דלקת מפרקים ספחתית - Psoriatic arthritis

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

1882 הרופא הראשון שקישר בין פסוריאזיס ומחלות מפרקים. חלפו שנים רבות עד שמישהו בשם wright וקולגה שלו איפיינו הקריטריונים של המחלה. הייתה הגדרה כללית של מחלה דלקתית בחולי פסיריאזיס עם RF שלילי. צריך לחשוד במחלה זו כשיש חולה פסוריאזיס עם מחלה דלקתית.

1970 קריטריונים ראשונים.

אפידמיולוגיה

דלקת מפרקים ספחתית היא מחלה שכיחה, 3-4% מהאוכלוסיה סובלים מספחת (פסוריאזיס) וכ-10% מהם יכולים לפתח דלקת מפרקים. המחלה מעט יותר שכיחה בגברים ביחס של 1.5:1.

אטיולוגיה

יש מרכיב גנטי מובהק אבל הוא פחות ברור מאשר בדלקת חוליות מקשחת (Ankylosing spondylitis) המחלה נקשרה לסוגי אנטיגנים לויקוציטים אנושיים (Human leukocyte antigens, HLA) מסוימים אבל בצורה פחות מובהקת מאשר בדלקת חוליות מקשחת ולכן לא מבצעים בדיקה כזאת בחולים אלו. ישנה שכיחות גבוהה של HLA B27, אך פחות מבדלקת חוליות מקשחת ורק כאשר ישנה מעורבות אקסיאלית, לרוב פריפרית. הפתוגנזה כוללת בעיקר תאי T. בנגעים העוריים של ספחת יש הסננה של תאי T, תאים דנדריטיים ותאים נוספים. יש הפעלה של התאים הללו שמפרישים ציטוקינים שונים כמו TNF אלפא ורשת שלמה של ציטוקינים נוספים. אין התאמה בין מחלת העור לבין המחלה במפרקים והקשר בינהם הוא לא קשר ישר. הרקע הגנטי של שתי המחלות שונה כמו גם סוג ה-HLA הנפוץ בכל אחת מהמחלות.

קליניקה

ספחת

ספחת הינה מחלה של אדמנת (אריתמה) עם קשקשת באיזורים אקסטנסוריים כגון הצד האחורי של מרפקים וקדמת הברכיים. יכולים להיות חולים עם נגע קטן וחולים עם מחלה מפושטת. האדמנת יכולה להיות נרחבת ולכלול את איזור הקרקפת והציפורניים. תמונה של גומות בציפורניים (pitting) שכיחה במחלה ובמיוחד כשהמחלה כוללת גם דלקת מפרקים ספחתית. יכולים להיות חולה עם מעורבות ציפורניים בלבד וקשה לדעת שהם חולי ספחת אם לא בודקים את האיזור.

דלקת מפרקים ספחתית

מחלת העור מקדימה את מחלת המפרקים ב-70% מהחולים. לרוב החולים יש מחלה עורית במשך 10 שנים לפני הופעת הדלקת במפרקים. בכ-15% מהחולים התסמינים בעור ובמפרקים מופיעים בו זמנית ובכ-10-15% מחלקת המפרקים מקדימה ואז ישנה דלקת מפרקים ספחתית ללא ספחת ויש קריטריונים שנוצרו לאחרונה שעוזרים לאבחנה של חולים אלה. ברוב החולים עם דלקת מפרקים ספחתית ישנה מעורבות של הציפורניים.

בדלקת מפרקים ספחתית יש סיווג קליני העשוי להראות מלאכותי אך מתאר את הממצאים במחלה. יש 5 קבוצות של תבניות התייצגות:

1. מעורבות של מפרקי קצות האצבעות ((Distal interphalangeal (DIP) הנדירה בדלקת מפרקים שגרונתית (Rheumatoid arthritis). חושבים שהתהליך הדלקתי מתחיל בציפורן ומגיע דרך החיבור הגיד לעצם (enthesis) למפרקי קצות האצבעות.
2. דלקת מפרקים הרסנית (Arthritis mutilans)הינה מחלת מפרקים קשה עם הרס של המפרק ועם מראה ייחודי בצילום רנטגן. ניתן לראות חולים עם מעורבות של מפרקי קצות האצבעות, הרס של מפרקי האצבעות הפרוסימליים ((Proximal interphalangeal (PIP) ואצבעות מקוצרות. למצב זה קוראים לזה אצבעות טלסקופית כי ניתן למשוך אותן החוצה.
3. סוליארטריטיס סימטרית דמויית RA (מעל 5 פרקים)
4. אוליגוארטריטיס אסימטרית (פחות מ-5 מפרקים)
5. בעיקר spondyloarthropathy.

הקלסיפיקציה חשובה כי היא אומרת שיכולים להיות ביטויים שונים. אבל היא מלאכותית כי לרוב החולים יש עירוב. לחולה עם פוליאטריטיס יש גם DIP. אין חולים רק עם spondyloarthropathy אלא גם עם מעורבות פריפרית.

במחלה יש גם enthesitis, זה בעיקר ב-DIP כי אין שם סינוביאה אלא חיבור של גיד

יש dactilitis, "אצבע נקניקיה"- מופיע בעיקר בארטריטיס פסוריאטי- כל האצבע מודלקת וגם הגידים.

ביטויים סיסטמיים של המחלה. הביטויים הסיסטמיים פחות שכיחים אבל קיימים:

פסוריאזיס

מעורבות עינית- 1-520% עלולים לפתח uveitis

אפטות בפה

אורטריטיס בשכיחות גבוהה

החולים עם ארטריטיס פסוריאטיס סובלים מהתסמונת המטבולית (השמנה, היפרליפידמיה) מעל השיעור באוכלוסיה. אולי קשור לגנטיק האו הערכה עצמית נמוכה.

