האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6836 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6836 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

גורמי סיכון ודרכי מניעה בסוכרת מסוג 2 - Type 2 Diabetes risk factors and prevention

מתוך ויקירפואה


הופניתם מהדף גורמי סיכון בסוכרת מסוג 2 לדף הנוכחי.


גנטיקה בסוכרת מסוג 2
Genetics of type 2 Diabetes
Blue circle for diabetes.svg
הסמל הבינלאומי למחלת הסוכרת
יוצר הערך ד"ר יאיר ירושלמי, פרופ' יאיר יודפת
Sukeret2.JPG
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סוכרת

טיפול מונע בסוכרת מסוג 2 חוסך תחלואה משמעותית ומאריך חיים. קשה לנבא מי יחלה, אך ניתן להצביע על גורמים תורמים: סיפור משפחתי, השמנה, תסמונת מטבולית, השתייכות לקבוצה אתנית ואי-סבילות לגלוקוזה. הטיפול היעיל ביותר למניעה הוא על ידי שינוי בהרגלי חיים. באנשים בעלי סיפור משפחתי, או עם IFG‏ (Impaired Fasting Glucose) או IGT‏ (Impaired Glucose Tolerance), ניתן לטפל בתרופות היפוגליקמיות או Orlistat. אין עדיין נתונים מספיקים לגבי השפעת הגליטזונים, נוגדי המערכת רנין-אנגיוטנסין, אסטרוגנים, סטטינים ופיברטים על מניעת סוכרת.

גורמי הרקע להתהוות ולהתפתחות סוכרת שאובים מנתונים אפידמיולוגיים, גנטיים וסביבתיים. קיימת מגמה של עלייה במספר המקרים החדשים כמו גם עלייה במספר סך החולים במחלה. לדוגמה, הסיכון לפתח סוכרת כלשהי במהלך החיים בארצות הברית לילידי שנת 2000 הוא 33 אחוזים בגברים ו-39 אחוזים בנשים.

הסוכרת משפיעה על אורך החיים: כאשר המחלה מאובחנת לפני גיל 40 יקוצרו חיי הגברים בממוצע ב-12 שנים וחיי הנשים ב-19 שנה[1]. יש להניח, שנתונים אלה יתעצמו בעתיד בגלל המגמה והנטייה להשמנה בקרב ילדים. בפרק הנוכחי נתמקד בפתוגנזה ובניסיונות למניעת סוכרת סוג 2.

קבוצות הסיכון לסוכרת

מספר גורמים תורמים להתפתחות המחלה, אף על פי שקשה לנבא מי יחלה בסוכרת מסוג 2. בין האנשים הנמצאים בקבוצת סיכון לסוכרת:

  1. קרובי משפחה מדרגה ראשונה של חולי סוכרת:
    קיימת שכיחות גבוהה לסוכרת בין פרטים של אותה משפחה ונטייה למחלה בגיל דומה לבן משפחה מדרגה ראשונה שסובל מסוכרת מסוג 2[2]. המחלה מופיעה לרוב בגיל מבוגר יותר בחולים ללא סיפור משפחתי, לעומת חולי הסוכרת עם סיפור משפחתי[2]
  2. השמנה:
    לא כל השמנה היא גורם סיכון להופעת סוכרת מסוג 2. בהשמנה מרכזית בלבד, או כחלק מהתסמונת המטבולית, קיימת עלייה בתנגודת לאינסולין ונטייה לפתח סוכרת. השמנה מרכזית נמדדת לפי היחס בין היקף הבטן להיקף האגן (W/H) - בגברים מעל 0.95 ובנשים מעל 0.85. השמנה זו נחשבת כהשמנה "גברית", בניגוד להשמנה נשית, המתאפיינת בריכוזי שומן באזורי האגן והירכיים[3][4]. חולי סוכרת בעלי סיפור משפחתי לסוכרת סוג 2 שמנים יותר, בעלי רמת אינסולין גבוהה יותר ושכיחות נמוכה יותר של נוגדנים כנגד תאי ביתא, בהשוואה לחולים בעלי רקע משפחתי מעורב של סוכרת סוג 1 ו-2[5]
  3. התסמונת המטבולית:
    משולבים בה מספר גורמי סיכון קרדיו-וסקולאריים. חולים בעלי תסמונת זאת נמצאים בסיכון גבוה לסוכרת[6][7]. סיכון זה גבוה גם בחולים בעלי התסמונת המטבולית ללא סוכרת גלויה[5]
  4. השתייכות לקבוצה אתנית:
    שכיחות גבוהה יותר של סוכרת קיימת בקרב קבוצות אתניות מסוימות. בסקר שנערך בארצות הברית בשנת 2001 נמצא, ששכיחות הסוכרת בקרב הלבנים הייתה 7.2 אחוזים, 9 אחוזים בקרב ההיספאנים, 11.2 אחוזים בקרב השחורים ו-35 אחוזים בקרב אינדיאנים משבט הפימה[8]. שכיחות גבוהה של סוכרת נמצאה גם בקרב פולינזים ואבוריג'ינים באוסטרליה[9]
  5. אי סבילות לגלוקוזה (IGT):
    גורם הסיכון הגדול ביותר לסוכרת מסוג 2[6][7][10]. כשליש מאלה שסובלים מאי-סבילות לגלוקוזה יסבלו מסוכרת גלויה

