האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

ליפומה של מערכת העיכול - Gastrointestinal lipoma

מתוך ויקירפואה

כותרתכרכשת.jpg

Surgery.png

עקרונות בכירורגיה
מאת ד"ר צבי קויפמן

עקרונות בכירורגיה
ספר-עקרונות-בכירורגיה.jpg
שם המחבר ד"ר צבי קויפמן
שם הפרק כירורגיה של הכרכשת
 

שכיחות

ליפומה של מערכת העיכול היא שאת שפירה ששכיחותה בקרב האוכלוסייה היא 0.3%-0.035%. שכיחותה מגיעה לשיאה בחולים בעשור השישי לחייהם. במרבית הסקירות שפורסמו השכיחות גבוהה מעט יותר בנשים. ליפומות אובחנו לכל אורך צינור העיכול. מרביתן אובחנו לאורך הכרכשת (Colon) ובשכיחות יורדת - במעי הדק, בקיבה ובוושט. הכרכשת העולה והמעי העיוור (צקום) הם המקומות השכיחים ביותר להתפתחות הליפומה.

ליפומה בקיבה היא השאת השפירה השלישית בשכיחותה לאחר פוליפ אדנומטוטי וליומיומה, ומיקומה השכיח ביותר הוא במערת השוער (אנטרום).

תסמינים

ליפומות בכרכשת, הן תסמיניות רק לעתים נדירות ומאובחנות בדרך כלל בבדיקות רנטגן שגרתיות בנסיבות אחרות או שמתגלות בנתיחה שלאחר המוות. הופעת תסמינים קשורה בגודלה של השאת - שאתות קטנות מ-2 ס"מ לא גרמו תסמינים, ואילו 50% מהשאתות שקוטרן 4-3 ס"מ ו-75% מאלה הגדולות מ-4 ס"מ היו כרוכות בהופעת תסמינים. עם זאת, לא נמצא כל קשר בין מיקומה של השאת בכרכשת לבין סוג התסמינים. כאב בטן לא-סגולי, דימום חלחולתי ושינוי בהרגלי פעולת המעיים הם התסמינים השכיחים ביותר. דווח על חולים, שסבלו מכאב בטן עוויתי בדומה לכאב האופייני לחסימת מעיים, כאב המרמז על אפשרות של התפשלות המעי, שגורמת השאת. הדימום הוא בדרך כלל איטי, אך דווח גם על דמם רב מליפומת הכרכשת. התמונה הקלינית של ליפומת הקיבה מחקה במרבית החולים תמונה קלינית של כיב עיכולי. דווח על דמם רב מליפומת הקיבה, ועל חולים הלוקים בחסימת השוער - חסימה הנגרמת מגוש שאתי, הממוקם באנטרום וחוסם את מוצא הקיבה. האבחון הקדם-ניתוחי של ליפומה הוא קשה, אך מיוחסת לו חשיבות מרבית לצורך האבחנה המבדלת בין שאת שפירה זו לבין שאת ממאירה, וזאת לנוכח העובדה, שהן התסמינים - אם אמנם קיימים - והן גיל החולים, דומים בשני סוגי שאתות אלו.

אבחנה

אמצעי האבחון הקיימים כוללים צילומי רנטגן ואנדוסקופיה. שאת, המכילה כמות גדולה של רקמת שומן, מאפשרת חדירות גבוהה של קרני רנטגן, דבר המאפשר לעתים להבדיל בין רקמת השאת לרקמות אחרות; אך למרות זאת, קיים צורך בצילומים בעזרת חומר ניגוד. מודגם פגם מילוי בעל גבול חלק, וקשה להבדיל בינו לבין תהליכים תופסי מקום אחרים, כגון ליומיומה או פוליפים. בגלל המוצקות הרכה יחסית של השאת, אפשר לעתים להבחין במשך הבדיקה בשינויים קלים בצורתה ובגודלה. סימן זה, הקרוי סימן "סחיטה" ("Squeeze sign"), אופייני לליפומה. במקרים שהשאת אינה מכויבת, אפשר בדרך כלל להבחין ברירית שלמה המכסה את השאת.

טומוגרפיה ממוחשבת היא אמצעי אבחון יעיל לליפומה, הואיל והיא מאפשרת לאבחן את המבנה העשיר ברקמת שומן של השאת.

אנדוסקופיה מאפשרת להבחין בשאת תת-רירית, המרימה את הרירית מעליה, שברובה אינה פגועה. על פי רוב, קשה להגיע לאבחנה היסטולוגית בנטילת ביופסיה בלבד. חשיבותה העיקרית של האנדוסקופיה היא באפשרות לכריתה שלמה של השאת.

טיפול

הטיפול המקובל בליפומה של מערכת העיכול הוא כריתתה, גם אם מדובר בליפומה שנתגלתה באקראי, הן כדי לשלול בבדיקה היסטולוגית שאת ממאירה, והן כדי למנוע התפתחות תסמינים קליניים בעתיד. האפשרויות העומדות בפנינו הן כריתה בדרך אנדוסקופית או כריתה ניתוחית. אם מדובר בשאת קטנה יחסית, הניתנת לכריתה אנדוסקופית בטוחה, נודעת עדיפות לשיטה זו, בייחוד אם מדובר בחולים בעלי סיכון ניתוחי גבוה. בניתוח ניתן לבצע כריתת השאת דרך פתיחת המעי (או הקיבה) בלבד (קולוטומיה, גסטרוטומיה וכו'), ואולם אם מדובר בשאת גדולה, יש לעתים צורך בכריתת קטע מעי. מומלץ לערוך בדיקה היסטולוגית מיידית בזמן הניתוח כדי לשלול שאת ממאירה מסוג קרצינומה או ליפוסרקומה.

באותם חולים בעלי סיכון ניתוחי גבוה, אם הגידול קטן ואינו תסמיני, ואין אפשרות לבצע כריתה אנדוסקופית והאבחנה הרנטגנית של ליפומה אינה מוטלת בספק, ניתן להותיר את החולה במעקב בלבד.

ראו גם


המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא