האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

כאב פנטום - Phantom pain

מתוך ויקירפואה

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.



כאב פנטום
Phantom pain
יוצר הערך ד״ר ארנולד שטיין
Themedical.png
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושיםכאב

פנטום הוא החלק הקטוע של הגפה אשר אינו קיים עוד בגוף. תופעת פנטום (Phantom Phenomena) תוארה כבר במאה ה־16 ע״י Ambroise Pare, אשר תיאר חיילים המתלוננים על תחושה בחלקים חסרים של הגפיים לאחר קטיעה. בשנת 1871 קיבץ Mitchel את מכלול התופעות שחוו חולים לאחר קטיעות וטבע את המושג Phantom Limb.

תסמונת הפנטום כוללת שלושה מצבים קליניים:

  1. כאב בגדם,
  2. תחושות הפנטום
  3. כאב פנטום.

כאב בגדם - Stump pain

כאב בגדם קיים אצל כל החולים לאחר הקטיעה ולרוב חולף תוך מספר שבועות. ב-20%-5% מהחולים הכאב נשאר והופך לכרוני. זהו כאב חד, עוויתי, דוקר ושורף ומלווה לעיתים בקפיצות בלתי-רצוניות של הגדם. הסיבות העיקריות לכאב הן זיהום בגדם, אספקת דם ירודה, בליטות עצם ונוירומות בקצה הגדם (נוירומה היא פקעת של קצה עצב קטוע והיא רגישה ביותר לכל מגע, גירוי ולחץ). כאב בגדם וכאב פנטום לעיתים קרובות הולכים יחד ומעל מחצית החולים עם כאבי פנטום סובלים גם מכאבים בגדם[1]. מניעת הכאב כוללת טיפול טוב בגדם והתאמת תותבת נוחה.

תחושת פנטום - Phantom sensation

כמעט כל החולים לאחר קטיעה חווים את התחושה שהחלק החסר של הגפה עדיין קיים. החוויות יכולות להיות מאוד אמיתיות, עם הרגשת מגע, חום, לחץ, עקצוץ, גודל וצורה. שכיחות מאוד הן תחושת תנועה של הגפה או האצבעות ותנוחות מוזרות ומעוותות של הגפה. הפנטום יכול להיות רפוי ותלוי בצד הגוף, מקובע ומכווץ או להימצא בתנוחה מעוותת, לעיתים דומה לתנוחה בה היה האיבר לפני הקטיעה[2].

תופעה מעניינת נוספת היא Telescoping, או קיצור הפנטום, כאשר עם הזמן הקצוות של הפנטום מתקרבים לגדם ונעלמים בתוכו. קצוות הגפיים, כפות ידיים ורגליים ואצבעות וחלקים עם ייצוג גדול יותר בקורטקס הסומטוסנסורי, מורגשים יותר. תופעה זו היא סימן טוב והיא מלווה בשביתות ובעוצמה נמוכים יותר של כאבי פנטום (תמונה 1).

תמונה 1. תופעת Telescoping של הפנטום

כאב פנטום - Phantom pain

כאב ותחושות דיסאטזיה המורגשים בחלק החסר של הגפה הקטועה. קיים קשר הדוק בין כאב פנטום, תחושת פנטום וכאב בגדם.

שכיחות

השכיחות של כאבי פנטום בספרות נעה בשיעור של בין 80%-2%‏[3]. מחקרים אפידמיולוגיים אחרונים נוטים להציג מספרים גבוהים יותר: 60%-80%. בעבודה רטרוספקטיבית בחולים עם קטיעות טראומטיות קרביות צוינה שכיחות של 78% של כאבי פנטום[4]. עבודה פרוספקטיבית נוספת בקטועי גפיים על רקע מחלה וסקולרית מצאה שיעור של 78% של כאבי פנטום ו—51% של כאבים בגרם חצי שנה לאחר הניתוח[5].

