כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק היבטים פסיכולוגיים וסוציאליים של המחלה והטיפולים
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| היבטים פסיכולוגיים וסוציאליים של המחלה והטיפולים | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| ||
Diagram of the stomach, colon, and rectum
| ||
| ICD-10 | Chapter C 18.-Chapter C 20./Chapter C 21. | |
| ICD-9 | 153.0 | |
| יוצר הערך | ד"ר שלומית פרי | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – טיפול תומך בחולי סרטן המעי הגס
מבוא
סרטן המעי הגס הוא מחלה נפוצה, שיכולה להסתיים בהחלמה מלאה, להפוך למחלה כרונית או, להתפתח למחלה גרורתית חשוכת מרפא. שיעור המחלימים מסרטן המעי הגס הוא גבוה יחסית. המחלה מאובחנת בשלבים שונים, ומופיעה באוכלוסיות שונות - צעירים ומבוגרים, גברים ונשים. שכיחותה והשיפור באבחון ובטיפול בה גרמו לכך שיש אוכלוסייה רחבה מאוד של אנשים שחלו בסרטן המעי הגס, והם מתמודדים עם ההשפעות של המחלה והטיפולים על איכות החיים לאורך השנים.
לאור זאת, ישנם מחקרים המנסים להביט על מסע המחלה ונתיבי ההתמודדות השונים (coping trajectories), במטרה לזהות אוכלוסיות שנמצאות בסיכון למצוקה נפשית - חולים ובני משפחה המתקשים לקיים שגרת חיים מספקת לאחר אבחון המחלה ובמשך השנים. המחקר מנסה לזהות ולפתח התערבויות שיתאימו לצרכים המשתנים בשלבים השונים לאורך מסע המחלה: שלב האבחנה והטיפולים, השלב האקוטי שמיד לאחר תום הטיפול, והטווח הארוך כאשר מזוהה נתיב של מצוקה כרונית קבועה ומתמשכת. ההתערבויות הפסיכו-סוציאליות מכוונות לחולים, בני המשפחה, והיחידה הזוגית והמשפחתית. המאמר סוקר חלק מהקשיים עמם מתמודדים החולים בסרטן המעי, השפעת המחלה על איכות חיים ובריאות נפשית, ההיבט הזוגי, ומקומם של רגשות חיוביים ושליליים במסע המחלה.
איכות חיים ושביעות רצון מהחיים
סרטן המעי, הטיפולים והניתוח עלולים לגרום לקשיים, כגון הפרעות בתיאבון ובאכילה, הפרעות במערכת העיכול, פגיעה (ברמות שונות) בשליטה ביציאות, שלשול, תשישות, נשירת שיער. על פי רוב, קשיים אלה גורמים לפגיעה באיכות החיים ואף למצוקה פסיכולוגית. הניסיון הקליני והספרות המקצועית מלמדים כי רוב החולים מסתגלים למחלה ומצליחים לשמר איכות חיים טובה. אולם קיימת קבוצה לא קטנה של חולים שעבורם המחלה והשלכותיה ממשיכות להכביד על החיים ולפגוע באיכותם. נוהגים להשתמש במושג של "חוסן" כדי לבטא התמודדות טובה, הסתגלות ותפקוד. המושג חוסן מתייחס לתהליך של הסתגלות חיובית מול איום משמעותי, מבטא את היכולת האנושית לחזור לתפקוד גם לאחר אירוע קשה מול אתגרים מאיימים. חוסן איננו ההפך ממצוקה; הוא משאיר מקום לקושי ומרחב לרגשות השונים, כולל פחד מהישנות המחלה.