מדדים קליניים ומעבדתיים

מדידת תנגודת לאינסולין נחשבת לאמצעי אמין ונמצאת ביחס ישר לנטייה לפתח סוכרת סוג 2. בדיקה זו אינה בשימוש רחב בשל קשיים בזמינותה ובעלותה. לכן, תנגודת זאת נמדדת בשיטות עקיפות:

  1. מדידות רמת הגלוקוזה:
    הגדרות חדשות של "אי-סבילות לסוכר" (IGT) ו"אי-סבילות סוכר בצום" (IFG) מאפשרות התייחסות מוקדמת והערכה קלינית של החולים הנוטים לסבול מסוכרת על סיבוכיה. IGT מתייחס לערכי גלוקוזה שאינם חוזרים לאחר העמסת סוכר לנורמה ו-IFG מתייחס לערכי גלוקוזה מעל 100 מיליגרם לדציליטר בצום. שתי הפרעות אלו נמצאות ביחס ישר לסיכון לסוכרת סוג 2 על סיבוכיה[6][11][12][13][14]. המעבר מ-IGT לסוכרת סוג 2 יכול להגיע ל-15 אחוזים ויותר תוך שנתיים, ואנשים עם IGT נוטים לסיבוכים מאקרו-וסקולאריים בדומה לסוכרתיים (אך פחות סיבוכים מיקרו-וסקולאריים כמו רטינופתיה ונפרופתיה).
    גם רמת הגלוקוזה בצום (IFG) היא חזאית לסיכוי לפתח סוכרת סוג 2[14].
    במעקב בן 12 שנה שבוצע בצה"ל אחרי 13,163 חיילים בריאים, התגלו 208 מקרי סוכרת חדשים מסוג 2[15]. רמת הגלוקוזה בצום הייתה החזאית הטובה ביותר לסיכון לסוכרת, בהשוואה לפרמטרים מטבוליים אחרים, והשכיחות הגבוהה נמצאה באנשים בעלי רמת גלוקוזה בצום מעל 100 מיליגרם לדציליטר. הסיכון (HR, Hazard Ratio) בקבוצה זו היה 8.23, לעומת אלה בעלי רמת גלוקוזה בצום מתחת ל-87 מיליגרם לדציליטר. היחס הזה היה גבוה מ-30 כאשר נלקחו בחשבון גם ערכי הטריגליצרידים ב-BMI‏ (Body Mass Index)
  2. העמסת סוכר:
    נחשבת לבדיקת הבחירה במצבים שבהם אין ודאות לגבי אבחנת סוכרת
תסמינים לתהליך דלקתי

במעקב של ארבע שנים במחקר Nurses Health Study‏ (NHS) נמצאה עלייה בשני פרמטרים דלקתיים: Interleukin-6 (IL-6) ו-CRP‏ (C-Reactive Protein), בהשוואה לבקרה בקרב 188 נשים שפיתחו סוכרת סוג 2[16]. עלייה ברמת ה-CRP היא חזאית עצמאית לסוכרת סוג 2[17].

חזאית עצמאית נוספת לסוכרת סוג 2 היא היצרות עורקיות ברשתית העיניים. עלייה של 71 אחוזים בהיארעות של סוכרת סוג 2 נמצאה בקרב 7,993 נבדקים ללא סוכרת עם היצרות זאת לאחר תיקון להשמנה, ליתר לחץ דם, לפעילות גופנית ולרמת הגלוקוזה בצום[18].

