כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "HIV - ליפודיסטרופיה, הפרעות מטבוליות וסיכון קרדיווסקולארי - Lipodystrophy, metabolic disorders and cardiovascular risk in HIV"
יאיר שוורץ (שיחה | תרומות) |
יאיר שוורץ (שיחה | תרומות) |
||
| שורה 15: | שורה 15: | ||
סינדרום הליפודיסטרופיה באנשים עם HIV כולל הפרעות מטבוליות והפרעות אסטטיות משמעותיות בפיזור השומן בגוף. בשל ההטרוגניות של הסינדרום ופערי ידע בפתוגנזה של היווצרותו, לא קיימת היום הגדרה אחת מקובלת. עובדה זו מקשה על היכולת לערוך ולהשוות תוצאות של מחקרים קליניים בנושא (1). | סינדרום הליפודיסטרופיה באנשים עם HIV כולל הפרעות מטבוליות והפרעות אסטטיות משמעותיות בפיזור השומן בגוף. בשל ההטרוגניות של הסינדרום ופערי ידע בפתוגנזה של היווצרותו, לא קיימת היום הגדרה אחת מקובלת. עובדה זו מקשה על היכולת לערוך ולהשוות תוצאות של מחקרים קליניים בנושא (1). | ||
| − | הסברה המקובלת כיום היא שסינדרום הליפודיסטרופיה, בשילוב עם שיעור גבוה של עישון | + | הסברה המקובלת כיום היא שסינדרום הליפודיסטרופיה, בשילוב עם שיעור גבוה של [[עישון]] ו[[יתר לחץ דם]] בקרב אנשים עם HIV, הם מרכיב חשוב המשפיע על שכיחות יתר באוכלוסייה זו של תחלואה קרדיווסקולארית (2). לאחרונה אף הודגם במחקר קליני קשר בין עליה בתמותה לבין הצטברות שומן ויסצרלי, שהוא אחד ממאפייני הסינדרום (3). |
גורמים רבים משפיעים על התפתחות הסינדרום. חלק מהגורמים ידועים ותלויים במשפחת התרופות ובתרופה הספציפית מתוך משפחה. | גורמים רבים משפיעים על התפתחות הסינדרום. חלק מהגורמים ידועים ותלויים במשפחת התרופות ובתרופה הספציפית מתוך משפחה. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
;הסינדרום כולל מספר מרכיבים | ;הסינדרום כולל מספר מרכיבים | ||
| − | * תנגודת לאינסולין וסכרת: תנגודת לאינסולין דווחה ב- 20 עד 50% מהמטופלים ב- טיפול אנטי-רטרוויראלי (ART). היארעות סוכרת דווחה ב- 1 עד 6% מהמטופלים. | + | * תנגודת לאינסולין וסכרת: תנגודת לאינסולין דווחה ב- 20 עד 50% מהמטופלים ב- טיפול אנטי-רטרוויראלי (ART). היארעות [[סוכרת]] דווחה ב- 1 עד 6% מהמטופלים. |
* דיסליפידמיה: דיסליפידמיה שכיחה עוד יותר בכל סוגי תרופות המשמשות לטיפול אנטי-רטרוויראלי, בייחוד באנשים המטופלים או טופלו בעבר בשילוב של תרופות ממשפחת ה- PI. | * דיסליפידמיה: דיסליפידמיה שכיחה עוד יותר בכל סוגי תרופות המשמשות לטיפול אנטי-רטרוויראלי, בייחוד באנשים המטופלים או טופלו בעבר בשילוב של תרופות ממשפחת ה- PI. | ||
הדיסליפידמיה מתאפיינת בפרופיל דומה לסינדרום המטבולי – עלייה בכולסטרול כללי וכולסטרול מסוג LDL, וירידה בכולסטרול מסוג HDL, אך תתכן עלייה משמעותית יותר בחומצות שומן חופשיות בהשוואה לסינדרום המטבולי. | הדיסליפידמיה מתאפיינת בפרופיל דומה לסינדרום המטבולי – עלייה בכולסטרול כללי וכולסטרול מסוג LDL, וירידה בכולסטרול מסוג HDL, אך תתכן עלייה משמעותית יותר בחומצות שומן חופשיות בהשוואה לסינדרום המטבולי. | ||
| שורה 42: | שורה 42: | ||
רוב המרכיבים במניעה ובטיפול בסינדרום מוכרים היטב לרופא הראשוני, ואינם שונים מהותית במניעה וטיפול בסינדרום המטבולי ובגורמי סיכון קרדיווסקולאריים באוכלוסיה הכללית: | רוב המרכיבים במניעה ובטיפול בסינדרום מוכרים היטב לרופא הראשוני, ואינם שונים מהותית במניעה וטיפול בסינדרום המטבולי ובגורמי סיכון קרדיווסקולאריים באוכלוסיה הכללית: | ||
