כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק ירידה בחשק המיני בגיל המעבר - Decreased sexual desire in menopause
הופניתם מהדף ירידה בחשק המיני בגיל המעבר לדף הנוכחי.
| ירידה בחשק המיני בגיל המעבר | ||
|---|---|---|
| Decreased sexual desire in menopause | ||
| שמות נוספים | ירידה בחשק המיני בגיל המעבר – סיבות וטיפולים | |
| יוצר הערך | ד"ר רוית נחום | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – גיל המעבר , הפרעה בתפקוד המיני
מיניות היא האנרגיה הדוחפת אותנו למצוא אהבה. המיניות מתבטאת בדרך שבה אנו חשים, היא משפיעה על המחשבות ועל הרגשות וכן היא משפיעה על בריאותינו הגופנית והנפשית.
אפשר להתייחס לתקופה שמתחילה בגיל 50 כהזדמנות לצמיחה אישית ולניצול כל אפשרויות הגיל. מחקר מעניין שהתפרסם בעבר מראה ש-90% מהגברים ו-70% מהנשים בגיל 70 מקיימים יחסי מין לפחות פעם בחודש. המיניות היא מרכיב חשוב בבריאותנו בכל גיל שהוא.
בוודאי שהרצון של האישה לחזור או לשמור על מיניות טובה ובריאה תלוי באיכות המיניות שהיתה לה בצעירותה: האם יש מה לשמר ולאן לחזור? האם היא אהבה את חיי המין שלה עד היום? האם היא הגיעה לסיפוק מיני? האם לא סבלה מכאבים בחדירה, מחוסר חשק מיני, מדימוי גוף ירוד או מתחושות נפשיות שליליות הקשורות בחיי המין שלה?
בניגוד לגברים, אצל נשים התפקוד המיני בגיל המעבר ללא טיפול נעצר לחלוטין. משום שעובדתית ותרבותית, המיניות הנשית התקיימה רק עד גיל מסוים, עם הכניסה לגיל מעבר התפקוד המיני אצל רוב הנשים נעצר ללא טיפול מתאים. עם העלייה בגיל, הנשים הפכו להיות מושכות פחות - העלייה היחסית בכמות ההורמונים הגבריים בדם וירידת רמת הורמונים נשיים, כגון אסטרוגנים, פגעו במראה החיצוני שלהן. יש הסבורים שהשינויים ההורמונליים המתרחשים בגיל המעבר גורמים לנשים להתייחס למין בחוסר נוחות ובחוסר עניין והן מאבדות את הרצון ואת היכולת ליהנות ממין בגיל המעבר עקב שינויים הורמונליים ופיזיולוגים החלים בגופן.
גיל המעבר מהווה נקודת מפנה בחייה של האישה וקיימת חשיבות גדולה לתפקוד המיני שלה, לאיכות המיניות ולמשך הקשר הבינזוגי שלה. כמו כן יש חשיבות לבריאותו הכללית והמינית של בן זוגה.
מיניותה של כל אישה בכל גיל תלויה בגורמים שונים ומתגבשת עם השנים. תפישתנו את המיניות מתחילה בבית ותלויה בחינוך שקיבלנו ובדרך שלמדנו להתייחס למין; המיניות מתגבשת בחברה ומושפעת גם מהיחסים החברתיים, ממערכות היחסים הזוגיות ומהחוויות המיניות. הדימוי העצמי משפיע גם הוא על המיניות, כמו גם שביעות הרצון הכללית מהחיים. לזוגיות, לתקשורת בה ולאיכות חיי המין יש השפעה רבה על המיניות ועל מימושה. לכן, ההתייחסות למהות המיניות היא בעלת חשיבות כאשר אישה בגיל המעבר מתלוננת על הפרעה בתפקוד המיני. הפתרון התרופתי הוא הפשוט לנו כרופאים ופעמים רבות הוא אכן פותר את בעיות גיל המעבר, אבל כדי לתת טיפול מלא יש לעתים לברר גם מהי מהות המיניות ותפקודה המיני של האישה לפני שהגיעה לגיל המעבר.
התפקוד המיני של האישה בגיל המעבר
התפקוד המיני של האישה מושפע מגורמים פיזיולוגיים, פסיכולוגיים וחברתיים.
באבחון הפרעה בתפקוד המיני אצל האישה מתייחסים לירידה בתשוקה, בעוררות המינית, לירידה באורגזמה ולעלייה בכאב שביחסי המין. כל הגורמים האלה מובילים למתח אישי רב בינזוגי ולפגיעה באיכות החיים.
מחקר אקראי בנשים בגיל 82-50 שנה בעיר מדיסון במדינת וויסקונסין, ארצות הברית, הראה שמחצית מהנשים דיווחו על קיום יחסי מין ו/או גילו עניין במין. למרות זאת, במדגם ארצי על נשים וגברים בארצות הברית התרשמו שהיארעות להתנהגות מינית יורדת עם הגיל ורק כ-25% מהאנשים בגיל 85-75 היו פעילות מינית ו/או גילו עניין במין. שכיחות דיווח על בעיות בתפקוד המיני דווח ב-22% מהנשים בארצות הברית.
הירידה בפעילות המינית עם הגיל מושפעת במיוחד מהתרבות ומהמודעות לנושא לא פחות מאשר מהפיזיולוגיה ומהירידה ההורמונלית. ההשפעות החשובות ביותר על הקשר המיני בגיל המעבר הן חוזק הקשר בין בני הזוג ומצבם הבריאותי של שני בני הזוג. למרות זאת, עם העלייה בגיל יש ירידה בפעילות ובעניין במיניות במיוחד בגיל המעבר, עקב תרומתם של תסמיני גיל המעבר הקשורים עם הירידה ברמות אסטרוגן וטסטוסטרון בדם.
להורמוני השחלה הסטרואידים פעילות מגוונת, ובחסרונם מתרחשים שינויים במספר רב של מערכות בגוף. השינויים בתפקוד המיני כתוצאה מירידת רמת האסטרוגן השחלתי ומהכניסה לגיל המעבר מתחלקים לשניים: החלק הגופני של השינויים בתפקוד איברי המין כמו יובש נרתיקי, כאב ביחסי מין והיצרות הנרתיק שנובעים כתוצאה מירידה ברמת האסטרוגן באיברי המטרה. החלק השני הוא הנפשי ועיקרו שינויים בחשק המיני ובמרכיבים נפשיים אחרים של התפקוד המיני כגון תשוקה, עניין ואורגזמה. השינויים מודגשים יותר במצב של כריתת שחלות כירורגית בנשים צעירות לפני גיל המעבר מסיבות שונות.
מחקר ה- SWAN עקב אחרי 3,330 נשים בגילאי 52-42 שנה והראה הפרעות שינה עם עלייה בגיל, ירידה בחשק המיני, עלייה בכאב ביחסי מין ועלייה באוננות בנשים פרה-מנופאוזליות, ללא קשר להופעת המנופאוזה.
עם העלייה בגיל קיימת ירידה בתפקוד המיני וירידה בתכיפות, בעניין וביכולת להגיע לאורגזמה. בנשים קיימת בגיל המעבר ירידה ברמת האסטרוגן הגורמת לירידה בחומרי הסיכה הנרתיקיים, לירידה באלסטיות ובעובי אפיתל הנרתיק ולירידה בזרימת הדם לנרתיק. כתוצאה מכך, באופן בלתי נמנע, מופיע יובש נרתיקי, צריבה ושריפה לאחר קיום יחסי מין וירידה בגודש הורידי בניסיון להגיע לאורגזמה ולעתים דמם עד היצרות הנרתיק וקושי בקיום יחסי מין. המצב גורר אחריו איבוד תחושת ההנאה ואי שביעות רגשית.
לא נמצא במחקרים נרחבים שטיפול הורמונלי מערכתי או מקומי גרם לעלייה בתפקוד המיני, אבל בהחלט הייתה עליה בהנאה הפיזית המינית.
מחקרים נוספים, כמו מחקר שבוצע במלבורן, אוסטרליה, ומחקר Penn Ovarian הראו שעם העלייה בגיל יש עליה באי שביעות רצון מסקסואליות וקושי בתפקוד המיני ככל שמתקדמים לאחר גיל המעבר עם הגיל.
מאמר נוסף שהתפרסם לאחרונה על ידי ג'אן שיפרין התייחס לנושא של השקעת מאמצים בניסיון להעלות את המודעות להבנת מיניות האישה המתבגרת. לדברי שיפרין, הסקס עדיין חשוב לנשים המתבגרות בארצות הברית גם מעבר לגיל המעבר, למרות שקיימת ירידה עם הגיל - רק 17% מהנשים מעל גיל 75 מקיימות יחסי מין, הבעיות שבגללן נשים מקיימות יחסי מין בשכיחות נמוכה הן ירידה בחשק המיני - 43%, יובש נרתיקי - 39% וקושי להגיע לאורגזמה - 34% מהנשים, חלקן דיווח גם על בעיות בריאותיות שלהן ואו של בני זוגן כגורם לבעיה.
מחקר נוסף שהתפרסם לאחרונה והעריך מחדש את נתוני מחקר ה- WHI הראה שגם במחקר זה נמצאה ירידה במיניות עם העלייה בגיל, לרוב הנשים הביעו אי שביעות מפעילותן המינית והיו מעוניינות לשפר זאת. עוד נמצא שנשים שנטלו טיפול הורמונלי נהנו יותר מיחסי המין שלהן, רובן השתמשו בטיפול אסטרוגני מקומי לשיפור הבריאות המינית שלהן.
טיפול הורמונלי חלופי באסטרוגן
שינויים המשפיעים על האישה בתקופת הגיל המעבר ניתנים לשיפור בעזרת טיפול הורמונלי חלופי באסטרוגן, הן באופן מערכתי והן באופן מקומי ולאחרונה הועלה חשיבותו של טיפול בטסטוסטרון בנשים אלו, במיוחד בנשים הסובלות מירידה בחשק ובתשוקה המינית וירידה בתפקוד (HSDD- Hypoactive Sexual Desire Disorderׂ).
תסמיני גיל המעבר, כמו גלי חום והזעות לילה נמצאו קשורים לקשיים בתפקוד המיני.
תפקידם של הורמוני המין בתפקוד המיני של האישה הוא מורכב. השינויים ההורמונליים שמשפיעים על הירידה בתפקוד ובחשק המיני לאחר גיל המעבר הם הירידה ברמת האסטרוגנים והאנדרוגנים (במיוחד הטסטוסטרון). הקשר בין חסר אסטרוגן לבריאות הנרתיק ברור מאוד, השינויים באפיתל הנרתיק בגיל המעבר הכוללים ירידה בחומציות הנרתיק, ירידה בלקטובצילים, ירידה בהפרשות הנרתיק וירידה בזרימת הדם לנרתיק הגורמים ליובש, צריבה, הקטנת עובי הנרתיק, ירידה ברמת הקולגן בנרתיק והיצרות מכאנית, גורמים גם לדימום לאחר יחסי מין ולטראומה לנרתיק, דבר המגביר הימנעות מיחסי מין.
כל השינויים הללו קשורים לירידה ברמת האסטרוגן בנרתיק, והם משתפרים באופן משמעותי על ידי טיפול באסטרוגן באופן מערכתי או מקומי. בתגובה לטיפול מקומי באסטרוגן, הנרתיק הופך בתוך מספר שבועות מועט להיות עבה, עשיר בכלי דם, עשיר בקפלים, הבלוטות בנרתיק הופכות להיות עשירות בגליקוגן ובחומרי סיכה, ריבוי חיידקי הלקטובצילי בנרתיק שומר על חומציות הנרתיק ברמת של 4 ההכרחית כמנגנון הגנה של הנרתיק מפני זיהומים, ומכאן הנרתיק, בנוכחות טיפול אסטרוגני מקומי, הופך לאלסטי, יעיל ושימושי.
מחקר ה-WHI, שפורסם בשנת 2002 ומוכר יותר כמחקר האחיות, גרם לירידה משמעותית במתן טיפול הורמונלי חלופי. מחקרים רבים שפורסמו אחריו ובדקו את מסד הנתונים של המחקר ונתונים אחרים הגיעו למסקנה כי חשוב לתת טיפול הורמונלי חלופי קרוב ככל האפשר לזמן הפסקת הווסת והתחלת התסמינים. מתן מוקדם נועד להקל על התסמינים, לשפר את "התופעות השקטות" ולעכב את השפעתן. טיפול תרופתי הוא אחת הדרכים לטיפול בתופעות גיל המעבר וחשוב שכלי זה יובא בחשבון ללא התלבטות רבה, תוך התייחסות למצב הבריאותי של האישה. לאחר ההחלטה המשותפת עם האישה על קבלת טיפול תרופתי, חשוב שהתכשיר שייבחר עבורה יענה לצרכיה ולעמדותיה. אנו כרופאים נוטים בדרך כלל לרשום תכשירים מסוימים המוכרים לנו יותר, אך בשוק קיים מגוון תכשירים ואנו יכולים לתת טיפול עם או בלי מחזור, טיפול על ידי גלולות, מדבקות, כדורים או משחה לנרתיק. חשוב לברר עם האישה מה הם רצונותיה ומהי השקפת עולמה ולפי הנתונים הללו להתאים לה טיפול במטרה להתמיד בו וליהנות ממנו. הבנת המשמעות של תקופה זו עוזרת להתאים את הטיפול המיטבי ומשפיעה באופנים שונים על הרגשתה של האישה עם נשיותה ומיניותה ועל הנאתה. טיפול הורמונלי המכיל אסטרוגן בלבד או שילוב של אסטרוגן-פרוגסטין נחשב נכון לעתה לקו ראשון בטיפול הורמונלי לנשים המדווחות על תסמינים מנופאוזלים כגון גלי חום. בנוסף, טיפול מערכתי וגם טיפול מקומי באסטרוגן נחשב ליעיל ביותר לטיפול באטרופיה נרתיקית ובעל פוטנציאל חיובי לשיפור התפקוד המיני עקב עלייה בסיכוך ואלסטיות הנרתיק. יש חשיבות רבה לשוחח על כל קשת התסמינים. אישה עלולה להיכנס למעגל שמתחיל ביובש נרתיקי ובכאב בעת קיום יחסי מין ומסתיים בהימנעות מיחסי מין. במקרים שבהם חוסר החשק התחיל מתחושת כאב, טיפול הורמונלי חליפי מערכתי או מקומי פותר את הבעיה. טיפול תרופתי יפסיק את היובש והכאב, וכך ברגע שיחסי המין יהיו נעימים, ההימנעות וחוסר החשק יחלפו.
טיפולים נוספים
לעתים, למרות היעלמות הכאב ביחסי המין והיובש, עדיין ישנן נשים המתלוננות על ירידה בחשק המיני ובפעילות המינית שלהן. לעתים, חוסר החשק נמשך על אף הטיפול ההורמונלי. יש לבחון את המצב ולשקול אפשרויות נוספות, כמו טיפול בטסטוסטרון, או אם חוסר החשק מתבטא בתחומים נוספים בחיים, גם טיפול נוגד דיכאון. ידוע שסביב גיל המעבר יותר נשים חשות דיכאון הדורש טיפול. בשני מחקרים אקראיים (RCT-Randomized Controlled Trial) שבוצעו לאחרונה בארצות הברית נמצא שבנשים בגילאי 80-60 טיפול הורמונלי מקומי באסטרוגן אכן שיפר והקל על היובש הנרתיקי ועל הכאבים בעת יחסי מין ושיפר את העניין במין אך לא העלה את תדירות קיום יחסי המין. מחקר אקראי נוסף על נשים בגילאים 65-45 הראה שלמרות העדר יובש נרתיקי וכאבים בזמן יחסי מין ועלייה בעניין ובהנאה ממין עקב טיפול באסטרוגן מקומי, הטיפול לא העלה את תדירות היחסים בין בני הזוג.
ידוע כי קיים קשר בין התעוררות מינית לקשיים באורגזמה בנשים, אך לא בוצע עדיין מחקר שבדק מאפיינים בנשים עם אבחנה קלינית של הפרעה בתשוקה המינית - הפרעה בעוררות מינית אשר קשורה גם לקשיים באורגזמה ובסיכוך הנרתיק.
