רפואה שלמה - התאמת הרופא - Adjustment to the Milieu

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

הדפס

רפואה שלמה - התאמת הרופא
'
שמות נוספים	רופא, ראשית רפא עצמך
יוצר הערך	ד"ר אלון מרגלית

מהן התכונות המאפיינות רופאים? האם ניתן להתאים את הרופא לעבודתו? מהם השינויים הפנימיים והחיצוניים שניתן לעשות כדי לסייע לרופא במילוי תפקידו? עדויות מהשטח וגם מסקנה פרודיאנית חותכת.

כאשר רוצים להגיע להישגים, יש צורך בהשקעה ראשונית. כלל זה נכון לא רק בעסקים ובספורט, אלא גם ברפואה. ההכשרה של בית הספר לרפואה אמנם ארוכה ויסודית, אך למרבה הצער, היא מספקת רק את הידע הבסיסי לרופא. בצאתו לפרקטיקה, עליו לרכוש ידע נוסף, להפנים עמדות חדשות ולתרגל מיומנויות לא מוכרות. חלק מההשקעה בהתאמות ל״מילייה״ - לסביבת העבודה - הוא לטווח ארוך ומושג באמצעות ניסיון וטעייה, סבלנות ושחיקה, לימוד ושיכחה, שינוי עמדות והתחזקות ערכית. חלק אחר הוא קצר מועד ומתואר במושגים של ״כאן ועכשיו״. חלק מההתאמות דורש שינויים פנימיים אצל הרופא וחלק דורש שינויים חיצוניים ביוזמת הרופא בסביבת עבודתו, כדי שתתאים לו יותר במילוי תפקידו.

אנו מבחינים במספר סוגי התאמות:

1. התאמה בסיסית - הסתגלות הרופא למקצועו.
2. התאמה יומית - בטרם יום העבודה.
3. ההכנות המתאימות למפגש עם המטופל וההתאמות הרגעיות לאורך כל המפגש הרפואי.

האם ניתן להתאים את הרופא לעבודתו?

כאשר דנים בעיסוקו של אדם ובשאלה מהן הדרכים שבהן יוכל למצוא עניין רב יותר בעבודת היומיום שלו, ניתן לשאול, בין השאר: "בעבור מה אנו יוצאים לעבודה?", "מדוע בחרתי דווקא ברפואה?" או "מה הייתי רוצה שהמטופלים, העמיתים ואמי יחשבו או יאמרו עלי?".

בעיתות של חשבון נפש, מתחת לשמיכה חמה בבוקר, או בתום יום תורנות מתיש, עולות שאלות נוקבות כאלו בכל פעם מחדש ואיתן משתנות התשובות. התשובות לסוגיות אלו עשויות לסייע לנו בהגדרה עצמית ובמציאת יתר סיפוק בעבודה, תוך הקטנת המתח והשחיקה.

מהן התכונות המאפיינות רופאים? האם ניתן להתאים את הרופא לעבודתו? Erikson E הצביע ב-1975 על כך שהזהות החברתית של כל אחד מאיתנו תלויה בשלושה גורמים משלימים: הקשר הרציף שבין האדם לבין קבוצת ההשתייכות שלו, האידאולוגיה שבה הוא מאמין ולבסוף, ההיסטוריה והמאפיינים האישיים שלו. לאחר שאדם בחר להיות רופא ולהשתייך לקבוצת מקצועות הטיפול ומרגע שכיוון עצמו לרפואה המתאפיינת באידאולוגיה הומניסטית, הוא מוצא לעתים צורך להשקיע בהתפתחותו האישית, המסתמכת על המאפיינים האישיים שלו.

Neighbour‏ (1992) מדגיש תכונות שונות ומציין את אלו המשפיעות לדעתו ולדעת חבריו למקצוע, על מידת הצלחתם של מתמחים ברפואת משפחה: מקוריות, אכפתיות, יכולת אמפטית, מודעות עצמית, נטייה לעבודת צוות, חוש הומור, יכולת לימוד והפקת לקחים, מוטיבציה גבוהה לעבודה, תחושת שליחות, מיומנות תקשורתית, יכולת שיפוט טובה, פתיחות לנושאים כלליים וידע קליני נרחב. מעניין להשוות רשימה זו לרשימה דומה המפרטת את תכונות "השורד הטיפוסי", שאותה מציג siebert‏ (1983): יכולת התמודדות עם אי ודאות, הפגנת אמפתיה, בחינה מתמדת של גבולות, יכולת שיתוף פעולה, חוש הומור, יכולת להפיק לקח מטעויות ותגובה מהירה במצבים קריטיים. אכן, במציאות הנוכחית של הרפואה הציבורית, תכונות "השורד" עשויות לסייע לרופא לטפל במצבי שחיקה המתועדים במקורות שונים.

