איתור זיהוי וטיפול בקטינים נפגעי התעללות והזנחה - חוזר משרד הבריאות

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

ערך זה הוא חוזר משרד הבריאות סגור לעריכה
איתור זיהוי וטיפול בקטינים נפגעי התעללות והזנחה
מספר החוזר	mk25_2003
קישור	באתר משרד הבריאות
תאריך פרסום	19 בנובמבר 2003

כללי

חוזר זה בא להסדיר את דרכי הטיפול של שירותי הבריאות באשפוז ובקהילה, בכל מקרה בו מתעורר חשד לפגיעה ולהתעללות בקטין/ה ע״י האחראי עליו.

לאלימות כלפי קטינים תוצאות בריאותיות גופניות ונפשיות עד נכות ומוות. על המטפלים במערכת הבריאות לגלות ערנות לסימנים הקליניים וההתנהגותיים ולנקוט באמצעי הטיפול וההגנה הנדרשים במקרים אלה.

מטרות

1. הגדרת דרכי האיתור והזיהוי של קטינים נפגעי התעללות והזנחה
2. קביעת תהליך הברור והטיפול עם התעוררות החשד לפגיעה בקטין
3. קביעה דרכי דווח והעברת מידע לפקיד הסעד ו/או למשטרה כנדרש בחוק ובנוהל
4. קביעת דרכי הרישום והיעוד הראיות לצורך מיצוי ההליך המשפטי
5. קביעת דרכי המעקב אחר קטינים שהופנו להמשך טיפול
6. הגדרת חובת הכשרה שוטפת בנושא למטפלים בילדים במקצועות הרפואה, הסיעוד ומקצועות הבריאות

הגדרות

קטין - אדם שטרם מלאו לו 18 שנה.

אחראי על הקטין:

• בן משפחה - לרבות מי שהיה בן משפחה והוא אחד מאלה: בן זוג, הורה, או בן זוג של הורה, סב או סבתא, צאצא או צאצא של בן הזוג, אח או אחות, גיס או גיסה, דוד או דודה, אחיין או אחיינית
• מי שהקטין מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, מי שאחראי לצורכי מחייתו, בריאותו, חינוכו או שלומו של הקטין

מטפל - כמוגדר בחוק וכויות החולה תשנ"ו 1996.

פקיד סעד לחוק הנוער - עובד סוציאלי שנתמכה ע"י שר העבודה והרווחה ופועל מטעם אגף הרווחה ברשות המקומית, בעל סמכויות ואחריות מתוקף חוק לפעול להגנה, טיפול ושיקום של קטינים או חסרי ישע הנמצאים בסיכון.

חוקר ילדים - עובד משרד הרווחה, בעל מינוי מטעם שר המשפטים לחקירת ילדים מתחת לגיל 14 בעבירות של אלימות בידי אחראי, הזנחה או פגיעות מיניות (כקורבנות, חשודים או עדים), בעל סמכויות להגן על הילד בהליך המשטרתי והמשפטי, כולל אישור או מניעת בדיקות רפואיות ופסיכולוגיות לצורך ההליך המשפטי.

התעללות- פגיעה פיזית, מינית או נפשית, אם במעשה, אם במחדל, ואם בהזנחה מתמשכת.

הזנחה - מחדל או פעולה מתמשכת של מניעה מהילד את צרכיו כגון: מזון, לבוש, צרכי לינה, וצרכי חיים חיוניים אחרים (טיפול רפואי, טיפול מונע, חינוך, או גירויים סביבתיים), כמידה הדרושה לשמירת שלומו ובריאותו.

חבלה של ממש - פגיעה המותירה סימן כגון: שטף דם, שבר, שריטה, כוויה וכד'

חבלה חמורה - פגיעה קשה המצריכה טיפול או שיקום ממושך או פגיעה העלולה לגרום נכות.

ועדת אלימות - ועדה קבועה לנושא אלימות במשפחה, ניצול מיני והזנחה של קטינים וחסרי ישע.