איכות חיים בריאותית (health related quality of life) ושביעות רצון מהחיים, נבדקו בקרב 1,966 חולים לאחר אבחון של סרטן מעי[1]. החוקרים ערכו מחקר אורך שנמשך חמש שנים; המדידה הראשונה הייתה חמישה חודשים לאחר האבחנה, והאחרונה בתום חמש שנים. הממצאים מראים כי כ-75% מהחולים דיווחו על איכות חיים (בהקשר הבריאותי) בדרגה בינונית עד גבוהה. כ-20% דיווחו על איכות חיים ירודה (כרונית) שנמשכה לאורך חמש השנים (מהמדידה הראשונה ועד האחרונה). קבוצה קטנה של חולים (7.4%) דיווחה על ירידה באיכות חיים בריאותית שהתחילה כשלוש שנים לאחר האבחנה (קבוצה זו לא מראה מצוקה פיזית בהתחלה אלא רק בהמשך). דפוסים דומים נמצאו גם במדד של שביעות רצון מהחיים. כמחצית מהחולים דיווחו על שביעות רצון בינונית- גבוהה, קבועה, לאורך חמש שנות המחקר. כרבע מהחולים דיווחו על שביעות רצון בינונית חמישה חודשים לאחר האבחנה. לאחר מכן הופיעה עלייה בשביעות הרצון, שנמשכה כשלוש שנים, ולאחריה ירידה בשביעות הרצון עד חזרה לנקודת ההתחלה, כפי שנצפתה במדידה האחרונה. כ-20% נוספים דיווחו על שביעות רצון בינונית לאחר האבחנה, ירידה במהלך שלוש שנים ועלייה חזרה לנקודת ההתחלה בתום חמש שנים. מכאן מסיקים החוקרים כי תגובה של חוסן היא התגובה השכיחה ביותר; תנודות מופיעות לאורך השנים; ובקרב מיעוט לא קטן של חולים נותרים מצוקה וקושי.
למרות שבחלק גדול מהחולים, החוויה של המחלה והטיפולים אינה פוגעת בהערכה שלהם את החיים ואינה פוגעת בשביעות הרצון מהם, חשוב לזהות את החולים הזקוקים לעזרה. לפגיעה בהרגלי אכילה, הפרעה בפעילות מעיים וסטומה יש השלכות ניכרות על איכות החיים ובריאות נפשית. מחקר איכותני מצא כי חולים שחלה אצלם פגיעה בהרגלי אכילה ובפעילות המעיים כתוצאה מהמחלה או מהטיפולים, דיווחו על תחושה של בדידות, אובדן, פגיעה בפרטיות, בכבוד העצמי ובתחושת העצמאות[2]. חולים אלה, יותר מאחרים, דיווחו על פגיעה בתפקוד המיני, פגיעה ביכולת להגיע לזקפה בגברים וכאב במהלך קיום יחסי מין בנשים. מחקר אחר מצא כי סטומה קשורה לאיכות חיים נמוכה יותר[3]. בנוסף, נמצא כי ניתוח סטומה שנעשה לאחר הניתוח הראשוני קשור במצוקה רבה יותר בהשוואה לסטומה שנעשית כבר בזמן הניתוח הראשון. אין מספיק ידע לגבי השפעה של סטומה זמנית, ובעיקר מה קורה כאשר סטומה זמנית הופכת לקבועה. סטומה עלולה להיות קשורה בתחושה של סטיגמה, להגביל יחסים חברתיים ולעורר אצל חלק מהאנשים תחושה של גועל[4]. למרות שסטומה היא בעלת פוטנציאל להפרעה ומצוקה, מעטים מדי המחקרים שעוסקים בהיבט הזה.