החולים סובלים ממחלה סיסטמית וצריך לבדוק את המרכיבים הללו ולטפל בהם.

אבחנה

שואלים על סיפור משפחתי של פסוריאזיס או ארטריטיס. לפעמים לא זוכרים. ויש קריטריונים שנוצרו שעוזרים לאבחנה של חולים אלה.

צילומי רנטגן- יש ממצאים טיפוסים שמבדילים מ-RA: התהליך הוא לא רק תהליך של ארוזיות שמאפיין RA. יש תהליך ארוזיבי אבל גם צמיחת עצם ו-ankylosis של ה-PIP, DIP וכו' שלא רואים ב-RA. יש שילוב של תגובה פריאוסטאלית עם צמיחה של עצם וארוזיה.

יכולים לפתח sacro-illeitis. יכולים להיות דסמופיטים כמו ב-ankylosin spondylolitis. במצב מתקדם במפרק מוצר ולא ניתן לראות אותו.

גורמים לפרוגנוזה פחות טובה:

מחלה יותר קשה, כבר בהופעה מעל 5 מפרקים

HLA מסוימים שקשורים- לא בודקים

תוחלת חיים מקוצרת בגלל תסמונת מטבולית, MI, מחלות קרדיווסקולריות.

קריטריונים לאבחנה: CASPAR: עושים סטנדרטיזציה והחליפו את הקלסיפיקציה הקודמת.

חייבים תהליך דלקתית מוסקלוסקלטלי- מפרק, עמ"ש או enthesis.

בנוסף צריך 3 נקודות ע"פ המקרא הבא:

פסוריאזיס- 2 נקודות

פסוריאזיס בעבר או סיפור משפחתי של פסוריאזיס-1

פגיעה בציפורנים-1

RF- 1

דקטיליטיס או סיפור בעבר-1

עדות רדיוגרפית ליצירת עצם בקרבת המפרק-1

טיפול

NSAID- קו ראשון

טיפולים שמשנים את מהלך המחלה

מטוטרקסט- קו ראשון בטיפול תרופה מאוד מקובלת בראומטולוגיה, תרופת הבריחה ב-RA. מעכב יצירת פורינים ומעכב תהליך אימוני. היעילות לפסוריאזיס תוארה בשנות ה-60. המחקרים מאוד מאכזבים, אין מחקר טוב על הטיפול בזה אבל מאוד מקובל. לא עושים מחקר על זה כי זו תרופה גנרית.

סולפאסלזין- יש הרב המחקרים עליו. לפחות 5 מחקרים. הראומטולוגים יגידו שלרוב זה לא עוזר למרות שמחקרים מראים שהיא יותר טובה מפלאצבו. יכולה לשפר מספר מפריקם רגישים. לא טובה לבעלי מעורבות אקסיאלית. לא מעוילה לפסוריאזיס בעור (מטוטרקסט כן). יעילות בינוניות

אזאטיופרין

ציקלוספורין

Leflunomide (ARAVA)- מעכב פורינים במסלול אחר ותהליך אימוני. יש מחקר על 188 חולים עם תוצאות טוובת מבחינת העור והמפריקם. תרופה שהיא בשימוש. לא הצליחה להיכנס לשוק בארץ כי לא נכנסה לסל ולכן השימוש לא נרחב.

Anti TNF אלפא

הזרקת סטרואידים- מנסים להימנע כי כשמפסיקים יש החמרה של המחלה בעור. אז מזריקים ולא עושים טיפול סיסטמי.

טיפולים שהיו בטיפול בעבר:

ציקלוספורין- ניתן לשקול

זהב

מחקרים מעטים.

תכשירים ביולוגיים- בחולים שהכל נכשל בהם

Anti TNF- לארטריטיס. מאתרים בסרום רמות גבוהות וכך גם בנוזל המפרקי. עשו כמה וכמה מחקרים עם מאות אנשים. 205 חולים עם מחלה פעילה שקיבלו entanrecept או פלאבו. מעל 60% הגיבו משמעותית לטיפול. כל המדדים: הערכה של הרופא והחולה, עוצמת כאבים, נוקשות בוקר, מדדים של דלקת כמו CRP ומדדים של העור השתפרו. התוצאות דומות גם בנוגדנים ל-TNF אלפא. מה ששונה בין התכשירים השונים הוא שלגבי ארטריטיס כולם טובים לפריפרי ואקסיאלי אבללעור הנוגדנים יותר טובים (infliximab, adalimumab).

תכשירים ביולוגיים נוספים שחוסמים את תאי T והם בישמוש רוטיני בפסוריאזיס:

Alefacept

Efalizumab

לא צריך לזכור אותם. יש תכשירים נוספים בפיתוח.

גישה לחולה:

מעריכים מעורבות פריפרית, מעורבות עורית, ציפורניים, מעורבות אקסיאלית, דקטיליטיס, enthesitis.

במחלה אקסיאלית לא נותנים מטוטרקסט או סאלאזופירין אלא NSAID, פיזיותרפיה וישר אנטי TNF.

אם המחלה קלה יחסית (אוליגוארטיקולרית) נותנים NSAID לטווח קצר (להתלקחות ואולי יעבור).

מחלה בינונית- אם כמה מפרקים ניתן להזריק NSAID.

מחלה עם הרבה מפרקים- מטוטרקסט, סלזופירין, anti TNF- לפחות שני מחזורים.