כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק המדריך לטיפול בסוכרת - סוכרת שניונית - סוכרת הנובעת ממחלה אנדוקרינית אחרת - Secondary diabetes due to other endocrinologic disease
|
הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית. בקשה זו מופנית גם לעורכים רפואיים. | ||
| העורכים מבקשים להמתין עם עריכת הערך עד להוספתו לרשימת הערכים ב"ניהול עבודה ויקי". | |||
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
המדריך לטיפול בסוכרת
מאת המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות. עורכים מדעיים: ד"ר עופרי מוסנזון, פרופ׳ איתמר רז
| המדריך לטיפול בסוכרת | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר מריאנה ירון, ד"ר מאיר פרנקל | |
| שם הפרק | סוכרת שניונית | |
| מאת | המועצה הלאומית לסוכרת, משרד הבריאות |
|
| מועד הוצאה | 2022 | |
| מספר עמודים | 614 | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת
קיימים מספר הורמונים, בהם קטכולאמינים, גלוקגון, קורטיזול והורמון גדילה (Growth hormone), שפעולתם נוגדת את פעולת האינסולין. ירידה ברמת הגלוקח בדם מובילה בד״ב להפרשה מוגברת של הורמונים אלו כתגובה מאזנת, ולכן היפוגליקמיה היא מצב נדיר באנשים בריאים ומצויה יותר בחולי סוכרת המטופלים בתרופות המורידות את רמת הגלוקח בדם (בעיקר אינסולין, תרופות מקבוצת סולפונילאוריאה או גלינידים). מאידך, הפרשה מוגברת ראשונית של הורמונים אלו, שלא בתגובה להיפוגליקמיה, יכולה לגרום להיפרגליקמיה ואף להתפתחות סוכרת. במקרים אלו, מחלת הסוכרת היא משנית להפרשת-יתר הורמונלית זו, וטיפול בבעיה ההורמונלית הראשונית יכול להביא לריפוי מחלת הסוכרת. מצב זה, של מחלת סוכרת משנית להפרעה אנדוקרינית אחרת, חינו נדיר יחסית (מהווה כ-2% מכלל מקרי הסוכרת) וכולל מספר מחלות אנדוקרינולוגיות. הפרשה הורמונלית ממושכת לא תקינה יכולה להתנגד לפעולת אינסולין (כגון הפרשת הורמונים קונטרה-רגולטורים) או יכולה להתערב בהפרשת אינסולין (כגון קטכולאמינים בעזרת רמת אשלגן נמוכה; הפרשה הורמונלית פתולוגית מגידולים נוירואנדוקריניים). ניתן לציין גם הפרעות הורמונליות נוספות הגורמות לעלייה בתנגודת לאינסולין, כגון תסמונת השחלה הפוליציסטית, יתר-תריסיות והיפר-אלדוסטרוניזם.
אקרומגליה - Acromegaly
אקרומגליה היא תסמונת קלינית הנובעת מעודף הפרשה של הורמון גדילה GH) Growth hormone) ועלייה ברמות 1 IGF-1) insulin-like growth factor) בהתאם. ההיארעות השנתית של תסמונת זו היא כ-6 מקרים למיליון איש, גיל ממוצע 45-40. מעל 95% מהמקרים נובעים מאדנומה בבלוטת ההיפופיזה', מצבים אחרים הגורמים לתסמונת זו הם נדירים וכוללים הפרשת יתר של GHRH) GH-releasing hormone) מגידול בהיפותלמוס והפרשת יתר אקטופית של GH או GHRH מגידולים נוירואנדוקריניים.
התפתחות תסמיני המחלה היא איטית מאד ופרק הזמן הממוצע עד לאבחנה הוא כ-12 שנה2. התסמינים נובעים מרמות גבוהות של GH ו-1-IGF, אשר גורם להשפעות סומטיות ומטבוליות. ההשפעות הסומטיות כוללות גדילה של רקמות ואיברי גוף כגון עור, רקמת חיבור, סחוס, עצם, איברי בטן ורקמות אפיתל שונות. ההשפעות המטבוליות כוללות צבירת nitrogen, תנגודת לאינסולין וליפוליזה.
אקרומגליה לא מטופלת גורמת לעליית רמות אינסולין בשל תנגודת לאינסולין והתפתחות סוכרת ב-20% מהמטופלים וכרוכה בעלייה בתמותה פי 2.5 בהשוואה למי שאינו חולה3, מצב טרום־סוכרת (impaired glucose tolerance (1GT מצוי בכ-50% מהחולים4.