מצוקה ובריאות נפשית
במאמר סקירה העוסק בבריאות הנפשית של חולי סרטן המעי, החוקרים סברו שיש מקום להתייחס לתקופות ההחלמה בטווח הקצר (שנה-שנתיים מהאבחנה) ובטווח הארוך (שנתיים ומעלה)[5]. הנתונים מהסקירה הראו כי בדומה לשביעות רצון ואיכות חיים בריאותית, גם ביחס למצוקה נפשית רוב החולים ביטאו התמודדות של חוסן (67-65%). גם במקרה זה במיעוט לא מבוטל (16-13%) נמצא נתיב המאופיין במצוקה (דיכאון וחרדה) ולאחר מכן חזרה לשגרה. כ-10% מהחולים מבטאים מצוקה מעוכבת, המופיעה בשלב מאוחר יותר, ואילו מיעוט לא זניח (9-7%) מבטא מסלול של מצוקה כרונית מתמשכת שלא פוחתת עם השנים. עם זאת, החוקרים מציינים כי רוב המחקרים מודדים דיכאון וחרדה כלליים, וחסרים מחקרים המודדים מצוקה ספציפית לגבי המחלה, פחד מהישנותה ודאגות הממוקדות בהיבטים שונים שלה. הטענה המרכזית באותו מאמר היא שהיעדר מצוקה כללית או פסיכופתולוגיה, אינו מעיד על היעדר דאגות או חששות אצל חולים שאובחנו עם סרטן מעי. החוקרים סבורים, כי מכיוון שרוב החולים מגלים חוסן ומסתגלים למחלה, חשוב לנסות לזהות לא רק מנבאים של מצוקה, אלא גם מנבאים לחוסן הקשורים להסתגלות טובה יותר, כמו למשל אופטימיות, תפיסת המחלה כפחות מאיימת, מערכות תמיכה רבות יותר, איכות יחסי משפחה טובה יותר, תחושת מסוגלות ושליטה. מנבאים לפגיעה בבריאות הנפשית שצוינו בסקירה הם מצב סוציו-אקונומי נמוך, גיל צעיר, מחלות נלוות, בריאות כללית ירודה, פגיעה בתפקוד המעיים, תסמינים גופניים אחרים, ומחשבות טורדניות חוזרות (rumination).
במאמר סקירה נוסף שהמתמקד בחולים ללא מחלה פעילה בחנו חוקרים את תפיסת חולי סרטן המעי באשר לצרכים שלהם[6]. בראש הרשימה ציינו החולים את הצורך להתייחס לפחד מהישנות המחלה, והצורך במידע לגבי תזונה, וטיפול בתסמינים וסיבוכים בבית. צרכים נוספים שדורגו גבוה היו חוסר בהירות לגבי צורת התקשרות עם הצוות המטפל וטיפול בתשישות. עוד נמצא כי מידע חלקי ולא מספק לגבי שאלות רפואיות וחוסר עקביות בין הצוותים המטפלים היו מקור למצוקה. בהקשר זה ציינו חוקרים כי גם כאשר חולים מדווחים על רמה נמוכה עד בינונית של פחד מהישנות המחלה, הם מדרגים אותה כאחת מהדאגות העיקריות שלהם[7]. הפחד מהישנות המחלה דומה במחלות השונות (סרטן המעי, סרטן השד וסרטן הערמונית).
השפעת המחלה על הזוגיות
השפעת המחלה על המערכת הזוגית (דיאדה), נחקרת בהקשר של מחלות שונות. העובדה שגם גברים וגם נשים חולים בסרטן המעי מאפשרת להרחיב את ההבנה שלנו לגבי הדרך בה זוגות מתמודדים עם סרטן. פורסם מאמר סקירה המתמקד במערכת הזוגית מנקודת המבט של שני בני הזוג בקרב חולים עם סרטן מעי[8]. החוקרים מציינים כי סרטן המעי משפיע על בני המשפחה של החולה, עלול לשבש את חיי היום-יום, ולשנות את היחסים האינטימיים ואת יחסי המין.
הפרעה ביחסי מין וקושי בהסתגלות קשורים לטיפולים אינטנסיביים יותר, ניתוחים נרחבים יותר וטיפולי קרינה. מספר מחקרים שנסקרו מראים כי נשים נמצאות במצוקה רבה יותר מגברים, הן כאשר הן חולות והן כבנות זוג. עוד נמצא כי זוגיות טובה קשורה להסתגלות טובה יותר. החוקרים מציינים את חשיבות התמיכה של בן/בת הזוג הבריא/ה, היכולת שלו/ה להבין, לתקף ולהדהד את הקושי של החולה. מעורבות פעילה של בן/בת הזוג ורמת פתיחות דומה בין בני הזוג באשר לשיח על המחלה, הם גורמים תומכים. דפוס של הגנה חוסמת (כאשר בני הזוג נזהרים מביטוי של דאגות, פחדים וחששות, מתוך חשש לצער, להכביד או להקשות על בן הזוג) קשור בשביעות רצון פחותה מהזוגיות, בעיקר כאשר לחולה תמיכה חברתית מועטה ובן/בת הזוג הוא/היא מקור התמיכה הבלעדי.
