כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הטיפול התומך בילדים ובמתבגרים חולי סרטן - Supportive care in children and adolescents with cancer
הופניתם מהדף טיפול תומך בילדים ובמתבגרים חולי סרטן לדף הנוכחי.
| הטיפול התומך בילדים ובמתבגרים חולי סרטן | ||
|---|---|---|
| Supportive care in children and adolescents with cancer | ||
| ||
| יוצר הערך | רות אופיר ותמר נתנזון-ברכה | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – סרטן
אנו עדים לעלייה משמעותית בשיעור ההישרדות ממחלת הסרטן בילדות, וזאת הודות לכניסתם של פרוטוקולים כימותרפיים אינטנסיביים, טיפולים ביולוגיים ואימונולוגיים, רדיותרפיה, כירורגיה וכן התפתחות והתקדמות ניכרת בטיפול התומך הניתן לילד החולה בסרטן ולמשפחתו[1] . אבחנה של סרטן בילד מלווה בסערת רגשות ומעוררת לחץ פיזי, נפשי וחברתי, המתבטא בחרדה, בעצב ובדאגה הן בקרב המטופל הן בקרב בני משפחתו. על הצוות להיות מודע לקשיים אלו ולזהות את הצרכים הביו-פסיכוסוציאליים של המטופל בהתאם לגילו ולהרכב משפחתו, כדי להעניק להם טיפול מקצועי ומיטבי המבוסס על הגישה ההוליסטית, המאפשרת לילד לצמוח ולגדול "בריא".
מטבע הדברים, מרבית הילדים יחוו תחושות של פחד, חרדה, כעס וחוסר שביעות רצון מהמצב שנכפה עליהם ומהשינוי הדרמטי שחל בחייהם. הם נדרשים לעבור בדיקות פולשניות וטיפולים שהופכים להיות חלק משגרת יומם, לכן חשוב שהם יהיו מלווים ועטופים על ידי האנשים הקרובים כדי שירגישו ביטחון ואהבה לאורך כל הדרך.
מומחים מדגישים שהבנת הצרכים הייחודיים של הילד, שמירה על שגרה רגילה ככל שניתן, הצבת גבולות והקפדה על היענות לטיפול והענקת חום ואהבה חשובים מאוד, וזאת כדי לתמוך בילד ולחזק את חוסנו.
במאמר זה נתאר את הטיפול התומך הניתן לילד ולמתבגר החולה בסרטן ולמשפחתו. נציין סוגיות מרכזיות ותופעות לוואי המשפיעות על חיי הילד המתבגר ועל המשפחה במהלך שגרת הטיפולים בסרטן.
טיפול תומך בסרטן (Supportive care) מתמקד בשימור ושיפור איכות החיים של הילד והוריו, תוך ניהול תסמינים גופניים ונפשיים ומניעה של תופעות הלוואי הכרוכות בטיפול, מרגע האבחנה, במשך הטיפולים, בסיומם, וכן בתהליך השיקום במקרה של איתור סרטן משני, טיפול במחלימים ובתהליך סוף החיים. עם העלייה בשיעור ההישרדות של ילדים חולי סרטן, הטיפול התומך ממלא חלק חשוב בטיפול הרפואי, וזאת במטרה להוריד את רמת התחלואה (Mortality) והתמותה (Morbidity) לטווח הקצר ולטווח הארוך[2].
כדי להשיג את התוצאות הטובות ביותר עבור כל ילד, קיימת חשיבות שהטיפול יינתן במרכז רפואי המתמחה באונקולוגיית ילדים, ובו מערך תמיכה הכולל הדמיה, כירורגיה, טיפול נמרץ, קרדיולוגיה, אנדוקרינולוגיה, ריאות וגסטרואנטרולוגיה, המכירים ובקיאים באבחנות אונקולוגיות ובדרכי טיפול, כל אחד בתחום המומחיות שלו. צוות המערך הוא רב-מקצועי וכולל רופא מומחה באונקולוגיית ילדים, אחות אונקולוגית ילדים, דיאטנית, פיזיותרפיסטית, עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, מטפלת באומנות/מוזיקה, ליצנים רפואיים, צוות חינוך, בנות שירות ומתנדבים. הטיפול במחלה מנוהל על ידי אונקולוג ילדים. הצוות הסיעודי מעניק את הטיפול תוך ניווט ותיאום בין המטפלים השונים, כגון עובדת סוציאלית, פסיכולוגית, מרפאים באומנות ומוזיקה, במטרה לסייע לילד ולמשפחתו להתמודד עם המחלה. כל אנשי הצוות מעניקים לילד ולמשפחתו תמיכה נפשית, רגשית, גופנית וחברתית הן כטיפול פרטני והן בקבוצה.