כאבי פנטום נוטים להפוך לכאבים כרוניים. בעבודה פרוספקטיבית על 58 חולים נמצא כאב ב-72%, 65% ו-59% מהחולים שבוע, 6 חודשים ושנתיים אחרי הניתוח, בהתאמה[6]. עם זאת, התדירות של ההתקפים ועוצמתם יורדים באופן משמעותי עם השנים וכמחצית החולים מדווחים על כאבים קלים בלבד וחלקם אף על העלמות הכאב לחלוטין כ-5 שנים לאחר הקטיעה[3] , [7].

בילדים מהלך המחלה מתון יותר. שכיחות כאבי פנטום בילדים ומתבגרים לאחר קטיעה כירורגית או טראותיה היא כ-48% ובילדים עם חסר גפה מולד כ-3.7% בלבד[8].

בניגוד לדעה הרווחת שכאבי פנטום מוגבלים לגפיים כלבד, כאבים אלה יכולים לקרות אחרי כריתה של איברים נוספים. הנפוץ ביותר הוא התפתחות תופעת פנטום אחרי ניתוח לכריתה שד. כ-50% מהנשים יפתחו Phantom breast sensation וכ־20% יסבלו מכאב. כאב פנטום באזור פי הטבעת נפוץ בכ-15% מהחולים אחרי כריתה הרקטום. מצבים נוספים בהם נצפו תופעות פנטום כוללים ניתוח לכריתת תוספתן, עקירת עין ועקירות שיניים.

גורמי סיכון

מספר מחקרים ניסו לבדוק האם קיים קשר בין גיל, מין, סיבת הקטיעה ועוצמת הכאב טרם הקטיעה לכאבי פנטום. הספרות אינה חד משמעית לגבי גורמים אלה. רוב המחקרים מצביעים על כך שככל הנראה אין השפעה למין החולה, גיל או מצב בריאותו וסיבה הקטיעה (טראומטית/צבאית או כירורגית) לכאבי פנטום[3] , [9] , [10]. עם זאת, כאב פנטום שכיח יותר בחולים עם קטיעה דו-צדדית וככל שהקטיעה נעשית גבוה יותר בגפה[11]. גם הנושא האם עוצמת הכאב לפני הניתוח מהווה גורם סיכון מנבא לפתח כאב פנטום, שנוי במחלוקת[6] , [12] , [13].

באחת העבודות הפרוספקטיביוה על חולים עם קטיעה על רקע וסקולרי נמצא קשר בין כאב פנטום לכאב לפני הניתוח רק אחרי שבוע ו-3 חודשים, אך לא לאחר תקופה של 6 חודשים[13].

בנוסף, תוארו מקרים בהם דווחו חולים על כאב פנטום שהיה דומה מאוד באופיו ובמיקומו לכאב שהיה להם לפי הניתוח. ברוב המקרים הדמיון בין הכאבים התקיים רק בתקופה המיידית לאחר הקטיעה[6] , [13]. בעבודה פרוספקטיבית על 54 חולים, 42% טענו לדמיון בין כאב פנטום לכאב הקודם, אך לאחר ניתוח הנתונים של מאפייני הכאב לא נמצא כל הבדל בין קבוצה שטענה על זהות בכאבים לזו שתיארה כאב שונה מזה שחוו טרם הניתוח. דבר זה מצביע על השפעה חזקה של זיכרון וסיבות נפשיות על דווח ואפיון הכאב בהמשך[13].

תופעת פנטום וכאב פנטום יכולים להיות מושפעים גם מגורמים חיצוניים ונפשיים. תוכנית שיקום יעילה או שימוש בפרוטזה שימושית יכולים להפחית את הכאב. לעומת זאת, שינויים במזג אוויר, גירוי חיצוני של הגדם, לחץ נפשי וסטרס ופעולות אוטונומיות כמו מתן שתן יכולות להוות גירוי לעוצמה מוגברת של התקף של כאב (טבלה 2).

