כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק תסמונת המעי הרגיז - Irritable bowel syndrome
| תסמונת המעי הרגיז | ||
|---|---|---|
| Irritable Bowel Syndrome | ||
| שמות נוספים | IBS (קיצור) | |
| ICD-10 | Chapter K 58. | |
| ICD-9 | 564.1 | |
| MeSH | D043183 | |
| יוצר הערך | ד"ר מיקי דובלין | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – תסמונת המעי הרגיש, שלשול
תסמונת המעי הרגיז (IBS - irritable bowel syndrome) היא תופעה קלינית שכיחה מאוד המשפיעה על חלק נרחב מהאוכלוסית העולם. למעשה מדובר בתסמונת הגסטרואנטרולוגית השכיחה ביותר ואחת מעשר התסמונות המאובחנות ביותר בעולם במערבי. זו מחלת המעי התפקודית השכיחה ביותר.
המחלה מתוארת כבר מ-1818 (Richard Powell), כאשר בשנת 1962 Chaudhary ו-Troulove הכתירו אותה בשם "תסמונת הקולון העצבני", וב-1966 Delor נקב בשם "תסמונת המעי הרגיז".
אפידמיולוגיה
לתסמונת המעי הרגיז יש השלכות שליליות על איכות החיים. מדובר בתסמונת המשפיעה על עד 25% מהאוכלוסייה הבוגרת כאשר רוב הסובלות (70%) הנן נשים. רק כדי להדגים עד כמה שכיחה תסמונת זו כדאי לציין שכיחויות של מחלות אחרות המוזכרות רבות בציבור: אסטמה 5%, סוכרת 3%, מחלות לב 9% יתר לחץ דם 11%. אין ספק כי המספרים מדברים בעד עצמם. בנוסף לשכיחות התופעה, בהשוואה לאנשים נורמאליים החולים בתסמונת המעי הרגיז סובלים מיותר היעדרויות בעבודה (עד פי שלושה), מגיעים לרופא המשפחה הרבה יותר בשל תלונות ממערכת העיכול ושלא ממערכת העיכול. במתבגרים קיימת בעיה זהה של היעדרות מבית הספר.
כדי לטפל בתופעה יש צורך בראש ובראשונה להגיע לאבחנה נכונה, להרגיע את החולה כי לא מדובר במחלה על רקע אנטומי ואין טיפול קלאסי ואחיד למחלה זו.
אטיולוגיה
קיימים מספר מנגנונים הגורמים לתסמונת אשר משפיעים בשילוב. אצל חולה מסוים יתכן שקיים מרכיב דומיננטי יותר אשר מהווה הטריגר העיקר להתפתחות התסמונת. מחקרים הראו שינוי בקשר העצבי וההורמונאלי המקשר בין המוח למערכת העיכול ובין מערכת העיכול למוח. הגורמים לשינוי זה יכולים להיות גנטיים, סביבתיים, משניים לזיהום במערכת העיכול או פסיכו סוציאליים.
בין המנגנונים הבולטים:
- הפרעה בתנועתיות המעי - תוארו מגוון של הפרעות תנועתיות במעי הגס ובמעי הדק. תנועתיות יתר עלולה לגרום לשלשול כתסמין בולט. תנועתיות מופחתת עלולה לגרום לעצירות כתסמין בולט.
- עליה בתחושת הכאב הסובייקטיבית - אצל חלק מהלוקים בתסמונת קיים סף נמוך לתחושת הכאב המשודר מדופן המעי גם בנוכחות מתח (לחץ) ונפח של תוכן נמוך באופן יחסי, אשר לרוב אינו גורם אצל מרבית האוכלוסייה לתחושה של כאב. התמלאות של פי הטבעת או חלקי מעי אחרים בנפח בכמות קטנה יחסית, שמיצר לחץ של גז נמוך באופן יחסי, עלולה לגרום להופעה של כאב בטן וצורך להתרוקן בתכיפות. מחקרים הראו כי תכולת הגז, המרכיבים, הנפח והלחץ במעי של חולים אלו תקינה.
- סיבות פסיכו סוציאליות - יותר ממחצית מהחולים הלוקים בתסמונת המעי הרגיז שפונים לעזרה רפואית סובלים מבעיות כגון: דיכאון או חרדה. הבעיות הפסיכולוגיות יכולות להשפיע על תגובת החולה לתחושת הכאב.