אי-ספיקת לב

במחקר הישראלי Bezafibrate Infarction Prevention נמצא, שחולי אי-ספיקת לב בדרגה III לפי NYHA‏ (New York Heart Association), היו בסיכון של 1.7 לסוכרת במהלך 6–12 שנות מעקב[19].

הפרעה במחזור

עלייה פי 2.1 בסיכון לסוכרת סוג 2 בנשים בעלות מחזורים מעל 40 ימים.

השפעת אופי הדיאטה על הנטייה לסוכרת

במחקר רב-מרכזי שכלל 42,000 גברים בריאים, נמצא שככל שהכלכלה הכילה שיעור גבוה יותר של חלב (בעיקר רזה), כך ירד הסיכון לסוכרת סוג 2[20]. ממצא זה נשאר משמעותי גם לאחר תיקון ה-BMI, פעילות גופנית וגורמי דיאטה אחרים. ירידה בסיכון נמצאה גם בקרב אלה שצרכו ירקות, דגים ואגוזים ושתו קפה ואלכוהול בצורה מתונה.

סוכרת הריונית

קשורה בסיכון מוגבר לסוכרת. כמחצית מהנשים בעלות סוכרת הריונית תפתחנה סוכרת תוך חמש שנים[21].

מניעת סוכרת

חמשת הפעולות שבאמצעותן נעשה מאמץ למנוע סוכרת הן:

  1. פעילות גופנית
  2. הפחתת משקל
  3. דיאטה עשירה בסיבים ומגנזיום
  4. הפסקת עישון
  5. טיפול תרופתי
פעילות גופנית

במעקב בן 14 שנה אחרי 5,990 גברים התפתחה סוכרת מסוג 2 בקרב 3.3 אחוזים (202 אנשים)[7]. הסיכון לסוכרת ירד ב-6 אחוזים על כל ניצול של 500 קלוריות על ידי פעילות גופנית (סיכון יחסי של 0.94). יחס הפוך זה, בין פעילות גופנית לבין הסיכון לסוכרת סוג 2, נשאר משמעותי גם לאחר תיקון להשמנה, יתר לחץ דם וסיפור משפחתי של סוכרת. במחקר מפינלנד נמצא, שפעילות גופנית אינטנסיבית במשך 40 דקות לפחות פעם בשבוע הייתה קשורה בהורדת הסיכון לסוכרת סוג 2 (מנת הסתברות של 0.44)[22]. הסיכון לסוכרת היה נמוך ב-64 אחוזים בגברים בסיכון גבוה לסוכרת (עודף משקל, יתר לחץ דם וסיפור משפחתי) שעסקו בפעילות גופנית אינטנסיבית, לעומת גברים באותה רמת סיכון ללא פעילות גופנית. במעקב של חמש שנים במחקר נוסף מפינלנד נמצא, שמחצית מהאנשים שסבלו מ-IGT וטופלו על ידי דיאטה ופעילות גופנית חזרו להעמסת סוכר תקינה, לעומת אלה שלא עברו כל טיפול[23].

הורדת משקל

במעקב ממוצע של 5.8 שנים אחרי 136 אנשים שמנים מאוד עם IGT שעברו ניתוח לקיצור קיבה, נמצא שהסיכון לסוכרת סוג 2 היה קטן פי 30, בהשוואה לאלה שלא עברו את הניתוח[24]. במחקר אחר נמצא, שאיבוד משקל של 4.5 קילוגרם באנשים בעלי משקל עודף הוריד את הסיכון לסוכרת סוג 2 בסביבות 30 אחוזים[25]. הורדת הסיכון לסוכרת סוג 2 - על ידי הדרכה להורדת משקל, הורדת צריכת השומן והשומן הרווי, צריכה מוגברת של סיבים ופעילות גופנית, בקרב גברים ונשים בעלי BMI ממוצע של 31 ו-IGT, הביאה לאחר שנתיים לירידה ממוצעת של 3.5 ± 5.5 קילוגרם בקבוצת ההתערבות, לעומת 0.8 ± 4.4 קילוגרם בבקרה[26]. התוצאות הראו ירידה של 58 אחוזים בסיכון לסוכרת בקבוצת ההתערבות לעומת הבקרה.

דיאטה עשירה בסיבים ומגנזיום

במעקב פרוספקטיבי שנמשך 11 שנים ועקב אחרי למעלה מ-20 אלף אנשים בגיל 35–65 נמצא שצריכה של סיבי דגניים (ולא סיבים של פירות או ירקות) ומזונות עשירים במגנזיום (כמו תרד ושקדים) הורידה באופן משמעותי את הסיכון לפתח סוכרת ל-0.72[27].