תפקידה של האחות הפדיאטרית אונקולוגית מתחיל מרגע האבחנה, ונמשך כל הטיפולים עד לשלב סיום הטיפולים והמעקב. בנוסף, יש לה תפקיד מרכזי בטיפול ובליווי של הילד ומשפחתו בשלב סוף החיים.
באונקולוגיית ילדים מטופלים ילדים, מתבגרים ומבוגרים צעירים. הידע של האחות בנושא גדילה והתפתחות הוא הבסיס לאינטראקציה עם הילד ומשפחתו. האחות צריכה להתאים את ההתערבות לשלב ההתפתחות הקוגניטיבית והפסיכוסוציאלית של הילד. ההדרכה וההסברים צריכים להיות תואמים לגיל הילד ולהתפתחותו הקוגניטיבית. בגילים הצעירים נדרש לפשט את ההסברים וניתן להיעזר במשחק בבובה כמודל להדרכה ולליווי של הילד. לעומת זאת, למתבגרים יינתנו הסברים קונקרטיים יותר. בתהליך האבחון תפקיד האחות לחזק את המידע שניתן על ידי הרופא, תוך מתן הסבר לילד ולהוריו.
הורים לילדים שאובחנו כחולים בסרטן נדרשים לרכוש ידע ומיומנויות חדשות כדי לטפל בבטחה בילדם בבית. אחיות ממלאות תפקיד מפתח בתהליך ההדרכה, ובחיזוק ידע קיים בקרב מטופלים ומשפחותיהם. מחקרים מצביעים על כך שמתן הנחיות ברורות ופשוטות להורים ולמטופלים משפר באופן משמעותי את ההיענות והדבקות בטיפול. היענות ודבקות במשטר הטיפולי, לרבות טיפול פומי, הקפדה על עקרונות מניעת זיהומים וטיפול בתופעות לוואי, הם בעלי השפעה ישירה על הצלחת הטיפול.
ישנן שתי נקודות זמן חשובות המהוות אבני דרך בהצלחה זו. הראשונה היא מתן הדרכה בעת הקבלה למחלקה, והשנייה היא תכנון השחרור הראשון הביתה. הצלחת תכנון השחרור תלויה ביכולתו של מוסר ההדרכה להעביר ביעילות דגשים חשובים ובו זמנית לצייד את ההורה בקווי הדרכה ברורים וישרים כדי להקל על ההתנהלות בבית[3] .
הטיפול בבית
משפחות צריכות לחוש ביטחון בדבר מוכנותן להתנהל בבית ובדבר מסוגלותן לטפל בצנתר המרכזי, בתופעות לוואי כגון בחילות, הקאות, כאב, פצעים בפה, וכן להכיר את אמצעי הזהירות שיש לנקוט כאשר הילד סובל מנויטרופניה או טרומבוציטופניה[4]. על כל משפחה לדעת מה האבחנה של הילד, אילו טיפולים הוא מקבל, ללמוד לזהות את המצבים ואת נקודות הזמן בהם עליה להתייעץ עם הצוות המטפל.
כאב: תופעת הלוואי המדווחת ביותר בקרב ילדים ומתבגרים חולי סרטן. מקור הכאב יכול לנבוע מהגידול עצמו, בשל ניתוח, פעולות פולשניות או תופעות לוואי של הטיפול הכימי והקרינה[5]. אומדן כאב בקרב ילדים הוא אתגר, בפרט כאשר מסתמכים על הדיווח של ההורים. הורים נוטים לדווח על דרגות כאב נמוכות יותר משל הילד[6]. בשל ההשלכות שיש לכאב על איכות החיים של ילדים ומתבגרים, חיוני לבצע אומדן והערכת כאב באופן תדיר, תוך שימוש בסרגל דיווח עצמי, כגון מספרים, פרצופים או באמצעות אומדן FLACC (Face, Legs, Activity, Cry, Consolability) המיועד לילדים שאינם יכולים לכמת את הכאב, וזאת על מנת שניתן יהיה לבצע התערבות יעילה[7]. ניתן להשיג איזון כאבים יעיל תוך שילוב של תרופות וטיפולים משלימים, כגון הסחת דעת, דמיון מודרך, עיסוי, רפלקסולוגיה.