לאסטרוגנים תפקיד חשוב בטיפוח הפיזיולוגיה של הנרתיק ואזור הגניטלי ולאנדרוגנים תפקיד חשוב בשמירת תחושות הנרתיק והמערכת הלימבית לשם תחושת גירוי והנאה. הוכחות בלתי ישירות מדגימות קשר בין טסטוסטרון ודופמין לבין התגובה המינית באישה, הקטנת ייצור הטסטוסטרון בנשים, כמו לאחר כריתת שחלות, מלווה בירידה בגירוי ובתגובה המינית.
עבודות רבות מתייחסות למתן אנדרוגנים בטיפול בנשים הסובלות מהפרעה בתשוקה המינית. המחקר האקראי הראשון שהתפרסם הציע שטיפול יעיל לירידה בחשק ובתפקוד המיני הוא תוספת אנדרוגנים לטיפול האסטרוגני. מאז פורסמו מאמרים רבים בנושא ולאחרונה פורסם ה- Cochrine review שבדק יעילות ובטיחות של טיפול בשילוב של אסטרוגן-פרוגסטין מול טיפול בשילוב של אסטרוגן-פרוגסטין וטסטוסטרון ומצא שתוספת טיפול מבוקר בטסטוסטרון טרנסדרמלי לנשים המקבלות טיפול הורמונלי בשילוב של אסטרוגן-פרוגסטין מערכתי שיפרה באופן משמעותי את התפקוד המיני וההנאה בנשים בגיל המעבר. עוד נמצא כי טיפול בתכשירי טסטוסטרון הביא לעלייה משמעותית של כ-30% בפעילות המינית, בשביעות רצון מינית, בהנאה, בפנטזיות המיניות ובאורגזמה. מחקר נוסף ב-2006 של סוזאן דייויס הראה שנשים שטופלו בטסטוסטרון לאחר כריתת שחלות נהנו משיפור בריגוש. בכל המחקרים דווח על סיכון נמוך לתופעות לוואי כמו ויריליזציה ולא נמצא קשר לעלייה בשומני הדם או קשר לסרטן השד.
אפשרות נוספת לטיפול בירידה בחשק המיני הוא Livial (Tibolone), סטרואיד סינתטי בעל מבנה העובר מטבוליזם למטבוליטים בעלי פעילות והשפעה אסטרוגנית אגוניסטית, פרוגסטינית ואנדרוגנית. בנוסף, Livial מוריד רמות של גלובולינים קושרי הורמוני מין (SHBG-Sex Hormone-Binding Globulinׂ) ומעלה זמינות טסטוסטרון, אסטרדיול ודהידרו-אפיאנדרוסטרון (DHEAS). עוד נמצא כי Livial מקל על גלי החום ועל יובש נרתיקי ומשפר תגובה מינית ועלייה בחשק המיני. האפקט הכללי של התרופה כולל עלייה בהתעניינות המינית והביצועים, כולל פנטזיות מיניות, ושיפור באורגזמה כמעט בדומה לטיפול באנדרוגנים. בטיחותו לטווח ארוך אינה ידועה.
אפשרות נוספת לשיפור תחושת המיניות היא פנייה לטיפול מיני. הטיפול יכול לעזור לנשים גם באמצע החיים לשנות את תפישת המיניות והנשיות שלהן, לגרום להן ליהנות ממין ולשפר את חיי המין ואת הקשר הזוגי שלהן. לעתים בן הזוג אינו מעוניין להשתתף בטיפול או שהאישה אינה מעוניינת לשתף אותו בטיפול כיוון שהיא חוששת מתגובתו. פעמים רבות טיפול מיני לאישה בלבד, תוך בירור עמדותיה, היכרותה עם גופה ויכולתה ליהנות ממנו וכן פתיחות רבה יותר גורמים לה לשינוי התנהגותה בבית או להבאת בן הזוג לטיפול. יש לציין כי לעתים נשים משתמשות בגיל המעבר על מנת להימנע מקיום יחסי מין. יחסי מין משמשים מעת לעת גם על ידי גברים וגם על ידי נשים ככלי נשק או כקלף מיקוח. הימנעות ממין היא דרך לבטא כעס או דחייה. גיל המעבר והשינויים בו יכולים לשמש סיבה רפואית לכאורה להימנעות ממין.