עישון

הקשר הישיר בין עישון להופעת סוכרת נצפה במספר מחקרים ותלוי בכמות ובקצב העישון. העישון פוגע ברגישות לאינסולין ומעודד השמנה מרכזית, ורמת הגלוקוזה במעשנים העוברים העמסת סוכר גבוהה, בהשוואה ללא מעשנים. במספר מחקרים נמצא, שעישון הוא גורם סיכון עצמאי לסוכרת מסוג 2, הן בגברים והן בנשים[28][29][30][31][32]. במחקר פרוספקטיבי בריטי נערך מעקב אחרי 7,735 אנשים בני 40–59, שחדלו לעשן[33]. נמצא, שהשפעת הפסקת העישון על הסיכון לסוכרת מתבטאת רק לאחר חמש שנים ושהסיכון יורד לדרגה של אלה שלא עישנו רק לאחר 20 שנה מהפסקת העישון.

מניעת סוכרת בעזרת טיפול תרופתי

טיפול תרופתי מיועד לאותם אנשים שנמצאים בסיכון לסוכרת ואשר אינם מצליחים להתמיד ב"הרגלי החיים" הבריאים - פעילות גופנית, ירידה במשקל והפסקת עישון. התרופות שנבחנו במחקרים פרוספקטיביים כוללות תכשירים היפוגליקמיים, מונעי ספיגה מהמעי, מורידי משקל ואחרים.

Metformin

במחקר Diabetic Prevention Program נבדקה השפעת הטיפול ב-Metformin, לעומת שינוי בהרגלי החיים באנשים עם IGT[34]. הטיפול ב-Metformin הוריד את שיעור ההיארעות של סוכרת סוג 2 ב-31 אחוזים לאחר מעקב של 2.8 שנים. הטיפול בתכשיר זה היה יעיל פחות באנשים רזים ובמבוגרים, ויעיל פחות משינוי בהרגלי החיים.

Thiazolidinedione

במחקר Troglitazone In Prevention Of Diabetes) TRIPOD)‏ נמצא, שטיפול ב-Troglitazone למשך 30 חודשים בנשים היספניות שסבלו בעבר מסוכרת הריונית, הוריד את היארעות הסוכרת ל-5.4 אחוזים, לעומת הבקרה[35]. טיפול ב-Pioglitazone למשך שנה באותן נשים שסיימו את מחקר ה-TRIPOD הביא להפסקת הירידה בתפקוד של תאי ביתא, לשיפור ברגישות לאינסולין, לירידה בדרישה להפרשת אינסולין ולהיארעות נמוכה יותר של סוכרת, בהשוואה לבקרה[36]. ממצאים דומים הושגו גם במחקר DPP‏ (The Diabetes Prevention Program) על ידי טיפול ב-Troglitazone, שהופסק לאחר כשנתיים בגלל התופעות הטוקסיות של תרופה זאת[37]. טיפול ב-Rosiglitazone למשך זמן ממוצע של שלוש שנים במחקר הרב-מרכזי, הרב-לאומי, האקראי וכפול-הסמיות DREAM‏ (Diabetes Reduction Assessment with Ramipril and Rosiglitazone Medication) באנשים עם IFG, או IGT או שניהם, הוריד את היארעות הסוכרת ל-11.6 אחוזים לעומת 26 אחוזים בבקרה, והחזיר 50.5 אחוזים מהמטופלים לנורמוגליקמיה, לעומת 30.3 אחוזים בבקרה[38]. ביקורת קשה על התוצאות של מחקר זה פורסמה ב-BMJ‏ (British Medical Journal) באפריל 2007 וזאת בגלל היעדר תוצאות מובהקות לירידה בתחלואה ובתמותה הקרדיו-וסקולארית ובהשפעות השליליות של הגליטזונים על התפתחות אי ספיקת לב, בצקת של המקולה בעין ואיבוד מסת העצם עם הגדלת הסיכון לשברים[39]. אישור לביקורת זאת מופיע במטה-אנליזה של 42 מחקרים שפורסמה, בה נמצא שטיפול ב-Rosiglitazone בהשוואה לטיפולים אחרים בסוכרת היה קשור ב-Odds Ratio משמעותי של 1.43 לאוטם שריר הלב ולתמותה קרדיו-וסקולארית של 1.64[40]. נצטרך לחכות לאישור ממצאים אלו במחקרים עתידיים. כתגובה לפרסום זה פורסם דו"ח הביניים של המחקר האקראי, מבוקר ופתוח RECORD‏ (The Rosiglitazone Evaluated for Cardiac Outcomes and Regulation of Glycaemia in Diabetes) בו דווח שטיפול ב-Rosiglitazone עם Metformin או Sulfonylurea לא העלה את הסיכון לתמותה קרדיו-וסקולארית או תמותה מסיבה אחרת אבל בסיכון מוגבר לאי ספיקת-לב[41]. לא היו עדיין מספיק נתונים לגבי הסיכון לאוטם שריר הלב. אין ספק שהוויכוח לגבי השפעת הגליטזונים עדיין לא הגיע לסיומו.

