אוסטאופורוזיס, טיפול בהורמון בלוטת יותרת התריס - Osteoporosis, parathyroid hormone therapy

הדפס

אוסטאופורוזיס, טיפול בהורמון בלוטת יותרת התריס
Osteoporosis, parathyroid hormone therapy
יוצר הערך	ד"ר ילנה סיגל

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – אוסטאופורוזיס, בלוטת יותרת התריס

הורמון בלוטת יותרת התריס (PTH) מופרש על ידי בלוטת יותרת התריס. יש לו תפקיד חשוב בוויסות ריכוז הסידן בדם. ל- PTH שלוש פעולות:

1. הגברת שחרור סידן מרקמת העצם
2. הקטנת הפרשת סידן דרך כליה
3. הגברת ייצור 1,25‏(OH)‏2D3

הורמון הפאראתירואיד האנושי (הומני) הוא פוליפפטיד המכיל שרשרת אחת של 84 חומצות אמינו. קצה שנקרא N-Terminal והוא חלק מהשרשרת, המכיל חומצות אמינו 34-1, הוא בעל פעילות ביולוגית המווסתת את התהליכים המטבוליים שההורמון אחראי עליהם, ומספיק לוויסות ההומאוסטזיס היוני.

ההורמון התגלה על ידי Ivor Sandstrom ב-1880. Ivor Sandstrom הוכיח שלבלוטת יותרת התריס יש תפקיד בוויסות רמת הסידן בדם (1). בשנת 1925 הכין Collip תמצית פעילה מבלוטות יותרת התריס, והוכיח שתמצית זאת גורמת לנירמול רמת הסידן בכלבים לאחר כריתת בלוטות יותרת התריס (2). חברת אלי לילי יצרה על בסיס תמצית זאת תכשיר שהיה מתאים לשימוש קליני.

בשנת 1929 תיארו Albright & Ellsworth ‏(3) לראשונה חולה עם היפו-פאראתירואידיזם. תכשיר של חברת אלי לילי עזר לנרמל את רמת הסידן והזרחן בחולה זה. בשנת 1932 סיפק Hans Selye נתונים היסטולוגיים על כך ששימוש בתכשיר זה גורם לזירוז אוסטאובלסטים, ומעלה בניית עצם בחולדות, כאשר התכשיר ניתן במינונים נמוכים מאוד (4).

הורמון ה- PTH והשפעתו על העצם

ההשפעה של PTH תלויה באופן החשיפה המערכתית. מתן PTH פעם ביום מעורר בניית עצם טרבקולרית וקורטיקלית חדשה. השפעה זו מושגת על ידי גירוי חזק יותר של אוסטאובלסטים, בהשוואה לאוסטאוקלסטים. התוצאה היא עלייה מהירה במסת העצם ועלייה ברמת מדדי שחלוף העצם. פעילות זאת משפרת את המיקרוסטרוקטורה של העצם, איכות העצם וחוזקה. השפעות אלו מתבטאות בירידה בסיכון לשברים. כל זה להבדיל מהשפעות של עלייה קבועה ומתמדת של PTH, שגורמת לאיבוד מסת עצם, כמו שרואים בפעילות יתר של בלוטת יותרת התריס ראשונית, כי עלייה קבועה ב- PTH מזרזת תהליכי ספיגת עצם (Bone resorption) יותר מתהליכי בניית עצם (5). הזלפה מתמדת של PTH 38-1 גורמת בחולדות לעלייה ב Osteoclast differentiation factor ‏(RANKL) ולירידה באוסטאופרוטגרין ‏(OPG).

רודן ומרטין הוכיחו ש- PTH מזרז תאים אוסטאוגניים, ושהזלפה לסירוגין (Intermittent) של PTH מעלה מספר אוסטאובלסטים ומזרזת בניית עצם (6).

השפעת PTH ‏(34-1) על שברים ועל צפיפות עצם בקרב נשים לאחר גיל המעבר הסובלות מאוסטאופורוזיס

נושא ההשפעה האנבולית של ה-PTH זכה לחיים חדשים בשנות ה-90 של המאה הקודמת. חברת אלי לילי ייצרה תכשיר המכיל 34-1 חומצות אמינו מתוך 84 שמהם מורכבת מולקולה שלמה של ההורמון. השרשרת של 34 חומצות האמינו הראשונות היא, כפי שנאמר לעיל, בעלת השפעה ביולוגית מספקת. בשנת 2000 טיפלו Kurland וחב' (7) ב-63 גברים ב-PTH רקומביננטי 34-1 במשך 18 חודשים, ודיווחו על עלייה בצפיפות העצם בעמוד שדרה מותני ב- 13.5%(p<0.001) ובצוואר הירך- ב- 2.9% (p<0.05) בהשוואה לאינבו.