מחקר נוסף בדק זוגות של חולים עם סרטן המעי והשווה אותם לאוכלוסייה בריאה דומה[9]. המחקר התבסס על שאלון הנישואין MMQ (Maudsley Marital Maudsley Questionnaire), הכולל 20 שאלות על שביעות רצון ומחולק לשלושה תחומים: תפקוד מיני, זוגיות והחיים בכלל. את התוצאות השוו החוקרים לנורמות של השאלון. כפי שניתן היה לשער, אצל הזוגות בהם אחד מבני הזוג היה חולה, שביעות רצון מהתפקוד המיני הייתה נמוכה יותר. עם זאת, שביעות הרצון מהזוגיות הייתה דומה לזו של זוגות בריאים, ואילו שביעות הרצון מהחיים בכלל נמצאה גבוהה יותר אצל זוגות עם בן/בת זוג חולה לעומת זוגות בריאים. החוקרים הסיקו מכאן כי פגיעה בתפקוד המיני לא בהכרח "זולגת" לפגיעה בזוגיות או בשביעות הרצון הכללית. בשל מרכזיות הזוגיות בחיים, מוצע לצוות המטפל לבחון את ההתמודדות של החולים בהקשר הזוגי ולבנות גישות התערבות הלוקחות בחשבון את הצרכים והתפקידים השונים של החולה ובן/בת הזוג.
לגרש את החושך או להכניס מעט אור
רוב המחקרים שמנסים להעריך הסתגלות של אנשים שחלו בסרטן המעי, מתמקדים במצוקה כפי שהיא באה לידי ביטוי בדיכאון, חרדה והפרעות הסתגלות. במחקר אחד, החוקרים סברו שהימצאות של רגשות שליליים אינה משקפת את התמונה המלאה לגבי תהליך הסתגלות, ולכן הציעו להתבונן על שתי קבוצות של רגשות: רגשות חיוביים (למשל מציאת עניין בדברים, התלהבות) ורגשות שליליים (פחד, אי-שקט, עוינות). מכיוון שרגשות חיוביים ושלילים יכולים להופיע בו זמנית, והם אינם תלויים זה בזה, החוקרים הציעו לבחון אותם כשני מדדים נפרדים[10].
אחת השאלות החשובות שמעלים החוקרים היא האם רגשות חיוביים יכולים להגן מפני מצוקה נפשית, כלומר האם הסתגלות טובה קשורה לרמה גבוהה של רגשות חיוביים או מושפעת בעיקר מרמה נמוכה של רגשות שליליים? בנוסף בדקו החוקרים את השפעת עמדת הנחקרים לגבי מטרותיהם בחיים. הם ניסו לבחון אם התאמת המטרות למצב המשתנה, או דווקא התעקשות לממש מטרות שנקבעו לפני האבחנה, תורמת או מפריעה להסתגלות טובה. החוקרים סברו שגמישות והתאמת המטרות למציאות המחלה היוותה גורם מגן מפני מצוקה. אוכלוסיית המחקר הייתה חולים עם סרטן המעי שענו על שאלונים בשלוש נקודות זמן: חודש לאחר אבחנה, שבעה חודשים לאחריה ושנה וחצי לאחריה. כאשר בחנו החוקרים הימצאות של רגשות חיוביים ושליליים בנפרד, זוהו ארבעה נתיבים של רגשות חיוביים ושניים של רגשות שליליים, המתוארים להלן:
- מסלולים של רגשות חיוביים
רמה נמוכה של רגשות חיוביים במדידה הראשונה, עם עלייה בשכיחות הרגשות החיוביים לאחר שבעה חודשים, תוך שמירה על אותה רמה של רגשות חיוביים (6.7%).
