כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק זיהום בדרכי השתן התחתונות בנשים - Lower urinary tract infection in women
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| זיהום בדרכי השתן התחתונות בנשים | ||
|---|---|---|
| Lower urinary tract infection in women | ||
| יוצר הערך | ד"ר יעקב גולומב
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – זיהום בדרכי השתן
דלקות חוזרות בדרכי השתן התחתונות (Urinary Tract Infections, UTIs) הן תופעה נפוצה מאוד בנשים, במיוחד בצעירות מביניהן המתחילות לקיים יחסי מין. קיימת אי בהירות רבה הן בקרב הקהילה הרפואית והן בקרב הציבור הרחב בנושא כיצד להתמודד עם תופעה זו. כתוצאה מכך צצו סברות חסרות יסוד הן לגבי הגורמים לדלקות והן לגבי דרכי ההתמודדות איתן. במשך שלושים השנים האחרונות התווסף מידע רב לגבי ההתהוות, האבחנה והטיפול בזיהומים בדרכי השתן שתרמה ליעילות הטיפול. חשוב לנסות להבהיר את העובדות ולהפריך את הסברות המוטעות על מנת לסייע לטיפול בבעיה כאובה זו.
אפידמיולוגיה
דלקת שלפוחית השתן בנשים היא תופעה שכיחה עד מאוד. כ-30% מהנשים חוות לפחות אירוע בודד של זיהום בדרכי השתן במהלך חייהן וכ-10%-6% מהן לוקות בדלקות חוזרות. מסיבה זאת מחלה חיידקית זאת היא הכי הנפוצה בנשים. בחלק גדול מהנשים, דלקות שלפוחית השתן מופיעות בצעירותן עם תחילת הפעילות המינית. פרט לאי הנוחות הרבה ולתחלואה הכרוכים בדלקות אלו, ההוצאות המוטלות על המערכת הרפואית עקב בעיה זו הן עצומות. בארה"ב העריכו כי כמיליארד וחצי דולר מוצאים מידי שנה על זיהומי דרכי שתן בקהילה.
אטיולוגיה
החיידקים המעורבים בדלקות בדרכי השתן
החיידקים הגורמים לדלקות בשלפוחית השתן מקורם בחיידקי המעי הנמצאים בצואה. חיידקי המעי מסייעים בפירוק הצואה (ביניהם נמנים גם חיידקי ה-E.Coli) ומספרם מגיע למיליארדים. עקב הקרבה המבנית בין פי הטבעת ופתח הנרתיק אזור הכניסה לנרתיק עלול להיות עשיר בחיידקי צואה משגשגים, תופעה זו מכונה קולוניזציה (Colonization). עקב תופעת הקולוניזציה, אזור הכניסה לנרתיק עשיר בחיידקי מעיים שחודרים בצורה מכנית לשלפוחית השתן במיוחד בזמן מגע מיני וגורמים לדלקות בדרכי השתן. החיידקים הנפוצים הם:
- איסכריה קולי (E.coli, Escherichia coli) הוא החיידק השכיח ביותר והוא מופיע בכ-90%-80% מהזיהומים
- קלבסיאלה פנאומוניה (Klebsiella pneumoniae) ופרוטאוס מירביליס (Proteus mirabilis) שכיחים גם הם
- ספרופיטיקוס (Saprophyticus) ואנתרוקוקים (Enterococci) גורמים לדלקות בדרכי השתן בתדירות נמוכה יותר
- פסאודומונס אירוגינוזה (Pseudomonas aeroginosa) ואנטרובקטר (Enterobacter) קשורים לזיהומים מורכבים בדרכי השתן
גורמי סיכון
