה כדי שלא תחזור לעשן. הבה נניח, שאתה כבר ביום השלישי להפסקת העישון שלך, ובסיום ארוחת הצהרים מציע לך חברך הטוב סיגריה...” | + | {| class="wikitable" " |
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"|"סביר למדי שתפסיק לעשן. השאלה רק, מתי זה יקרה, ומה תעשה כאשר זה יקרה כדי שלא תחזור לעשן. הבה נניח, שאתה כבר ביום השלישי להפסקת העישון שלך, ובסיום ארוחת הצהרים מציע לך חברך הטוב סיגריה...” | ||
+ | |||
"אתה יכול לראות את עצמך בקרוב חופשי ומשוחרר מעשן הסיגריות, טהור ונקי יותר. הכושר הגופני עולה וכך גם הביטחון העצמי ויכולת הריכוז וההנאה מכל אשר סביבך... אתה גאה בכך שהצלחת במשימה שנטלת על עצמך ומרגיש חזק ונחוש בדעתך להמשיך ולשמור על בריאותך...” | "אתה יכול לראות את עצמך בקרוב חופשי ומשוחרר מעשן הסיגריות, טהור ונקי יותר. הכושר הגופני עולה וכך גם הביטחון העצמי ויכולת הריכוז וההנאה מכל אשר סביבך... אתה גאה בכך שהצלחת במשימה שנטלת על עצמך ומרגיש חזק ונחוש בדעתך להמשיך ולשמור על בריאותך...” | ||
+ | |} | ||
והיה אם... | והיה אם... | ||
− | גברת עבדי, בת 56 אלמנה וערירית מזה שבע שנים הייתה מיואשת מכאבי הברכיים שמהם סבלה לעיתים קרובות ולמשך פרק זמן ארוך. רופאת המשפחה שלה שמה לב, שכאבי הברכיים בד"כ מוקלים בתקופת הסתיו. היא פנתה על כן לגב‘ עבדי ואמרה לה ברוך: "ברור לי, שאת סובלת מכאבי הברכיים הללו וחוץ מהכאב את גם מרגישה לבטח מאוד מוגבלת בניידותך. נוסף לתרופות שרשמתי לך לשיכוך הכאב, דמייני לעצמך את המצב בעוד חודש, כאשר יתחיל הסתיו, הכאבים יפוגו בהדרגה עם חלוף החום, תוכלי לטייל לעיתים קרובות עם הכלב ולבקר את נכדייך החמודים והכל ייראה יותר טוב!” גב‘ עבדי הקשיבה בתשומת לב מרובה ואח"כ לחצה בחיוך ללא אומר את ידה של הרופאה. | + | {| class="wikitable" " |
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"| | ||
+ | גברת עבדי, בת 56 אלמנה וערירית מזה שבע שנים הייתה מיואשת מכאבי הברכיים שמהם סבלה לעיתים קרובות ולמשך פרק זמן ארוך. | ||
+ | |||
+ | רופאת המשפחה שלה שמה לב, שכאבי הברכיים בד"כ מוקלים בתקופת הסתיו. היא פנתה על כן לגב‘ עבדי ואמרה לה ברוך: "ברור לי, שאת סובלת מכאבי הברכיים הללו וחוץ מהכאב את גם מרגישה לבטח מאוד מוגבלת בניידותך. נוסף לתרופות שרשמתי לך לשיכוך הכאב, דמייני לעצמך את המצב בעוד חודש, כאשר יתחיל הסתיו, הכאבים יפוגו בהדרגה עם חלוף החום, תוכלי לטייל לעיתים קרובות עם הכלב ולבקר את נכדייך החמודים והכל ייראה יותר טוב!” גב‘ עבדי הקשיבה בתשומת לב מרובה ואח"כ לחצה בחיוך ללא אומר את ידה של הרופאה. | ||
+ | |} | ||
זכרונות פוריים | זכרונות פוריים | ||
"זכרונות פוריים” מהווים אמצעי שמטרתו לעזור למטופל לגייס כוחות שהיו לו בעבר לפתרון בעייתו בהווה (Araoz & Negley-Palmer, 1988): | "זכרונות פוריים” מהווים אמצעי שמטרתו לעזור למטופל לגייס כוחות שהיו לו בעבר לפתרון בעייתו בהווה (Araoz & Negley-Palmer, 1988): | ||
− | "נסה להיזכר באותן הפעמים שבהן הצלחת להתגבר באמצעים פשוטים על כאב הראש ללא שימוש מופרז בכדורים. חשוב על אותם גורמים שסייעו לך לממש את יכולותיך, זכור את תגובות אשתך ואת ההרגשה שליוותה אותך”. | + | {| class="wikitable" " |
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"|"נסה להיזכר באותן הפעמים שבהן הצלחת להתגבר באמצעים פשוטים על כאב הראש ללא שימוש מופרז בכדורים. חשוב על אותם גורמים שסייעו לך לממש את יכולותיך, זכור את תגובות אשתך ואת ההרגשה שליוותה אותך”. | ||
+ | {} | ||
באופן דומה ניתן ל"קבע זיכרון פורה”, בכך ששואלים את המטופל לאחר שכבר הצליח להתגבר על בעייתו: | באופן דומה ניתן ל"קבע זיכרון פורה”, בכך ששואלים את המטופל לאחר שכבר הצליח להתגבר על בעייתו: | ||
− | "הבה נחשוב לרגע באילו דרכים השתמשת כדי להתגבר על הבעיה. אילו איכויות אישיות או קשרים חברתיים עזרו לך יותר מכל להתגבר על המכשולים?” (White & Epston, 1990). | + | {| class="wikitable" " |
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"|"הבה נחשוב לרגע באילו דרכים השתמשת כדי להתגבר על הבעיה. אילו איכויות אישיות או קשרים חברתיים עזרו לך יותר מכל להתגבר על המכשולים?” (White & Epston, 1990). | ||
+ | |||
במרפאה הרב תחומית אנו מקפידים לשאול כל מטופל "מתי הרגשת בריא בפעם האחרונה?" איך הרגשת אז? התזכורת הזו מחברת את החולה המורכב והכרוני לזיכרון חוויית הבריאות שלו ואליה ננסה לחברו בדרכים סוגסטיביות נוספות במהלך הטיפול. | במרפאה הרב תחומית אנו מקפידים לשאול כל מטופל "מתי הרגשת בריא בפעם האחרונה?" איך הרגשת אז? התזכורת הזו מחברת את החולה המורכב והכרוני לזיכרון חוויית הבריאות שלו ואליה ננסה לחברו בדרכים סוגסטיביות נוספות במהלך הטיפול. | ||