- רמה נמוכה קבועה של רגשות חיוביים(18.8%)
- רמהבינוניתקבועה של רגשות חיוביים(68.2%)
- רמה גבוהה קבועה של רגשות חיוביים (6.3%)
- מסלולים של רגשות שליליים
- רמה נמוכה קבועה של רגשות שליליים (36%)
- רמהבונונותקבועהשלרגשותשליל"ם(63.7%)
רגשות שליליים ורגשות חיוביים נמצאו כשני משתנים נפרדים ובלתי תלויים זה בזה. החוקרים השוו בנפרד את הרמה של הרגשות החיוביים והשליליים ביחס לאוכלוסייה הרחבה. במדד של רגשות חיוביים נמצא כי למעט הקבוצה אצלה שהייתה רמה גבוהה של רגשות חיוביים, אצל שאר הקבוצות היו נמוכות יותר לעומת האוכלוסייה הכללית. לעומת זאת, במדד של הרגשות השליליים, נמצא כי בקבוצת החולים היו פחות רגשות שליליים בהשוואה לנורמה.
בעקבות זאת הציעו החוקרים שייתכן שבחולים מדובר יותר בירידה ברגשות החיוביים מאשר בעלייה ברגשות השליליים. בנוסף, המחקר המתואר תומך בהנחה שגמישות ויכולת להתאים מטרות למציאות משתנה הן מדד של חוסן. גמישות באה לידי ביטוי ביכולת להתאים מטרות למצב המשתנה, והיא הייתה קשורה לרגשות חיוביים. למרות מגבלות המחקר, בעיקר סביב השאלה אם השאלון על הרגשות החיוביים והשליליים הותאם מספיק לאוכלוסייה של חולי סרטן, לממצא הזה חשיבות קלינית רבה. הוא מחזק את הצורך לנסות להפחית רגשות שליליים, ובו בזמן לנסות לייצר רגשות חיוביים. כאשר קשה לגרש את החושך, עדיין ניתן לנסות להכניס מעט אור.
התערבויות פסיכו-סוציאליות בעקבות אבחנה של ממאירות במעי
מאמר סקירה שפורסם מתייחס להתערבויות פסיכו-סוציאליות המכוונות לאוכלוסייה של חולי סרטן המעי, השפעתן על איכות החיים ומדדים פסיכו-סוציאליים[11]. לצורך המחקר, נכללו בסקירה: פסיכותרפיה פרטנית או קבוצתית, וכן התערבויות קוגניטיביות התנהגותיות שמטרתן לשנות מחשבות והתנהגויות בלתי מסתגלות. ההתערבויות הפסיכו-סוציאלית כללו מרכיבים פסיכו-חינוכיים, לימוד מיומנויות התמודדות וטכניקות הרגעה.
למרות שאוכלוסיית חולי סרטן המעי היא גדולה, נמצאו רק 14 מחקרים שענו על קריטריונים של מחקרים מבוקרים עם הקצאה אקראית -RCT (Randomized Controlled Trials ). מתוך 14 המחקרים רק שלושה הוכיחו שיפור משמעותי במדדים פסיכולוגיים בעקבות ההתערבות. שלוש ההתערבויות הראו השפעה על איכות חיים ובריאות נפשית, והן כללו מרכיבים של עידוד הביטוי הרגשי במלל או בכתיבה, לימוד מיומנות של הרפיית שרירים, והתערבויות המכוונות להגברת המסוגלות העצמית. שמונה מחקרי התערבות הראו השפעה קלה או היעדר השפעה כלל. התערבויות אלה התבססו על גישה פסיכו-חינוכית ותמיכה רגשית. שישה מהמחקרים בדקו את שביעות רצון המשתתפים מההתערבות, ובכולם דווח על שביעות רצון גבוהה, ללא קשר להשפעה. שיעור ההיענות להתערבויות הפסיכו-סוציאליות היה נמוך, חלק ניכר מההתערבויות לא היו מיועדות רק לחולים המדווחים על מצוקה וייתכן שהפונים לטיפול פסיכו-סוציאלי הם לאו דווקא חולים במצוקה.