טבלה 2. גורמים המשפיעים על כאב ותתושת פנטום[3]
Genetic predisposition
Anxiety/emolional distress
attention / distruction
unrination / defaecation
Other disease - ciebral haemorrhage, prolapsed intervertebral disc
Weather change
Touching the slump
Use of prosthesis
Spinal anaesthesia
Rehabilitation
Treatment

קליניקה

לרוב הכאב מתחיל מיד לאחר ניתוח או בימים הראשונים לאחר מכן. כ-50% מהחולים מתחילים לסבול מכאבי פנטום כבר ביממה הראשונה ועד 75% יסבלו מכאב תוך מספר ימים. בחלק קטן מהחולים יכולה הופעה הכאב להשתהות למספר שבועות או חודשים לאחר הניתוח ובפחות מ-10% מהם הכאב יופיע אחרי שנה. הכאבים מופיעים, על פי רוב, לסירוגין, אך כמיעוט החולים הם יכולים להיות קבועים. התקפי הכאב נמשכים מספר שניות, דקות או שעות ויכולים להופיע מספר פעמים ביום או במרווחים של מספר ימים או שבועות. האופי של הכאב דומה לכאב נוירופתי ומרבית התולים מתארים אותו ככאב יורה, דוקר, מוחץ, מפלח, עוויתי, צובט ושורף(תמונה 3). במקרים רבים ניתן למצוא נקודות הדק(Myofascial trigger points) בגדם שהמגע בהם יכול להשרות כאב. מרבית החולים חשים את הכאב באזורים דיסטליים של הגפיים - בכפות ידיים ורגליים ובאצבעות ובהונות. אזורים אלה הם בעלי עצבוב צפוף במיוחד וייצוג קורטיקלי גדול יותר14.

המנגנונים מאחורי תופעת פנטום המנגנונים בבסיס התופעה וכאב הפנטום הם מסובכים ואינם מובנים במלואם. מעדויות ניסיוניות וקליניות ברור שקיימת מעורבות משולבת של גורמים במערכה העצבים הפריפריה והמרכזית, הן בחוט השדרה והן במוח3׳14׳15. לאחר חיתוך העצב נוצרות הסתעפויות ופקעות בקצוות הסיבים המוליכים תחושה כאב - A6-1 c החתוכים, הנקראות נרדמות - (Neuroma). נרדמות אלו, המופיעות בקצות הגדם, מהוות מקור לפעילות חשמלית אקטופית וספונטנית לאורך העצב. פעילות זו מושרית מגירויים מכניים וכימיים בגדם, מקורה בריבוי תעלות נתרן חדשות שמופיעות בנוירומה ולאורך העצב לאחר קטיעה. שינויים דומים מהרחשים גם בהאים ב-001! Dorsal ganglion, אשר מציגים דפוס דומה של פעילות חשמלית ספונטנית ורגישות יתר לגירויים מכניים וכימיים. הקשה על נוירומה או גירוי שלה יכולים לעורר כאב עז בגדם ובפנטום. הורקת לידקאין(חוסם תעלות נתרן) לנוירומה יכולה לחסום כאב זה. קיים קשר גם למערכת םימפטטית. עצבים תחושתיים Afi-1 c שאינם רגישים כלל לקטם־לאמינים, מפתחים רגישות ^Norepinephrine לאחר טראומה או פגיעה. הורקח Norepinephrine לגדם או עלייה בפעילות סימפתטית עקב סטרם גורמים להגברה הכאב. קיימות עדויות המצביעות על יחס הפוך בין טמפרטורה של הגדם לעוצמת הכאב. כתוצאה מריבוי פעילות אקטופית תופרש כמות רבה של נוידטרנסמיטדם אקסיטטודים בחוט השדרה (glutamate, aspartate, substance P). הפעלה של NMDA receptors ע"י חומרים אלה תגרום לסנסיטיזציה מרכזיה (central sensitization) של הקרן האהודה בחוט השדרה. יחד עם הקטנה של פעילוה אינהיביטוריח בחוט השדרה, יתקבל מצב פתופיזיולוגי אשר יבוא לידי ביטוי קליני בהרחבה שדות הקליטה של התאים בקרן האחורית, היפראלגדה לגירוי מכני וכאב ספונטני והתקפי (תמונה 4). בנוסף לשינויים פיזיולוגיים מתרחשים גם שינויים אנטומיים רבים כמו שינוי מבנה ומספר הסינפסות בקרן אחורית של חוט השדרה, היוצרים קשרים סינפטיים חדשים וירידה בפעילות האינהיביטורית. שינויים אלה, לכשנוצרו, הם לרוב בלתי הפיכים. במוח קיימה המונה ייצוגית של כל אברי הגוף (המונה 5). כך, למשל אזור המייצג כף רגל לא נעלם אחרי שהרגל נכרתה. מבחינת המוח האיבר עדיין קיים. בעקבות קטיעה ודי-אפרנטציה, חלה ירידה של תשחרת אפתטית (Afferent input) מהגפה וראורגניזציה של הקורטקס הסומטו-סנסורי ובאזורים תת-קורטיקליים ובטלמוס. הייצוג הקורטיקלי של איברים שונים משתנה. נצפתה תזוזה של הפה לכיוון היד הקטועה, שאיבד את התשדורת האפרנטית. קיים קשר בין גודל הראורגניזציה הקורטיקלית לעוצמת הכאב. תאוריות אחרות שמות דגש על תופעת הדס-אינהיביציה במערכה העצבים המרכזית ועל גורמים פסיכולוגיים והתנהגותיים.