נמצאו מספר גורמים המעלים את הנטייה לדלקות בדרכי השתן. ראשית, נמצא כי השוני בקולוניזציה של פתח הנרתיק עלול להשפיע על מידת הנטייה לזיהומי שתן חוזרים. שנית, קולוניזציה של הנרתיק וחדירת חיידקים לדרכי השתן מחייבת היצמדות של החיידקים למשטחים אפיתליאליים. גורמים הקשורים במארח ובחיידק משפיעים על ההיצמדות של החיידקים למשטחים ריריים ועל ידי כך משפיעים על הנטייה לפיתוח דלקות. מספר גורמי סיכון נמצאו קשורים לדלקות בדרכי השתן:
- קיום יחסי מין
- תקופת גיל המעבר
- מבנה משטח התאים האפיתליאליים
- השפעות הורמונליות של המחזור החודשי
- רחצה בבריכה וישיבה בשירותים ציבוריים
- מרכיב חיידקי
קיום יחסי מין
הקשר בין קיום יחסי מין לדלקות בדרכי השתן בנשים הוא חד-משמעי. נשים שלא סבלו בילדותן כלל מדלקות בדרכי השתן מתחילות לסבול מדלקות חוזרות עם תחילת הפעילות המינית. בגיל מתקדם יותר שכיחות הדלקות עולה בקצב של 2%-1% לכל עשור שנים. עלייה בשכיחות הדלקות עם התחלת הפעילות המינית דווחה במספר רב של עבודות וכ-85%-75% מהדלקות מתרחשות תוך 24 שעות מקיום יחסי המין. ההשערה היא כי לקיום יחסי מין השפעה מכנית הגורמת להעברת חיידקים מפתח השופכה לתוך השלפוחית.
חשוב להדגיש כי לא מדובר בחיידקים המועברים מהגבר לאישה כפי שרבים סוברים בטעות. מדובר בחיידקי מעי הנמצאים ממילא בפתח השופכה עקב תופעת הקולוניזציה. עם זאת, עקב השוני הקיים במבנה איבר המין בגברים שונים ייתכן כי בקיום יחסי מין עם בן זוג מסוים, תדירות הדלקות תהיה גבוהה יותר מאשר עם בן זוג אחר. ככלל, תדירות הדלקות הנגרמות בעקבות יחסי מין פוחתת במרבית המקרים עם השנים. הירידה בתדירות הדלקות קשורה לעובדה כי הנרתיק מתרחב בעקבות הלידות ועקב כך הטראומה הנגרמת לשופכה בזמן החדירה קטנה והולכת.
נשים בגיל המעבר
נמצא כי 20% מהנשים בגיל המעבר סובלות מדלקות בדרכי השתן. מדובר בשכיחות גבוהה יותר מכלל הנשים באוכלוסיה. הפתופיזיולוגיה של הנטייה לפתח דלקות אינה מובנת עד תומה. עם זאת נמצאו מספר גורמים העלולים להיות מעורבים:
- ירידה בתנגודת התאית
- זיהום הנרתיק בחיידקי צואה עקב איבוד צואה או שתן
- שכיחות גבוהה יותר של הכנסת צנתר מסיבות שונות
- ירידה ברמת הורמון האסטרוגן ועקב כך שינוי באוכלוסיית החיידקים הטבעית של הנרתיק. שינוי זה מתבטא בכך שרמת "החיידקים הטובים" (לקטובצילים (Lactobacilli)) בנרתיק יורדת והקולוניזציה בחיידקי מעיים עולה ועקב כך חומציות הנרתיק משתנה
- שינויים מבניים באזור הנרתיק כגון: צניחת שלפוחית השתן וצניחת הרחם בעקבות הלידות. שינויים אלו עלולים למנוע התרוקנות תקינה של השלפוחית
מבנה משטח התאים האפיתליאליים
נמצא כי נטייה לדלקות בדרכי השתן נגרמת עקב מבנה של התאים האפיתליאליים בשלפוחית השתן הגורם לחיידקים להיצמד לתאים ביתר קלות. ממצא זה נתמך בבדיקה שנעשתה בה נמצא כי לנשים עם דלקות חוזרות בדרכי השתן, יש הרכב תאי מסוים הגורם לחיידקים (זנים של E. coli המזיקים למערכת השתן (Uropathogenic)) להיצמד בקלות לתאי אפיתל הנרתיק, השופכה, שלפוחית השתן והפה.