Dempster וחב' (8) דיווחו על עלייה במספר אוסטאובלסטים, מילוי אזורי ספיגה (Resorption spaces) ובניית רקמת עצם חדשה, עם עיבוי קורטיקלי, עלייה במספר טרבקולות ועיבוי טרבקולות והגברה בחיבור ביניהן.

ב-2001 פרסמו Robert Neer וחב' (9) תוצאות מחקר מונע שברים. במחקר נכללו 1,637 נשים לאחר גיל המעבר (Postmenopausal), שטופלו ב- (hPTH 1-34) במינונים של 20 ו-40 מק"ג מול אינבו. נשים שטופלו ב- (hPTH 1-34) הדגימו עלייה משמעותית בצפיפות העצם, צוואר הירך ובירך כולה (Total hip) בהשוואה לאינבו. בקבוצות הטיפול נצפתה ירידה מובהקת בהיארעות שבר אוסטאופורוטי אחד (ב- 65%) או יותר (ב- 69%) בחוליות. יתרה מזאת, נצפה קשר חיובי בין שברים אוסטאופורוטיים לסיכון למוות. במחקר‏ (0,111) DUBBO בעיירה אוסטרלית שעל שמה נקרא המחקר, נבדקו אנשים מעל גיל 60, שסבלו משבר אוסטאופורוטי מאפריל 1989 עד מאי 2004. סך הכל נבדקו 2,245 נשים ו-1,760 גברים. במשך 5 שנות מעקב, שיעורי תמותה באנשים אחרי שבר בצוואר הירך היו גבוהים פי 4-3 בהשוואה לאוכלוסייה רגילה, ופי 3-2 אחרי שברים בחוליות. הייתה ירידה בתוחלת החיים ב- 11.5-0.4 שנים, תלוי בסוג השבר.

אוסטאופורוזיס היא מחלה המאופיינת בירידה במסת העצם, תוך שינוי מיקרוסטרוקטורלי של העצם, הגורמים לעלייה בסיכון לשברים שמתרחשים בשל חבלה מינימלית. אנשים שסבלו משבר אוסטאופורוטי נמצאים בסיכון לשברים חוזרים. במחקר של Lindsay וחב' (12) הראו החוקרים ש- 26% מאוכלוסיית חולים אוסטאופורוטיים אחרי שבר, גיל ממוצע 74, סובלים משבר אוסטאופורוטי חוזר במהלך שנה. מהם 17% סבלו משבר חדש בחוליה, ו- 3.6% עברו שבר בצוואר הירך. שיעור השברים האוסטאופורוטיים עולה בנשים ובגברים ב- 70%-60% בכל עשור של הגיל (13).

במחקר הבין-לאומי (9) הושווה טיפול בהזרקה יום-יומית של PTH1-34 ‏(Forteo ‏(Triparatide)) לחולות אוסטאופורוטיות למתן אינבו במשך 3 שנים. נוסו שני מינונים של התרופה, 541 נשים קיבלו 20 מ"ג ליום, 552 נשים קיבלו 40 מ"ג ליום ו- 544 חולות שימשו כקבוצת ביקורת וקיבלו תוסף סידן וויטמין D בלבד. במחקר נכללו נשים לאחר גיל המעבר (Postmenopausal) עם שבר דחיסה בינוני לא טראומטי אחד לפחות, או שני שברים קלים (הנמכה של החוליה עד 20%).