דיכוי מח עצם: מעמיד את המטופלים בסכנה לפתח זיהומים ודימומים.
- מניעת זיהומים: בנוכחות של ספירות נויטרופילים מתחת ל-1,000, גוברת הסכנה לזיהומים, ולכן יש להקפיד על מספר מצומצם של מבקרים ולהימנע מביקורים של חברים ו/או בני משפחה שאינם בריאים. כמו כן, יש להימנע מביקורים או שהייה במקומות הומי אדם, וכן להימנע מאכילת מזון במקומות ציבוריים. רחצת ידיים לפני אכילה ולאחר השימוש בשירותים היא ההתערבות החשובה ביותר למניעת זיהום. חשוב להקפיד על היגיינת אזור פי הטבעת. בחלק מהפרוטוקולים קיימת המלצה למתן גורמי גדילה המטופויטיים (GCSF - Granulocyte Colony-Stimulating Factor) וזאת במטרה לצמצם את משך הנויטרופניה והסיכוי לפתח זיהומים. מומלץ למדוד חום לפחות פעם ביום ובכל שינוי במצב הילד או בעת הופעת תסמין חדש. בעליית חום מעל 38 מעלות או חום הנמוך מ-36 או הופעת צמרמורת יש להתקשר מיד לרופא[8]
- ירידה במספר כדוריות הדם האדומות: ברמת המוגלובין נמוכה (אנמיה) ייתכן קושי לספק את כמות החמצן הדרושה, והמטופל עלול לחוש חולשה, עייפות, קוצר נשימה, דופק לב מואץ, סחרחורת, חיוורון וחוסר תיאבון. בהופעת תסמינים אלו ובנוכחות של המוגלובין מתחת ל-8 הרופא ימליץ על מתן מנת דם
- ירידה במספר הטסיות (טרומבוציטופניה): בנוכחות של ספירת טסיות מתחת ל-10,000 יש להישמר מפני פגיעות פיזיות העלולות להוביל לדימומים. מומלץ לצחצח שיניים במברשת רכה כדי למנוע דימום מהחניכיים, ולעקוב אחרי סימני דמם: פטכיות, שטפי דם ודימום מאף או הפה. על פי הצורך, הרופא ימליץ על מתן טסיות
בחילות והקאות: טיפול מונע יעיל נגד בחילות והקאות ניתן כדרך שגרה, ומהווה הכנה לטיפול. יש לצייד את המטופל בהנחיות להמשך טיפול בבית. חשוב להקפיד על נטילת התרופות בבית על פי הנחיות, בין 48–72 שעות ממועד סיום הטיפול ומעבר לכך לפי הצורך. קל יותר למנוע בחילות מאשר לטפל בהן, ולכן חשוב להקפיד על נטילת התרופות גם בבית[9] . ניתן לשלב טיפול בהסחת דעת, אקופרסורה, רפלקסולוגיה, מתן קנאביס ועוד.
פצעים בפה - מוקוזיטיס: הופעת פצעים ופגיעה בשלמות רירית הפה, עלולה להופיע תוך יממה לאחר הטיפול ולהימשך 7 עד 10 ימים לאחר סיום הטיפול. יש להדריך את ההורה והמטופל להקפיד על היגיינת הפה, כגון שטיפת פה לעיתים תכופות עם מי מלח או עם תכשיר נטול אלכוהול המכיל פלואוריד עד 3 פעמים ביום, וצחצוח השיניים והלשון לאחר כל ארוחה במברשת רכה. כמו כן ניתן להשתמש בריבת חרובים. אם השפתיים יבשות ופצועות מומלץ למרוח וזלין או שמן נבט חיטה כדי למנוע סדקים ודימום. במקרים בהם הפצעים בפה מונעים מהמטופל לאכול, לשתות או לבלוע, יש לשקול מתן נוזלים או הזנה לווריד[8].