אחד הגורמים הגנטיים האפשריים לנטייה זו הוא האנטיגנים (Antigens) של קבוצות הדם מקבוצת לואיס (Lewis). נמצא כי לנשים בעלות קבוצות האנטיגן לואיס (+b/-a) יש נטייה מופחתת לדלקות. קבוצות אלו מייצגות ביטוי שונה של אנטיגנים סוכרים על פני משטח התא האפיתליאלי. ההנחה היא כי המבנים הסוכריים מסתירים את הקולטנים מפני חיידקי המעיים (Enteropathogenic) וכך מונעים את ההיצמדות שלהם.
חשוב לציין כי נטייה זו לדלקות לא חולפת עם השנים ולכן נשים אלו חשופות יותר לדלקות במשך כל חייהן. עם זאת, לאחר שהנרתיק מתרחב בעקבות הלידות קיים סיכוי ששכיחות הדלקות תפחת עם הזמן.
השפעות הורמונליות של המחזור החודשי
היצמדות החיידקים לאפיתל הנרתיק ודרכי השתן משתנה עם המחזור ולכן הסביבה ההורמונלית משפיעה על מאפייני ההיצמדות.
רחצה בבריכה וישיבה בשירותים ציבוריים
ככלל, רחצה במים מזוהמים או בשירותים מלוכלכים עלולים לגרום לדלקת בדרכי השתן. אולם חשוב להדגיש כי הגורם העיקרי לדלקות הוא מאגר החיידקים הקיים בגוף וזהו מקור ההדבקה השכיח ביותר.
סוג החיידק
ישנו מרכיב חיידקי המשפיע על היצמדות החיידק לאפיתל. ישנם חיידקים בעלי מבנים המכונים צמדנים (Adhesins) הנקשרים לקולטנים על פני התאים האפיתליאליים. החשובים מביניהם מכונים שעריות (Pili) שהם שלוחות חלבוניות של התא החיידקי.
קליניקה
דלקת שלפוחית השתן (Cystitis) היא תסמונת קלינית העלולה לכלול את התסמינים הבאים:
- צריבה וכאבים במתן שתן
- תכיפות במתן שתן
- דחיפות במתן שתן
- דליפת שתן מתוך דחיפות
- כאב על-חיקי (כאבים בבטן התחתונה באיזור ה-Suprapubic)
- תחושת חוסר התרוקנות של השלפוחית
- שתן עכור ובעל ריח רע
- דם בשתן (Hematurea), מקרוסקופי (Macroscopic) או מיקרוסקופי Microscopic
- חום
דלקת פעילה בשלפוחית השתן ללא אף אחת מהתלונות הללו היא תופעה נדירה מאוד.