− | + | |} | |
מטפורות וסיפורים | מטפורות וסיפורים | ||
בילדותנו היינו נרגעים ונהנים לשמוע סיפורים. אין פלא, כי לסיפור יש השפעה, בעיקר, במצבי משבר ומתח. לרובנו יש תקוות, ובדמיוננו אנו בונים ואורגים אותן במציאות כדי לחפש מרגוע וניחומים לקשיים. Erickson נהג לשלב סיפורים רבים במפגשים השונים ובאמצעותם העביר מסרים עקיפים לשומעיו (Erickson & Rossi, 1989). | בילדותנו היינו נרגעים ונהנים לשמוע סיפורים. אין פלא, כי לסיפור יש השפעה, בעיקר, במצבי משבר ומתח. לרובנו יש תקוות, ובדמיוננו אנו בונים ואורגים אותן במציאות כדי לחפש מרגוע וניחומים לקשיים. Erickson נהג לשלב סיפורים רבים במפגשים השונים ובאמצעותם העביר מסרים עקיפים לשומעיו (Erickson & Rossi, 1989). | ||
+ | |||
כאשר הרופא מרשה לעצמו לעזוב לרגע את עולם העובדות והסטטיסטיקות היבשות, ולהינשא על כנפי הדמיון והסיפור, הוא יכול לתרום לפונה הסובל. "תופעת לואי” לטיפול זה היא הרגיעה וההקלה הנגרמים לרופא עצמו עקב החוויה. הסיפורים יכולים להיות לקוחים מחוויותיו האישיות, מקרובים או ממטופלים אחרים, מסרטים או מספרים. השפעתם הסגולית של המטפורות והסיפורים תלויה בין היתר בטון הדיבור וביכולת הסיפורית של הרופא. הסיפורים יכולים להיות קצרים ומרומזים או מורכבים ומפורטים: | כאשר הרופא מרשה לעצמו לעזוב לרגע את עולם העובדות והסטטיסטיקות היבשות, ולהינשא על כנפי הדמיון והסיפור, הוא יכול לתרום לפונה הסובל. "תופעת לואי” לטיפול זה היא הרגיעה וההקלה הנגרמים לרופא עצמו עקב החוויה. הסיפורים יכולים להיות לקוחים מחוויותיו האישיות, מקרובים או ממטופלים אחרים, מסרטים או מספרים. השפעתם הסגולית של המטפורות והסיפורים תלויה בין היתר בטון הדיבור וביכולת הסיפורית של הרופא. הסיפורים יכולים להיות קצרים ומרומזים או מורכבים ומפורטים: | ||
+ | {| class="wikitable" " | ||
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"| | ||
"היה לי פעם מטופל ששנים רבות סבל מכאבי גב. הוא היה נרגן, והחיים נראו לו שחורים וקשים. החיים עשו את שלהם, הוא השכיל לשמור על בריאותו ולאט לאט נעלמו הכאבים. הוא החל לראות את העולם סביבו בצורה אחרת: הוא החל להבחין בצבעי הפרחים, ליהנות מניחוח תבשילים ולהאזין ליצירות מוזיקליות. באחת השיחות אמר לי, שאינו כועס עוד על החיים והסביר, שלעיתים צריך לסבול כדי להעריך את כל הטוב שמסביב”. | "היה לי פעם מטופל ששנים רבות סבל מכאבי גב. הוא היה נרגן, והחיים נראו לו שחורים וקשים. החיים עשו את שלהם, הוא השכיל לשמור על בריאותו ולאט לאט נעלמו הכאבים. הוא החל לראות את העולם סביבו בצורה אחרת: הוא החל להבחין בצבעי הפרחים, ליהנות מניחוח תבשילים ולהאזין ליצירות מוזיקליות. באחת השיחות אמר לי, שאינו כועס עוד על החיים והסביר, שלעיתים צריך לסבול כדי להעריך את כל הטוב שמסביב”. | ||
+ | |||
"מטופלת אחת הסובלת מקשיים ביחסי מין, סיפרה לי, שהיא החלה לטייל בעיקר בהרים הגבוהים. היא הרגישה שהטיפוס מהווה עבורה אתגר שגורם להגיע לחוויות מסעירות תוך כדי כיבוש הפסגות”. | "מטופלת אחת הסובלת מקשיים ביחסי מין, סיפרה לי, שהיא החלה לטייל בעיקר בהרים הגבוהים. היא הרגישה שהטיפוס מהווה עבורה אתגר שגורם להגיע לחוויות מסעירות תוך כדי כיבוש הפסגות”. | ||
+ | |||
"נער עבריין בן 16 הראה לי בגאווה צלקות מחתכים שהוא מבצע ביד שמאל. אמרתי לו, שאני מרגיש שיד שמאל היא היד של הנער הרע. היא סובלת וגורמת לאחרים לסבול, אבל יש לו עוד יד שהיא יד ימין הנקייה מכל רוע. כולה עור רך, טוב, ונעים, כמו שגם אפשר למצוא בנשמתו. עכשיו זה תלוי בו, מה הוא יראה לנו... יד ימין או את יד שמאל...” | "נער עבריין בן 16 הראה לי בגאווה צלקות מחתכים שהוא מבצע ביד שמאל. אמרתי לו, שאני מרגיש שיד שמאל היא היד של הנער הרע. היא סובלת וגורמת לאחרים לסבול, אבל יש לו עוד יד שהיא יד ימין הנקייה מכל רוע. כולה עור רך, טוב, ונעים, כמו שגם אפשר למצוא בנשמתו. עכשיו זה תלוי בו, מה הוא יראה לנו... יד ימין או את יד שמאל...” | ||
+ | |} | ||
<center> | <center> | ||
{| class="wikitable" border="3" width="85%" | {| class="wikitable" border="3" width="85%" | ||
שורה 273: | שורה 307: | ||
טיפול באמנות מאפשר חיבור לאונה הימנית ולהשאות (סוגסטיות) רצויות: | טיפול באמנות מאפשר חיבור לאונה הימנית ולהשאות (סוגסטיות) רצויות: | ||
− | ילד, שסבל מפסוריאזיס, הסתייע, כאשר ראה את הפריחה הטיפוסית שסבל ממנה כקובץ של כתמים אדומים על הנייר ובכוחו לצבוע ולשנות את הגוון שלהם. | + | {| class="wikitable" " |
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"|ילד, שסבל מפסוריאזיס, הסתייע, כאשר ראה את הפריחה הטיפוסית שסבל ממנה כקובץ של כתמים אדומים על הנייר ובכוחו לצבוע ולשנות את הגוון שלהם. | ||