לא ברור באיזו מידה יכולים השאלונים לשקף את תהליך הטיפול ותרומתו - הקשים לכימות. במילים אחרות: מצוקה נמוכה בתחילת ההתערבות (אפקט רצפה), קושי של שאלונים לבדוק מדדים פסיכולוגיים, היענות נמוכה להתערבויות ומדגמים קטנים - מקשים על המחקר הפסיכו-אונקולוגי להעריך חולי סרטן המעי כמו גם חולים אחרים. האתגר שעומד בפני הפסיכו-אונקולוגיה הוא לזהות את החולים ובני משפחתם שנמצאים בסיכון יתר למצוקה נפשית, ולפתח עבורם התערבויות "עודיות יעילות. אין ספק שלגבי חולים עם סרטן המעי, הפרעות בתפקוד המעיים (אי-שליטה, שלשולים תכופים), פגיעה בתפקוד המיני וסטומה הם גורמי סיכון, מעבר לגורמים הידועים באוכלוסיית חולי סרטן בכלל, ולכן חשוב להתאים את ההתערבויות לצרכים הייחודים שלהם ושל בני משפחתם.
סרטן מעי גרורתי
למרות ההתקדמות הרבה באונקולוגיה, קיימת קבוצה של חולים המתמודדת עם מחלה גרורתית. חלק מהחולים מאובחנים עם מחלה גרורתית, ואצל אחרים הגרורות מופיעות חודשים או שנים לאחר האבחנה. למרות שניתן לחיות עם מחלה גרורתית במשך שנים, הפחד מהתקדמות המחלה, ההתדרדרות בתפקוד והחרדה מפני המוות הם חששות אמיתיים. הטיפול בחולים אלה ובני משפחתם מהווה אתגר לצוות הפסיכו- סוציאלי במערכת הבריאות. הקשיים עמם מתמודדים החולים הם קשיים מעשיים ונפשיים ברוב תחומי החיים: תסמינים גופניים ונפשיים (כאב, חולשה, בחילות והקאות, הפרעות בפעילות מעיים, דיכאון, חרדה, פגיעה במצב הרוח הכללי),תקשורת סביב המחלה, שינויים גופניים ותפקודיים המתרחשים בעקבות החמרת המחלה, שינויים בעצמי, במשפחה ובמערכת היחסים. לעיתים מופיעה תחושה או חשש מפני הכבדה, ומנגד חיפוש אחר מטרות בנות השגה ואחר משמעות ורצון לקרבה ואוטנטיות ביחסים הבין-אישיים.
דאגות לגבי מוות ופרידה מקבלות משמעות אחרת, כולל הדאגה מפני השפעת המחלה והמוות הצפוי על בני המשפחה, בעיקר על ילדים צעירים. עולות תהיות באשר לשיח פתוח על סוף החיים והטיפול בתקופה זו. הלס וחב' מדגישים כי לקראת "סוף החיים", נדרשים חולים ובני משפחה "לדבוק בחיים" ובו זמנית "להתכונן למוות"[12]. הם סבורים כי תפקיד הצוות המטפל הוא לאפשר לחולים לשהות ב"אזור הביניים", לסייע להם להחזיק ולהכיל את הדואליות הזו מבלי לנסות לפתור אותה. חולים לא חייבים לבחור בין תקווה (ואולי הכחשה) ובין השלמה ופרידה. עם זאת, יש לזכור כי היעדר מודעות לגבי הפרוגנוזה עלול להקשות על קבלת החלטות מושכלות. חלק ניכר מהמשפחות אינן מוכנות או מצוידות מספיק מול המטלות הכרוכות בטיפול בחולה הנוטה למות. בראון וחב' מצאו כי בני/בנות הזוג היו במצוקה רבה יותר מהחולים, ומדדי הדיכאון, חוסר התקווה וחוסר האונים שלהם היו גבוהים יותר[13].
סיכום
רוב החולים מצליחים להתמודד עם סרטן המעי ולהסתגל למצב החדש, גם אם קיים פחד מהישנות המחלה. בקרב מיעוט לא קטן של החולים, המחלה ממשיכה לפגוע באיכות החיים, בשביעות הרצון ובבריאות הנפשית. המחלה משפיעה על החולה ועל בני משפחתו, ולכן מומלץ לראות את המחלה וההתמודדות עמה בהקשר משפחתי. חסרים מחקרים המתמקדים בהשפעת הסטומה על ח" המטופלים ובני/בנות זוגם, ואת הפער הזה חשוב למלא.