Alpha Glucosidase Inhibitor

במחקר האקראי והמבוקר STOP-NIDDM‏ (The Study To Prevent Non-Insulin-Dependent Diabetes Mellitus) נמצא, שבקרב 32 אחוזים מהאנשים עם IGT, שטופלו על ידי Acarbose במשך 3.3 שנים, התפתחה סוכרת סוג 2, לעומת 42 אחוזים בבקרה - ירידה משמעותית של 25 אחוזים בסיכון לסוכרת[42].

תרופות נוספות

טיפול במעכב הליפזה במעי Xenical) Orlistat) בקרב 3,305 אנשים שמנים עם IGT למשך ארבע שנים הוריד ב-37 אחוזים את היארעות הסוכרת, לעומת הבקרה[43]. במטה-אנליזה נמצא, שעל ידי טיפול באורליסטט שיעור ההיארעות של סוכרת באנשים שמנים עם IGT היה 3 אחוזים, לעומת 7.6 אחוזים בבקרה[44]. לפי תוצאות אלו, יש צורך בטיפול ב-45 אנשים שמנים עם IGT כדי למנוע מקרה אחד של סוכרת.

תרופות נגד יתר לחץ דם ודיסליפידמיה

במספר מחקרים גדולים, שנועדו לבדוק מניעה של מחלות קרדיו-וסקולאריות, נערכו אנליזות משניות בתת-קבוצות לגבי השפעת התרופות השונות על ההיארעות של סוכרת. במחקר HOPE‏ (The Heart Outcomes Prevention Evaluation) שיעור החולים הכליליים שטופלו ב-ACE inhibitors‏ - Ramipril למשך 4.5 שנים ופיתחו סוכרת היה 3.6 אחוזים, לעומת 5.4 אחוזים בבקרה[45]. היארעות הסוכרת בחולי יתר לחץ דם עם היפרטרופיה של החדר השמאלי, שטופלו בחוסם קולטני האנגיוטנסין (ARB - Angiotensin Receptor Blockers) - ב-Losartan הייתה 1.3 אחוזים, לעומת 1.75 אחוזים בחולים שטופלו בחוסם הביתא - Atenolol[46]. במטה-אנליזה של 12 מחקרים אקראיים נמצא, שטיפול ב-ACE inhibitors היה קשור בירידה של 27 אחוזים בהיארעות של סוכרת וטיפול על ידי ARB בירידה של 23 אחוזים[47]. במטה-אנליזה נוספת, שכללה למעלה מ-66,000 חולים, נמצא שהסיכון לסוכרת סוג 2 על ידי טיפול ב-ACE, או ב-ARB, היה 0.78, לעומת התרופות ממשפחות אחרות[48]. לעומת זאת, טיפול מונע ב-Ramipril במחקר DREAM לא הוריד את הסיכון לסוכרת לעומת הטיפול ב-Rosiglitazone (38). היארעות של סוכרת על ידי טיפול ב-Pravastatin במינון של 40 מיליגרם ליום במשך 5.5 שנים ב-West of Scotland Coronary Prevention Study הייתה 1.9 אחוזים, לעומת 2.8 אחוזים בבקרה[49]. במחקר אקראי ומבוקר שנערך בארץ נמצא, שעל ידי טיפול ב-Bezafibrate באנשים שמנים בעלי רמת גלוקוזה 110–125 מיליגרם לדציליטר הסיכון לסוכרת היה 0.70, לעומת הבקרה. אין עדיין מחקרים אקראיים גדולים ופרוספקטיביים להוכחת הטיפול בשומני הדם למניעת הופעת הסוכרת או לדחייתה.