דרכי איתור וזיהוי

1. בכל מפגש עם קטין בחדר מיון, במרפאה, בתחנה או בבית המטופל,. ובמיוחד באירועים של טראומה, יגלח המטפל ערנות מרבית לסימנים מעוררי חשד לקיומה של "התעללות" או "הזנחה"
2. יש לכלול את האפשרות לקיומה של התעללות או הזחה ע"י "האחראי על הקטין" כחלק בלתי נפרד מתהליך הבירור - כולל האמנזיה הרפואית והסיעודית, הבדיקה והאבחנה המבדלת
3. בבתי החולים - על האחראי על קבלת חולים לערוך את הסידורים הנדרשים לקבלת מידע על אשפוזים קודמים ופניות קודמות למחלקה לרפואה דחופה (מלר"ד) בביה"ח וסיבתן, כחלק מהליכי הקבלה השגרתיים של קטינים
4. בשירותי הבריאות בקהילה - על האחראי על היחידה לערוך את הסידורים הנדרשים לקבלת מידע על אשפוזים, טיפולים רפואיים, ביקורים אצל מומחים ושכיחות ביקורים במרפאה כחלק מהליכי הקבלה והטיפול השגרתיים

דרכי פעולה עם התעוררות חשד לפגיעה בקטין

עם התעוררות חשד ראשוני שהקטין נפגע מהתעללות או הזנחה, יש לנקוט בפעולות הבאות:

1. עריכת אומדן ראשוני של הפגיעה ובכלל זה:
   • איסוף מידע מהילד והמלווה על נסיבות הפגיעה. (בתשאול הילד יש להיזהר משאלות מדריכות כדי לא "לזהם" את עדותו כאמור בסעיף 4 ג')
   • בדיקת סיבת פניות קודמות לקבלת טיפול רפואי כגון: אשפוזים קודמים/ פניות קודמות למחלקה לרפואה דחופה /אירועים רלוונטיים רפואיים ואחרים מתוך הרשומה הרפואית
   • במקרה של חבלה גופנית בילד צעיר:
     • יש לבצע בדיקה גופנית מקיפה ללא בגדים, רצוי ע"י רופא ילדים, לאיתור/ שלילת הימצאותן של חבלות נוספות ו/או קודמות
     • יש לשקול ביצוע צילומי רנטגן לצורך סקירת שלד מלאה. בדיקות אלה חשובות במיוחד לילדים עד גיל שנתיים - שלוש
   • בחבלות ראש יש לבצע בדיקת קרקעית עיניים לאיתור דימומים בדי לזהות תסמונת טלטול תינוקות (shaken baby syndrom)
2. יש לשים לב במיוחד לסימנים הבאים העשויים להעיד על חבלה מכוונת:
   • איחור בפניה לקבלת טיפול לאחר חבלה
   • פגיעה גופנית שאינה מוסברת
   • אי התאמה ביו ההסבר לבין הממצא הגופני, לרבות ביחס לגילו ויכולותיו המוטוריות של הקטין
   • שינוי גרסאות או שוני בגרסאות בין המלווים ו/או הילד לגבי סיבת הפגיעה
   • אי התאמה בין ההסבר לבין הממצא הגופני על רקע הביומכניקה של הפגיעה
   • חבלות חוזרות באותו אזור, או באזורים שונים
   • ריבוי סימנים לפגיעות שנגרמו בזמנים שונים
   • שחרור קטין מביה"ח ע"י הורה/אפוטרופוס בניגוד להוראת הרופא
   • עזיבה בלתי מתואמת של קטין נפגע חבלה את בית החולים, או בדרך לאשפוז או בזמן ההשהיה והבדיקות בחדר המיון או במלר"מ וכדומה
3. יש לראות ככל מקרה המעורר חשד להתעללות - מצב הדורש פעולה מיידית - כמפורט להלן, גם כאשר אין המדובר בחבלה של ממש:
   1. בבית החולים:
      • יש לקרוא לעובד/ת הסוציאלי/ת הכונן/ת של ביה"ח (חוזר מנכ"ל מס' 20/90 מיום 28/8/1990)
      • יש לאסוף מידע. על פניות לקבלת טיפול בבתי חולים נוספים באזור (חוזר מנכ"ל מסי 20/03 מיום 23.9.03)
      • יש להשהות, במידת הצורך, את הקטין בביה"ח עד לסיום הברור, כנדרש בנוהל טיפול בנפגעי אלימות (חוזר מנכ"ל מס' 20/90 מיום 28/8/1990)
   • בשירותי בריאות בקהילת ובטיפות חלב - יש לערב עובדת סוציאלית הממונה לנושא או מרכזת הועדה הקבועה לנושא אלימות, הכול על פי הנהלים הנהוגים בארגון
   • בדיקה גופנית מקפת של הנפגע להערכת חומרת הפגיעה ובירור אפשרות של הבלות נוספות
   • מתן טיפול רפואי ו/אר סעודי נדרש
   • דווח והתייעצות ע□ פקיד סעד ו/או משטרה כנדרש על כי התיקון לחוק העונשין סעיף 358 ד (חובת דווח על קטינים וחסרי ישע) - התשנ"ג 1989, (כמפורט בסעיף 6 להלך)
   • תיעוד בתיק המטופל (ראו סעיף 8 להלן)
4. בכל שלבי הזיהוי והטיפול יש לשמור על העקרונות הבאים:
   • יש לערוך את הברור באווירה שקטה ואוהדת, תוך שמירה על פרטיות מרבית מבלי לשפוט את האירוע או הנוגעים בדבר
   • הברור יעשה תוך הקשבה למסרים המילוליים והבלתי מילוליים שהמטופל/המלווה מבטאים
   • אין לחקור את הקטין הנפגע או המלווה מעבר לנדרש לצורך הגשת הטיפול הרפואי/ סעודי ולצורך ביסוס או שלילת חשד סביר ל"התעללות", המחייב דווח עלפי החוק
   • יש לשוחח עם הקטין הנפגע ביחידות וזאת רק במידת האפשר, באם אין התנגדות שלו או של המלווה ואם איך בהפרדה זו כדי לגרום נזק לקטין
   • עקרונות השיחה עם הקטין מפורטים בנספח מס׳ 1
5. הפניית הקטין להמשך בירור:
   1. בתי החולים - הפנית הקטין לאשפוז/השהיה/בדיקות נוספות תעשה בלווי איש צוות על מנת להבטיח כי הגיע למחלקה
   2. בשירותי. הבריאות בקהילה ובטיפות חלב - הפניה קטין נפגע לטיפול ו/או המשך ברור במחלקה לרפואה דחופה תעשה במצבים הבאים:
      • מצבים המחייבים קבלת טיפול רפואי דחוף שלא ניתן לתתו במרפאה ("חבלה חמורה", "חבלה של ממש"). ההפניה תעשה בצרוף הודעה בדבר חשד לאלימות במשפחה, בע"פ ובכתב
      • נדרשת בדיקה רפואית מקיפה יותר, כגון: צילום רנטגן (מומלץ להפנות למחלקה לרפואה דחופה בבית חולים)
      • צורך בהשהיית הקטין לברור או להסתכלות
      • צורך בהשהיית הקטין במסגרת מוגנת עד לארגון התנאים הנדרשים להגנתו
      • במצבים אחרים, על פי שיקול דעת