+ | |} | ||
+ | |||
באופן עקיף מביא הרופא לכך שהילד ואולי גם הוריו לא יראו בפסוריאזיס מחלה שנגזרה עליהם, אלא יתייחסו לאתגר הטיפולי. | באופן עקיף מביא הרופא לכך שהילד ואולי גם הוריו לא יראו בפסוריאזיס מחלה שנגזרה עליהם, אלא יתייחסו לאתגר הטיפולי. | ||
+ | |||
החצנת סימפטומים | החצנת סימפטומים | ||
בהתאם לשיטה זו, מתייחסים לסימפטום כאל גורם זר לפעמים "מואנש”, שיש להילחם בו ולסלקו. (White, 1984) | בהתאם לשיטה זו, מתייחסים לסימפטום כאל גורם זר לפעמים "מואנש”, שיש להילחם בו ולסלקו. (White, 1984) | ||
+ | {| class="wikitable" " | ||
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"| | ||
"הדיכאון מנסה להשתלט עליך! הבה נתחכם לו ונמצא דרך להערים עליו ולמנוע ממנו לנצח!” | "הדיכאון מנסה להשתלט עליך! הבה נתחכם לו ונמצא דרך להערים עליו ולמנוע ממנו לנצח!” | ||
+ | {| class="wikitable" " | ||
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"| | ||
בדרך זו ניתן להפחית רגשי אשמה או האשמה המתקשרים לסימפטומים מסוימים. | בדרך זו ניתן להפחית רגשי אשמה או האשמה המתקשרים לסימפטומים מסוימים. | ||
− | "את רוצה להצליח לשמור, שהשתן לא יברח בלילה, ותוכלי לשחרר אותו לדרכו בבוקר, בואי נחשוב ונמצא רעיונות איך לנעול אותו בפנים עד הבוקר”. | + | {| class="wikitable" " |
+ | |- | ||
+ | | bgcolor="#E0FFFF"|"את רוצה להצליח לשמור, שהשתן לא יברח בלילה, ותוכלי לשחרר אותו לדרכו בבוקר, בואי נחשוב ונמצא רעיונות איך לנעול אותו בפנים עד הבוקר”. | ||
+ | |} | ||
טקסים | טקסים | ||
Andolfi (1989), Himmel et al (1993) מתארים שימוש בטקסים בטיפולים. פיתוח טקס שיש בו סדר פעולות קבוע מאפשר לפונים ביצוע טיפולים מורכבים בצורה מסודרת. "חבילת הטיפול” שיש בה מרכיבים ביופסיכוסוציאליים מחזקת את הסיכוי להחלמה. | Andolfi (1989), Himmel et al (1993) מתארים שימוש בטקסים בטיפולים. פיתוח טקס שיש בו סדר פעולות קבוע מאפשר לפונים ביצוע טיפולים מורכבים בצורה מסודרת. "חבילת הטיפול” שיש בה מרכיבים ביופסיכוסוציאליים מחזקת את הסיכוי להחלמה. |
גרסה מ־04:29, 30 באוגוסט 2020
רפואה שלמה
מאת ד"ר אלון מרגלית, ד"ר אביבה אלעד
המאמרים מבוססים על גישת 'שפת עם' שפותחה על ידי ד"ר אלון מרגלית והפסיכולוג הרפואי יששכר עשת ופורסמה בספר שנכתב על ידם: "האדם שברופא, הרופא שבאדם" שיצא לאור בהוצאת יוזמות הייליגר בשנת 1997.
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
התערבות סוגסטיבית
סוגסטיה היא פעולה תקשורתית המעבירה לזולת רעיון תוך כדי עקיפת תהליכי בקרה הגיוניים שעלולים לחסום רעיון זה (Erickson & Rossi 1976). במהלך מפגש רופא-פונה נוצרים באופן טבעי תהליכים סוגסטיביים. בגישת רפואה שלמה אנו מציעים שימוש מכוון ומתוכנן:
- בדו-שיח שיש בו מרכיבים סוגסטיביים
- בהתערבויות שבהן המרכיב הסוגסטיבי הוא מרכזי
- בטיפולים סוגסטיביים לשמם. (התערבויות היפנוטיות)
העברת רעיונות באמצעים הללו מכונה כאן התערבות סוגסטיבית, ותפקידה להוביל לשינוי התנהגותי מבוקש. Friedman & Fanger (1991) מציעים שתי דרכים לעזור למטופלים בשינוי תפיסה ועמדות: האחת היא דרך ההבניה המילולית של התפיסה, והיא נעשית, לדבריהם, בעזרת האונה הימנית במח (שימוש בדמיון מודרך, סיפורים, יצירה וכד‘) והשנייה היא דרך ההבניה ההתנהגותית הנעשית בעזרת חסימת האונה השמאלית (בעזרת היפנוזה, אשליית בחירה, פרדוקסים וכד‘). במובן שמדובר בהתערבויות הנעשות בהקפדה על היבטים אתיים, תוך שהרופא לוקח בחשבון את עמדות המטופל ובקשותיו מחד ואת הידע המקצועי שלו מאידך.
מצבים רבים מפעילים בנו מנגנוני ביקורת והגנה המונעים מציאת פתרון יעיל יותר לבעייתנו. כאשר, למשל, אנו מפחדים ממשהו, אנו נוהגים להרגיע את עצמנו בהסבר מדוע "אין כל צורך או היגיון בפחד”. במקרים מסוימים מילות הרגעה והיגיון כאלו יכולות לעזור, אך קיימים מצבים אחרים שבהם לא רק שלא מושגת הקלה, אלא שאי-הנוחות והמצוקה מתגברים, ככל שמנסים לפתור אותם. התסכול מאי-ההצלחה והבושה מוסיפים להורדת הביטחון העצמי ולהתגברות הפחד (Erickson, 1954). בזמן הפחד והחרדה המנגנון הבסיסי של "ברח או תקוף” גורם לגופנו להפריש אדרנלין והורמונים אחרים, המשפיעים על מערכות גופנו בצורות שונות. מנגנון זה מופעל לא רק באמצעות החושים, אלא גם באמצעות מחשבה ודמיון על מצב חירום מסוג זה. הפעלה פיזיולוגית של תגובות ההגנה או התקיפה של הגוף משפיעות על המחשבה ועל הדמיון ודרכן על מערכת העצבים האוטונומית והרצונית (Achterberg, 1985).
מצבים אחרים דורשים שימוש בטכניקות העוקפות את התהליך הקוגניטיבי, ובעיקר כאשר יש צורך לשנות עמדות ואמונות.