בקבוצת האינבו 64 נשים היו עם שברים חדשים בחוליות, בקבוצת 20 מ"ג היו 22 נשים עם שברים חדשים בחוליות ובקבוצת 40 מ"ג היו 19 נשים עם שברים חדשים בחוליות. הירידה בסיכון לשברים הייתה 65% ו- 69% בקבוצות הטיפול ב- 20 מ"ג ו- 40 מ"ג, בהתאמה. הסיכון היחסי לפתח שניים או יותר שברים בחוליות היה נמוך ב- 77% וב- 86%, בהתאמה (22 נשים עם שניים או יותר שברים חדשים, מול 5 נשים בקבוצת 20 מ"ג ליום ו- 3 נשים בקבוצת 40 מ"ג ליום). ההבדל בין קבוצת המטופלות וקבוצת האינבו בשברים הלא חוליתיים החל אחרי 9 חודשים. בסיום המחקר נצפתה ירידה ב- 53% בסיכון לשברים הלא חוליתיים בקבוצות הטיפול בהשוואה לאינבו.

בקבוצות המטופלות ב- 20 מ"ג וב- 40 מ"ג נצפתה עלייה בצפיפות העצם בעמוד שדרה מותני ב- 10% וב- 14%, בהתאמה, ובצוואר הירך נצפתה עלייה בצפיפות העצם ב- 3% וב- 5%, בהתאמה, בהשוואה לקבוצת האינבו (p<0.001). צפיפות העצם בשורש כף היד ירדה ב- 2% בקבוצה שטופלה ב- 20 מ"ג וב- 3% בקבוצה שטופלה ב- 40 מ"ג. ההשפעה של Forteo על העצם הקורטיקלית נבדקה בתת-קבוצה של 101 נשים בעזרת Peripheral quantitative computed tomography ‏ (PQCT) וב-Digital radiogrammetry של העצמות המטהקרפליות. העובי הקורטיקלי היה שמור וההיקף הפריאוסטיאלי (Periosteal circumference) היה באופן מובהק גדול יותר בקבוצות הטיפול, בהשוואה לקבוצת האינבו, וחוזק העצם בגוף הרדיוס (Radial shaft) עלה בעקבות הטיפול (9).

בקבוצות הטיפול נצפתה שכיחות גבוהה יותר של היפרקלצמיה: 11% ו- 28% בקבוצות הטיפול, בהשוואה ל- 1.5% בקבוצת האינבו. ההיפרקלצמיה הייתה זמנית ברוב המקרים, אך ב- 3% מקבוצת ה- 20 מ"ג וב- 10% מקבוצת ה- 40 מ"ג הייתה ההיפרקלצמיה קבועה, p<0.001 בהשוואה לאינבו.

עובדה זו, וגם שכיחות גבוהה יותר של בחילות (18% מול 7.5%) וכאבי ראש (13% מול 8.3%) בקבוצת חולות שקיבלו 40 מ"ג Forteo גרמו לכך שמינון נמוך יותר של 20 מ"ג נבחר כמינון הטיפולי.

המידע הכי חשוב והכי מדויק על מבנה העצם מגיע ממחקרים עם ביופסיות העצם. במחקר (14) נעשו ביופסיות עצם לפני טיפול יומי ב–IU400 ואחריו (שווה ל- 25 מ"ג). הביופסיות מוכיחות שיפור במבנה עצם קורטיקלית וספוגית.
השפעה אנבולית של Forteo על העצם הספוגית והקורטיקלית הוכחה בביופסיות מעצם הכסל שנלקחו במחקר מחלק מהמשתתפות אחרי 12 ו- 24 חודשי טיפול (15). לפי רוברט ניר, הביופסיות מראות שיפור בארכיטקטורה הסקלטלית לאחר טיפול בForteo. באנליזה תלת-ממדית זו ניתן לראות עלייה משמעותית בנפח העצם ובקונקטיביות של העצם הטרבקולרית, שיפור במורפולוגיה הטרבקולרית לכיוון של מבנה לוחי בניגוד למבנה חוטי, וכן עלייה בנפח העצם הקורטיקלית. בביופסיות העצם לא נצפו סימני אוסטאומלציה, נצפתה עלייה בעובי הדפנות ועלייה במינרל.

טיפול בForteo בחולים עם אוסטאופורוזיס הוא כלי אמין וחזק למניעת שברים אוסטאופורוטיים חדשים.

אוסטאופורוזיס מושרית גלוקוקורטיקואידים

ערך מורחב – אוסטאופורוזיס על רקע טיפול בגלוקוקורטיקואידים - Glucocorticoid induced osteoporosis

שימוש בגלוקוקורטיקואידים הוא הסיבה השכיחה ביותר לאוסטאופורוזיס (Glucocorticoid induced osteoporosis - GIOP) אחרי גיל המעבר. ההנחה הסטטיסטית היא שכ- 50%-30% מהמטופלים בגלוקוקורטיקואידים עקב מצבים בריאותיים שונים יסבלו בהמשך מאוסטאופורוזיס (16).