על הגורם האחראי במרפאה/תחנה, או הממונה מטעמו, ליידע את הרופא הבכיר במחלקה לרפואה דחופה על הפנית הקטין ולוודא כי הגיע וטופל כנדרש.

אם הקטין נשלח לבדיקות נוספות במסגרת שירותי הבריאות בקהילה, על המטפל לוודא כי הבדיקות בוצעו, לעקוב אחר קבלת התוצאות, פענוחן ולהמשיך את הטיפול בקטין בהתאם להן.

דרכי הדיווח לפקיד הסעד או למשטרה

1. אחריות הדיווח
   1. חוק העונשין מחייב דווח, בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה בכל מקרה בו יש למטפל יסוד סביר לחשוב כי נעברה עבירה מסוגים מסוימים (עבירות מין, פגיעה פיזית ונפשית, הזנחה וכד') בקטין או בחסר ישע, ע"י האחראי עליו
   2. חובת הדיווח חלה ישירות ובאופן אישי על המטפל המזהה את החשד. אי דווח מהווה עבירה על החוק שדינה מאסר עד שישה חדשים
   3. חובת הדיווח כנדרש בחוק, חלה על המטפל בקהילה גם אם הקטין הופנה למחלקה לרפואה דחופה
   4. אין המטפל נדרש לבסס את החשד לעומקו. האחריות לביסוס החשד וחקירת הנפגע או הנחשד כפוגע הם באחריות המשטרה ו/או פקיד הסעד ו/או בידי חוקר הילדים לגבי ילדים עד גיל 14
   5. החובה לדווח על פגיעה בקטין או בחסר ישע ע"י ה"אחראי עליו" עלפי הוראות חוק העונשין, גוברת על חובת הסודיות הרפואית, וזאת בהתאם לסעיף 20(א)(2) לחוק זכויות החולה
   6. במצבי עמימות או ספק לגבי עצם הפגיעה או אופן הדיווח יש להיוועץ בחבר/י הועדה הקבועה לנושא האלימות במוסד הרפואי אשר ינחו ויסייעו כתהליך הברור, קביעת תוכנית הטיפול והמעקב, ניתן גם להוועץ ישירות בפקיד הסעד ללא מסירת פרטים מזחים על הנפגע, בשלב ראשון
2. הליך הדיווח:
   1. מטפל שזיהה כי לגבי קטין או חסר ישע קיים חשש באמור בסעיף 6.1 לעיל, יעביר, לפי עניין, הודעה לפקיד הסעד לחוק נוער ו/או למשטרה, ויתאם עימם את המשך הטיפול. את ההודעה יש להעביר בהקדם האפשרי, תוך הבטחת שלומו של הנפגע
   2. ניתן לדווח במקביל גם למשטרה וגם ולפקיד הסעד
   3. כאשר מדובר בקטין המוכר כמפגר, יש לדווח לפקיד הסעד לחוק הסעד. (טיפול במפגרים) - 1969
   4. כאשר מדובר בקטין עד גיל 14, תזמן המשטרה, לאחר הוועצות עם פקיד הסעד, חוקר ילדים לביצוע החקירה
   5. את שיקול הדעה למי מהגורמים המוסמכים לדווח על המקרה - יש להפעיל בזהירות, תוך התחשבות בגורמי□ שונים, שהחשובים בהם הם: טובת הקטין ורמת הסיכון לקטין מה"חשוד" בביצוע העבירה, דהיינו, האם המקרה מחייב, מבחינת חומרתו ואופיו, התערבות משטרתית מיידית ללא דיחוי או לא
   6. מומלץ לדווח למשטרה כאשר הקטין נמצא בסיכון מיידי, או שיש צורך בהתערבות חקירתית מיידית, דוגמאות למקרי□ כאלה:
      • במצבים של חבלה חמורה