# הערכה קרדיווסקולארית: ראשית יש להעריך את הסיכון הקרדיווסקולארי, וזאת ע"י שימוש בשיטות להערכת הסיכון ל-10 שנים (למשל פרמינגהם score). | # הערכה קרדיווסקולארית: ראשית יש להעריך את הסיכון הקרדיווסקולארי, וזאת ע"י שימוש בשיטות להערכת הסיכון ל-10 שנים (למשל פרמינגהם score). | ||
| − | # שינוי אורחות חיים: שנית יש לעודד פעילות גופנית, ירידה במשקל לפי מדידות BMI, והפסקת עישון. | + | # שינוי אורחות חיים: שנית יש לעודד פעילות גופנית, ירידה במשקל לפי מדידות BMI, והפסקת [[עישון]]. השימוש בתרופות להפסקת [[עישון]], כולל התוויות נגד, זהה לאוכלוסיה הכללית, ולא ידועות אינטראקציות משמעותיות עם תרופות המשמשות בטיפול אנטי-רטרוויראלי הקיימות בשוק כיום. |
# איזון וטיפול בגורמי סיכון: שלישית יש לאזן ולטפל בגורמי הסיכון: איזון לחץ דם, איזון פרופיל שומנים, איזון ערכי סוכר בדם לפי הערכים המקובלים, וטיפול מניעתי בנוגדי טסיות כמקובל. ערכי המטרה בכל אחד מגורמים אלו הם זהים לאוכלוסיה הכללית: לחץ דם קטן שווה ל- 140/90, ליפידים לפי ATPIII (או כל הנחיות קליניות מקובלות אחרות), המוגלובין מסוכרר HBA1C קטן מ- 7%, מתן אספירין בפרמינגהם גדול מ-20% (ולשקול בסיכון של 10-20%). | # איזון וטיפול בגורמי סיכון: שלישית יש לאזן ולטפל בגורמי הסיכון: איזון לחץ דם, איזון פרופיל שומנים, איזון ערכי סוכר בדם לפי הערכים המקובלים, וטיפול מניעתי בנוגדי טסיות כמקובל. ערכי המטרה בכל אחד מגורמים אלו הם זהים לאוכלוסיה הכללית: לחץ דם קטן שווה ל- 140/90, ליפידים לפי ATPIII (או כל הנחיות קליניות מקובלות אחרות), המוגלובין מסוכרר HBA1C קטן מ- 7%, מתן אספירין בפרמינגהם גדול מ-20% (ולשקול בסיכון של 10-20%). | ||
| שורה 61: | שורה 61: | ||
===טיפול תרופתי פומי לסוכרת=== | ===טיפול תרופתי פומי לסוכרת=== | ||
| − | מקובל להתחיל עם מטפורמין. לא קיימים עדיין מספיק נתונים מחקריים על השימוש בשאר התרופות הפומיות | + | מקובל להתחיל עם מטפורמין. לא קיימים עדיין מספיק נתונים מחקריים על השימוש בשאר התרופות הפומיות ל[[סוכרת]] באנשים עם HIV, אך לפי ההמלצות הקיימות כיום אין אינטראקציות ידועות בין תרופות המשמשות לטיפול אנטי-רטרוויראלי לבין התרופות ממשפחות ה- Sulfonylurea, Incretin mimetic (Bayetta, Victosa), Dipeptidyl peptidase-4 inhibitor{{כ}} (Januvia, Galvus). |
לאור זאת ההנחיות הקליניות ממליצות כי ניתן לשלב תרופה ממשפחות אלו עם מטפורמין. | לאור זאת ההנחיות הקליניות ממליצות כי ניתן לשלב תרופה ממשפחות אלו עם מטפורמין. | ||
גרסה מ־17:47, 30 בדצמבר 2011
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| ' | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| יוצר הערך | ד"ר ענב נוף | |
סינדרום הליפודיסטרופיה באנשים עם HIV כולל הפרעות מטבוליות והפרעות אסטטיות משמעותיות בפיזור השומן בגוף. בשל ההטרוגניות של הסינדרום ופערי ידע בפתוגנזה של היווצרותו, לא קיימת היום הגדרה אחת מקובלת. עובדה זו מקשה על היכולת לערוך ולהשוות תוצאות של מחקרים קליניים בנושא (1).
