כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק אימון יתר ופציעות משימוש יתר בספורטאים צעירים - Over training and use injuries in young athletes
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| אימון יתר ופציעות משימוש יתר בספורטאים צעירים | ||
|---|---|---|
| Overuse injuries in young athlets | ||
| יוצר הערך | ד"ר גל דובנוב-רז, ד"ר נעמה קונסטנטיני | |
למרות דאגתנו הרבה מהשכיחות הגוברת של יושבנות והשמנה בקרב ילדים, גם מספר הספורטאים הצעירים עולה בהתמדה. מגוון ענפי הספורט מתרחב כל העת, ובכל ענף וענף קיימות תלונות אופיניות ונזקים אפשריים. דוח זה בא לחדד את התחומים שיש לתת להם תשומת לב מוגברת, כאשר ילדים ובני נוער עוסקים באופן אינטנסיבי וממוקד בענף ספורט מסוים. הדוח הוא תוספת לנייר עמדה מטעם ה-AAP בנושא זה (1). בשל מיעוט המחקרים בתחום, הסיכום מבוסס בחלקו על ניסיונם של חברי הוועדה.
פציעה משימוש יתר
פציעה משימוש יתר נגרמת מחבלות זעירות בעצם, בגיד או בשריר בשל מאמצים חוזרים ללא זמן התאוששות מספיק ביניהם. מוערך כי כמחצית מהפציעות בספורטאים צעירים נגרמו משימוש יתר. יש ארבעה שלבים להסתמנות פציעה: כאב אחרי הפעילות, כאב תוך כדי הפעילות, כאב תוך כדי פעילות שפוגם בתפקוד וכאב המופיע גם במנוחה. הסכנות משימוש יתר גבוהות יותר באוכלוסייה הצעירה בשל חוסר בשלות של השלד ומערכת השרירים. לעתים ספורטאים אלו לא יודעים לזהות נכונה כי תסמינים של כאב עמום, חולשה או ירידה ביכולת נובעים, בעצם, משימוש יתר. מסיבה זאת, זיהוי נכון של ספורטאים בסיכון הוא הצעד הראשון במניעה.
אימון יתר
כמה פעילות נחשבת כ"יותר מדי"? כמה פעמים נשאלנו את השאלה הזאת על ידי אימהות לספורטאים תחרותיים צעירים? בנייר העמדה הקודם (1) מומלץ כי ילדים ובני נוער שעוסקים בפעילות ספורטיבית אחת, יוגבלו ל-5 ימים בשבוע, עם יום מנוחה שבועי אחד לפחות ו-3-2 חודשי פגרה מאותו ענף ספורט בכל שנה. בתקופה זו יש זמן לפציעות להחלים, וניתן לנצלה להכנה פסיכולוגית, לאימוני כוח ולפרופריוספציה כדי להפחית סיכון לפציעות ולשחיקה נפשית בעתיד.
תסמונת "אימון היתר"
ערך מורחב – תסמונת אימון היתר - Over-training syndrome
מדובר באוסף שינויים פסיכולוגיים, פיזיולוגיים והורמונליים הנגרמים מאימון יתר המורידים את יכולת התפקוד. נוסף על כך, ניתן למצוא עייפות, ירידה ברצון להתאמן, כאב כרוני, שינויי אישיות ודופק מוגבר במנוחה. הצעות למניעת התסמונת:
- הנאה וגיוון באימונים, כך שהתרגילים יהיו מהנים ומתאימים לגיל הילדים.
- מנוחה של יום-יומיים בשבוע או פעילות בענף אחר כדי שמערכות הגוף יתאוששו.
- מדי 3-2 חודשים יש לתת תקופת מנוחה ממושכת יותר, תוך חשיפה לענפי ספורט אחרים.
- חינוך הספורטאים להיות קשובים לגופם, לשם זיהוי תחילת תסמיני אימון יתר.
ענפי סבולת
מספר הילדים ובני הנוער המתחרים בענפים כגון טריאתלון, חצי-מרתון או אף מרתון שלם הולך וגובר. נראה כי אין מניעה רפואית לכך כל עוד המרחקים באימונים ובתחרויות מותאמים לגיל הילדים, ושהם מחונכים היטב בנושא נוזלים ומלחים, תסמיני אימון יתר ופציעות משימוש יתר. כל עוד הילד נהנה והוא חסר תלונות, אין סיבה להגבילו.
ענף ספורט בודד או כמה?