התערבויות סוגסטיביות יוצרות מצב של טרנס שעשוי להיות קל מאוד או כבד. זהו מצב היפנוטי המאפשר סיוע פסיכולוגי ופיזיולוגי בתחומים שונים. במצב היפנוטי מופיעות פעולות "אידיומוטוריות”. פעולות אלו הן תגובות רפלקסיביות שבהן רעיונות מסוימים מביאים לתופעות תחושתיות-מוטוריות ללא מעורבות וביקורת קורטיקלית (Edelstien, 1981). מצבי "טרנס” מוכרים לכל אחד מחיי היום יום, כמו מצבי חלום בהקיץ, מול חלון רכבת או אוטובוס, צפייה מרותקת בטלוויזיה או מצב מהורהר בעקבות סרט או הצגה מרשימה. במצב זה, שבו צפים ועולים זיכרונות מהעבר, ניתן לעיתים לצפות על החיים מזווית חדשה, ורגשות יכולים להגיע לפורקן (Gillighan, 1987). המצב ההיפנוטי מתאפיין ברמה גבוהה של ארגון שכלי, תשומת לב מרוכזת ביותר בנושא מסוים וביכולת לכוון התנהגות למטרה מסוימת (Weitzenhoffer, 1989). הטרנס ההיפנוטי מאפשר כמו כן פעילות אוטומטית, יכולת לימוד תת-הכרתית ונגישות לנושאים רגשיים תוך כדי תחושת רגיעה ונוחות (Erickson & Rossi, 1979).
היכולת הסוגסטיבית שונה מאדם לאדם, כפי ששונה מידת השפעתה של מודעת פרסומת על כל אחד. היא תלויה בין היתר בכישרונו של המטפל המפעיל את הסוגסטיה ובסוג הקשר בינו לבין המטופל (Kelly 1991, Ovens 1990). היא קשורה גם במידת הגמישות הטיפולית ובמיומנותו של המטפל להכיר ולזהות את המאפיינים האישיים של המטופל (Rossi ,1986). בכל רגע ורגע במפגש עשויים להתרחש תהליכים היפנוטיים קלים ומועברות סוגסטיות.
מטרת פרק זה היא לאפשר לרופא לזהות מצבים אלו, לעשות שימוש יעיל בסוגסטיות שהוא מעביר ממילא ולהפעיל התערבויות, שבהן המרכיב הסוגסטיבי הוא מרכזי ומכוון.
מילון מונחים סוגסטיה- (השאה) פעולה או אמירה המביאה ליצירת תגובה מסוימת (קבלת רעיונות, הבעת רגשות או ביצוע פעולות) אצל אדם אחר. סוגסטיות יכולות להיות ממוקדות כמו ניסיון לאפשר תחושה מסוימת:
"תן לעצמך חופש להרגיש נינוח!” |
סוגסטיות יכולות גם להיות פתוחות כמו:
"במוקדם או במאוחר תבוא התנסות שתגרום לך להתחיל את השינוי הרצוי”... |
סוגסטיות יכולות לקשור בין תחושות:
"כמו שהיד הזו רגועה, כך יכולה גם הבטן להירגע”. |
או להיות אנלוגיות תוך כדי שימוש בסיפורים ובמטפורות:
"כשם שגלי הים מעגלים סלעים קשים במשך שנים... כך גם גלי החיים ייטיבו עמך...”. |
אינדוקציה הפעולה המביאה למצב היפנוטי. היכולת האינדוקטיבית משתנה בהתאם לניסיון ולכשרון האישי של המטפל. היפנוזה מסורתית (קלאסית) בשיטות ההיפנוזה המסורתית נעזרו בקול סמכותי, במבט חודר ובאביזרים שונים, כמו מטוטלת או חפצים אחרים המרתקים את המבט. לשיטות אלו שימוש מועט נכון למועד כתיבת מאמר זה.
היפנוזה חצי מסורתית בשיטה זו יכול הרופא להציע למטופל לנעוץ מבט בנקודה על הקיר ואז לתת לעצמו להרגיש יותר ויותר שליו ורגוע עם כל נשימה ונשימה ((Simpson, 1991. בדרך זו תשומת לב המטופל עוברת "דפולריזציה”. ניסיון להתמקד בו-זמנית בשני נושאים המסיח מהבקרה הקוגניטיבית ומכאן אפשרות ההשפעה, העוקפת את הביקורת השכלית. היפנוזה לא מסורתית - השיטה האריקסוניאנית מילטון אריקסון היה פסיכיאטר ומטפל מחונן שפיתח שיטות התערבויות מיוחדות. הוא נעזר בגישות עקיפות תוך כדי שימוש בסוגסטיות פתוחות, במטפורות ובטכניקות אינדוקציה הכוללות הסחת דעת ואפשרויות בחירה הקשורות אחת לשנייה באופן מבלבל ופרדוקסלי. התערבויות אלה מעסיקות את ההכרה, ונסללת הדרך להשפיע על תת-ההכרה ולעקוף התנגדויות (Gillighan, 1987).
בניגוד לאסכולה המסורתית מימי פרויד, הרואה בתת-ההכרה ישות בלתי מוכרת, מעוררת חרדה ומקור לדחפים ולאנרגיה בלתי מרוסנת, רואה האסכולה של אריקסון את תת-ההכרה כמקור לגדילה ומאגר גדול של ידע אנושי משאבים נפשיים וניסיון עבר. למטופל יש ידע ויכולת למצוא לעצמו את הפתרון, גם אם אינו מודע לכך. מטרת ההיפנוזה כאן היא להגיע למקור משאבים זה וללמד את המטופל כיצד להפעילו (Lankton & Lankton 1983,1986, Rossi 1980). אריקסון הדגיש את הצורך ביצירת קשר חזק עם המטופל ע"י לימוד שפתו ודרך חשיבתו והשגת אבחנה ראשונית של צורת מחשבתו ותגובותיו של המטופל. טענתו הייתה שמהלכים היפנוטיים מחזקים אצל מטופלים את המוטיבציה הנדרשת להתמודד ביתר הצלחה עם מתח ומחלה ולהקטין את מידת השימוש בתרופות. (Erickson,1990). הגישה האריקסוניאנית נעזרת ברמזים, אסוציאציות ושדרים בלתי מילוליים המכוונים יותר לאונה הימנית (האחראית על טון הדיבור, התפיסה המרחבית, יצירתיות ורגש), בניגוד לגישות אחרות המכוונות יותר לאונה השמאלית (האחראית על חשיבה לוגית ומידע מילולי) (Zeig & Lankton 1988).
