האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

הבדלים בין גרסאות בדף "יחס בטא-עמילואיד - Beta-amyloid ratio"

מתוך ויקירפואה

שורה 26: שורה 26:
  
 
תוצאת בטא-עמילואיד (1-42; Abeta42)  הגבוהה מ-834 פיקוגרם/מיליליטר תואמת תוצאה שלילית של סריקת PET של עמילואיד, המצביעה על אי-נוכחות או על נוכחות מועטה של רבדים נויריטיים, ומתאימה לאבחון נוירו-פתולוגי של AD. סך-Tau{{כ}} (t-Tau) ו-Tau מזורחן (p-Tau181) ב-CSF בריכוז הגבוה פי-2-3 מזה שמופיע ב-AD קלה עד מתונה בהשוואה לביקורת תואמת-גיל. ריכוז של t-Tau ו/או של p-Tau181, הנמוך או שווה ל-238 פיקוגרם/מ"ל, ונמוך או שווה ל-21.6 פיקוגרם/מ"ל, בהתאמה, מפחית את  הסבירות שהבעיה הקוגניטיבית של המטופל נגרמה כתוצאה מ-AD.
 
תוצאת בטא-עמילואיד (1-42; Abeta42)  הגבוהה מ-834 פיקוגרם/מיליליטר תואמת תוצאה שלילית של סריקת PET של עמילואיד, המצביעה על אי-נוכחות או על נוכחות מועטה של רבדים נויריטיים, ומתאימה לאבחון נוירו-פתולוגי של AD. סך-Tau{{כ}} (t-Tau) ו-Tau מזורחן (p-Tau181) ב-CSF בריכוז הגבוה פי-2-3 מזה שמופיע ב-AD קלה עד מתונה בהשוואה לביקורת תואמת-גיל. ריכוז של t-Tau ו/או של p-Tau181, הנמוך או שווה ל-238 פיקוגרם/מ"ל, ונמוך או שווה ל-21.6 פיקוגרם/מ"ל, בהתאמה, מפחית את  הסבירות שהבעיה הקוגניטיבית של המטופל נגרמה כתוצאה מ-AD.
 +
 +
[[קובץ:Beta-Amyloid 1.png|מרכז|600px]]

גרסה מ־18:34, 30 בנובמבר 2023

     מדריך בדיקות מעבדה      
יחס עמילואיד-בטא
Beta-amyloid ratio
Abeta 2lfm.jpg
מעבדה כימיה ב-CSF ובפלזמה.
תחום מחלת אלצהיימר וניוון נוירונלי.
Covers bdikot.jpg
 
יוצר הערך פרופ' בן-עמי סלע

מטרת הבדיקה

סיוע בהערכה של מטופלים מבוגרים, בני 55 שנה ומעלה, בעלי הפרעה קוגניטיבית ונבדקים למחלת אלצהיימר. בדיקה זו אינה מיועדת להיות בדיקת סקר או בדיקה יחידנית. הבדיקה מודדת את היחס של beta-amyloid בנוזל השדרה (1-42/1-40). בדיקה זו מהווה עזר לנוכחות רבדים של עמילואיד, הנוצרים על ידי שקיעה מוגברת של beta-amyloid 1-42 במוח. הבדיקה מיועדת לבני 55 שנה ומעלה, ואינה מדווחת על ריכוזים אינדיבידואליים של בטא-עמילואיד 1-42 או 1-40.

מחלת אלצהיימר (להלן AD) היא הצורה השכיחה ביותר של שיטיון, ומהווה 60-80% מכל תסמיני השיטיון (Lane וחב' ב-Eur J Neurol משנת 2018) . המחלה מוגדרת נוירו-פתולוגית על פי הנוכחות של רבדי עמילואיד β- ושל סבכים (tangles) נוירו-פיברילריים של חלבון tau מזורחן-ביתר (Masters וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA משנת 1985, ו-Jack וחב' ב-Alzheimers Dement משנת 2018). בשנת 2018 פרסם המכון הלאומי להזדקנות ולמחלת אלצהיימר מספר סמנים לאבחון של AD, כולל רמה נמוכה של Aβ(1–42) ב-CSF והדמיית PET בקליפת המוח, רמה מוגברת ב-CSF של tau 181 מזורחן (להלן pTau181) רמה של סך tau ב-CSF, היפו-מטבוליזם של fluorodeoxyglucose-PET‏-[[F18] כסמנים של נוירו-דגנרציה (Hatashita וחב' ב-Eur J Nucl Med Mol Imaging משנת 2014). מספר האנשים עם AD גדל בצורה דרסטית בעשורים האחרונים. היפותזת הקסקדה העמילואידית מייחסת תפקיד חיוני לחלבון העמילואיד (Aβ) בפתוגניות של AD. כיוון שהתרחיש הפתולוגי העיקרי של AD הם הרבדים העמילואידיים, המכילים את הווריאנטים של 42 ו-40 חומצות אמינו (Aβ42 ו- Aβ40. הסמן Aβ42/40 ב-CSF נחקר באינטנסיביות והפך להיות כלי אבחוני ב-AD. היחס של Aβ42/40 ב-CSF מצוי בהתאמה טובה עם ממצאי PET חיוביים של עמילואיד טוב יותר מאשר תוצאה יחידנית של Aβ42 ‏(Amft וחב' ב-Alzheimer's Res Ther משנת 2022).