במחקר מאנגליה השתתפו יותר מ-240,000 חולים שטופלו בגלוקוקורטיקואידים בצורה מערכתית ומקומית. לחולים אלו התאימו החוקרים קבוצת ביקורת, שהותאמה לפי גיל ומין. הגיל הממוצע היה 57.1 למשתמשים בגלוקוקורטיקואידים מערכתיים, ו-56.9 למשתמשים בגלוקוקורטיקואידים מקומית. אחוז הנשים היה 58.6% בכל קבוצה. נצפתה עלייה בסיכון לשברים בחוליות ובצוואר הירך, תלוית מינון גלוקוקורטיקואידים. אפילו מינון יומי של 2.5 מ"ג Prednisolone (השווה לPrednisone בעוצמתו) נצפה כמעלה סיכון לשברים.

בהשוואה לקבוצת הביקורת היה הסיכון היחסי לשברים בחוליות 1.55 (עם רווח סמך של 95%, 1.20-2.01)‏ במטופלים בפחות מ- 2.5 מ"ג Prednisolone‏, 2.59 (עם רווח סמך של 95%, 2.16-3.10) למקבלים 7.5-2.5 מ"ג, ו- 5.18 (עם רווח סמך של 95%, 4.25-6.31) למקבלים יותר מ- 7.5 מ"ג Prednisolone ליום. הסיכון לשבר בצוואר הירך בהשוואה למי שאינם מקבלים גלוקוקורטיקואידים היה:
0.99 (עם רווח סמך של 95%, 1.94-2.66), 2.27 (עם רווח סמך של 95%, 1.55-2.02) ו- 1.77 (עם רווח סמך של 95%, 0.82-1.20), למטופלים ביותר מ- 7.5,‏ 2.5-7.5 ופחות מ- 2.5 מ"ג בהתאמה (17).

איבוד מסת העצם עם טיפול בגלוקוקורטיקואידים הוא דו-שלבי. בשלב הראשון, מספר חודשים מתחילת הטיפול, מתרחש איבוד עצם מהיר של כ- 12%, ובהמשך בשלב השני, האטי, מתרחשת ירידה של 5%-2% ממסת העצם בשנה (18). בשלב הראשון יש עלייה בביטוי של Receptor Activator of RANK-L וירידה בביטוי לאוסטאופרוטגרין בתאי סטרומה ובתאים אוסטאובלסטיים. עלייה בביטוי של Macrophage Colony-Stimulating Factor שבנוכחות RANK-L מזרז התפתחות אוסטאוקלסטים. איבוד מסת העצם בשלב הזה נובע מספיגה מואצת של עצם (16). בהמשך מתפתחת ירידה בשחלוף העצם ואפופטוזיס של האוסטאוקלסטים (20,19).

בלימת בניית העצם בשל ירידה במספר אוסטאובלסטים וירידה בתפקודם הוא דבר מרכזי באוסטאופורוזיס מושרית גלוקוקורטיקואידים (GIOP). המנגנון הגורם לכך כולל ירידה בהתרבות ובהתמיינות של האוסטאובלסטים ועלייה באפופטוזיס של האוסטאובלסטים והאוסטאוציטים. ייתכן שירידה באוסטאוציטים היא סיבה לכך שנפגעת מערכת של אותות המזרזים במצבים נורמליים ריפוי נזק בעצם, ובשל כך נפגע תהליך ריפוי העצם (16).

מכיוון שגלוקוקורטיקואידים גורמים לדיכוי אוסטאובלסטים, וה- PTH מזרז בניית עצם, שימוש ב- PTH בטיפול באוסטאופורוזיס מושרית גלוקוקורטיקואידים נראה הגיוני ומבטיח (21,20).

במחקר (22) הושוותה השפעה של Forteo‏ ל-Alendronate בחולים המטופלים בגלוקוקורטיקואידים. במחקר נבדקו 564 נשים ו- 148 גברים. 429 חולים עברו הקצאה אקראית, ו- 428 התחילו בטיפול - 345 נשים ו- 83 גברים.