      • במקרים של התנהגות אלימה של הורה/אפוטרופוס במוסד הרפואי
      • חשש ממשי לאיום על חסר הישע / הקטין או על מי מבני המשפחה
      • חשש שהורים/ האחראי על הקטין לא ישתפו פעולה בפעולות הנדרשות לטיפול והגנה מיידית עליו
      • תייר או אדם העומד לעזוב את הארץ, בין אם מדובר בפוגע או בקטין הנפגע
      • ישנו חשש להידרדרות מצבו הרפואי של הקטין באופן שימנע את יכולתו למסור עדות
      • אי ומינות פקיד הסעד, בזמן סביר לפי נסיבות המקרה
   7. בין אם הדיווח הוא לפקיד הסעד או ישירות למשטרה מסלולי הטיפול דומים:
      אם המקרה מדווח ישירות למשטרה: החוק מחייב את המשטרה להודיע על הדיווח לפקיד הסעד ולקבל ממנו הוראות, למעט במקרה שאינו סובל דיחוי
      אם המקרה מדווח לפקיד הסעד: הוא חייב, על פי החוק, להעביר את הדיווח על המקרה למשטרה, אלא אם קיבל אישור מ"וועדת פטור" מיוחדת לעניין זה שרשאית לאשר לו להימנע, זמנית או סופית, מלדווח על המקרה למשטרה ופתיחת ההליך הפלילי
3. אופן ההודעה:
   1. הודעה לפקיד הסעד ו/או למשטרה תימסר טלפונית, ותאושר מיד בכתב. אם לא ניתן למסור הודעה בטלפון, תישלח ההודעה מיידית בדרך המתאימה לפי הנסיבות. טופס הודעה לפקיד הסעד/ למשטרה על חשד לאלימות כמשפחה, מצורף להלן בנספח מס׳ 3
   2. העתק טופס זה יתועד בתיק המטופל
   3. על הגורם המדווח לוודא כי פנייתו לפקיד הסעד או למשטרה התקבלה והיא מטופלת
   4. האחריות המלאה להמשך הטיפול בנפגע לאחר הדיווח מוטלת על פי החוק על פקיד הסעד והמשטרה
   5. ניתן לפנות לפקיד הסעד המחוזי או לקצץ אחראי במשטרה, בכל מקרה בו מתעורר ספק לגבי אופן הטיפול במקרה לאחר הדיווח
4. מסירת מידע על פי דרישת פקיד הסעד/חוקר ילדי□/ משטרה"
   1. מסמכותם החוקית של הגורמים הנ"ל לקבל כל מידע הדרוש לצורך החקירה וההגנה על הקטין או חסר הישע, לרבות מידע רפואי. אץ במסירת מידע על פי הכללים דלהלן משום הפרת חוק זכויות החולה, ופגיעה זו בסודיות הרפואית מותרת מכוח החוק
   2. באשר מתקבלת פניה יזומה על ידי גורם מהמנויים לעיל לקבלת מידע או חוות דעת רפואית, יש לשתף פעולה תוך שמירה על הכללים הבאים:
      העברת המידע צריכה להיעשות על סמך פניה בכתב תוך ציון:
      • פרטי המידע הנדרשים לצורך החקירה ופרטי המבקש
      • אין להעביר את התיק הרפואי המקורי, ואין להעבירו בשלמותו, אלא רק צילום של החלקים הרלוונטיים או שהתבקשו, כמקובל
      • יש להבטיח העברה נאותה של המסמכים תוך שמירה מרבית על חיסיון המידע (מסירה ביד או דואר רשום והכל כמקובל בד"כ לגבי רשומות רפואיות)
      • יש לתעד את הפניה ואת העברת המידע בתיק המטופל