מתי להפעיל התערבות סוגסטיבית במפגש הרפואי? התערבות סוגסטיבית יעילה בטיפול במצוקות גופניות רבות, היות שהיא מסייעת בהורדת מצב הדחק (stress) הגופני ובכך מקטינה את המתח הנפשי (Rainham, 1983), ובעקיפין סף הכאב והסבל עולים, ונחסכים תהליכים של התמודדות קוגניטיבית בלתי יעילה (Edelstien 1981, Haley 1973, Golden 1987, Edgette & Edgette 1995). יתרונה הוא גם בטיפול בבעיות כרוניות בלתי פתורות למרות ניסיונות טיפוליים חוזרים, או כאשר קיימת התנגדות פנימית לטיפול למרות הרצון לקבל עזרה (Dolan 1985). שטח נוסף שבו ניתן לשקול שימוש בהתערבות כזו הוא הטיפול במחלות ממאירות קשות. מוכרות עבודות שבהן נמצא קשר בין מצב החיסון של הגוף לבין גורמים פסיכוסוציאליים (Kiecolt-Glaser, 1987) וקשר בין מחלות ממאירות לגורמים כאלו (LeShan 1959, Spiegel et al 1989). ישנם הגורסים, שטיפול המשלב תהליכים סוגסטיביים עמוקים יכול להשפיע בו זמנית הן על המצב הפסיכולוגי של המטופל והן על מערכת החיסון שלו (Hall, 1983). בשלב שאחרי התנסות מוצלחת בהרפיה ודמיון מודרך, אותו מוביל רופא המיומן בהיפנוזה, אפשר ללמד את המטופל טכניקות הרפיה והיפנוט עצמי, למטופלים שהשליטה חשובה להם מאוד, נציע התערבות כזו לשם הגברת השליטה שלהם על מצבם באמצעות הכלי שיירכשו. רצוי להשתמש בטכניקה זו, כאשר ברור, שיש קשר טוב וחיובי בין הרופא והמטופל ומשפחתו, וכאשר האמון ההדדי ביניהם מוצק (Mutter, 1990). למעשה, טוען Haley (1996), שבכל קשר טיפולי מתרחשים תהליכים סוגסטיביים. התערבות סוגסטיבית מכוונת, מתחילה בדרך כלל בתהליך של "הצטרפות והובלה” (Pacing and Leading). המטפל עוקב ומתאים עצמו למטופל ו"לשפתו” (אמונות, רגשות, התנהגות וכו‘), ורק לאחר ביסוס התאמה זו הוא עובר בהדרגה למוביל ומדריך למטופל (Bandler & Grinder, 1975). גישה זו תואמת את דרך פתיחת המפגש שתארנו בתחילה ומהווה נושא שחוזר ועולה ברוב הטכניקות הפסיכותרפויטיות ובטכניקות מדיטציה שונות (Sweet et al 1990).
התערבות סוגסטיבית היא, למעשה, הפעלה מודעת של אפקט הפלצבו הידוע, הזוכה לחיזוק מדעי לגבי השפעתו הברוכה במצבים רפואיים שונים. אפקט הפלצבו של הסוגסטיה יכול להצטרף לכל טיפול רפואי אחר ולהגביר את השפעתו התרפויטית (Kojo, 1989). ניתן להשתמש בכלי זה גם על מנת לצמצם תופעות לואי צפויות של טיפולים תרופתיים.
עם זאת יש להיזהר ולהבדיל סוגסטיה, המופעלת ביודעין וברגישות לצורכי המטופלים, מגישה פטרנליסטית העלולה לחבל בטיפול (McKinstry 1992).
אנשים רבים מפחדים מהיפנוזה בגלל פחד מאיבוד שליטה, ניצול לרעה, חוסר מיומנות מספקת, פרסומים שונים על אודות כישלונות, תופעות לואי ומופעי הראווה בשטח זה (Kleinhauz, 1985), לפיכך מומלץ להשתמש פחות בביטוי היפנוזה ויותר בביטויים כגון "הרפיה”, דמיון מודרך וכד‘. גם אז כדאי לברר מראש, מה הן האמונות והדעות במשפחה בנוגע למונחים אלו (Nadeau, 1992). לעומתם אחרים כמהים להתנסות בחוויה ולהעביר שליטה לגורם חיצוני ש"יתקן" אותם. במצבים אלו נצטרף "להתלהבות" ונוביל להעצמה על ידי אמירה שתחזק את ביטחונם בכך שירכשו כלי שיאפשר המשך טיפול עצמי ולא יהיו תלויים ברופא בהקשר זה. כאשר מדובר בטיפול המשלב תהליכים היפנוטיים מכוונים, יש צורך לקבל הסכמה מלאה של המטופל, תוך הבנה מוחלטת של משמעות הטיפול (חוזה טיפולי). בהתערבות כזו נהוג בד"כ לקבוע מראש לוח זמנים לביצוע הטיפול.
ההתערבות הסוגסטיבית המשולבת ברפואה שלמה הלכה למעשה במצבים שבהם עובד הרופא במרפאה עמוסה, והזמן העומד לרשותו אינו עולה על 10 דקות בממוצע, אנו מציעים שימוש בעקרונות אריקסוניאנים משולבים בגישות מסורתיות בסיסיות (Britchford, 1988). נתאר כאן את הטכניקות העיקריות עם דוגמאות רלוונטיות למרפאה. מסרים סוגסטיביים שונים מועברים לפונה ולמשפחתו בטרם החל הטיפול, באווירה שבחדר ההמתנה ובחדר הרופא. מוזיקה מרגיעה, תמונות, שלטים וכתובות בגישה חיובית מסייעים בהכנסת המטופל לאווירה רגועה ואופטימית בבואו לרופא. Stuart & Lieberman (1986) טוענים, שככל שאדם נמצא במצוקה רבה יותר, הוא נמצא במצב נפשי המגיב באופן חיובי לסוגסטיות פשוטות. דיבור סוגסטיבי גם במפגש הפרטני וגם במפגש המשפחתי יש ערך רב לדיבור סוגסטיבי מכוון. סוד הדיבור הסוגסטיבי נעוץ בביטחון הפנימי של הרופא, בהיכרות עם המטופל ובהגדרת מטרה ברורה. דיבור סוגסטיבי כולל מספר מרכיבים: טון דיבור טון הדיבור מכוון למטרה מסוימת, למשל טון דיבור שקט להשגת רגיעה. שימוש במילים ובמשפטים שמעבירים רעיון בצורה עקיפה
"הנשימה וההרגשה שלך יהיו קלות יותר ויותר אחרי הפסקת העישון שתצליח בה”. הרופא מרמז כאן על תהליך קל יותר ויותר ועל הצלחה שתהיה. |
שימוש בביטויים בעלי השפעה
"מדוע שלא ננסה פיזיותרפיה במקרה כזה?”
"ללא ספק תרגיש שיפור משמעותי בהרגשתך, לאחר שתתחיל בפעילות גופנית מסודרת”. "מניסיוני ראיתי, שבמקרים כאלו החולה מבריא במהירות”. |
ביטויים אלו מעבירים ישירות או בעקיפין סוגסטיות טיפוליות: הביטוי "מדוע שלא” מוריד את הסיכוי להתנגדות וממריץ את המטופל להשיב בחיוב. שימוש בביטויים, כמו "ללא ספק” "ומניסיוני” או "לפי המחקרים האחרונים”, נועד לתת יתר תוקף לדברי הרופא. שימוש זה מומלץ כאשר ישנה נכונות לקבל את ההמלצה ואנו רוצים לחזקה. כאשר אנו חשים התנגדות של המטופל, עדיפה גישת השאלות. בדיבור הסוגסטיבי משתמשים בין השאר ביצירת תהליכים תקשורתיים: השגת הסכמה מתמשכת אנו מעוניינים לרוב, להשיג הסכמה מתמשכת של הפונה. אחת הטכניקות להשיג הסכמה זו היא באמצעות שאלות והיגדים שהתשובה עליהם היא חיובית. מילטון אריקסון טבע את מושג "רצף הכן” (YES-SET). הוא יצר דיאלוג באמצעות שאלות והיגדים שהתשובה עליהם חיובית (Zeig & Lankton, 1988). בכך הוא בונה את הבסיס לשיתוף פעולה במטלה או בטיפול שיציע מאוחר יותר.