134 נפלו מהמחקר, 70 (33%) מקבוצת ה-Alendronate, ו- 64 (30%) מקבוצת ה-Forteo. בקבוצת ה-Alendronate נפלטו 13 חולים (6%) עקב תופעות לוואי, ובקבוצת ה-Forteo תופעות לוואי גרמו להפסקת הטיפול ב- 25 חולים (12%), p=0.04. המחקר נמשך 36 חודשים. צפיפות העצם נבדקה כל שישה חודשים. השינוי בצפיפות העצם היה מובהק בשתי קבוצות הטיפול, p=0.001 ל-Forteo ו- p=0.002 ל-Alendronate.

בתום 36 חודשי טיפול שינוי בצפיפות העצם בעמוד השדרה היה 11% בקבוצת ה-Forteo ו- 5.3% בקבוצת ה-Alendronate‏, p=0.001 ,5.2% מול 2.7% בכל הירך (Total hip), ו- 6.3% מול 3.4% בצוואר הירך, p=0.001.

שינויים במדדי שחלוף העצם, Procollagen Propeptide (PINP) N-Terminal Type I, Osteocalcin,‏ C terminal telopeptide 1 collagen‏ (CTX)‏ ופוספטאזה בסיסית כמדדים לבניית העצם נבדקו כל 6 חודשים, והיו גבוהים יותר במטופלים ב- Forteoבכל נקודות הזמן, p=0.001. בסיום המחקר אחרי 36 חודשים, שלושה חולים (1.7%) מ- 173 חולים בקבוצת ה-Forteo סבלו משבר חולייתי רדיוגרפי, בהשוואה ל- 13 (7.7%) מ- 169 בקבוצת טיפול ב-Alendronate‏, p= 0.007. רוב השברים החדשים התרחשו במשך 18 חודשים הראשונים של הטיפול, 1 בקבוצת ה-Forteo ו- 10 בקבוצת ה-Alendronate. לא היה הבדל משמעותי במספר השברים הלא חוליתיים החדשים.

מחקר זה הוכיח שטיפול ב-Forteo ב-GIOP הוא טיפול יעיל ומבטיח, המאפשר ירידה בסיכון לשברים חוליתיים חדשים בקבוצת חולים קשים אלו.

טיפול בForteo ב"חיים האמיתיים"

במחקר אירופאי EFOS‏ (23) שנערך במספר ארצות אירופה נבדקה השפעה של Forteo על איכות החיים וכאבי גב בחולים המטופלים בקהילה. מחקר זה הוא מחקר תצפיתי, ללא התערבות. המטרה העיקרית של המחקר הייתה לבדוק את יעילות Forteo בחיים האמיתיים בסיטואציה קלינית היום-יומית, להעריך היארעות שברים חוליתיים ולא חוליתיים חדשים בנשים לאחר גיל המעבר (Postmenopausal) המטופלות בForteo במשך 18 חודשים. המטרה המשנית הייתה להעריך את השפעת הטיפול על כאבי גב, על איכות החיים, ולבדוק היענות לטיפול. במחקר לא בוצעה שום התערבות. החוקרים עשו ניתוח של נתונים שהתקבלו בחיים האמיתיים. את הטיפול התחילו 1,568 חולים. ל- 67.9% מהם היו שברים לפני תחילת הטיפול. מספר החולים שהקפידו על הטיפול ירד באופן הדרגתי, ורק 345 חולים (22%) סיימו את 18 חודשי הטיפול. מספר חולים שסבלו מיותר משבר אחד במהלך הטיפול עד 6 חודשים היה 72 (4.6%) וירד עם משך הטיפול: 45 (3.5%) בתקופה של 6 עד 12 חודשים ו- 33 (2.8%) בתקופה 12 עד 18 חודשים, P= 0.036 ו- P= 0.004 בהתאמה, בהשוואה לתקופה של 6-0 חודשים. החוקרים עשו הערכה של כאבי גב בעזרת סרגל כאב (Visual pain scale). עוצמת הכאב לפני הטיפול הייתה 57.7±26.6 נקודות, ובתום 18 חודשים חולות שהתמידו בטיפול דיווחו על עוצמת כאבי גב של 31.6±25.6 נקודות, p<0.001.

גם בחיים האמיתיים, בדומה למחקרים קליניים, טיפול בForteo במשך 18 חודשים גורם לירידה בסיכון לשברים מרובים. כמו כן, נצפה שיפור כאבי גב בחולים שמתמידים בטיפול.