שחרור ומעקב

1. בבל מקרה בו נמסר דווח לפקיד הסעד או למשטרה יש לפעול עלפי הנחיותיהם ביחס להמשך הטיפול בקטין
2. על הגורם המאתר לידע, ככל הניתן, את שירותי הבריאות הרלוונטיים המטפלים בקטין (כגון: רופא משפחה/ילדים, אחות טיפת חלב, רופא מומחה), ההודעה על האירוע תימסר בע"פ או על גבי הטופס המצ"ב ותתועד ברשומה
   1. כאשר האיתור נעשה בבית החולים - יש ליידע את העובדת הסוציאלית הממונה לנושא בקופה החולים המבטחת
   2. כאשר האיתור נעשה במרכז לרפואה דחופה בקהילה (מר"מ, מלר"ם) - יש להיוועץ מיידית על אופן הטיפול והשחרור של הקטין הנפגע עם העובדת הסוציאלית הממונה לנושא בקופת החולים המבטחת
   3. באשר האיתור נעשה במסגרת טיפת חלב יש ליידע את העובדת הסוציאלית הממונה לנושא בקופת החולים המבטחת
3. על העובדת הסוציאלית הממונה לנושא בקופת החולים המבטחת, להעכיר את המידע לידיעת גורמי הבריאות הרלוונטיים המטפלים בקטין במסגרת קופת החולים ושירותי בריאות הציבור (טיפות חלב)