התערבויות פסיכו-סוציאליות יכולות לשפר איכות חיים ושביעות רצון ולהפחית מצוקה. לסרטן המעי היבטים גופניים "חודיים והתערבויות המכוונות לחולי סרטן המעי, ומומלץ להתחשב בהם בבניית ההתערבות. כאשר המחלה מתקדמת, נושא המוות תופס מקום רב יותר, ויש ללמוד כיצד מתמודדים עם החרדה ממנו. אחת ההתערבויות שעובדים סוציאליים יכולים להוביל היא "מפגש משפחתי עם צוות רב-מקצועי". מפגש כזה מאפשר בנייה של יחסי עבודה ושותפות, וגישור על מחלוקות בין חברי הצוות הרפואי, שגורמות לבלבול אצל חולים ובני משפחה. התערבות מערכתית ופגישה משפחתית עם צוות רב-מקצועי מסייעות לשיפור התקשורת של הצוות המטפל עם החולה והמשפחה ויכולות לעודד שיח פתוח בתוך המשפחה.
ביבליוגרפיה
- ↑ Dunn J, Ng SK, Breitbart W, et al. Health-related quality of life and life satisfaction in colorectal cancer survivors: trajectories of adjustment. Health Qual Life Outcomes. 2013 Mar 14;11:46-60.
- ↑ Rozmovits L, Ziebland S. Expressions of loss of adulthood in the narratives of people with colorectal cancer. Qual Health Res. 2004 Feb;14(2):187-203.
- ↑ Ross L, Abild-Nielsen AG, Thomsen BL, et al. Quality of life of Danish colorectal cancer patients with and without a stoma. Support Care Cancer. 2007 May;15(5):505-13. Epub 2006 Nov 14.
- ↑ Manderson L. Boundary breaches: the body, sex and sexuality after stoma surgery. SocSci Med. 2005 Jul;61(2):405-15. Epub 2005 Jan 19.
- ↑ Mosher CE, Winger JG, Given BA, et al. Mental health outcomes during colorectal cancer survivorship: a review of the literature. Psychooncology. 2016 Nov;25(11):1261-70. Epub 2015 Aug 27.
- ↑ Kotronoulas G, Papadopoulou C, Burns-Cunningham K, et al. A systematic review of the supportive care needs of people living with and beyond cancer of the colon and/or rectum. Eur J OncolNurs. 2017 Aug;29:60-70.Epub 2017 May 30.
- ↑ Simard S, Thewes B, Humphris G, et al. Fear of cancer recurrence in adult cancer survivors: a systematic review of quantitative studies. J Cancer Surviv. 2013 Sep;7(3):300-22. Epub 2013 Mar 10.
- ↑ Kayser K, Acquati C, Reese JB, et al. A systematic review of dyadic studies examining relationship quality in couples facing colorectal cancer together. Psychooncology. 2016 Dec 10 [Epub ahead of print].
- ↑ Traa MJ, Braeken J, De Vries J, et al. Sexual, marital, and general life functioning in couples coping with colorectal cancer: a dyadic study across time. Psychooncology. 2015 Sep;24(9):1181-8. Epub 2015 Mar 20.
- ↑ Ciere Y, Janse M, Almansa J, et al. Distinct trajectories of positive and negative affect after colorectal cancer diagnosis. Health Psychol. 2017 Jun;36(6):521-528.
- ↑ Mosher CE, Winger JG, Given BA, et al. A systematic review of psychosocial interventions for colorectal cancer patients. Support Care Cancer.2017 Jul;25(7):2349-62.Epub 2017 Apr 22.
- ↑ Hales S, Lo C, Rodin G. Managing Cancer And Living Meaningfully (CALM) treatment manual: an individual psychotherapy for patients with advanced cancer. Toronto, ON: Princess Margaret Hospital, University Health Network; 2010.
- ↑ Braun M, Mikulincer M, Rydall A, et al. Hidden morbidity in cancer: spouse caregivers. J ClinOncol. 2007 Oct 20;25(30):4829-34.
קישורים חיצוניים
- במה עמוד 133
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שלומית פרי - עו"ס, לשעבר מנהלת השירות הפסיכואונקולוגי, המרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון, פתח תקווה