טיפול בForteo במצבים נדירים

שברים לא טיפוסיים בגוף עצם הירך

בשנים האחרונות הנושא של שברים לא טיפוסיים (אטיפיים) בגוף עצם הירך (Femoral shaft) במטופלים בביספוספונטים זכה לתשומת לב רבה.

ASBMR task force‏ (24) מגדיר תכונות עיקריות ומשניות של שברים אלו. תכונותיהם העיקריות הן: מיקום השבר הוא אזור סוב-טרוכנטרי או גוף עצם הירך, קו השבר הוא אופקי או מעט אלכסוני, השברים נגרמים עקב חבלה מינימלית או ללא חבלה, השברים לא מרוסקים, קו השבר עובר דרך 2 הקורטקסים וייתכן Spike מדיאלי בקו השבר.

לתכונות המשניות שייכים עיבוי של הקורטקסים, כאב פרודרומלי, שנמשך לפעמים מספר חודשים לפני השבר ונטייה לשבר בגפה השנייה.

שברים עם מאפיינים כאלו מופיעים גם באנשים שלא טופלו בביספוספונטים, אך סיכון לשברים לא טיפוסיים במטופלים בביספוספונטים הוא גבוה יותר, ועולה עם משך הטיפול בביספוספונטים, ואחד ההסברים הוא דיכוי שחלוף העצם בשל השפעת הביספוספונטים.

מתן Forteo כטיפול במצב זה לא נבדק במחקרים פרוספקטיביים גדולים, אך בהתבסס על מנגנון הפעולה של התרופה הוא נראה הגיוני.

אוסטאונקרוזיס של הלסת (ONJ)

מצב נדיר אחר הוא אוסטאונקרוזיס של הלסת (Osteonecrosis of the jaw - ONJ), נמק בלסת על רקע טיפול בביספוספונטים. גם במקרה זה המנגנון שגורם לתופעה לא ברור, אך גם במקרה זה דיכוי תהליכי שחלוף העצם הוא אחת הסיבות לתופעה. הטיפול המקובל הוא מתן אנטיביוטיקה וטיפול כירורגי. טיפול בForteo ‏(25) במשך 8 שבועות גרם לריפוי העצם בחולה בת 88.

במצבים נדירים שבהם שחלוף העצם יכול להיות מדוכא, כמו שברים לא טיפוסיים של עצם הירך ואוסטאונקרוזיס של הלסת, טיפול בForteo הוא אופציה טיפולית יעילה. יש לזכור שהתרופה לא רשומה כעת לטיפול באוסטאונקרוזיס של הלסת.

טיפול ב-Forteo בשילוב תרופות נוגדות ספיגה

האם טיפול משולב בתרופות נוגדות ספיגה וForteo יעזור לשלב אפקט אנבולי של הForteo עם דיכוי אוסטאוקלסטים על ידי תרופות נוגדות ספיגה? האם השפעה למניעת שברים תהיה חזקה יותר בטיפול זה?

נעשו מספר מחקרים שבהם ניתנו טיפולים משולבים. באף אחד ממחקרים אלו אין נתונים על ירידה בסיכון לשברים.

סיכום

Forteo היא תרופה בעלת השפעה אנבולית, שמזרזת בניית עצם וגורמת לעלייה משמעותית בצפיפות העצם בעמוד שדרה מותני, ולירידה בסיכון לשברים חוליתיים ולא חוליתיים. התרופה יעילה בטיפול באוסטאופורוזיס לאחר גיל המעבר ובאוסטאופורוזיס בשל טיפול בגלוקוקורטיקואידים. טיפול בForteo משפר כאבי גב ואיכות חיים. מנגנון פעולה ייחודי של התרופה מאפשר שימוש בה במצבים נדירים שבהם קיים דיכוי שחלוף העצם. כעת אין המלצות מגובשות על טיפולים משולבים, אך בעתיד ייתכן שימוש משולב בForteo ובתרופות נוגדות ספיגה.