טיפול מוצלח באקרומגליה עם נרמול רמות GH ו-1-IGF צפוי לשפר את הסבילות לגלוקוז ואת ערכי הסוכר, אך לא ניתן להעריך מראש את מידת השיפור הצפוי והדבר תלוי בגורמים נוספים כמו הטיפול בתרופות מקבוצת אנלוגים לסומטוסטטין (Somatostatin receptor ligands, SRLS). כמובן שחלק מהחולים מפתחים סוכרת מסוג 1 או 2 במקביל וללא קשר סיבתי לתסמונת אקרומגליה, ובמקרים אלה מחלת הסוכרת תמשיך גם לאחר טיפול מוצלח באקרומגליה. הטיפול באקרומגליה כולל טיפול ניתוחי ו/או תרופתי. תרופות מקבוצת אנלוגים לסומטוסטטין, octreotide 1-ianreotide משמשות כטיפול הסטנדרטי במחלה ולהן גם השפעות נוספות בהפחתת הפרשת אינסולין וגלוקגון. תרופה נוספת מקבוצה זו, pasireotide הוכחה במחקרים כיעילה יותר בטיפול באקרומגליה5, אך כרוכה בסיכון גבוה יותר להיפרגליקמיה והפחתת פעילות 1-GLP ואינקריטינים אחרים. לכן, במקרים של סוכרת הנגרמת כתוצאה מטיפול ^pasireotide, ייתכן שהטיפול המתאים ביותר הוא מקבוצת GLP-l receptor analogue או DPP-4 inhibitors • בדיקת המעבדה המתאימה ביותר לבסס אבחנת אקרומגליה היא בדיקת 1-IGF בדם. בשונה ^GH, רמת 1-IGF בדם היא יציבה ואינה משתנה כתוצאה מאוכל, שינה או פעילות גופנית, ולכן מהימנה יותר מבדיקת GH. טווח הנורמה של 1-IGF בדם תלוי בגיל המטופל ויש לבדוק זאת בהתאם.
תסמונת קושינג - Cushing syndrome
גלוקוקורטיקואידים הם הורמונים נוגדי-אינסולין, בעלי השפעה על הכבד, רקמת השומן ורקמת השריר. באנשים בריאים, במהלך מצבי דחק או מאמץ, יש עלייה קצרת-טווח ברמת הגלוקוקורטיקואידים (בעיקר קורטיזול), אשר גורמת לעלייה קלה של רמת הגלוקוז בדם יחד עם עלייה ברמת חומצות-אמינו וקטונים. רמה גבוהה מתמשכת של גלוקוקורטיקואידים בדם, בשל גורם תוף־גופי או חיצוני, תוביל לעלייה משמעותית ברמת הגלוקח בדם. תסמונת קושינג היא תוצאה של רמה גבוהה מתמשכת של גלוקוקורטיקואידים בדם. ב-75%-70% מהמקרים התסמונת נגרמת ע״י הפרשת יתר של ACTH מבלוטת ההיפופיזה (Cushing’s disease) או כהפרשה אקטופית של 6ACTH; רמות מוגברות של ACTH גורמות לעלייה בהפרשת קורטיזול מהאדרנל. כ-20%-10% מהמקרים נובעים מגידול ראשוני באדרנל המפריש קורטיזול ללא תלות ^ACTH וגורם מצוי נוסף הוא איטרוגני, עקב מתן תרופות המכילות גלוקוקורטיק ואירים. אבחנת תסמונת קושינג אינה פשוטה במרבית המקרים, היות שרבים מתסמיני המחלה (יתר לחץ־דם, עודף משקל, היפרגליקמיה ועוד) אינם ספציפיים וספקטרום ההתבטאות הקלינית רחב, מתסמונת תת-קלינית ועד תמונה קלינית סוערת. החשד הקליני עולה כאשר סימפטומים אלה מופיעים או מחמירים בו-זמנית. תסמינים ספציפיים יותר כוללים סטריה אדומה, אטרופיה עורית, השמנת יתר מרכזית (צנטריפטלית), חולשת שרירים פרוקסימלית ^Supraclavicular fat pads. חומרת עודף המשקל משתנה בין מטופלים שונים, כתלות בתזונה ופעילות גופנית, אך סימנים כמו התעגלות פנים יכולים להופיע גם במקרים