דלקת פשוטה ודלקת מורכבת של דרכי השתן
ישנם שניי סוגים של דלקות בדרכי השתן:
- דלקת פשוטה של דרכי השתן (Uncomplicated UTI)
- דלקת מורכבת של דרכי השתן (Complicated UTI)
דלקת פשוטה של דרכי השתן (Uncomplicated UTI)
דלקת פשוטה של דרכי השתן מופיעה באדם בריא עם דרכי שתן תקינים מבחינת המבנה והתפקוד, ישנם מספר סוגים של דלקת זו
- דלקת אקראית בדרכי השתן (Sporadic infection)- אירוע של דלקת שלא קדם לו אירוע אחר של דלקת בשישה החודשים האחרונים. הגדרה נוספת היא: עד שניי זיהומים בדרכי השתן בשנה האחרונה
- דלקת בדרכי השתן שלא חלפה עם הטיפול (Unresolved infection)- דלקת מתמשכת עקב עמידות החיידק לטיפול שניתן. עמידות זו יכולה להיות קיימת מלכתחילה או לחילופין עמידות שהתפתחה במהלך הטיפול
- דלקת חוזרת בדרכי השתן (Recurrent infection)
- הדבקה חוזרת בדרכי השתן (Re-infection)- דלקת חוזרת עקב הדבקה חוזרת לאחר שהדלקת הקודמת חלפה. לרוב הכוונה היא לשניי זיהומים בשישה חודשים או שלוש דלקות ומעלה בשנה
- הישארות חיידק בדרכי השתן (Bacterial persistence)- כאשר יש מקור קבוע לחיידקים בתוך דרכי השתן כמו אבן יציקה גדולה, זה גורם להישארות חיידק ולזיהום חוזר ממקור זה
נשים הסובלות מדלקות חוזרות בדרכי השתן ובמיוחד כאשר יש תלונות נוספות לגבי הפרעות במתן השתן או דליפה, צריכות לעבור בירור אורולוגי
דלקת מורכבת של דרכי השתן (Complicated UTI)
דלקת מורכבת של דרכי השתן קשורה בגורמי סיכון כגון:
- שינויים מבניים ותפקודיים בדרכי השתן
- ירידה בתנגודת התאית
- חיידקים אלימים או יציבים לטיפול
- צנתר קבוע
- אבנים בדרכי שתן
- סוכרת
- דיכוי המערכת החיסונית
- הריון
- זיהומים הנרכשים בבתי חולים
דלקת בדרכי השתן בנשים הרות
שכיחות הימצאות חיידקים בשתן אינה משתנה משמעותית במהלך ההריון, עם זאת השינויים המבניים והפיזיולוגיים המתחוללים עקב ההיריון עלולים להשפיע מאוד על מהלך הדלקת. הסיכונים הכרוכים בדלקת בדרכי השתן בנשים בהריון מתוארים בסעיפים הבאים:
- דלקת בדרכי השתן עלולה לגרום לדלקת כליות חריפה בנשים הרות. סיבוך זה הוא נדיר בדלקת פשוטה בדרכי השתן בנשים שאינן הרות אך הוא נפוץ בנשים הרות. נמצאה דלקת כליות חריפה בכ-4%-1% מכלל הנשים ההרות ובכ-40%-20% מהנשים ההרות עם בקטריוריה שאינן מטופלת
- דרגת מיימת הכליה (Hydronephrosis) והעימדון (Stasis) במערכת השתן גבוהים יותר בדלקת בדרכי השתן בנשים הרות בשליש השלישי להריון. נמצא כי מכלל הנשים ההרות שמפתחות דלקת כליות ב-75%-60% מהנשים מדובר בשליש השלישי
- בתקופה הקדם-אנטיביוטית הייתה שכיחות גבוהה של סיבוכי הריון וילודה בנשים עם דלקות בדרכי השתן, כגון: פגות, משקל יילוד נמוך ותמותה סביב לידה (בנשים שלקו במיימת הכליה).
למרות שהקשר בין סיבוכים אלו לבין אירוע של דלקת כליות בהיריון בידן הנוכחי, קשר זה בכל זאת מצדיק טיפול בכל מקרה בו יש ממצא של חיידקים בשתן בהריון, בין אם יש תסמינים ובין אם לא.
ערך מורחב – בקטריוריה אי-תסמינית בהיריון - Asymptomatic bacteriuria in pregnancy
אבחנה
האבחנה של דלקת בדרכי השתן היא קלינית בעיקרה, כלומר היא מבוססת על קיום התסמינים שתוארו ומטופלת לרוב באופן ניסיוני. עם זאת, אבחנה מבוססת נעשית על ידי בדיקת שתן לכללית ותרבית שתן.