נשירת שיער: אחת מתופעת הלוואי המטרידות ביותר של כימותרפיה ולה השלכות גופניות, נפשיות וחברתיות על הילד והוריו. אף על פי שנחקרו מספר אסטרטגיות להפחתה של תופעה זו, אין סטנדרט טיפולי. נשירת שיער מתחילה בדרך כלל כ-3–4 שבועות לאחר מתן הטיפול, בשלבים או בבת אחת, ומערבת גם ריסים, גבות ושאר חלקי הגוף. לטיפול תומך מיטבי באמצעות שיח פתוח המספק תכנים חינוכיים להורים ולילדים חשיבות רבה. זו תופעה זמנית, והשיער ישוב לצמוח לאחר סיום הטיפולים. מומלץ להתכונן ולהסתפר, ניתן להזמין פאה, לחבוש כובעים, מטפחות ו/או בנדנות[10].
שימור פוריות: פגיעה בפוריות היא תופעת לוואי קשה של הטיפול האונקולוגי. אפשרויות שימור פוריות באוכלוסיית טרום גיל ההתבגרות מוגבלות וניסיוניות. יש לדון על שימור רקמות ופוריות פוטנציאלית עם כל החולים בסיכון ועם הוריהם. בקרב בנים מתבגרים ומבוגרים צעירים ניתן להציע שימור זרע. לטרום התבגרות ניתן להציע כאפשרות ניסיונית שימור של תאי גזע זרעיים הנשמרים בהקפאה עמוקה[11]. בקרב נשים קיימות מספר אפשרויות שימור. שימור ביציות מהווה סטנדרט טיפולי לנערות בגיל ההתבגרות. לנערות טרום גיל ההתבגרות בפרוטוקול ניסיוני, ניתן להסיר רקמת שחלה. הרקמה נשמרת בהקפאה עמוקה. בזמן הפריון הרצוי הרקמה מופשרת ומושתלת בחזרה לבנות בתקווה שהיא תיקלט ותייצר ביציות, ובקרב בנים מושתלת בחזרה רקמת האשך בתקווה שהיא תיקלט ותייצר זרעים[12].
מיניות: מחלת הסרטן יכולה לאיים על המיניות במגוון דרכים. המחלה והטיפול בה גורמים לעיתים קרובות לשינויים גופניים, ולפגיעה בפוריות, וכן עלולים להטיל עומסים פסיכולוגיים המשפיעים על ההערכה העצמית, המיניות והזוגיות. מחקרים מצביעים על כך שכשליש מהמתבגרים והמבוגרים הצעירים שחלו בסרטן חשים חוסר שביעות רצון מינית, וזקוקים לתמיכה בהתמודדות עם בעיות מיניות. הם מביעים רצון לקבל מידע וטיפול תומך בתחום זה. לכן, קיימת חשיבות רבה להעלאת הנושא עם המתבגרים ולהתייחסות לסוגיות של מיניות וסרטן כדבר שבשגרה[13].
עייפות: אחת מתופעות הלוואי המטרידות ביותר המתלווה למחלת הסרטן בקרב ילדים ומתבגרים. היא מתוארת כלאות בלתי צפויה, עוצמתית וחמורה יותר מהעייפות שחווה אדם בריא. עייפות הקשורה לסרטן יכולה להשפיע על עד כ-80 אחוזים מחולי הסרטן, והיא יכולה להתרחש לפני האבחנה, במהלך הטיפול ובסיומו. מקור העייפות הוא מחלת הסרטן עצמה, הטיפולים ומצבים רפואיים ופסיכולוגיים נלווים. מחקרים הראו כי קיימת השפעה חיובית של פעילות גופנית על דרגת העייפות הקשורה למחלה[14], ולכן חשוב לעודד פעילות גופנית בקרב ילדים ומתבגרים חולי סרטן.
טיפול תרופתי בבית: הדרכת הורים ומטופלים על אודות הטיפול התרופתי מתחילה כבר באשפוז הראשון, לפיכך זו הזדמנות טובה ללמדם על הטיפול התרופתי שיש ליטול בבית, לחזק את הידע והמיומנות הנדרשת, כגון מתן תרופה דרך זונדה, ופיקוח על הביצוע.