עם השאיפה למצוינות (מהילדים או מהוריהם...) גיל ההתמקצעות בספורט יורד, מתוך שאיפה להגיע לרמה בין-לאומית. נמצא כי ילדים שהתמקצעו בענף אחד לפני גיל ההתבגרות, סבלו מיותר פציעות ופרשו בגיל מוקדם יותר, לעומת אלו שעסקו במגוון ענפים. עם זאת, השתתפות במספר ענפים תחרותיים גם היא עלולה לגרום לאימון יתר ולפציעות, במיוחד אם משך המנוחה בין האימונים קטן, או שהענפים מפעילים בעיקר אותו פלג גוף (כגון שחייה וטניס, המתרכזים בפלג הגוף העליון).
מה מטרת הילד - "לאן אתה רץ?"
חשוב לבדוק מה מניע את הילדים להשתתף בענף התחרותי. לעתים קרובות מדובר בדחף מצד ההורים או המאמן, בצורה גלויה או סמויה, והילדים חוששים לאכזב. חשוב לחנך את הילדים, ההורים והמאמנים לזהות היכן המעבר מ"עידוד" בלבד, לדחיפה של ממש. כרופאים, ברצוננו לוודא כי הילדים הפעילים ייהנו מהספורט, וימשיכוהו אל תוך הבגרות, ללא שחיקה או פציעות. כך, יגדלו להיות מבוגרים פעילים ובריאים יותר ללא ספק.
עצות לקלינאים
- לוודא כי יש 2-1 ימי מנוחה בשבוע, לשם התאוששות גופנית ונפשית.
- הגברת נפחי האימונים לא יעבור 10% בשבוע.
- לעודד את הספורטאים לצאת לפגרה של 3-2 חודשים מהענף העיקרי, ולבצע פעילות שונה.
- לחדד את הצורך בהנאה, בבטיחות, ברכישת מיומנויות ויושר מקצועי.
- להגביל את הילדים ובני הנוער להשתתפות בקבוצה תחרותית אחת בלבד בתקופה נתונה.
- כל תלונה לגבי כאב עמום בשריר/בעצם/במפרק, חולשה, עייפות או ירידה בהשגים בלימודים מחשידה שיש מאחוריה אימון יתר.
- חינוך הילדים, ההורים והמאמנים לגבי תזונה נבונה, שתייה מספקת, בטיחות והצורך להימנע מאימון יתר וסיבוכיו.
חוות דעת העורכים
אכן, כמות הילדים ובני הנוער העוסקים במגוון ענפי הספורט התחרותי עולה גם בישראל. מגוון הענפים הוא רב, וכך גם התלונות. לכל ענף יש פציעות אופייניות, ודוגמאות מוכרות הן "כתף שחיין", "מרפק טניס", "ברך קופץ" ועוד. לכך יש להוסיף את ענף המחול שלא בצדק אינו נכלל בכותרת "ספורט". בארץ יש אלפי רקדניות (וגם לא מעט רקדנים) בגיל הילדות וההתבגרות המשקיעים שעות רבות במחול ללא התאוששות מספקת מבחינת התזונה והמנוחה. תשומת לב גבוהה של הספורטאי/הרקדן לגופו, השגחה של ההורים ויכולת אבחון טובה של הרופא לתלונות שלעתים הן עמומות וכלליות, יכולות להוביל לאבחנה נכונה של אימון יתר או פציעה בשל שימוש יתר. טיפול נכון עם מנוחה מוחלטת או יחסית (כתלות באבחנה, כמובן) יכול להחזיר את הספורטאי לפעילות תחרותית בענף, ואילו טיפול שגוי עלול לסיים את הקריירה עבורו. במקרי ספק, עדיף להפנות את הפונים לרופאי ספורט לשם קבלת ייעוץ והכוונה לגבי אפשרויות הטיפול.
ביבליוגרפיה
- American Academy of Pediatrics, Committee of Sports Medicine and Fitness. Intensive training and sports specialization in young athletes. Pediatrics 2000;106:154-157
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר גל דובנוב-רז, מרכז תחום רפואת ספורט ופעילות גופנית לילדים, מחלקת ילדים, מרכז רפואי הדסה הר הצופים והמרכז לרפואת ספורט “הדסה אופטימל”, ירושלים; ד"ר נעמה קונסטנטיני, המחלקה האורתופדית, מרכז רפואי הדסה הר הצופים, המרכז לרפואת ספורט "הדסה אופטימל", ירושלים