"אתה סובל מאוד מכאבי הראש?”
"כן” "אני מבחין שהם מאוד מפריעים לך לתפקד?” "כן” "אתה רוצה שנמצא דרך לעזור לך להתגבר על כאבים אלו?” "כן” "מוכן לשתף פעולה ונתמודד ביחד עם הבעיה...” "כן, כמובן!” "אנחנו נעשה פעולות שנוחות לך...” |
אחרי סדרת שאלות והיגדים כאלו גוברת הסבירות להסכמה לטיפול מסוים.
הודעה מוקדמת הודעה מוקדמת לגבי פעולות העומדות להתבצע - באמצעות טכניקה זו יוצר הרופא הכנה מוקדמת חיובית לגבי פעולה שהוא עומד לבצע (Zeig, 1980). טכניקה זו מתאימה לביצוע לפני בדיקות לא נעימות, למשל. הרופא ממתן את אי-הנעימות ועל ידי כך יוצר שיתוף פעולה בדמיונו של הפונה ואחר כך בזמן הפעולה. התיאור יהיה קרוב למה שמתרחש במציאות. הרופא משתמש בביטויים, כגון לחץ פיזי ואי-נוחות במקום כאב וסבל.
"אני חייב לבדוק אותך כדי להקל על כאבי הבטן בהצלחה. אני אפעיל מעט לחץ על הבטן, דבר שיגרום אולי לאי נוחות זמנית, אך תאפשר לי לקבל את האבחנה המדויקת לכאב, בסדר?"
תוך כדי ההודעה המוקדמת ניתן להפעיל את המטופל באופן שירגיע אותו ויסיח את תשומת ליבו, באופן שישפר את סף הכאב. למשל כשמבצעים גירוי תוך שרירי על ידי דיקור יבש, לפני הפעולה, אפשר להציע למטופל לשאוף שאיפה עמוקה, לעצור וכשהוא מרגיש את המחט - לנשוף באיטיות דרך השיניים ובכך להוציא את המתח. או לחליפין: לעצום עיניים תוך כדי הפעולה ולדמיין משהו רך מאוד ולעזור בכך לריכוך השרירי המטופל. |
שימוש בשפה חושית (NLP) שימוש בשפה חושית מחייב תשומת לב של הרופא לרמזים של המטופל. למשל, כשמטופל מספר:" ראיתי שכלום לא עוזר לי", "ראיתי שהחברים שלי מתחילים להמליץ לי על" מסיק הרופא שהערוץ העיקרי של השפה החושית אצל המטופל הוא ראיה ובשלב הבא מחבר את הרופא אל אותו ערוץ תחושתי מרכזי שאיתו מתקשר הפונה עם העולם החיצוני. (Grinder & Bandler, 1976). למשל, בשיחה עם אדם המתקשר "בשפת הראייה”, ניתן לשלב ביטויים כמו:
"אני רואה בכך סימן חיובי”, "אני רואה לאן אתה חותר”, "אני רוצה להאיר את עיניך בנושא מסוים”, "הייתי מבקש שתצייר לי תמונה ברורה יותר של הנושא”, "הבה נפגש בארבע עיניים..” וכן הלאה.
"תוך כדי הרפיה ועצימת עיניים תוכל לראות מראות יפים ומרגיעים”. |
לפונה המתקשר "בשפת השמיעה” ניתן לשלב ביטויים כמו:
"אני שומע מדבריך...”, "הייתי מבקשך להאזין בתשומת לב לדבריי”, "כאשר אני מקשיב לדבריך, זה נשמע טוב מפיך” וכן הלאה.
"תוכל להתרכז במוזיקה נעימה או בקולות מרגיעים”. |
לפונה המתקשר "בשפה תחושתית” ניתן לומר: "אני מרגיש צמרמורת, כשאני רק חושב על כך...”, "אני חש ממך את המצוקה והכאב”, "הייתי מבקש ממך לבוא במגע עם תחושות דומות בתוכך”, "יש לי תחושה טובה לגבי הדרך שבה בחרנו” וכן הלאה.
"תוכל ליהנות מחמימות מים באמבטיה, מרכות הסדינים או ממגעו הנעים של החול הרך”. |} צחוק והומור צחוק והומור מסייעים בהפגת מתח וכאב (Cogan et al 1987). כפי שצוין, זו אחת הדרכים לטיפול רגשי. אם הרופא מצליח לשלב בדיחה או להבליט אבסורד בדרך הומוריסטית, הוא יכול לעזור בכך למטופל לראות את הדברים בדרך שונה, חיובית יותר, לשדר תקווה ולהבליט את המעורר הנאה בחיים (Ascher, 1989).
הצחוק עוקף תהליכים קוגניטיביים, משחרר מתח ומאפשר הרפיה גופנית. עם זאת חשוב העיתוי וההקשר של ההתבדחות, לבל יתפרש יחס הרופא כמזלזל או קל דעת. Frankl (1967) מציין, שהומור הוא דרך טיפולית שבה מאפשרים למטופל להתרחק במקצת ממעורבותו הרגשית בבעיה, ובכך מקטינים את הסימפטומים המייצגים רגשות אלו. הומור מתאים במיוחד למטופלים המרבים להתבדח או משתמשים בו במהלך המפגש.
"אני עומד לבדוק את המקום הכואב. לפני כן אני מבקש שתיזכר בקטע מצחיק מתוך מערכון שצפית בו לאחרונה ותספר לי עליו..." |
ניתן להמליץ למטופלים הסובלים ממתח רב, מחרדה או מכאבים כרוניים לצפות בסרטים מבדחים כדרך להפחית את מצוקתם.
לדברי Gunzburg (1991), ההומור מאפשר לנו למטפלים לחלוק בדילמות שבהן אנו נתקלים עם הפונים, ובדרך זו להראות להם שאנו אכן לצידם. מטופלים "רציניים" מאוד עלולים לקחת הומור כפגיעה ולכן רצוי מאוד להיזהר בדברינו כשמדובר באנשים כאלו. את התגובתיות להומור ניתן לבדוק באמצעות התלוצצות קלה על נושא נייטרלי.