בדיקת שתן לכללית
הממצאים התומכים בדלקת בדרכי השתן בבדיקה זו הם:
- מוגלה בשתן (Pyuria), קרי תאי דם לבנים בשתן הוא המרכיב החשוב ביותר בבדיקה זו
- ניטריט בשתן (Nitrite)
היעדר ממצאים אלו, גם בנוכחות תרבית חיובית ובמיוחד אם אין תלונות לגבי מתן השתן, צריך להעלות ספק אם אכן מדובר בדלקת בדרכי השתן.
תרבית שתן
כפי שנאמר אבחנה מבוססת מצריכה גם תרבית שתן בנוסף לקליניקה מתאימה. האבחנה מצריכה קיום ממצא של חיידקים בשתן (Bacteriuria), קרי קיום חיידקים בשתן שמקורם אינו מזיהום הדגימה, מהנרתיק או מפתח הנרתיק (Introitus). ממצא של חיידקים בשתן יכול להיות עם תסמינים או ללא תסמינים. השכיחות של חיידקים בשתן היא כ-1% מנערות בית ספר והיא עולה ל-5%-4% עם ההתבגרות. בלקיחת תרבית שתן יש לקחת בחשבון מספר גורמים:
- ההגדרה של חיידקים בשתן היא ריכוז חיידקים של 100,000 יחידות יוצרות מושבה/מ"ל (CFU , Colony Forming Units). עם זאת הגדרה זו אינה תמיד נכונה ובכ-50%-25% מהנשים הסובלות מתסמינים קלינים הריכוז נמוך יותר
- עקב קולוניזציה חיידקית של החיץ בין הנקבים (Perineum) חשובה מאוד צורת לקיחת הדגימה. יש לקחת דגימה נקייה מאמצע הזרם לאחר פישוק השפתיים וחיטוי האזור (Clean catch)
- שיטת גידול החיידקים במעבדה יכולה להשפיע על תוצאת הבדיקה, מכיוון שבשיטות האוטומטיות רק ריכוז חיידקים מעל 100,000 לסמ"ק ייחשב כזיהום. חשוב לזכור כי גם למשך הזמן שבו דגימת השתן שהתה על דלפק המעבדה עד שנבדקה יכולה להיות השפעה על התוצאה
בירור אורולוגי
הבירור הראשוני בכל הנשים עם דלקת בדרכי השתן
בירור אורולוגי מבוצע בהתאם לסוג הדלקת ולגורמי סיכון נוספים. הבירור הראשוני בכל הנשים צריך לכלול:
- אנמנזה רפואית:
- עבר רפואי לגבי צורת מתן השתן
- סוג אמצעי מניעת היריון
- אפשרות קשר בין הופעת הזיהומים לקיום יחסי מין
- בדיקה פיזיקלית:
- מישוש השופכה על מנת שלילת סעיף שופכה (Urethral diverticulum) או סדק תחתית שופכה המגבירים את הנטייה לדלקות
- במקרים של זיהומים חוזרים בדרכי השתן יש לשלול אפשרות של שארית שתן משמעותית עקב הפרעה בהתרוקנות
בירור נוסף במקרים מיוחדים
בירור אורולוגי נוסף אינו נחוץ במרבית המקרים עם דלקת אקראית פשוטה בדרכי השתן, עם זאת מספר מצבים מהווים אינדיקציה לבירור אורולוגי מעמיק יותר:
- זיהום עקשני או חשד לחסימה מצדיקים הדמיה של דרכי השתן וציסטוסקופיה (Cystoscopy)
- חשד לדלקת כליות מתמשכת (Chronic) כגורם לדלקות חוזרות בדרכי השתן מצדיק בירור נוסף. יש צורך בהחדרת צנתר שופכני עד לכליה ולקיחת תרבית שתן ישירות מהכליה