למרות ההשערות הרבות לגבי מהות המחלה ברור כיום כי מדובר בתופעה שמתווכת ע"י סרוטונין עם רגישות יתר לכאב ותנועתיות של המעי. סרוטונין הנו נגזרת של טריפטופן (חומצת אמינו הנמצאת במזון) ומשמש באופן פיזיולוגי בגופנו כנוירוטרנסמיטר המקשר בהולכה בין תאי עצב. 5% מהסרוטונין בגוף נמצא במערכת העצבים המרכזית (המוח) ו-95% ממערכת העיכול - רובו המכריע בתאים המפרישים הורמונים לאורך מערכת העיכול. ההשפעה המקומית על מערכת העיכול של סרוטונין כוללת תווכו ברפלקסים השולטים על תנועתיות וההפרשה של מערכת העיכול, בנוסף להיותו מעורב גם בתאי עצב תחושתיים של מערכת העיכול ובשל קיומו גם במוח מעורב בבניית התפיסה של כאב ותפקוד מערכת העיכול.
קליניקה
תסמונת המעי הרגיש היא בעיה כרונית. התסמינים מתחילים בדרך כלל בשנות העשרה המאוחרות עד שנות העשרים. משך התסמינים לפני אבחון התסמונת- לפחות שלושה חודשים. האבחנה נעשית לאחר הערכת התסמינים בהתאם לקריטריונים ולאחר שנשללה בעיה אורגנית.
החולים סובלים בדרך כלל מכאבים עוויתיים באזור הבטן התחתונה. הכאבים מוקלים על ידי התרוקנות. הכאבים מוחמרים בנוכחות לחץ ומתח נפשי וכשעה- שעתיים לאחר האוכל.
לרוב הכאבים אינם מופיעים בלילה. החולים סובלים מעצירות או שלשול, ולעיתים משתי הבעיות גם יחד לסירוגין. חולים רבים מדווחים על יציאה קשה בבוקר ולאחריה יציאות רכות יותר לרוב מלוות בהפרשה של ריר. תלונה נפוצה נוספת היא תחושה של נפיחות באזור הבטן.
אבחנה
- אנמנזה טובה של הרופא המטפל לגבי הרגלי היציאות ואופי התלונות. בשלב הראשון הרופא יעריך את אופי התלונות, משך התלונות, מחלות עבר, היסטוריה רפואית קודמת, שימוש קבוע בתרופות, הרגלים (תזונה, עישון, שתייה, אלכוהול, יחסי מין ועוד) וכן בדיקה גופנית מלאה.
- בדיקות מעבדה הכוללות (ספירת דם, כימיה, תפקודי בלוטת התריס, בדיקות סרולוגיות לוירוסים ובדיקות אימונולוגיות הכוללות בדיקות דם לצליאק, הליקובקטר ו-CRP לשלילת מחלת קרוהן, בדיקות צואה ושתן
- אנדוסוקפיות , CT בטן לפי צורך ספציפי.
- בדיקות רגישות למזון לפי הצורך.
קריטריונים
- כאבים או אי נוחות בטנית, שלהם לפחות שניים מתוך שלושה מאפיינים:
- הכאבים מוקלים לאחר יציאה.
- הכאבים בבטן מופיעים בהקשר לשינוי בתכיפות היציאה.
- הכאבים מופיעים בהקשר לשינוי בצורת היציאה.
- תסמינים אחרים התומכים באבחנה כוללים:
- תדירות יציאות שאינה תקינה (יותר משלוש יציאות ליום או פחות משלוש יציאות לשבוע .
- צורת צואה שאינה תקינה (גושית וקשה או מימית.(
- תהליך התרוקנות שאינו תקין (מאמץ, תכיפות או תחושה של התרוקנות לא מלאה).
- יציאה מלווה עם ריר.
- תחושת נפיחות בבטן
- תסמינים נוספים היכולים להצטרף לאבחנה זו:
- צרבת
- כאבים בחזה
- עייפות
- חרדה
- דיכאון
אבחנה מבדלת
- סומטיזציה במקרי דיכאון או חרדה
- מחלת קרוהן \ אולצרטיב קוליטיס
- מחלת צליאק (כרסת)
- רגישות לחלב \ רגישות ספציפית ללקטוז
- זיהומי מעי \ טפילים \ פטריות
- תופעות לוואי לתרופות
- ממאירות ראשונית במעי \ השפעות מגידולים מפרישים
טיפול
טיפול תזונתי
רצוי לקבל הפניה לדיאטנית קלינית וביחד להחליט על תפריט מתאים תוך כדי בדיקת האפשרויות השונות וההשפעות של מזונות שונים על הופעת התסמינים. ניסיונות טיפוליים ע"י אלימינציה של מזונות ספציפיים הידועים כגורמים לגזים וכאבי בטן כגון: של לקטוז, סורביטול שעועית, כרוב, בצל טרי, ענבים, תמרים, צימוקים, קפה (קפאין), יין אדום, בירה , שוקו (קקאו ), הורדת מוצרי "דאייט" המכילים אספרטאם, הפסקת מיצים מוגזים.