סיכום
התפקוד המיני של האישה עלול להיפגע בשל תופעות גיל המעבר. לרוב התופעות הפיזיולוגיות והנפשיות, שמקורן בשינוי ההורמונאלי, יש פתרון תרופתי כזה או אחר. עם זאת, אסור לשכוח כי קיימים גורמים נוספים, רגשיים, חברתיים ותרבותיים, המשפיעים על ההתנהגות ועל איכות החיים.
רוב הנשים הבוגרות מעוניינות במערכת יחסים אינטימית והמיניות מהווה נדבך חשוב בחייהן. גורמים התורמים להנאה מפעילות מינית אינטימית משלבים בריאות גופנית, בריאות נפשית וזוגיות טובה. למרות שכיחות הבעיה נשים נוטות לא לדבר עליה בפומבי בנוכחות רופא הנשים שלהן, ורוב הרופאים נוטים לשכוח לשוחח עם הנשים על בעיות אלו בטיפול השוטף באישה. עלינו לזכור שנשים, הידועות כחזקות, חוות קושי רב בהתמודדות עם התופעות הפיזיות והתחושות הנפשיות של גיל המעבר, שאותן לא הכירו ואיש לא טרח לספר להן עליהן. עלינו כרופאים להגביר את ההבנה לגבי תופעות גיל המעבר על האישה בכלל ועל מיניותה בפרט לשם שיפור איכות חייה של האישה המתבגרת-מבוגרת. כאשר מדברים יותר על תופעות גיל המעבר ועל מיניות האישה והגבר, בהחלט ניתן לייעל ולשפר את חיי המין בדרכי טיפול שונות, רפואיות ורגשיות.
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
- ד"ר גדעון קופרניק: המשמעות הקלינית של מצב חסר הורמוני המין. כתב עת רפואי MEDICINE יולי – אוגוסט 2008
- גילה ברונר וד"ר גדעון קופרניק : תפקוד מיני וגיל מעבר. כתב עת רפואי MEDICINE יולי – אוגוסט 2008
- ד"ר חגית כהנא: מיניות האישה בגיל מעבר . כתב עת רפואי MEDICINE יולי – אוגוסט 2010
- Clinical gynecologic endocrinology and infertility, eighth edition. Marc A. Fritz and Leon Speroff. Pages 687-688, 769-777.
- Rosella E Nappi, et al. : menopause and sexual desire: the role of testosterone. Menopause International, 2010; 16; 162-168.
- Somboonporn W et al. Testosterone for peri and postmenopausal women. Cochrane database syst rev, 2005; 4: CD004509
- Nijland Ea et al. Tibolone and transdermal E2/NETA for the treatment of female sexual dysfunction in naturally menopausal women: results of a randomized active-controlled trial. J Sex Med, 2008; 5: 646-656.
- Nancy E. Evis et al.: Longitudinal changes in sexual functioning as women transition through menopause: results from the Study of Women's Health Across the Nation. Menopause; 209: 16(3); 442-452.
- Dennerstein L. et al.: Are changes in sexual functioning during midlife due to aging or menopause? Fertil Steril, 2001; 76: 456-460.
- Gracia CR. Et al.: Hormones and sexuality during transition to menopause. Obstet Gynecol, 2007; 109: 831-840.
- Jan L. Shifren: Increasing our understanding of women’s sexuality at midlife and beyond. Menopause, Vol. 18, No. 11, 2011, 1149
- Gass MLS, Cochrane BB, et al. Patterns and predictors of Sexual activity among women in the Hormone Therapy trials of the Women’s Health Initiative. Menopause 2011; 18:1160-1171.
- Gast M, Freedman M, Vieweg A, De Melo N, Girao M, Zinaman M.A randomized study of low-dose conjugated estrogens on sexual Function and quality of life in postmenopausal women. Menopause 2009; 16:247-256.
קישורים חיצוניים
- מידע נוסף באתר האגודה הישראלית לגיל מעבר: http://www.menopause.org.il
- ירידה בחשק המיני בגיל המעבר – סיבות וטיפולים, Medic Digital אוקטובר 2013, מגזין רפואי בתחום גיל המעבר