המלצות

יש צורך להתמקד בקבוצות בסיכון מוגבר לסוכרת. הגישה המועדפת, ללא כל ויכוח, היא שינוי בהרגלי החיים - פעילות גופנית, ירידה במשקל והפסקת עישון. הקושי בביצוע משימה זאת בחיי יום יום מאפשר טיפול תרופתי, שכרוך לא פעם בתופעות לוואי - כאשר התוצאות פחותות מאשר השינוי בהרגלי החיים.

בין קבוצות הסיכון יש להזכיר:

  • סיפור משפחתי למחלות סוכרת סוג 2, יתר לחץ דם והיפרליפידמיה
  • השמנה מרכזית
  • ערכי גלוקוזה בצום מעל 90 מיליגרם לדציליטר
  • אנשים עם IFG או IGT

סיכום

במחקרים הרבים שנערכו נמצא, שהטיפול היעיל ביותר למניעת או לדחיית הופעת סוכרת סוג 2 הוא על ידי שינוי בהרגלי החיים - פעילות גופנית, ירידה במשקל והפסקת עישון. ניתן לטפל באנשים בעלי סיפור משפחתי של סוכרת, עם IFG או IGT, בתרופות היפוגליקמיות, או Orlistat להורדת הסיכון לסוכרת, כאשר אין עדיין נתונים מספיקים לגבי השפעתם של נוגדי המערכת רנין-אנגיוטנסין, האסטרוגנים, הסטטינים והפיברטים. הטיפול המונע חוסך תחלואה משמעותית ומאריך חיים. השאלה אם הטיפול מונע את הופעת הסוכרת או מעכב את הופעתה עדיין אינה פתורה.