"לרכל בפניו” |
טכניקה זו אפשרית במפגשים משפחתיים או במפגשים פרטניים שבהם משתתף איש צוות נוסף:
בפגישה בין מרים ודר‘ בנימין נכחה, לפי בקשתו של הרופא, גם שרה, העובדת הסוציאלית. לאחר ששוחחו מעט על התמכרותו של בעלה של מרים לאלכוהול ועל השפעת ההתמכרות על המשפחה כולה, פנה דר‘ בנימין לשרה ואמר:
"אני מודע לצער שמרים עוברת ומעריך מאוד את כל מה שהיא תורמת למשפחה. מוריי לימדו אותי, שכל עניין, החוזר על עצמו באופן קבוע אצל אחד מבני המשפחה, מקבל לרוב בצורה גלויה או סמויה את הסכמת המשפחה. אולי לך, שרה, יש איזה שהוא רעיון שיוכל לעזור לנו בנושא זה? ...האם ייתכן שבדרך כלשהי תצליח מרים לשדר אי-הסכמה נחרצת לשתיית בעלה?” "אני מכירה את מרים כאישה נבונה ואכפתית, ואני בטוחה, שלמרות הקושי הכרוך בעניין, היא תצליח. אם לא היום אז מחר או בעוד שבוע, למצוא את הדרך להשפיע בצורה יעילה ומקורית על בעלה להפסיק לשתות!” |
"לרכילות גלויה” שכזו יש השפעה סוגסטיבית רבה. האדם שבו מדובר מקשיב באופן פסיבי לדיבור עליו. התגובות הן פנימיות בלבד, וכך מתרחש תהליך עמוק יותר של הפנמת רעיונות (Zeig 1980). שתילת רעיונות ניתן במצבים מסוימים "לשתול רעיונות” באופן סוגסטיבי. הכוונה היא לדיבור סוגסטיבי, שבו הרופא מתאר בפני הפונה תהליך פנימי שעשוי להביא לתוצאה רצויה:
"ברור, שהפתרון למצב כבר נמצא בתוכך. השאלה היא רק, מתי יהיה הזמן הנכון שבו תזהי אותו ותהיי מוכנה להשתמש בו...” |
חיזוק אפקט הפלצבו הנלווה להתערבויות רפואיות תוספת סוגסטיה או מטאפורה חיובית להצעת הטיפול הרפואי יכולה לחזק את השפעתו וגם להפך. הרצון של הרופא להיות "בצד הבטוח”, ולא לקבל את הפונה בפגישה הבאה עם פנייה כגון: "אמרת לי שזה יעזור, אבל שום דבר לא קרה”, מביאים רופאים להוסיף לטיפול הרפואי משפטים כגון: "קח את כל הכדורים, אבל איני יכול להבטיח לך אם זה יעזור...” במקרה זה המשפט הבא משאיר את הרופא "בצד הבטוח”, אבל מבטל את עוצמת אפקט הפלצבו הנלווית לטיפול. לחליפין מומלץ להיעזר בסוגסטיה חיובית כמו:
"קח את כל הכדורים בסדר שהצעתי לך. חולים רבים שלי נהנו מהשפעה חיובית של הטיפול כאשר הקפידו על כך...” |
De Craen et al (1996) מצאו, שלצבע ולצורה החיצונית של תרופות קיימת השפעת פלצבו. למשל צבע אדום נתפס כחזק וממריץ, ירוק וכחול כמרגיעים.
"אני רושם לך לקחת את הכדורים הכחולים לפני השינה. הצבע שלהם יזכיר לך מי אגם כחולים ומרגיעים. אני בטוח ששנתך תהיה ערבה ושלווה”. |
התערבויות עם מרכיב סוגסטיבי מרכזי בהתערבויות מסוימות (התנהגותית, מבנית, ביו-רפואית וכד‘) מומלץ לעיתים לשלב מרכיב סוגסטיבי מרכזי כדי להגביר את סיכויי ההצלחה.
למשל:
"כשתשוב הביתה אחרי ההליכה, תוכל לרשום בסיפוק ביומן כמה הלכת וגם עד כמה הרגשתך טובה יותר". |
בהתערבות מבנית לאם המתקשה להתגבר לעל בעיות השינה של ילד בן 3:
"השינה השלווה של יוני ושל כל בני הבית, תתאפשר אחרי שתעבירי את האחיות למוטי ותהיה הפרס על השינוי הלא פשוט שתעשי"
"התרופה תרפה את השרירים ותאפשר זרימת דם וחמצן טובה יותר, כך תוכל לישון בשקט ולבדוק בבוקר עד כמה התחושה משתפרת". |
דמיון מודרך תחת הכותרת "דמיון מודרך” נמצאים תהליכים שונים, שבהם מודרך הפונה ליצור בדמיונו מצבים חיוביים אפשריים שעדיין לא התממשו. המטרה כאן היא לחזק תקווה וכוחות פנימיים. לדמיון המודרך יכולה להיות חשיבות רבה, בזמן שבו הרופא מפרט ומסביר את הטיפול לפונה. ניתן להמחיש את הטיפול הרפואי באופן הבא:
"דמה לעצמך, שבכל פעם שאתה משתעל, אתה מנקה היטב את דרכי הנשימה שלך. בגלל הדלקת מצויים שם פקקים קטנים ודביקים של ריר ושאריות תאים וחיידקים – פקקים שתרצה להרחיק מגופך במהירות. אתה שותה הרבה מים, המים ממיסים את הדבק, ואתה משתעל בחוזקה ומרחיק ביתר קלות את הכיח. כדורי האנטיביוטיקה מפזרים אבקה שפוגעת בחיידקים, והגוף מסלק אותם החוצה בשיעול...” |
סיפור מפורט בסגנון כזה יכול להגביר את הבנת המטופל ואת שיתוף פעולתו והתמדתו בטיפול. Simonton et al (1992) פיתחו שיטה הכוללת תרגול יומי בהרפיה ודמיון מודרך ודיווחו על שיפור משמעותי במצבם של חולים אונקולוגיים.
דמיון מודרך מתבצע גם בעזרת השיטות הבאות:
כאילו ניתן לדבר על מצב דמיוני שבו הבעיה אינה קיימת יותר ולנסות להתייחס למשמעות התפתחות זו על חייו של המטופל.
מר רובין סבל מזה מספר חודשים מגיהוק בלתי פוסק שהיה עמיד לתרופות ונבע, כנראה, מהסוכרת שממנה הוא סבל מגיל 45 ועד עתה כ־10 שנים. הוא חזר ופנה לרופא, דר‘ ישי, כדי לקבל עזרה וניחומים.