תיעוד

תיעוד מדויק ומפורט ברשומה הרפואית חיוני להמשך הטיפול בקטין/ה הנפגע/ת ולמיצוי הדין עם הפוגע. 8.2 במקרה של חשד להתעללות גופנית יש לתאר באופן מפורט ברשומה הרפואית את מיקום הפציעה, הגודל, הצורה והצבע. במידת האפשר יש לצל□ את הפגיעה לפני הטיפול הרפואי. " 8.3 בכל מקרה של התעוררות חשד יש למלא טופס "הודעה על חשד לפגיעה בקטיף׳ (נספח 3), ולצרפו לתיק המטופל. העתקו יועבר למרכזת ועדת האלימות במחוז/ביה"ח. טיפול בקטינים (ילדים ונוער) החשופים להתעללות והונחה הנן תחום הדורש הכשרה שוטפת ועדכון ידע ומיומנויות. 9.1 על מנהל הארגון/מחוז אחראי לקבוע תוכנית הכשרה תקופתית בנושא לצוותים המטבלים בקטינים. 9.2 על האחראי על המחלקה לרפואה דחופה, באשפוז ובקהילה לוודא כי כל צוות המלר"ד, לרבות חברי צוות חדשים, עברו הכשרה מתאימה ומכירים את נוהלי הטיפול בקטינים נפגעי אלימות במשפחה, מומלץ לערוך ניתוח אירועים והפקת לקחים כחלק מהפעילות המחלקתית השוטפת. 10. אסמכתאות: • תקנות בריאות העם (תודעה על חשש אלימות/ התשלי׳ו - 1976. . פרק י סימן ו1 לחוק העונשין תשל"ז-1977. • חוק הנוער (טיפול והשוחה), תש"ך-1960, • חוק הסעד (טיפול במפגרים) תשכ"ט-1969. • חוק זכויות החולה, תשנ"ו־1996. • חוק לתיקון דיני הראיות (הגנת ילדים) תשט"ר-55?1. • חוור המנהל הכללי מס20/901 מיום 28.8.90, בנושא: טיפול בנפגעי אלימות במשפחה, ניצול מיני להזנחה של קטינים וחסרי ישע. • חוזר שירותי אשפוו מיום 17,12.93 בנושא; תשלום עבור שירותים רפואיים לנפגעי עבירות מין או לנפגעי אלימות כמשפחה,. י חוור מנכ"ל מסי 3/94 מיום 21.1.94, בנושא: הודעה על חשד כקטין בחסר ישע או אליטות כמשפחה • חוזר מנהל רפואה מס׳ 46/47 מיו□ 11.7.97 בנושא: תעודות רפואיות למשטרה. • חוזר המנהל הכללי מס׳ 3/2002 מיום 2.02.2s בנושא: הרחבת סל הבריאות לשנת 2002. • חוזר מנהל רפואה מס׳ 0062/2002 מיום 16.12.02 בנושא: קטינים נפגעי התעללות, • חוור המנהל הכללי מס׳ 20/03 מיו□ 23.9.03 בנושא; העברת מידע רץ מוסדות רפואיים לאיתור וזיהוי קטיני□ וחסרי ישע נפגעי אלימות במשפחה. הואילו להביא תורן חוזר זה לידיעת כל הנוגעים בדבר במוסדכם.

העתק: חייב דני נוה, שר הבריאות לאה/17535 נספיז מס׳ 1 רשימת מזק*ס; סימני “זיהוי פיזיים ס י מ ני זיהוי התגחגותיים

רתעללות פיוית ו פגיעולו על הפנים <פנק*ט קביב העיניים, לקת שבורת, אף שבור, שסה סעועהאו גפי הה; חבויות או Tin כים באזור הצלואו כאשל ההקבר מביו!( איני ת ואט את קיטני הפגיעה! הבלות ב איזור׳ ט JO' מי י ם V!, חז רועות ו ה גפי י ם מתהמונות; חבול־וז! הט ופיעות בקברעות , בשל כים שתים שלריסייז חבורות ר צו ו רו של רובץ בנון כן׳ ד, לפיתה, א כ1□ inוי־ ה , רז1ט ' תישתל !פר 1 שריטות □לחי מוסברות אל ס י מצי רעיעית; 3 ווילח לשננר מ ו ל□ של מנוזל ת ם, קי ג ו יות, מגהץ לומק; סימני נשיכות במי ואד אס וזן בנחיל פיו של ניבתר; טדקינז או שכרי עצמות בלתי מוםבריט; ציפורנ-י-ים שכורות, סימני קרחת תעלול* ס להעיד על תל* ש ח שעד; בל פגיעה פיזית אי אחרת ש א ילל או הנדיו אינם מספקי□ עליתם תסבר מתקבל על הדעת; התעללות ופגיעה מיג י ת ־ קשיים כ תלי 3 ת אי גישיב ה נ ־ לבדים קלועים א1 □וכתמי ט ברט; י חלונות על כאב או גירוי בישבן אי באבי■' הטין; - ויהומלט או שטס* ד□ תיזריט באברי רסין; ויהומים חיזרים בדדכי השתן; עצירות, כאבי בטן; ר+ח בלתי נעיט או רלתי רגיל: מחלת מין יי, הריון; התעללות ר פגי ה נפשית בליאת, ריתוק מטנשך, טניעת פעילויות הביתיות 1 הילד איני זונת למנע פיזי מההורה וחיבוק, לטיפה, נשיקהז; ׳- הסיעות בדיבור; ע׳ כוב או ליקוי 1 חתסתקיח הלש וו י ת או המוסויית; הסיעות אפילה נקיתות אבדנייט הזנתה אינו סקבל טיפול רפואי הולם, אתור 1פנ'ל; איני מגיע למעקב׳ ט, או למת ן הי קוני ס; אינו מקבל עולים רפואיים הנחוצים לו ; וי הימים, סע ע* ם אשר אינם מטופלים; טלג היגייני T1V נ תת תזונה; חרלשח פיזית עייפות תמידית; פינוי התפתחותיi ל כו ש בבגד י ם שאי נס ת ואמ ים צר עונת תשנה;