ביבליוגרפיה

1. Ivar S. On a new gland in man and several animals. Transactions of the Medical Society of Uppsala 1880
2. Collip JB. Highly potent parathyroid extract restored blood Calcium to normal limits in parathyroidectomized dogs. J Biol Chem 1925;63:395-438
3. Albright F, Ellsworth R. Studies on the physiology of the parathyroid glands. I. Calcium and phosphorus studies on a case of idiopathic hypoparathryoidism. J Clin Invest 1929;12:183-201
4. Selye H. On the stimulation of new bone formation with parathyroid extract and irradiated ergosterol. Endocrinology 1932;16:547-558
5. Hock JM. Anabolic Actions of PTH in the skeletons of animals. J Musculoskel Neuron Interact 2001;2:33-47
6. Rodan GA, Martin TJ. Role of osteoblasts in hormonal control of bone resorption: a hypothesis. Calcif Tissue Int 1981;33:349-351
7. Kurland ES, Cosman F, McMahon DJ, et al. Parathyroid hormone as a therapy for idiopathic osteoporosis in men: effects on bone mineral density and bone markers. J Clin Endocrinol Metab 2000;85(9):3069-3076
8. Dempster DW, Cosman F, Kurland ES, et al. Effects of daily treatment with parathyroid hormone on bone microarchitecture and turnover in patients with osteoporosis: a paired biopsy study. J Bone Miner Res 2001;16(10):1846-1853
9. Neer RM, Arnaud CD, Zanchetta JR, et al. Effect of parathyroid hormone (1-34) on fractures and bone mineral density in postmenopausal women with osteoporosis. NEJM2001;344(19):1434-1441
10. Bliuc D, et al. JAMA 2009;301(5):513-521
11. Center JR, et al. Lancet 1999;353:878-882
12. Lindsay R, Burge RT, Strauss DM. One year outcomes and costs following a vertebral fracture. Osteoporos Int 2005;16:78-85
13. Langsetmo L, Goltzman D, Kovacs CS, et al. CaMos Research Group. Repeat low-trauma fractures occur frequently among men and women who have osteopenic BMD. J Bone Miner Res 2009;24(9):1515-1522
14. Dempster DW, Cosman F, Kurland ES, et al. Effects of daily treatment with parathyroid hormone on bone microarchitecture and turnover in patients with osteoporosis: a paired biopsy study. J Bone Miner Res 2001;16(10):1846-1853
15. Jiang Y, Zhao JJ, Mitlak BH, et al. Recombinant Human Parathyroid Hormone (1-34) (Teriparatide) improves both cortical and cancellous bone structure. J Bone Min Res 2003
16. Mazzioti G, et al. Glucocorticoid-induced osteoporosis: An update. Trends in Endocrinology and Metabolism 2006;17(4):144-149
17. van Staa TP, Leufkins HGM, Abenhaim L, et al. Use of oral corticosteroids and risk of fractures. J Bone Miner Res 2000;15:993-1000
18. Manolagas SC, Weinstein RS. New developments in the pathogenesis and treatment of steroid-induced osteoporosis. J Bone Miner Res 1999;14:1061-1066
19. Laan RFJM, et al. Low-dose Prednisone induces rapid reversible axial bone loss in patients with rheumatoid arthritis. Ann Internal Med 1993;119:963-968
20. Canalis E, et al. Perspectives on glucocorticoid-induced osteoporosis. Bone 2004;34:593-598
21. Jilka R, et al. Increased bone formation by prevention of osteoblast apoptosis with parathyroid hormone. J Clin Invest 1999;14(4):439-445
22. Saag KG, Shane E, Boonen S, Marín F, et al. Teriparatide or Alendronate in glucocorticoid-induced osteoporosis. NEJM 2007;357(20):2028-2039
23. B Langdahl, Ö Ljunggren, W Lems, et al. Fracture Incidence and Changes in Quality of Life and Back Pain in Women with Osteoporosis Treated with Teriparatide: 18 Month Results from the European Forsteo® Observational Study (EFOS). Calcif Tissue Int 2009;85(6):484-493
24. Shane A, et al. Atypical Subtrochanteric and Diaphyseal Femoral Fractures: Report of a Task Force of the American Society for Bone and Mineral Research. JBMR 2010
25. Cheung A, Seeman E. Teriparatide therapy for alendronate-associated osteonecrosis of the jaw. NEJM 363;25

קישורים חיצוניים

• שימוש בטריפרטיד (PTH רקומביננטי) בטיפול באוסטיאופורוזיס, מדיקל מדיה

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר ילנה סיגל, יחידה למחלות עצם, רמב"ם, הקריה הרפואית לבריאות האדם, חיפה

פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, דצמבר 2009, מדיקל מדיה