כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק פעילות גופנית ככלי טיפולי במחלות מפרקים בילדים נוער - Exercise as a treatment in pediatric rheumatic diseases
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| פעילות גופנית ככלי טיפולי במחלות מפרקים בילדים נוער | ||
|---|---|---|
| Exercise as a treatment in pediatric rheumatic diseases | ||
| יוצר הערך | ד"ר גל דובנוב-רז, ד"ר נעמה קונסטנטיני
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – פעילות גופנית לאורח חיים בריא
האם יש מקום לפעילות גופנית בצעירים עם מחלות מפרקים
בעשורים האחרונים חלה עלייה בתוחלת החיים בקרב החולים הצעירים במחלות הראומטיות: דלקת מפרקים (JIA), לופוס (JSLE) ודרמטומיוזיטיס (JD). הדבר מלווה לעתים בעלייה בסיבוכים הנובעים מהמחלה עצמה או מהטיפול בה. מדובר הן בסיבוכים גופניים והן בפגיעה באיכות החיים. מהיכרות רבת שנים עם יתרונותיה של הפעילות הגופנית (פ"ג), סביר כי גם במחלות אלו פעילות זאת תתגלה כבעלת ערך. פ"ג יכולה להפחית מהפעילות הדלקתית הנמצאת בבסיס מחלות אלו, ולשמר ולשפר את טווחי התנועה ואת תפקוד השריר, ובכך כמובן לשפר את התפקוד היום-יומי. נוסף על כך, מתרחש שיפור מקביל בערך העצמי, במצב הרוח ובאיכות החיים ואלה יעזרו מאוד לחולים. יתרונותיה המטבוליים הרבים מוכרים היטב, וצפויים להתחולל גם הם.
חלק מהטיפול בעת התלקחות של דלקת מפרקים במבוגרים היא מנוחה וריתוק למיטה. בשנים האחרונות הופיעו עדויות לכך שפ"ג דווקא יכולה להועיל בעת התלקחות, ונמצא כי היא מפחיתה כאבים ומשפרת טווחי תנועה ותפקוד יום-יומי.
יש עדויות רבות לכך כי ילדים ובני נוער כיום פעילים פחות מאשר בשנים עברו, תוך ירידה בכושר הגופני ובכוח. החולים הראומטיים הצעירים גם הם פעילים פחות מהנדרש, ואצלם הנזק אף רב יותר: חוסר הפעילות גורם לירידה בכוח השריר ולדלדולו, להגברת העייפות, לירידה ביכולת המוטורית, לירידה נוספת במסת העצם ולפגיעה נוספת באיכות החיים ובמצב הרוח. מסיבות מובנות, הכאבים והגבלת התנועה, מפחיתים עוד מהרצון לבצע פעילות ספורטיבית.
ההיגיון מאחורי פעילות גופנית במחלות מפרקים
JIA
הודגם בעבר כי בחולי JIA, היכולת האירובית והכוח מופחתים לעומת ילדים בריאים בני גילם. בחלוקה לתת-סוגים נמצא כי בקרב בעלי המחלה האוליגו-ארטיקולרית היה הכושר תקין, ובקרב אלו עם מעורבות פולי-ארטיקולרית הייתה הפגיעה הרבה ביותר. נראה כי חולשת השריר היא פועל יוצא של המחלה המפרקית הסמוכה, עם הטיפול הסטרואידלי הכרוני. מעדויות תצפיתיות נמצא קשר בין כושר גופני טוב לבין תפקוד גופני, כך שייתכן שפעילות ושיפור הכושר הם בעלי משמעות טיפולית.
JSLE
גם חולים אלו הם בעלי כושר גופני נמוך יותר לעומת ילדים בריאים, וכן הם עייפים יותר. חשוב לדעת כי חולים אלו הם לרוב בעלי שכיחות גבוהה של תסמונת מטבולית וירידה במסת העצם. לנוכח העובדה שפ"ג מסוגלת להיטיב עם כל הנ"ל, נראה כי גם במחלה זו היא בעלת יכולת טיפולית.
JD
בחולים אלו לרוב יש אי סבילות ניכרת למאמץ. מכיוון שלרוב אין פגיעה בלב או בריאות, השרירים הם אלו שיגבילו את ביצוע המאמץ ולא הכושר האירובי. הפגיעה השרירית נגרמת עקב תהליך דלקתי מקומי וסיסטמי, שמערב אף את כלי הדם השריריים ופוגע באספקת חומרי הדלק והחמצן. חוסר הפעילות כמובן אינו תורם, כמו גם הטיפול הסטרואידלי. נמצא כי תהליך ייצור האנרגייה במיטוכונדריה פגוע בילדים אלו, ולא ברור אם מדובר בתהליך ראשוני או פועל יוצא של התהליך הדלקתי. צפוי שפ"ג תועיל בילדים אלו על ידי הפחתת הדלקת בשריר ובכלי הדם, הפחתת הפגיעה הסטרואידלית, הגברת מסת השריר ושיפור יכולתו האנרגטית.