מידע קליני

אחד המאפיינים הנוירופתולוגיים שמוצאים במוחות של מאובחנים עם AD היא הנוכחות של רבדים של beta-amyloid. שני הפפטידים הבטא-עמילואידיים הם 1-40 ו-1-42. בטא-עמילואיד 1-40 מופיע בריכוז פיזיולוגי גבוה יותר מזה של בטא-עמילואיד 1-42. ב-AD ההצטברות של בטא-עמילואיד 1-42, או כתוצאה מיצירת-יתר או בגלל פינוי נמוך יותר, מובילה להתגבבות שלו לתוך רבדים ולנוירו-טוקסיות. לעומתו, בטא-עמילואיד 1-40 נוטה פחות לאגרגציה עם רמות הנוטות להישאר ללא שינוי, כאשר משווים חולי AD לנבדקים בריאים. בנוזל השדרה (CSF) ירידה של בערך 50% בריכוזי בטא-עמילואיד 1-42, נמצאה בחולי AD בהשוואה לריכוזים שמוצאים באנשים עם קוגניציה נורמלית. נתון זה נחשד כתוצאה מהירידה בבטא-עמילואיד המסיס 1-42 בנוזל האינטרסטיציאלי במוח, כאשר פפטיד זה הופך יותר בלתי מסיס ויוצר מספר גדול של משקעים בצורת רבדים נויריטיים ודיפוזיים. בניגוד לבטא-עמילואיד 1-42, הערכים של בטא-עמילואיד 1-40 ב-CSF נותרים יציבים יחסית בבני אדם ללא קשר לפתולוגיה של העמילואיד (Dumurgier וחב' ב-Alzheimers Res Ther משנת 2015, ו-Gervaise-Henry וחב' ב-J Alzheimers Dis משנת 2017).

מחקרים שונים הראו שהשימוש ביחס של בטא-עמילואיד 1-42/1-40, מגדיל את הדיוק האבחוני של AD בהשוואה למדידה יחידנית של בטא-עמילואיד 1-42. היחס בין 1-42/1-40 של בטא-עמילואיד נמצא במתאם גבוה עם בדיקת positron emission tomography (להלן PET) כאשר מבדילים בין שקיעת עמילואיד כתוצאה מ- AD לעומת החלופה של פגיעה קוגניטיבית קלה או שיטיון שאינו AD. בנוסף, בדיקת היחס 1-42/1-40 של בטא-עמילואיד יכולה להקל באופן חלקי את השפעת ערפילנים קדם-אנליטיים שעלולים לשנות את התוצאות של בטא-עמילואיד 1-42 ב-CSF (Toombs וחב' ב-Alzheimers Dement משנת 2018). הערך הנורמלי של Beta-Amyloid Ratio (1-42/1-40) שווה או גדול מ-0.073 (Wiltfang וחב' ב-J Neurochem משנת 2007).

אינטרפרטציה

יחס נורמלי של בטא-עמילואיד (1-42/1-40) של 0.073 ומעלה, תואם תוצאה נורמלית-שלילית של סריקת PET. תוצאה זו מצביעה על סבירות מופחתת שהפגיעה הקוגניטיבית היא כתוצאה מ-AD. יחס בטא-עמילואיד (1-42/1-40) שבין 0.059-0.072 (שנראה חיובי) נראה במתאם טוב עם תוצאת סריקת PET חיובית. תוצאה שנראית חיובית זו אינה מבססת אבחון של AD או של מפגע קוגניטיבי אחר, ויש לה אי-ודאות מוגברת בהקשר של תוצאת עמילואיד חיובית ב-PET. יחס לא נורמלי של בטא-עמילואיד (1-42/1-40) שמתחת ל-0.058 נמצאת במתאם טוב עם תוצאת PET חיובית (לא נורמלית). גם תוצאה זו אינה מבססת אבחון של AD או של מפגע קוגניטיבי אחר. ההשוואה בין יחס בטא-עמילואיד (1-42/1-40) לתוצאת עמילואיד ב-PET מודגמת בטבלה למטה כערך ניבוי חיובי של amyloid PET תחת הביטוי המקוצר PV או Predictive Value.

תוצאת בטא-עמילואיד (1-42; Abeta42) הגבוהה מ-834 פיקוגרם/מיליליטר תואמת תוצאה שלילית של סריקת PET של עמילואיד, המצביעה על אי-נוכחות או על נוכחות מועטה של רבדים נויריטיים, ומתאימה לאבחון נוירו-פתולוגי של AD. סך-Tau‏ (t-Tau) ו-Tau מזורחן (p-Tau181) ב-CSF בריכוז הגבוה פי-2-3 מזה שמופיע ב-AD קלה עד מתונה בהשוואה לביקורת תואמת-גיל. ריכוז של t-Tau ו/או של p-Tau181, הנמוך או שווה ל-238 פיקוגרם/מ"ל, ונמוך או שווה ל-21.6 פיקוגרם/מ"ל, בהתאמה, מפחית את הסבירות שהבעיה הקוגניטיבית של המטופל נגרמה כתוצאה מ-AD.

Beta-Amyloid 1.png