הסברה המקובלת כיום היא שסינדרום הליפודיסטרופיה, בשילוב עם שיעור גבוה של עישון ויתר לחץ דם בקרב אנשים עם HIV, הם מרכיב חשוב המשפיע על שכיחות יתר באוכלוסייה זו של תחלואה קרדיווסקולארית (2). לאחרונה אף הודגם במחקר קליני קשר בין עליה בתמותה לבין הצטברות שומן ויסצרלי, שהוא אחד ממאפייני הסינדרום (3).
גורמים רבים משפיעים על התפתחות הסינדרום. חלק מהגורמים ידועים ותלויים במשפחת התרופות ובתרופה הספציפית מתוך משפחה.
באופן כוללני ביותר, תרופות ממשפחת ה- PI (protease inhibitorsׂׂ) או ממשפחת ה-NRTI (Nucleoside reverse transcriptase inhibitors) גורמות יותר להתפתחות הסינדרום, אך מדובר בהכללה גסה. תרופות מדור חדש יותר, כולל ממשפחות אלו, ככל הנראה גורמות פחות באופן משמעותי להתפתחות הסינדרום. פרוט התרופות מכל משפחה נמצא בערך הראשון בסדרה: - HIV/איידס בראי רפואת המשפחה – מניעה וטיפול בתחלואה נלווית שאינה זיהומית (non-infection co-morbidities) - מבוא.
חלק מהגורמים תלויים בפרה-דיס פוזיציה הגנטית של המטופל עצמו, ובאורח חייו. חשוב לציין שהסיכון לסינדרום עולה עם הגיל, משך הטיפול ורמת הכשל החיסוני, אך גם ילדים עם HIV מפתחים את הסינדרום.
קליניקה
(1)
- הסינדרום כולל מספר מרכיבים
- תנגודת לאינסולין וסכרת: תנגודת לאינסולין דווחה ב- 20 עד 50% מהמטופלים ב- טיפול אנטי-רטרוויראלי (ART). היארעות סוכרת דווחה ב- 1 עד 6% מהמטופלים.
- דיסליפידמיה: דיסליפידמיה שכיחה עוד יותר בכל סוגי תרופות המשמשות לטיפול אנטי-רטרוויראלי, בייחוד באנשים המטופלים או טופלו בעבר בשילוב של תרופות ממשפחת ה- PI.
הדיסליפידמיה מתאפיינת בפרופיל דומה לסינדרום המטבולי – עלייה בכולסטרול כללי וכולסטרול מסוג LDL, וירידה בכולסטרול מסוג HDL, אך תתכן עלייה משמעותית יותר בחומצות שומן חופשיות בהשוואה לסינדרום המטבולי. השינויים בפרופיל השומנים בדם מתרחשים לרוב בשבועות הראשונים לטיפול הטיפול אנטי-רטרוויראלי ומגיעים לישורת.
- ליפו אטרופיה: מתבטאת באובדן שומן תת-עורי בפנים (פריאורביטלי וטמפורלי), בגפיים ובעכוז. בנוסף יש הבלטה של ורידים בגוף (Venomegaly). תופעה זו פוגמת באיכות החיים באופן משמעותי, והיא כיום אחת מתופעות הלוואי המטרידה ביותר אנשים החיים עם HIV.
- ליפו היפרטרופיה: לרוב מלווה בליפואטרופיה, ומתבטאת בהצטברות שומן ויסצרלי בטני, בצוואר האחורי (buffalo hump), בכבד (כבד שומני), ובשדיים בנשים. יתכן וגניקומסטיה בגברים עם HIV היא חלק מתופעה זו.
מניעה וטיפול בהפרעות המטבוליות
(1, 2)
רוב המרכיבים במניעה ובטיפול בסינדרום מוכרים היטב לרופא הראשוני, ואינם שונים מהותית במניעה וטיפול בסינדרום המטבולי ובגורמי סיכון קרדיווסקולאריים באוכלוסיה הכללית:
- הערכה קרדיווסקולארית: ראשית יש להעריך את הסיכון הקרדיווסקולארי, וזאת ע"י שימוש בשיטות להערכת הסיכון ל-10 שנים (למשל פרמינגהם score).