- בירור מתאים חייב להיעשות במקרים בהם יש דם בשתן או אבנים בדרכי השתן. כמו כן, דלקות מסובכות בדרכי השתן מצריכות גם הן בירור מתאים
טיפול
הטיפול בדלקת בדרכי השתן כולל:
- טיפול אנטיביוטי נגד חיידקים
- ייעוץ למניעת דלקות חוזרות הכולל מספר המלצות לנשים הסובלות מדלקות אלו:
- המלצת צריכת נוזלים מספקת
- הימנעות מהתאפקות והטלת שתן בצורה סדירה עד להתרוקנות מלאה. דבר זה חשוב במיוחד לפני קיום יחסי מין ואחריהם
- שקילת אמצעי מניעה שונים מדיאפרגמה (Diaphragm) וקוטלי זרע, היות ואמצעים אלו כרוכים בשכיחות גבוהה של דלקות בדרכי השתן
- אין צורך לטפל גם בבן הזוג כאילו הוא נושא את המחלה, היות ודלקות חוזרות בדרכי השתן בנשים לרוב אינן מועברות על ידי בן הזוג
טיפול נגד חיידקים בדלקות בדרכי השתן
בחירת התכשיר האנטיביוטי צריכה לכלול התייחסות לגורמים הבאים:
- סוג הדלקת- מסובכת או פשוטה
- טווח הפעולה של התכשיר צריך לכלול את מרבית החיידקים המרענים
- תופעות הלוואי האפשריות של הטיפול
- עלות הטיפול
טיפול בדלקת אקראית לא מסובכת של דרכי השתן התחתונות
במקרים של דלקת אקראית לא מסובכת של דרכי השתן התחתונות אין צורך לבצע תרבית שתן וניתן לבצע בדיקת שתן לכללית בלבד להוכחת קיום מוגלה בשתן. מספר מחקרים הוכיחו כי שלושה ימי טיפול ב-Fluoroquinolones או בתכשיר המשלב Trimethoprim ו-Sulfamethoxazole, מספיקים להשגת ריפוי מלא מהדלקת. במרבית המקרים אף אין צורך בביצוע תרבית שתן לאחר גמר הטיפול.
טיפול בדלקות חוזרות בדרכי השתן
ניתן לשקול מתן טיפול אנטיביוטי מונע במקרים שבהם שכיחות הדלקות היא לפחות פעמיים במשך שישה חודשים או שלוש פעמים בשנה. הטיפול המונע המקובל הוא:
- מתן תכשירים אנטיביוטים במינון נמוך פעם בערב למשך 6 חודשים. התכשירים שבשימוש הם: Cefalexin ,Nitrofurantoin או תכשיר המשלב Trimethoprim ו-Sulfamethoxazole. רוב הדלקות חוזרות עם הפסקת הטיפול המונע ובמקרים נבחרים ניתן להמשיך עם מתן הטיפול המונע למשך תקופות ארוכות יותר. מספר מחקרים הוכיחו שמתן טיפול מונע אפילו למשך מספר שנים נחשב לטיפול יעיל ובטוח
- מתן כדור אנטיביוטיקה בודד לאחר קיום מגע מיני תוך הקפדה על ריקון שלפוחית השתן לאחר המגע המיני. טיפול זה יעיל במיוחד בנשים שבהן הוכח קשר בין הדלקות וקיום מגע מיני
טיפול בדלקות מסובכות של דרכי השתן
כאשר מדובר במקרים של זיהומים מסובכים של דרכי השתן הגישה היא שונה. במקרים אלו יש לבצע תרביות שתן לפני הטיפול ואחריו ומשך הטיפול האנטיביוטי המומלץ הוא בין שבעה לעשרה ימים.