ההדרכה כוללת את שמות התרופות, ההתוויה, אופן מתן, מינון, תכיפות והוראות אחסון של התרופה. הדגמה חוזרת של ההורים ושליטה הן קריטריון לשחרור. מומלץ לצייד את ההורה ברשימת תרופות מובנת, הכוללת מינון, תכיפות ושעות מתן התרופות. יש לעודד את ההורה והמטופל לדבוק בשגרה זו במטרה להשיג את התוצאה האופטימלית[7].
האחים של הילד חולה הסרטן
אבחנת הסרטן משפיעה רבות על האחים והאחיות של הילד. תחושות של פחד מהמחלה, דאגה לבריאותם ולבריאותו של אחיהם, חרדה, בדידות, בלבול וניכור בשל היעדרות ההורים, עלולות להופיע ביתר שאת בתקופה זו. לעיתים עליהם להסתגל לדמויות חדשות כמו דודים, שכנים וחברים שכעת ממלאים את מקומם של הוריהם בטיפול בהם. כמו כן, עלולים לצוף רגשות של כעס, קנאה, אשמה ותחושת נטישה של ההורים. האח החולה הופך להיות מרכז תשומת הלב, לכן הצוות המטפל נדרש להתייחסות מיוחדת לאחים בדמות מתן עזרה וייעוץ להורים בחלוקת הזמן בין הילד החולה ואחיו. קיימת חשיבות רבה במתן מידע והסבר מותאם לגיל של כל אחד מהאחים, וכן מתן תמיכה הן באמצעות שיחות פרטניות או בקבוצת מיקוד. מומלץ להביא את האחים להכיר את המסגרת הטיפולית בה נמצא האח ולשלב אותם בטיפול ובעזרה לאח החולה. תהליך זה בהחלט עשוי לסייע להם להתמודד טוב יותר עם מחלת אחיהם[15].
המסגרת החינוכית והילד חולה הסרטן
בית הספר הוא חלק משמעותי וחשוב בחיי הילד. חוקרים מציינים כי חזרת הילד לקהילת בית הספר מחזירה את תחושת ה"נורמליות", משפרת את איכות החיים ומעלה את החוסן ואת יכולת ההתמודדות[16]. חזרה למסגרת החינוכית מהווה אתגר עבור הילד, משפחתו והצוות המטפל. באחריותו של צוות בית החולים לתווך לצוות החינוכי בקהילה, שהוא לרוב בעל ניסיון מוגבל בהתמודדות עם מחלת הסרטן, את המחלה והשלכותיה על חיי הילד. מרבית המרכזים לאונקולוגיה פדיאטרית בארץ מיישמים תוכנית "הכנה כיתתית", בה נפגשים עם הצוות החינוכי ועם ילדי הכיתה להסביר על המחלה, השלכותיה ותופעות הלוואי, וכן מאפשרים להם לשאול שאלות ולבטא חששות ופחדים במטרה להכינם למפגש עם הילד החולה. מניסיוננו, תוכנית זו מגייסת את תמיכתם של הצוות החינוכי ושל חברי הכיתה, ומאפשרת שילוב קל יותר בעת החזרה למסגרת.
למרכז החינוכי של המחלקה יש תפקיד חשוב במהלך האשפוז והטיפולים. הצוות החינוכי משלב את הילד בפעילויות המתקיימות במחלקה, הן פעילות לימודיות הן פעילויות חווייתיות שמעבירים מורות, מטפלים באומנות, מוזיקה, פסיכו-דרמה, בנות שירות ומתנדבים, במטרה להעסיק את הילד ולהסיח את דעתו מהטיפול, מתופעות הלוואי ומהמצוקות שחווה במהלך הטיפולים.
יש לעודד את השתתפותו של הילד בפעילויות גם מחוץ למחלקה, כגון יציאה לטיולים בישראל ומחוץ לה. בשל מגפת הקורונה, הוקפאו פעילויות אלו עד חלוף המגפה, והן מתבצעות באופן פרטני, ותוך כדי שמירה על כללי התנהגות ומניעת התקהלות.