- שינוי אורחות חיים: שנית יש לעודד פעילות גופנית, ירידה במשקל לפי מדידות BMI, והפסקת עישון. השימוש בתרופות להפסקת עישון, כולל התוויות נגד, זהה לאוכלוסיה הכללית, ולא ידועות אינטראקציות משמעותיות עם תרופות המשמשות בטיפול אנטי-רטרוויראלי הקיימות בשוק כיום.
- איזון וטיפול בגורמי סיכון: שלישית יש לאזן ולטפל בגורמי הסיכון: איזון לחץ דם, איזון פרופיל שומנים, איזון ערכי סוכר בדם לפי הערכים המקובלים, וטיפול מניעתי בנוגדי טסיות כמקובל. ערכי המטרה בכל אחד מגורמים אלו הם זהים לאוכלוסיה הכללית: לחץ דם קטן שווה ל- 140/90, ליפידים לפי ATPIII (או כל הנחיות קליניות מקובלות אחרות), המוגלובין מסוכרר HBA1C קטן מ- 7%, מתן אספירין בפרמינגהם גדול מ-20% (ולשקול בסיכון של 10-20%).
- שינוי הטיפול אנטי-רטרוויראלי: כאשר פרמינגהם score גבוה מ- 20% מומלץ לשקול לשנות את הרכב הטיפול אנטי-רטרוויראלי להרכב שגורם פחות להפרעות מטבוליות, ולכן חשיבות רבה להערכה הקרדיווסקולארית המבוצעת במרפאת הרופא הראשוני, והעברתה לידיעת רופא מרכז האיידס. השינוי עצמו יתבצע ע"י רופא ה- HIV. השינויים שניתן לבצע הם החלפה של תרופה ממשפחת ה- PI לתרופה ממשפחת ה- NNRTI או לתרופה ממשפחת ה- ITI (Integrase inhibitor) או ל- PI שגורם לפחות הפרעות מטבוליות.
פרט לדגשים הפרמקולוגיים הבאים, הטיפול והאיזון של גורמי הסיכון נעשה באותו אופן ובאותם אמצעים, כולל פרמקולוגיים, המוכרים ומקובלים באוכלוסיה ללא HIV.
דגשים פרמקולוגיים לאוכלוסיה עם HIV
טיפול תרופתי לאיזון לחץ דם
ניתן להתחיל עם תרופות ממשפחת ACE inhibitor או ARB inhibitor, או עם תרופות ממשפחת חוסמי תעלות סידן CCB.
אם משתמשים בתרופות ממשפחת ה- CCB במטופלים המקבלים טיפול אנטי-רטרוויראלי בשילוב תרופות ממשפחת PI, מומלץ להתחיל CBB במינון נמוך יותר מהמקובל, ולעקוב אחר התקדמות ירידת לחץ הדם (PI יכולים לגרום לעלייה בדם של ריכוז CBB, בייחוד amlodipine / diltiazem / nifedipine).
טיפול במשתנים ובחוסמי ביתא נעשה לפי ההמלצות בכלל האוכלוסייה.
טיפול תרופתי פומי לסוכרת
מקובל להתחיל עם מטפורמין. לא קיימים עדיין מספיק נתונים מחקריים על השימוש בשאר התרופות הפומיות לסוכרת באנשים עם HIV, אך לפי ההמלצות הקיימות כיום אין אינטראקציות ידועות בין תרופות המשמשות לטיפול אנטי-רטרוויראלי לבין התרופות ממשפחות ה- Sulfonylurea, Incretin mimetic (Bayetta, Victosa), Dipeptidyl peptidase-4 inhibitor (Januvia, Galvus).
לאור זאת ההנחיות הקליניות ממליצות כי ניתן לשלב תרופה ממשפחות אלו עם מטפורמין.
בשלב זה לא מומלץ לשלב תרופות אחרות.
טיפול תרופתי להיפרכולסטרולמיה
לסטטינים יש אינטראקציות עם תרופות המשמשות לטיפול אנטי-רטרוויראלי, ולכן ההחלטה על סוג הסטטין ומינונו תלויה במשפחת התרופות המשולבות בטיפול האנטי-רטרוויראלי באופן הבא:
- תרופות ממשפחת ה- PI – יש התווית נגד לשימוש ב- simvastatin. ניתן להשתמש ב- pravastatin, אך יתכן ויידרש מינון גבוה יותר מהמקובל (מינון מרבי 80 מ"ג). ניתן להשתמש ב- atrovastatin (מינון מרבי 40 מ"ג), או ב- rosuvastatin (מינון מרבי 20 מ"ג). אם משתמשים באחת משני תרופות אלו יש להתחיל במינון נמוך ולעלות לאט, תוך מעקב אנזימי כבד ו-CK.