טיפול בדלקות בדרכי השתן בגיל המעבר
טיפול בנשים בגיל המעבר הסובלות מדלקות בדרכי השתן כולל:
- טיפול אנטיביוטי מונע
- מתן משחת אסטרוגן לנרתיק למשך תקופה ארוכה משנה. טיפול זה הוכח כמקטין את השכיחות של דלקות בדרכי השתן ואת הצורך במתן טיפול אנטיביוטי מונע. האסטרוגן מפחית את הדלקות על ידי שינוי אוכלוסיית החיידקים של הנרתיק
- שתיית מיץ אוכמניות או נטילת כדורי אוכמניות (חמוציות) במשך מספר חודשים. טיפול זה הוכח כמפחית את שיעורי תאי הדם הלבנים בשתן ומפחית ממצא של חיידקים בשתן
טיפול בדלקת בדרכי השתן בנשים הרות
עקב הסיבוכים האפשריים של דלקת בדרכי השתן בנשים הרות, ההתנהלות של הבירור והטיפול ייעשו בהתאם. מעקב של אישה בהריון יכלול בדיקות שתן אשר יבוצעו באופן תקופתי ובמיוחד בשליש הראשון. כמו כן, טיפול אנטיביוטי ייבחר בקפידה על מנת למניעת נזק לעובר. בבחירת אנטיביוטיקה מתאימה עבור אישה בהריון יש לקחת בחשבון את השוני ברמת הבטיחות של התרופות השונות עבור העובר בשלבים השונים של ההריון:
- תכשירי Penicillin וCephalosporins נחשבים לבטוחים במהלך כל ההיריון
- Nitrofurantoin נחשב לבטוח במהלך שני השלישים הראשונים של ההיריון
- יש להימנע ממתן Fluoroquinolones, Tetracyclines ותכשירים המשלבים Trimethoprim ו-Sulfamethoxazole במהלך ההיריון
סיכום הטיפול בדלקות בדרכי השתן
לסיכום, הטיפול והמניעה של דלקות בדרכי השתן כולל:
- צעדים התנהגותיים:
- שמירת היגנייה (Hygiene) מקומית באזור הנרתיק
- הטלת שתן מיד לאחר קיום יחסי מין
- צריכת נוזלים מספקת
- הטלת שתן בצורה סדירה היות והתאפקות מעלה את הסיכון לדלקות
- טיפול אנטיביוטי: טיפול אנטיביוטי במינון נמוך הוא יעיל למניעת דלקות והוא ניתן על בסיס יומי קבוע או רק לאחר קיום יחסי מין. טיפול זה אינו יכול לחסל את הנטייה לדלקות חוזרות ומטרתו היחידה היא להקטין את תדירות הדלקות במקרים של דלקות חוזרות בדרכי השתן
- טיפול במצבים מיוחדים:
- זיהום מסובך בדרכי השתן מצריך בירור אורולוגי
- נשים הרות צריכות לבצע בדיקות שתן לאיתור חיידקים בשתן. כמו כן בנשים הרות יש לטפל באנטיביוטיקה גם בממצא של חיידקים בשתן ללא תסמינים עקב סכנת דלקת כליות חריפה
פרוגנוזה
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
- Foxman B. Epidemiology of urinary tract infections: Incidence, morbidity, and economic costs. Am J Med 2002;113(suppl 1A):5-13
- Stamm WE, McKevitt M, Roberts PL, et al. Natural history of recurrent urinary tract infections in women. Rev Infect Dis 1991;13:77-84
- Stamey TA. Pathogenesis and treatment of urinary tract infections. Baltimore, Williams & Wilkins 1980;43-46
- Nicolle LE, Harding GKM, Preiksaitis J, et al. The association of urinary tract infection with sexual intercourse. J Infect Dis 1982;146:579-83
- Sheinfeld J, Schaeffer AJ, Cordon-Cardo C, et al. Association of the Lewis blood-group phenotype with recurrent urinary tract infections. N Engl J Med 1989;320:773-777
- Schaeffer AJ, Amundsen SK, Schmidt LN. Adherence of Escherichia coli to human urinary tract epithelial cells. Infect Immun 1979;24:753-759
- Sweet RL. Bacteriuria and pyelonephritis during pregnancy. Semin Perinatol 1977;1:25-40
קישורים חיצוניים