טיפולים משלימים
לטיפול במחלת הסרטן תופעות לוואי העלולות להיות ממושכות, ולכן מומלץ לשלב בו, ובמיוחד בזמן הליכים מכאיבים, גם טיפול ברפואה משלימה, כמו תרפיה באומנות, במוזיקה, דמיון מודרך וטיפול בהיפנוזה. תרפיות אלו נמצאו כבעלות יכולת לשפר את איכות חייו של הילד, והן יעילות בהפחתת כאב וחרדה. תרפיה באומנות מסייעת לילד לתקשר טוב יותר עם משפחתו ועם הצוות המטפל. האומנות מאפשרת לו לבטא את רגשותיו, מסייעת בפיתוח כישורי התמודדות ואף יכולה לסייע בהקלה של תסמינים. תרפיה באמצעות משחק, תוך שימוש באביזרים רפואיים, בובות ודגמים של בית החולים, מאפשרת לילד להמחיז את תחושותיו בנוגע להליכים רפואיים אשר חווה, ובה בעת מספקת לצוות מידע על אודות צרכיו הייחודיים של כל ילד, וכך בהתאמה נבנית תוכנית ההתערבות[17].
צמתים קריטיים במתן תמיכה לילד ולמשפחתו
מתן אבחנה, הפסקת טיפול בשל היעדר תגובה והתקדמות מחלה, חזרת מחלה והגדרה של מחלה סופנית הן נקודות קריטיות עבור המשפחה. במעמד האבחנה נדרשת תמיכה בהורים, מאחר שרוב הבעיות הפסיכוסוציאליות מתעוררות בשלב זה.
התמיכה של הצוות במשך כל שלבי המחלה והטיפול חשובה מאוד. תגובת ההורים לחזרת מחלה, לרוב קשה וחמורה הרבה יותר מאשר באבחנה ראשונית, ועל כן מצריכה התייחסות שונה. כצוות מטפל חשוב שנדע ונתמוך בהתאם. לתמיכה חברתית חשיבות רבה. שיחה עם בני משפחה, חברים והורים לילדים חולי סרטן היא משאב חשוב לתמיכה בהורים. תקשורת פתוחה וכנה תוביל להתמודדות טובה יותר. תמיכה מהמטפלים, ובמיוחד מהאחיות, נמצאה כגורם משמעותי ביכולת של ההורים להתמודד בצורה חיובית עם מחלת הסרטן של ילדם. סיום הטיפולים הוא רגע משמח מצד אחד, אך נתפס על ידי ההורים כשלב מלחיץ ומפחיד מצד שני. במהלך הטיפולים הילד ומשפחתו חשו ביטחון והיו עטופים על ידי הצוות המטפל, וכעת הם אמורים להיות האחראים העיקריים על הטיפול והמעקב אחר ילדם. על הצוות המטפל לארגן ולתכנן את שלב סיום הטיפולים בצורה הדרגתית, כך שההורה ירגיש בטוח. יש להשאיר תמיד ערוץ פתוח להורה לשיח ולהתייעצות. ההדרכה צריכה להתייחס לשלב "הריפוי של המחלה", איך מתמודדים ומטפלים בילד בבית, מהם סימנים מחשידים הדורשים התייחסות. יש חשיבות להמשך המעקב במרפאות המחלימים לטווח הארוך.
סוף החיים
רוב הילדים נרפאים ממחלת הסרטן, עם זאת כ-20 אחוזים נפטרים ממחלתם. תפקיד האחות האונקולוגית כחלק מהצוות הפליאטיבי, ללוות, לתמוך, לאזן תסמינים, הן בבית החולים והן בבית, תוך התייחסות ומתן מענה לכל הבעיות הפיזיות הרגשיות והחברתיות.
סיכום
לנוכח העלייה בשיעורי ההישרדות של ילדים חולי סרטן, הטיפול התומך תופס מקום עיקרי בטיפול, וזאת מתוך שאיפה להפחית את רמת התחלואה והתמותה ולשפר את איכות החיים של הילד ושל משפחתו.
אחיות פדיאטריות אונקולוגיות תרמו רבות להצלחה באבחון, בטיפול ובריפוי של ילדים חולי סרטן. האחות צריכה להיות מיומנת במתן טיפול במצבים קריטיים ובנוסף, נדרשת למתן תמיכה פסיכוסוציאלית לילד ולמשפחתו.
מרכזים בעולם המטפלים בילדים חולי סרטן הציבו יעד לקראת העשור הבא להעלות את שיעור ההישרדות ממחלת הסרטן בילדות ל-90 אחוזי ריפוי.
כולנו תקווה להיות חלק מיעד חשוב זה לטובת הילד והמתבגר חולה הסרטן ומשפחתו.