- תרופות ממשפחת ה-NRTI (ללא שילוב של PI) – ניתן לשלב עם סוגי הסטטינים. המינונים המרביים הם: simvastatin 40 מ"ג, pravastatin 80 מ"ג, atrovastatin 80 מ"ג, rosuvastatin 40 מ"ג.
לא ידוע על אינטראקציות עם Ezetimibe.
טיפול תרופתי להיפטריגליצרדימה
ניתן לטפל בפיבראטים ללא אינטראקציות משמעותיות עם תרופות אנטי-רטרוויראליות. הפיבראטים יעילים במיוחד בטיפול בטריגליצריד מיה קשה (>1000). אם יש הכרח לשלב פיבראטים עם סטטינים, ואין כל דרך אחרת לטפל בדיסליפדמיה, כולל החלפת טיפול אנטי-רטרוויראלי, יש לעשות זאת בזהירות ותוך מעקב CK מחשש לרבדומיוליזיס.
מניעה וטיפול לליפו אטרופיה ולליפו היפרטרופיה
יכולתנו כיום לטפל ולשפר לליפודיסטרופיה מוגבלת ביותר, ולכן הטיפול הטוב ביותר הוא מניעה. הדרך הטובה ביותר להימנע עד כמה שניתן מהתופעות של שינוי פיזור השומן בגוף היא:
- בחירת טיפול אנטי-רטרוויראלי אשר גורם פחות לתופעות האסטטיות – ועל כך אמון רופא ה- HIV במרכז.
- ושמירה על משקל ופעילות גופנית – וכאן תפקידו של רופא המשפחה.
טיפול במטפורמין הדגים ירידה בשומן ויסצרלי במטופלים עם תנגודת אינסולין, אך יכול להחמיר איבוד שומן תת עורי. ניתן לנסות מטפורמין, בייחוד באנשים עם תנגודת אינסולין מוכחת.
טיפולים ניתוחים קוסמטיים אפשריים לטיפול בליפו אטרופיה בפנים, תוך השתלת שומן אוטו לוגית, או שימוש בחומרים שונים להזרקה (Poly-L-lactic acid – מעודד היווצרות קולגן). החומרים יקרים, ומשפיעים לזמן קצוב של עד 24 חודשים. ניתוחים קוסמטיים אפשריים גם לטיפול מקומי להסרת ליפומות או הסרת שומן בצוואר האחורי בליפו היפרטרופיה. הטיפולים הקוסמטיים כוללים סיכון ניתוחי, אינם מבטיחים תוצאה אסטטית משביעה רצון, חלקם תוך שימוש בחומרים בעלות גבוהה ביותר, וחלקם משפיעים לזמן קצוב בלבד.
תרופה חדשה אשר אושרה ע"י ה- FDA לטיפול בליפו היפרטרופיה היא אנאלוג של הורמון גדילה הומאני Tesamorelin (Egrifta). התרופה הדגימה ירידה בשומן הויסצרלי וגדילה במסת השריר. אופן נטילת התרופה הוא באמצעות הזרקה תת-עורית מדי יום ויעילותה נמשכת בתקופת נטילתה בלבד. נכון לכתיבת שורות אלו התרופה עדיין לא מאושרת באירופה.
ביבליוגרפיה
- C.Hoffmann, J.K. Rockstroh. HIV 2011. www.hivbook.com. Medizin Fokus Verlag. 2011.
- Friis-Moller N. et al; DAD study group. Cardiovascular disease risk factors in HIV patients-association with antiretroviral therapy. Results from the DAD study. AIDS 2003; 17(8):1179-93.
- Scherzer R, Heymsfield SB, Lee D, Powderly WG, Tien PC, Bacchetti P, Shlipak MG, Grunfeld C; Study of Fat Redistribution and Metabolic Change in HIV Infection (FRAM). Decreased limb muscle and increased central adiposity are associated with 5-year all-cause mortality in HIV infection. AIDS. 2011 Jul 17;25(11):1405-14.
- The European Guidelines for treatment of HIV infected adults in Europe. October 2011.