בהתהגות ת* לד - <ראה מסגחד נמאוייט בצורת תריגהן פחד בולש ממגעפיזי; - איני סניב לכאב או להנאה; - עאכני בארסי חייג; ־ נראה תמ-יד לא מאושר; - נ ראה טיראג או מ! ול בל; - חקו הבעה, קפוא; - השש □קשרים עם מבוגרים; מגלה חשש כ+הסיו עם פני 9ש0ר1ת וחשש מייתר וגריל מפני אהד מבני המשפחה; - מנלת צייתננת תריגה ובילטם בלפי אחר מבני משפחתו; - ה ת נ ת11ת 'י י1 י קה JJוי דידותיח נצור ה מוגזמת; - ה ח! ה1ומ קיעיניה: ת וקסניח »ו תה ג נ סית יה תתורויח - שינוי פת»וטי כמתנה גרה; - ה ת ד יי ריח פחא ומי ה בלי מרדים - גניבת מזין אי בקשה □זין; - ה עדוי חות / שוט נוות 1 ־ התמכרויות; - התנחנרח מינית שאינה מותאמת ל1יל; או ילע רב מדי על מין שאינו מותאם לניל; כהתנהגות מהורה - הורה מאוד חשדני או □גיל בתוקפנות בהתנגדות ללקיחה חאנממה - הוקל עקפירת נתקבל הניחן לפגיעת או חוטר ההאעה 1ין נייקאות של ההון CV11 ושל תילד התויח H' נ ו יוצל עם הילד קשר 11< - י ת*רה אינו ניטה לתקשר jnם הילד בקול אי איני מגיב לקול שלו - תהודה אינו מגיב כשהילד מבלה סימנים של חוסר ננחות אר מצוקה - ההורה פינה לילד לכינויי 1נאי, מעליב ונוגע - ההורה □תייחס לילד בחוקר רגישות תו בחוקר הי ענית בולמים! IhtK בו ב^ופן לא נעים - ההורה □אש*ט אח הילד בבעיוח משפחתיות שונית ניידע תקיף על הילד אן תנוע פח ה - הי לד עד לאלי ט ות בין, הנר* 1 - המורים צטעט אינם נמצ.אים עם מילד - תאור דל ני ענישה חריגות ־ שדרי ש*נה בבית חמעוורי□ ת«יממ חשום לזבור: יל ר שנחשף להתעללות או הונחה יראה לרוב בטיח סיממם לכך ולא רק סימן אחד. חלק מן הסימנים המתוארים נצפים אצל ילד■ ם הסובלים מליקויי□ אורגניים או בריאותיים שובים. חלק מהסימנים יבולים להיות הוצאה של הארבה או פגיעה מקריח בלתי מכוונת, יש לבחר ב עריבות עם הילד ועם המלווה אותי מה מקוד הפגיעה ולבחון האם הה ם כר הניתן מתאים לסימני הפגיעה. כשיחה ע□ הילד יש לכהה במהירות, יש להמנע: א. מלהציע תשובות אפשריות לילד; כ. מלל חוץ עליו לענות לשאלה שאינו מעונין לענות עליה; נ. מלחזור ולשאול אה הילד אותה שאלה שוב ושוב (דבר המתפרש אצל הילד כאילו ת תשובה שנתן אינה נכונה); ד. מלחקור את הילד על הארוע מעבר^לנרהש לביסוס "חשד סביר", בכל מקרה של התעוררות החשד הצרי וניתן לחוועץ בגורמים המוסמכים (פקיד הסעד אר עובר סוציאלי שלמערכת הבריאות המעונה על הנושא - בקופות החולים, בנהי החולים בלשכות הבריאות המחוז יו רן אשר יסייעו וינהו אתכם כיצד לנהוג. לצורך קיו□ חובה חדוות רי בחשד סביר ואין צורך בידיעה וראית בי הקטין ח ח1 ק נרכן להתעללות, אץ בדיווח הנעשה על כי דרישת החוק משום חפרה של חרק זכריות החולה לאור קיומה של תיבת רירוח הקבועה כרץ ובהתאם לסעיף 2j(Kt20} לחוק rכויות החולה. כללית - בבל מקרה של התעוררות תשר יש לבלות ערנות ג□ למצבם של קטינים נוספים במשפחה.