ביבליוגרפיה
- ↑ Loeffen EAH, Kremer LCM, Mulder RL, et al. The importance of evidence-based supportive care practice guidelines in childhood cancer - a plea for their development and implementation. Support Care Cancer. 2017;25(4):1121-25. Epub 2016 Dec 8
- ↑ Kerr LMJ, Harrison MB, Medves J, et al. Supportive care needs of parents of children with cancer: transition from diagnosis to treatment. Oncol Nurs Forum. 2004 Nov 16;31(6):E116-26
- ↑ Kahn JM, Athale UH, Clavell LA, et al. How variable is our delivery of information? Approaches to patient education about oral chemotherapy in pediatric oncology clinic. J Pediatr Health Care. 2017 Jan- Feb;31(1):e1-6. Epub 2016 Jul 25
- ↑ Rodgers C, Bertini V, Conway MA, et al. A standardized education checklist for parents of children newly diagnosed with cancer: A report from the Children's Oncology Group. J Pediatr Oncol Nurs. 2018 Jul/ Aug;35(4): 235-246. Epub 2018 Mar 28
- ↑ Tutelman PR, Chambers CT, Stinson JN, et al. Pain in children with cancer: prevalence, characteristics, and parent management. Clin J Pain. 2018 Mar;34(3):198-206
- ↑ Olson K, Amari A. Self-reported pain in adolescents with leukemia or brain tumor: a systematic review. Cancer Nurs. 2015 Sep-Oct;38(5):E43-53
- ↑ 7.0 7.1 Spruit JL. Hematologic childhood cancers: an evidence based review. Am J Nurs. 2019 Dec;119(12):34-44
- ↑ 8.0 8.1 Mize L, Harris N, Stokhuyzen A, et al. Neutropenia precautions for children receiving chemotherapy or stem cell transplantation for cancer. J Pediatr Oncol Nurs. 2014 Jul;31(4):200-10
- ↑ Momani TG, & Berry DL. Integrative therapeutic approaches for the management and control of nausea in children undergoing cancer treatment: a systematic review of literature. J Pediatr Oncol Nurs. 2017 May/Jun;34(3):173-84. Epub 2017 Feb 13
- ↑ Gunawan S, Ten Broeke C, van de Ven P, et al. Parental experiences with chemotherapy- induced alopecia among childhood cancer patients in Indonesia. Asian Pac J Cancer Prev. 2016;17(4):1717-23
- ↑ Yu RN. Fertility preservation in the pediatric cancer patient. Curr Opin Urol. 2019 Sep;29(5):477-80
- ↑ Burns KC, Hoefgen H, Strine A, et al. Fertility preservation options in pediatric and adolescent patients with cancer. Cancer. 2018 May 1;124(9):1867-76. Epub 2018 Jan 25
- ↑ Mutsch J, Friedrich M, Leuteritz K, et al. Sexuality and cancer in adolescents and young adults - a comparison between reproductive cancer patients and non-reproductive cancer. BMC Cancer. 2019 Aug 22;19(1)828
- ↑ Van Dijk-Lokkart EM, Steur LMH, Bramm Kl, et al. Longitudinal development of cancer-related fatigue and physical activity in childhood cancer patients. Pediatr Blood Cancer. 2019 Dec;66(12):e27949. Epub 2019 Aug 22
- ↑ White TE, Hendershot KA, Dixon MD, et al. Family strategies to support siblings of pediatric hematopoietic stem cell transplant patients. Pediatrics. 2017 Feb;139 (2):e20161057
- ↑ Thompson AL, Christiansen HL ,Elam M, et al. Academic continuity and school reentry support as a standard of care in pediatric oncology. Pediatr Blood Cancer. 2015 Dec;62(Suppl5):S805-17
- ↑ Toruner EK, Altay N. New trends and recent care approaches in pediatric oncology nursing. Asia Pac J Oncol Nurs. 2018 Apr-Jun.5(2):156-64
המידע שבדף זה נכתב על ידי
- רות אופיר - אחות אחראית, המערך להמטו-אונקולוגיה והשתלות מח עצם בילדים, בית החולים לילדים ע"ש רות רפפורט, המרכז הרפואי רמב"ם, חיפה
- תמר נתנזון-ברכה - מנהלת סיעוד חטיבתי, המערך להמטו-אונקולוגיה, מרכז שניידר לרפואת ילדים, פתח תקווה