מומלץ לנסות דיאטה עשירת בסיבים (בין 20-30 גרם ליום). הסיבים התזונתיים מסייעים למנוע עצירות, אך עלולים להחמיר שלשול, גזים או עוויתות. ניתן לנסות סיבים טבעיים (מזון עשיר בסיבים) או מוצרי מדף (OTC) הנמצאים בכל בית מרקחת. הוספת תרופות פרוביוטיות יכולה אף היא לשפר את פעילות המעי.שימוש בפסיליום שהוא צמח מרפא המסייע בהגדלת נפח תוכן המעי וריכוכו. הפסיליום משפר את תנועתיות המעי ומאפשר יציאות סדירות.נמצא כי גם גינגר וקמומיל מפחיתים עוויתות מכאיבות של המעי ומסייעים בהפחתת גזים במערכת העיכול.
- השלמה תזונתית
השלמה תזונתית של לקטז שהוא האנזים המפרק את הלקטוזה מאפשרת לסובלים מתסמונת המעי הרגיז לצרוך מוצרי חלב במידה סבירה ללא הופעת תסמינים. השלמות תזונתיות של שמן דגים (עשיר באומגה 3) ושמן נר הלילה (עשיר ב-GLA) משפרות את ריריות מערכת העיכול ומסייעות בהקלת התסמינים. תוספת של חידקים טובים (אסידופילוס) משפרת את תהליך העיכול על-ידי השבת האיזון הבקטריאלי למעי ומקלה על התסמינים, בעיקר גזים ונפיחות.
שינוי בהרגלי החיים
רצוי מאד להקפיד על ארוחות קבועות ומסודרות. ארוחות קטנות ומרובות במשך היום עשויות להקל על שלשול. ארוחות גדולות ועשירות בסיבים יקלו על סמני העצירות.
מומלץ ביותר להקפיד על פעילות ספורטיבית באופן סדיר הן להסדרת פעילות המעי והן להקלה על מתח נפשי.
יש לנסות ולהימנע ככל האפשר ממצבי מתח נפשי. במידה ומתח כזה אכן קיים יש לנסות ולטפל בו באמצעות טיפול פסיכולוגי, טיפולי הרפיה שונים או טיפול בביופידבק.
טיפול תרופתי
ניתן לטפל בתרופות נוגדות התכווצויות במעי לפני כל אוכל, בתרופות נוגדות חרדה או בתרופות משולבות המבצעות את שתי הפעולות. קיימות מספר תרופות הנמצאות בשימוש נרחב, אשר תפקידן להרפות את התכווצות המעיים ולהקטין את תחושת תפיחות הבטן והגזים (למשל קולוטל" ו"נירווקסל"). בשנתיים האחרונות הוכנסה לשימוש תרופה חדישה בשם "זלמק", המאפשרת לשפר את מצבם של 60% עד 70% מהחולים. תרופה זו מטפלת במכלול הבעיות שבתסמונת, ובכללן יציאות, תפיחות הבטן וכאבי בטן.
מערכת העצבים הפארא-סימפתטית מעוררת את המעי ומגבירה את כווץ השרירים בדופן המעי ולכן חסימה של פעילות זו על ידי חומרים מעכבי אצטיל-כולין מביאה לשיפור סימפטומטי בחולים.
תרופות נגד דיכאון הוכחו כיעילות אצל חולים עם תסמונת המעי הרגיז. כנראה בגלל שהן פועלות ישירות על מערכת העצבים במעי ומשנים את סף הרגישות של התאים התחושתיים של הרירית. יש תוצאות מעודדות לטיפול בתרופות מהדור החדש של מעכבי ספיגת סרוטונין (SSRI) כמו פרוזאק
טיפולים משלימים
מגוון שיטות מילות טיפול לתסמונת: היפנוזה, ביופידבק, רפלקסולוגיה, דיקור סיני, הומיאופתיה קלאסית וטיפולים פסיכולוגיים. למעשה מומלץ היום לשלב בין הטיפולים המערביים, הסיניים והנטורופתיים לקבלת תוצאה מיטבית.