פיברומיאלגיה
בחולים אלו יש כאבים כרונים מפושטים, קשיי שינה, חולשה ועייפות. תסמינים נוספים הם חרדה ומתח, כאבי ראש, תחושת נפיחות ברקמות והחמרת התסמינים בעקבות פ"ג, שינויי מצג אוויר, מתח וחרדה. סביר כי פ"ג מתונה תשפר את כל הנ"ל ואיתם את איכות החיים.
עדויות ליתרונות פעילות גופנית במחלות מפרקים
3 מחקרים התערבותיים פורסמו עד עתה. התוכניות היו שונות מאוד זו מזו במשכן (20-6 שבועות), בתדירות האימונים (3-1 בשבוע), במשך האימונים (60-30 דקות), באופי (ביבשה, במים או בשילוב) ובהרכבם (אירובי, אימוני כוח או פעילויות ספורטיביות ספציפיות). היתרונות כללו שיפור בטווחי התנועה, בכוח השריר, בתסמיני המחלה ובאיכות החיים. לא נמצא הבדל משמעותי בין סוגי התוכניות השונות. חשוב לדעת כי לא תוארו השפעות שליליות של תוכניות האימון.
JSLE
חרף היתרונות הרבים המשוערים, לא נמצא מחקר התערבותי של פ"ג בחולי לופוס צעירים. ממחקר עוקבה תצפיתי אחד נמצא כי אלו שביצעו מעט מדי פ"ג, היו בעלי מסת עצם נמוכה יותר.
JD
גם לגבי מחלה זו, לא נמצא מחקר התערבותי שבו נבדקה השפעתה של פ"ג על פעילות המחלה ומצב החולים. במחקר אחד נמצא כי אימון בודד לא גרם להחמרה בפעילות הדלקתית, ממצא המרמז על בטיחות הפעילות.
פיברומיאלגיה
רק במחקר אחד נבדקה השפעת פ"ג בחולי פיברומיאלגיה. התוכנית כללה 12 שבועות פעילות אירובית מתונה או אימוני צ'י-קונג (פעילות הדומה לטאי-צ'י). נמצא שיפור בתפקוד הגופני, בתסמיני המחלה בכאב ובאיכות החיים, ללא החמרה של המחלה. בקבוצת הפעילות האירובית היו השיפורים מעט טובים יותר.
סיכום
ברור כי פ"ג היא בעלת פוטנציאל טיפולי רב בילדים ובבני נוער עם מחלות ראומטיות, כגון: דלקת מפרקים, לופוס ודרמטומיוזיטיס, ומפתיע כמה קטנה כמות המחקר בתחום. המחקרים הקיימים הם בעלי מתודולוגיה חלשה יחסית, וניתן ללמוד מהם רק על הכיוון הכללי. מובן כי יש צורך במחקרים איכותיים נוספים. עדיין לא ידוע מה הרכב מרשם הפעילות המתאים ביותר, וברור כי עליו להיות מותאם באופן אישי לכל מטופל, כמו כל מרשם לפעילות. בכל מקרה, עד הופעת עדויות מחקריות נוספות, נראה כי יש היגיון במתן מרשם לפעילות גופנית לילדים ולבני נוער עם מחלות ראומטיות. בפגישת הייעוץ יבחרו הילד, הוריו והראומטולוג או רופא הספורט, את סוג הפעילות, תדירותה ועצימותה המתאימים לו ביותר. בפגישות מעקב ישופר המרשם על פי ההעדפות, השיפור בכושר ופעילות המחלה.
ביבליוגרפיה
- Gualano B, et al. Evidence for prescribing exercise as treatment in pediatric rheumatic diseases. Autoimmun Rev 2010;doi:10.1016/j.autrev.2010.04.001
קישורים חיצוניים
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר גל דובנוב-רז - מרפאת ספורט, תזונה ואורח חיים בריא, בית החולים אדמונד ולילי ספרא לילדים, מרכז רפואי שיבא, תל השומר, ד"ר נעמה קונסטנטיני - מנהלת המרכז לרפואת ספורט, הדסה אופטימל, המחלקה האורתופדית, מרכז רפואי אוניברסיטאי הדסה, ירושלים