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Narayan KM, Bolle JP, Thompson TJ, et al. Lifetime risk for diabetes mellitus in the United States. JAMA, 2003;290:1884-1890
  2. ↑ 2.0 2.1 Li H, Isomaa B, Taskinen MR, et al. Consequences of a family history of type 1 and type 2 diabetes on the phenotype of patients with type 2 diabetes. Diabetes Care, 2000;23:589-594
  3. ↑ Chen K-W, Boyko EJ, Bergstrom RW, et al. Earlier appearance of impaired insulin secretion than visceral adiposity in the pathogenesis of type 2 diabetes: 5-year follow-up of initially nondiabetic Japanese-American men. Diabetes Care, 1995;18:747-753-9
  4. ↑ Chan JM, Rimm EB, Colditz, GA, et al. Obesity, fat distribution and weight gain as risk factors for clinical diabetes in men. Diabetes Care, 1994;17:961
  5. ↑ 5.0 5.1 Nijpels S, Popp-Snijders C, Kostense PJ, et al. Fasting proinsulin and -2h post-load glucose levels predict the conversion to NIDDM in subjects with impaired glucose tolerance: the Hoorn Study. Diabetologia, 1996;39:113-8
  6. ↑ 6.0 6.1 6.2 Mokdad AH, Ford ES, Bowman BA, et al. Prevalence of obesity, diabetes, and obesity-related health risk factors, 2001. JAMA, 2003;289:76-9
  7. ↑ 7.0 7.1 7.2 Helmrich SP, Ragland DR, Leung RW, et al. Physical activity and reduced occurrence of non-insulin-dependent diabetes mellitus. N Engl J Med, 1991;325:147-152
  8. ↑ Brancati FL, Kao WH, Folsom AR, et al. Incident type 2 diabetes mellitus in African American and white adults: the Atherosclerosis risk in communities study. JAMA, 2000;283:2253
  9. ↑ Prevalence of diabetes among Hispanics- Selected areas,1998-2002 MMWR Morb Mortal Wkly Rep, 2004;53:941-4
  10. ↑ Edelstein SL, Knowler WC, Bain RP, et al. Predictors of progression from impaired glucose tolerance to type 2 diabetes. An analysis of six prospective studies. Diabetes, 1997;46:701-10
  11. ↑ Genuth S, Alberti KG, Bennett P, et al. Follow up report on the diagnosis of diabetes mellitus. Diabetes Care, 2003;26:3160-7
  12. ↑ Ten year follow-up report on Birmingham Diabetes Survey of 1961. Report by the Birmingham Diabetes Survey Working Party. Br Med J, 1976;2:35-7
  13. ↑ Sartor G, Schersten B, Carlstrom S, et al. Ten year follow-up of subjects with impaired glucose tolerance: prevention of diabetes by tolbutamide and diet regulation. Diabetes, 1980;29:41-9
  14. ↑ 14.0 14.1 Fuller JH, Shipley MJ, Rose G, et al. Coronary heart disease risk and impaired glucose tolerance: the Whitehall study. Lancet, 1980;1:1373-6
  15. ↑ Tirosh A, Shai I, Tekes-Manova D, et al. Normal fasting plasma glucose levels and type 2 diabetes in young men. New Engl J Med, 2005;353;1454-62
  16. ↑ Hu FB, Meigs JB, Li TY, et al. Inflammatory markers and risk developing type 2 diabetes in women. Diabetes, 2004;53:693-700
  17. ↑ Pradhan AD, Manson JE, Rifai N, et al. C-reactive protein, interleukin 6, and risk of developing type 2 diabetes mellitus. JAMA, 2001;286:327-334
  18. ↑ Wong TY, Klein R, Sharrett AR, et al. Retinal arteriolar narrowing and risk of diabetes mellitus in middle-aged persons. JAMA, 2002;287:2528-33
  19. ↑ Tenenbaum A, Motro M, Fisman EZ, et al. Functional class in patients with heart failure is associated with the development of diabetes. Am J Med, 2003;114:271-275
  20. ↑ Choi HK, Willett WC, Stampfer MJ, et al. Diary consumption and risk of type 2 diabetes mellitus in men: a prospective study. Arch Inter Med, 2005;165;997-1003
  21. ↑ Damm P. Gestational diabetes mellitus and subsequent development of overt diabetes mellitus. Dan Med Bull, 1998;45:495-509
  22. ↑ Lynch J, Helmrich SP, Lakka TA, et al. Moderately intense physical activities and high levels of cardiorespiratory fitness reduce the risk of non-insulin-dependent diabetes mellitus in middle-aged men. Arch Intern Med, 1996;156:1307-1314
  23. ↑ Eriksson KF, Lindgarde F. Prevention of type 2 (non-insulin-dependent) diabetes mellitus by diet and physical exercise. The 6-year Malmo feasibility study. Diabetologia, 1991;34:891-898
  24. ↑ Long SD, O'Brien KO, MacDonald KD Jr. Weight loss in severely obese subject prevents the progression of impaired glucose tolerance to type II diabetes. A longitudinal interventional study. Diabetes Care, 1994;17:372-375
  25. ↑ Wing RR, Venditti E, Jakicic JM, et al. Lifestyle intervention in overweight individuals with family history of diabetes. Diabetes Care, 1998;21:350-359
  26. ↑ Tuomilehto J, Lindsrom J, Eriksson JG, et al. Prevention of type 2 diabetes mellitus by changes in lifestyle among subjects with impaired glucose tolerance. N Eng J Med, 2001;344:1343-1350
  27. ↑ Schulze MB, Schulz M, Heidemann C, et al. Fiber and Magnesium Intake and Incidence of Type 2 Diabetes: A Prospective Study and Meta-analysis. Arch Intern Med. 2007;167:956-65