טיפול כאב פנטום הוא אחד הכאבים העקשניים ביותר לטיפול. למרות מגוון רחב של נסיונוה ושיטוח שדווחו בספרות ההצלחה מועטה בלבה ופחות מ-10% מהחולים משיגים ריפוי מלא. נכון להיום אין מסקנות או מוסכמות באשר ליעילותם של טיפולים שונים והדיווחים על הצלחה הם אנקדוטליים בלבד.

טיפולים תרופתיים היות שכאב פנטום מוגדר ככאב נוירופתי והמנגטץ הפתופיזיולוגי והקליניקה חמים לאלה של כאבים נוירופתיים אחרים, עיקרי הטיפול התרופתי נצמדים להנחיות בטיפול בכאב נוירופתי. בבסיס הטיפול התרופתי נמצאות תרופות מסוג,Antidepressants Anticonvulsants, Tramadol, Opioids and NMDA antagonists. נוגדי דיכאון Antidepressants: נוגדי דיכאון הן תרופות בחירה בטיפול בכאב בעל גוון נוירופתי. מנגנון פעולה כולל עיכוב קליטה מחדש של נוירוטרנסמיטרים אינהיביטוריים נוראדרנלץ וסרוטונין במערכת העצבים המרכזית. השפעות נוספות של חלק מהתרופות בקבוצה זו הן חסימה חלקית של תעלות הנתרן ותעלות הסידן. נוגדי דיכאון טריציקליים (Tricyclic antidepressants) כגון אלטרול ותרופות חדשות מסוג של duloxetine-Cymbalta) SNRI או venlafaxine-Viepax) נמצאו יעלות מאוד בטיפול בתסמונות כאב נוירופתי,

ביבליוגרפיה

  1. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה1
  2. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה2
  3. 3.0 3.1 3.2 3.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה3
  4. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה4
  5. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה5
  6. 6.0 6.1 6.2 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה6
  7. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה7
  8. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה8
  9. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה9
  10. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה10
  11. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה11
  12. שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה12
  13. 13.0 13.1 13.2 13.3 שגיאת ציטוט: תג <ref> לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשם הערה13

קישורים חיצוניים

המידע שבדף זה נכתב על ידי שם הרופא ותאריו



פורסם בכתב העת Dental כתב עת רופאי השיניים בישראל, מאי 2013, גיליון מס' 25