של עודף משקל קל. במטופלים מבוגרים (מעל גיל 50) בהם נובעת התסמונת מהפרשת-יתר של קורטיזול מהאדרנל, נוטה התסמונת להיות קלה יותר מבחינה קלינית,. במקרים רבים התסמונת מאובחנת בעקבות ממצא הדמייתי באדרנל שהתגלה באופן מקרי (״Adrenal incidentaloma״) ונמצאה בבירור מעבדתי כתסמונת קושינג תת-קלינית, כלומר היפרקורטיזולמיה קלה ללא תופעות קליניות טיפוסיות כמקובל. עם זאת, גם במקרים אלה קיימת שכיחות מוגברת של IGT ויתר לחץ־דם8. חוסר סבילות לגלוקוז מופיעה ב-80%-75% מהמטופלים עם תסמונת קושינג, ול-15%-10% מהם יש סוכרת, בעיקר אלו עם סיפור משפחתי של סוכרת מסוג 2’. הגורמים המרכזיים לכך הם הגברת גלוקו-נאוגנזה בכבד ע״י קורטיזול ועלייה בתנגודת לאינסולין משנית להשמנה, אך גם הפחתה של הפרשת אינסולין אנדוגנית. (DKA (Diabetic ketoacidosis אינו שכיח בחולים אלה. במטופלים רבים עם תסמונת קושינג וסוכרת, רמות הסוכר בצום יכולות להיות תקינות, ולכן חשוב לבצע בדיקת העמסת סוכר (0GTT) והמוגלובין מסוכרר (HbAic) להשלמת האבחנה. סוכרת קשה לאיזון, בחולה סוכרת עם עודף משקל, יכולה להיות סימן להתפתחות תסמונת קושינג. במחקר שבדק 200 חולים עם סוכרת קשה לאיזון אך ללא סימנים ספציפיים לתסמונת קושינג, אובחנו 2% מהם כחולים בקושינג סמוי"‘. מאידך, במחקר אחר עם מספר נבדקים דומה, לא נמצאו חולי קושינג בקרב חולי הסוכרת11. לאור זאת, אין הנחיה לבצע בדיקת סקר לקושינג בכל מטופלי סוכרת מסוג 2, אלא אם קיימים סימנים אחרים ספציפיים יותר של תסמונת זו“. במטופל, סוכרת בהם קיים חשד לתסמונת זו, ניתן לבצע אחת מהבדיקות: 1. בדיקה לילית של קורטיזול ברוק (רצוי לבצע שתי מדידות שונות). 2. איסוף שתן 24 שעות לקורטיזול (שני איסופי שתן שונים). 3. תבחין דיכוי דקסמתזון 1 מ״ג (נטילת 1 מ״ג של דקסמתזון בשעה 23:00 ומדידת רמת קורטיזול למחרת בשעה 8:00). הטיפול בסוכרת בחולה עם תסמונת קושינג דומה לטיפול בחולה סוכרת מסוג 2 ללא תסמונת זו. מתן טיפול הולם לתסמונת קושינג יכול לעזור מאד לטיפול בסוכרת, ובמקרים מסויימים אף להביא לנסיגה מלאה של הסוכרת13. (Pheochromocytoma) פאוכרומוציטומה קטכולאמינים (אפינפריףאדרנלין, נוראפינפרין/נוראדרנלין, דופמין) פועלים על הקולטנים האדרנרגיים ובעלי השפעה נוגדת אינסולין14. גידולים מפרישי קטכולאמינים יכולים להתפתח באדרנל (מדולה) Sympathetic ganglial ונקראים "פאוכרומוציטומה" ו״פאראגנגליומה (paragangliomas)״. אלו גידולים נדירים אשר שכיחותם בכלל המטופלים עם יתר לחץ־דם היא
ביבליוגרפיה
ראו גם
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר מריאנה ירון, המכון לאנדוקרינולוניה, מטבוליזם ויתר לחץ דם, המרכז הרפואי תל אביב ו-DMC
ד"ר מאיר פרנקל, היחידה לאנדוקרינולוניה וסוכרת, מרכז רפואי שערי צדק, ושרותי בריאות כללית, מחוז ירושלים
עורכים מדעיים - ד"ר עופרי מוסנזון, פרופסור איתמר רז, עורכת - רינת אלוני