  28. ↑ Manson JE, Ajani UA, Liu S, et al. A prospective study of cigarette smoking and the incidence of diabetes mellitus among US male physicians. Am J Med, 2000;109:538-542
  29. ↑ Rimm EB, Manson JE, Stampfer MJ, et al. Cigarette smoking and the risk of diabetes in women. Am J Public Health, 1993;83:211-214
  30. ↑ Rimm EB, Chan J, Stampfer MJ, et al. Prospective study of cigarette smoking, alcohol use, and the risk of diabetes in men. BMJ, 1995;310:555-559
  31. ↑ Uchimoto S, Tsumura K, Hayasshi T, et al. Impact of cigarette smoking on the incidence of type 2 diabetes mellitus in meddle-aged Japanese men: the Osaka Health Survey. Diabet Med, 1999;16:951-955
  32. ↑ Foy CG, Bell RA, Farmer DF, et al. Smoking and incidence of diabetes among U.S. adults: findings from the Insulin Resistance Atherosclerosis Study. Diabetes Care, 2005;28:2501-2507
  33. ↑ Wannamethee SG, Shaper AG, Perry IJ. Smoking as a modifiable risk factor for type 2 diabetes in middle-aged men. Diabetes Care, 2001;24:1590-1595
  34. ↑ Knowler WC, Barrett-Connor E, Fowler SE, et al. Reduction in the incidence of type 2 diabetes with lifestyle intervention or metformin. N Engl J Med, 2002;346:393-403
  35. ↑ Buchanan TA, Xiang AH, Peters RK, et al. Prevention of pancreatic beta-cell function and prevention of type 2 diabetes by pharmacological treatment of insulin resistance in high-risk Hispanic women. Diabetes, 2002;51:2796-2803
  36. ↑ Xiang AH, Peters RK, Kjos SL, et al. Effect of pioglitazone on pancreatic beta-cell function and diabetes risk in Hispanic women with prior gestational diabetes. Diabetes, 2006;55:517-522
  37. ↑ Knowler WC, Hamman RF, Edelstein SL, et al. Diabetes Prevention Program Research Group. Prevention of type 2 diabetes with troglitazone in the Diabetes Prevention Program. Diabetes, 2005;54:1150-1156
  38. ↑ Gerstein HC, Yusuf S, Bosch J, et al. DREAM (Diabetes REduction Assessment with Ramipril and Rosiglitazone Medication) Trial Investigators. Effect of Rosiglitazone on the frequency of diabetes in patients with impaired glucose tolerance or impaired fasting glucose: a randomised controlled trial. Lancet, 2006;368:1096-1105
  39. ↑ Montori VM, Isley WL, Guyatt, GH. Waking up from the DREAM of preventing diabetes with drugs. BMJ 2007;334:882-884
  40. ↑ Nissen SE, Wolski K. Effect of Rosiglitazone on the Risk of Myocardial Infarction and Death from Cardiovascular Causes. N Engl J Med 2007;356;2457-71.3 Home PD, Pocock SJ, Beck-Nielsen H, et al. Rosiglitazone Evaluated for Cardiovascular Outcomes — An Interim Analysis. N Engl J Med 2007;356: June 5, 2007, in Print July 5, 2007
  41. ↑ Chiasson JL, Josse RG, Gomis R, et al. Acarbose for prevention of type 2 diabetes mellitus: the STOP-NIDDM randomised trail. Lancet, 2002;359:2072-2077
  42. ↑ Torgerson JS, Hauptman J, Boldrin MN, et al. Xenical in the prevention of diabetes in obese subjects (XENDOS) study: a randomized study of Orlistat as an adjunct to lifestyle changes for the prevention of type 2 diabetes in obese patients. Diabetes Care, 2004;27:155-161
  43. ↑ Heymsfield SB, Segal KR, Hauptman J, et al. Effects of weight loss with Orlistat on glucose tolerance and progression to type 2 diabetes in obese adults. Arch Intern Med, 2000;160:1321-1326
  44. ↑ Yusuf S, Gerstein H, Hoogwerf B, et al. Ramipril and the development of diabetes. JAMA, 2001;286:1882-1885
  45. ↑ Lindholm LH, Ibsen H, Borch-Johnsen K, et al. Risk of new-onset diabetes in the Losartan Intervention For Endpoint reduction in hypertension study. J Hypertension, 2002;20:1879-1886
  46. ↑ Abuissa H, Jones PG, Marso SP, et al. Angiotensin-converting enzyme inhibitors or Angiotensin receptor blockers for prevention of type 2 diabetes a meta-analysis of randomized clinical trails. J Am Coll Cardiol, 2005;46:821-826
  47. ↑ Gillespie EL, White CM, Kardas M, et al. The impact of ACE inhibitors or angiotensin II type 1 receptor blockers on the development of new-onset type 2 diabetes. Diabetes Care, 2005;28:2261-2266
  48. ↑ Freeman DJ, Norrie J, Sattar N, et al. Pravastatin and the development of diabetes mellitus: Evidence for a protective treatment effect in the West of Scotland Coronary Prevention Study. Circulation, 2001;103:357-362
  49. ↑ Tenenbaum A, Motro M, Fisman EZ, et al. Effect of Bezafibrate on incidence of type 2 diabetes mellitus in obese patients. Eur Heart J. 2005;26:2032-8

המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר יאיר ירושלמי, מנהל מרפאת סוכרת ואנדוקרינולוגיה, זמנהוף, שירותי בריאות כללית, ורופא בכיר בפנימית, מרכז רפואי רבין, קמפוס בילינסון פתח-תקוה; פרופ' יאיר יודפת, הקתדרה לרפואת המשפחה ע"ש ד"ר רוזאן, ביה"ס לרפואה של האוניברסיטה העברית והדסה בירושלים