Herman ‏(1991) , מורינו ורבינו, מציין תכונות נוספות: בעלי פחד מוגבר ממוות, מתעמקים במחלות ובגורמיהן, בעלי נטייה לפסיביות ולפסימיזם, חסרי ביטחון עצמי, כפייתיים, בעלי נטייה לתלות ובעלי צורך להיות נצרכים (need to be needed). הרמן רומז שייתכן שעצם בחירת מקצוע הרפואה היא מנגנון הגנה המסייע לרופא להתמודד עם מאפיינים אלה.

לא מן הנמנע שאישיותו של הרופא על תכונותיו ועל נטיותיו מביאה אותו לבחור באותם ערכים שיכולים לכוון אותו לקראת מימוש עצמי, כפי ש-Masiow ‏(1950) מציע: "מימוש עצמי מתרחש לאחר שצרכים בסיסיים כמו צרכים פיזיולוגיים, תחושת ביטחון, שייכות, הערכה על ידי אנשים משמעותיים והערכה עצמית סופקו". אם, לדוגמה, רופא מודע לכך שקיימת בו יכולת הקשבה אמפתית לאנשים אחרים, הוא יכול לנצל תכונה זו, בכך שירשה לעצמו להעלות, תוך כדי שיחה עם מטופליו, בעיות שונות שמעבר לסיבת הפנייה. בעיות אלו יכולות לפתוח בפניו אופקים חדשים לגבי הקשרים בין התלונה הגופנית לבין מכלול בעיות החיים של הפונה, לחזק אצלו ערכים של כבוד ופתיחות כלפיו ולפתח בו יכולת אבחנתית רחבה יותר.

חיזוק המודעות העצמית של הרופא לתכונותיו ולקשר בינן לבין מקצועו יכולה אולי לכוון אותו לחיזוק תכונות מסוימות ולשינוי אחרות כדי להתאים עצמו עוד יותר לעיסוק שבו בחר. בדרך זו יוכל לתרום לשדרוג מתמשך של הגדרתו העצמית, יכולותיו ומיומנותו מבחינה מקצועית.

אחזקה עצמית או "איך לשרוד?"

"רופא! ראשית רפא עצמך!". בקונטקסט המיוחד לרפואה, מודעות עצמית מחייבת גם תשומת לב לנושא האחזקה העצמית של הרופא. תוך כדי שמירה על בריאותו הגופנית והנפשית, עשויה להיות לרופא הזדמנות ללמוד ממקור ראשון, כיצד לעזור למטופליו להישאר בריאים ולטפל בעצמם. וחוזר חלילה: הנחיית מטופליו וההתמודדות המשותפת עימם בשינוי הרגלים ובשיפור איכות חייהם תלמד את הרופא דרכים נוספות לעזור לעצמו. Neighbour ‏(1992) מוסיף שיכולתו של הרופא להבין, לקבל ולעזור לעצמו היא בעלת משמעות רבה לגבי יכולתו לתרום לזולת. בשעה שצרכיו הבסיסיים באים על סיפוקם, הוא מפנה את תודעתו לעיסוקו ולצורכי הפונים אליו. נראה שאחת מהאפשרויות שבהן יכול הרופא ללמוד ממקור ראשון אודות שמירה על בריאות ועל רפואה מונעת היא התנהגותו שלו. האחזקה העצמית של הגוף והנפש היא נדבך חשוב בהתאמה הביופסיכוסוציאלית (בפ"ס) של הרופא ל"מילייה": ביו - אחזקה עצמית - שיפור אורחות חיים.

פסיכו -מודעות עצמית - למשל, קבוצת תמיכה כגון קבוצת באלינט (קבוצת רופאים הדנה ביחסים בינם לבין מטופליהם).

סוציו-הגדרת שייכות מקצועית - למשל, השתייכות לקבוצת עמיתים לומדת.

התאמה זו יכולה להוות גם טיפול עצמי מניעתי שיחסן מפני בעיות השחיקה והמתח שעלולים לפקוד אותו במהלך העבודה העמוסה במיון, במחלקה או במרפאה.

הרופא בעידן המודרני נדרש לא רק לידע מתעדכן המתווסף מדי יום ושעה. הוא בעיקר נדרש להתאמות מתמידות על מנת לתפקד במיטבו. רופא שלא מצליח לבצע התאמות, זה שסובל מחוסר גמישות ומיכולת הסתגלות, לא רק שתפקודו כרופא (וכ"תרופה") עלול להיפגע, אלא ששחיקתו עלולה להתגבר יום יום, שנה שנה, ממש כמו טיפות מתמידות הפוגעות באבן צור וסודקות אותה. אי לכך, חובה עלינו לפתח את יכולת ההתאמה העצמית באופן מתמיד כך שתשמור עלינו כבני אדם ועלינו כאנשי משפחה וכרופאים.

עדויות ופתרונות מהשטח

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אלון מרגלית MD PhD, מומחה ברפואת המשפחה, פסיכולוגיה רפואית ומוסמך בטיפול משפחתי ובהיפנוזה. מנהל מרפאה רב-תחומית הארצית למצבים מורכבים קופת החולים מאוחדת , מנהל ויזם של שרות המומחים המקוון talk2doc