הרופא פתח ואמר: "המצב נמשך זמן רב וקשה למצוא לו פתרון. אני יודע, שמצב זה משבש את כל הפעילות שלך בבית ואינו נותן לך מנוחה..., אך הבה נניח לרגע שקרה הנס שאנו מייחלים לו, והגיהוק פסק. איך, לדעתך, ייראו החיים שלך בלעדיו? מה ישתנה ומה יישאר ללא שינוי?” מר רובין מופתע: "לא הרבה ישתנה, ממילא אין לי הרבה מה לעשות, ואשתי משגעת אותי, אם לא בגלל הגיהוק, היא בוודאי תמצא משהו אחר כדי להסתובב סביבי!” "נשמע לי מדבריך, שדי קשה לכם להסתדר בימים אלו לא כן? הייתי רוצה לעזור לכם למצוא איזשהו פתרון שיאפשר לשניכם להמשיך ולחיות תוך הנאה ותמיכה הדדית”. "אם היא לא תפחד כל כך שאני אקבל התקף לב מהסוכרת, זה לבטח ישנה הכל והשאר יסתדר!” השיב מר רובין. "אם נמשיך לדמיין שהבעיה חלפה, במה אתה חושב, שהיא תוכל להעסיק את עצמה במקום לדאוג לך?” "היא פעם הייתה עוסקת הרבה במלאכת יד, ולמען האמת היא מאוד מוכשרת בכך”, נזכר מר רובין. "זה רעיון מצוין! מדוע שלא תביא אותה בשבוע הבא יחד איתך. תאמר לה, שאני מעוניין לפגוש אותה כדי לדבר על שיפור איכות החיים של שניכם בשנים הבאות”. |
טכניקה זו של "זיכרונות פוריים” מדגישה בעיקר את הרעיון שהאחריות להצלחה תלויה בפונה ובמידת האמון שלו בכוחותיו (Havens, 1986). טכניקת "הכאילו” יעילה גם במצבי חרדה ובמקרים של בעיות בתפקוד מיני (Masters & Johnson, 1970) . ניתן להציע למטופל לדמיין את עצמו במצבים לא מוכרים או דמיוניים, שבהם הוא מתנהג "כאילו היה מישהו אחר” או "כאילו היה במקום אחר”, וכך להשתחרר מכבלים של מחשבות ורגשות מעכבים. התרגול במצבי "כאילו” מכין את הפונה להתמודדות עם מצבים אמיתיים שבהם נתקל בקושי תפקודי.
"סביר למדי שתפסיק לעשן. השאלה רק, מתי זה יקרה, ומה תעשה כאשר זה יקרה כדי שלא תחזור לעשן. הבה נניח, שאתה כבר ביום השלישי להפסקת העישון שלך, ובסיום ארוחת הצהרים מציע לך חברך הטוב סיגריה...”
"אתה יכול לראות את עצמך בקרוב חופשי ומשוחרר מעשן הסיגריות, טהור ונקי יותר. הכושר הגופני עולה וכך גם הביטחון העצמי ויכולת הריכוז וההנאה מכל אשר סביבך... אתה גאה בכך שהצלחת במשימה שנטלת על עצמך ומרגיש חזק ונחוש בדעתך להמשיך ולשמור על בריאותך...” |
והיה אם...
גברת עבדי, בת 56 אלמנה וערירית מזה שבע שנים הייתה מיואשת מכאבי הברכיים שמהם סבלה לעיתים קרובות ולמשך פרק זמן ארוך. רופאת המשפחה שלה שמה לב, שכאבי הברכיים בד"כ מוקלים בתקופת הסתיו. היא פנתה על כן לגב‘ עבדי ואמרה לה ברוך: "ברור לי, שאת סובלת מכאבי הברכיים הללו וחוץ מהכאב את גם מרגישה לבטח מאוד מוגבלת בניידותך. נוסף לתרופות שרשמתי לך לשיכוך הכאב, דמייני לעצמך את המצב בעוד חודש, כאשר יתחיל הסתיו, הכאבים יפוגו בהדרגה עם חלוף החום, תוכלי לטייל לעיתים קרובות עם הכלב ולבקר את נכדייך החמודים והכל ייראה יותר טוב!” גב‘ עבדי הקשיבה בתשומת לב מרובה ואח"כ לחצה בחיוך ללא אומר את ידה של הרופאה. |
זכרונות פוריים "זכרונות פוריים” מהווים אמצעי שמטרתו לעזור למטופל לגייס כוחות שהיו לו בעבר לפתרון בעייתו בהווה (Araoz & Negley-Palmer, 1988):
"נסה להיזכר באותן הפעמים שבהן הצלחת להתגבר באמצעים פשוטים על כאב הראש ללא שימוש מופרז בכדורים. חשוב על אותם גורמים שסייעו לך לממש את יכולותיך, זכור את תגובות אשתך ואת ההרגשה שליוותה אותך”.
{} באופן דומה ניתן ל"קבע זיכרון פורה”, בכך ששואלים את המטופל לאחר שכבר הצליח להתגבר על בעייתו:
מטפורות וסיפורים בילדותנו היינו נרגעים ונהנים לשמוע סיפורים. אין פלא, כי לסיפור יש השפעה, בעיקר, במצבי משבר ומתח. לרובנו יש תקוות, ובדמיוננו אנו בונים ואורגים אותן במציאות כדי לחפש מרגוע וניחומים לקשיים. Erickson נהג לשלב סיפורים רבים במפגשים השונים ובאמצעותם העביר מסרים עקיפים לשומעיו (Erickson & Rossi, 1989). כאשר הרופא מרשה לעצמו לעזוב לרגע את עולם העובדות והסטטיסטיקות היבשות, ולהינשא על כנפי הדמיון והסיפור, הוא יכול לתרום לפונה הסובל. "תופעת לואי” לטיפול זה היא הרגיעה וההקלה הנגרמים לרופא עצמו עקב החוויה. הסיפורים יכולים להיות לקוחים מחוויותיו האישיות, מקרובים או ממטופלים אחרים, מסרטים או מספרים. השפעתם הסגולית של המטפורות והסיפורים תלויה בין היתר בטון הדיבור וביכולת הסיפורית של הרופא. הסיפורים יכולים להיות קצרים ומרומזים או מורכבים ומפורטים:
לשון מטפורית מאפשרת לא אחת שינוי תפיסתי שבכוחו להביא לחוויה טיפולית. טיפול באמנות מאפשר חיבור לאונה הימנית ולהשאות (סוגסטיות) רצויות:
באופן עקיף מביא הרופא לכך שהילד ואולי גם הוריו לא יראו בפסוריאזיס מחלה שנגזרה עליהם, אלא יתייחסו לאתגר הטיפולי. החצנת סימפטומים בהתאם לשיטה זו, מתייחסים לסימפטום כאל גורם זר לפעמים "מואנש”, שיש להילחם בו ולסלקו. (White, 1984)
|