כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה מאוד - Very low density-lipoprotein
הופניתם מהדף ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה מאוד לדף הנוכחי.
| מדריך בדיקות מעבדה | |
| ליפופרוטאין עם צפיפות נמוכה במיוחד | |
|---|---|
| Very low density lipoprotein | |
| שמות אחרים | VLDL |
| מעבדה | כימיה בדם |
| תחום | פרופיל שומנים |
 | |
| יחידות מדידה | מיליגרם לדציליטר |
| טווח ערכים תקין | 5-40 מיליגרם לדציליטר |
| יוצר הערך | פרופ' בן-עמי סלע |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – ליפופרוטאין
מטרת הבדיקה
מדידת VLDL היא חלק מפרופיל מלא של שומני הדם, והיא תידרש כחלק מאבחון מחלה משפחתית של מטבוליזם של שומנים, ולהערכת הסיכון למחלת לב או לשבץ מוחי, שכן רמה גבוהה של VLDL כרוכה בתהליך טרשת עורקים. בדיקה זו נכללת בפרופיל בדיקות במקרים של מחלת לב כלילית. אין מזמינים בדרך כלל בדיקה זו כמדד יחידי.
בסיס פיזיולוגי
VLDL או ליפופרוטאין עם צפיפות נמוכה במיוחד, הוא ליפופרוטאין הנוצר בכבד והוא אחד מ-5 ליפופרוטאינים, בנוסף ל-כילומיקרונים, LDL ,HDL ו-IDL או intermediate-density lipoprotein, המאפשרים לשומנים ולכולסטרול לנוע בסביבה המימית של זרם הדם. ה-VLDL נוצר בכבד תוך שהוא מורכב מטריגליצרידים, כולסטרול והחלבון אפו-ליפופרוטאין, ובזרם הדם הוא עובר הסבה ל-LDL. בעוד שכילומיקרונים עושים טרנספורט של חומרים אקסוגניים-דיאטתיים, הרי ש-VLDL מעביר בדם תוצרים אנדוגניים כגון טריגליצרידים, פוספוליפידים כולסטרול וכולסטריל-אסטר. ניתן להגדיר את תפקיד VLDL כנשא הליפידים בדם.
| סוג | % טריגליצרידים | % פוספוליפידים | % כולסטרול | % חלבון | קוטר (nm) | צפיפות (g/mL) |
|---|---|---|---|---|---|---|
| HDL | 4 | 29 | 30 | 33 | 5-15 | >1.063 |
| LDL | 8 | 21 | 50 | 25 | 18-28 | 1.019-1.063 |
| IDL | 31 | 22 | 29 | 18 | 25-50 | 1.006-1.019 |
| VLDL | 50 | 18 | 22 | 10 | 30-80 | 0.95-1.006 |
| Chylomicrons | 84 | 7 | 8 | <2 | 100-1000 | <0.95 |
- VLDL: נושא טריליצרידים שנוצרו בכבד וכן כולסטרול לרקמות השומן בגוף. יש המתייחסים אליו כאל "כולסטרול רע מאוד" בהיותו גם משמש קודמן של LDL.
- LDL: נושא כולסטרול מהכבד לתאי הגוף, וההתייחסות אליו כאל התשלובת "הרעה" של ליפופרוטאין כולסטרול, בגין היותה קשורה ליצירת רבדים טרשתיים בדןפן כלי הדם.
- HDL: אוסף כולסטרול מרקמות הגוף, ומעביר אותו בחזרה לכבד, ולכן ההתייחסות אליו כ"כולסטרול הטוב".
- IDL: או הליפופרוטאין עם צפיפות ממוצעת, הוא תוצר ביניים בין VLDL ו-LDL, שבדרך כלל אינו ניתן לגילוי בדם.
- כילומיקרונים הם החלקיקים הנושאים טריגליצרידים מהמעי לכבד, לשריר השלד ולרקמות השומן.
ליפופרוטאינים בעלי צפיפות-מאוד-נמוכה (VLDL) מורכבים מ-50% טריגליצרידים, 18% פוספוליפידים במעטפת (בעיקר ספינגומיאלין ופוספטידילכולין), 11% כולסטרול-אסטר, 11% כולסטרול חופשי ו-10% חלבון. ככל שגודל חלקיק VLDL גדול יותר, הדבר משקף חלק גדול יותר של טריגליצרידים ו-apoC, וחלק קטן יותר של פוספוליפידים, apoB, ואפופרוטאינים אחרים. ApoB-100 מהווה 30-35%, ואילו apoC-I, apoC-II ו- apoC-III מהווים ביחד למעלה מ-50% מתכולת האפופרוטאינים של VLDL. אחוז קטן יותר שמור ל-apoE-II, apoE-III, ו-apoE-IV, וכן apoA-I, apoA-II ו-apoB-48.
חלקיקי ה-VLDL מופרשים מהכבד, ומשמשים כקודמנים (precursors) ליצירת הליפופרוטאין המשמעותי כל כך במחלות כלי-דם, LDL. למעשה על ידי הרחקת רוב הטריגליצרידים מה-VLDL, נוצר חלקיק ה-LDL (ליפופרוטאין בעל צפיפות נמוכה), שבו מהווים הטריגליצרידים רק כ-10%, ואילו במרכז חלקיק ה-LDL נמצא כ-45% כולסטרול-אסטר, ועוד כ-25% חלבון. גם חלקיק זה מצופה בשכבת פוספוליפידים בה קבוע המרכיב החיוני הידוע כ-apolipoprotein B-100 שייקרא להלן apo B-100, וכך נודד ה-LDL בדם עד הגיעו לכבד. תאי ההפטוציטים בכבד, מכילים על הממברנה שלהם את הקולטן ל-LDL, וזה האחרון נקשר לאותם קולטנים על ידי מרכיב ה-apo B-100 במעטפת שלו, וכך נבלע ה-LDL לתוך תאי הכבד, ומתפרק בתוך הליזוזומים של תאי הכבד, כאשר תכולת הכולסטרול שלו מצטרפת למאגר הכולסטרול בכבד.
חלקיקי VLDL מיוצרים בכבד וכיוון שהם מכילים עודף של טריגליצרידים וכולסטרול, מעבר למה שהכבד זקוק לסינתזת חומצות מרה, הם ישתחררו מהכבד. כאשר חלקיק VLDL שזה עתה נוצר, משתחרר מהכבד הוא מכיל טריגליצרידים, apolipoprotein B100, apolipoproteinC-I (apoC-I), apolipoprotein E (apoE), כולסטרול וכולסטרול-אסטר. כשחלקיק זה נע בדם, הוא קולט גם apolipoprotein C-II (apoC-II) וכן גם apoE נוסף הנתרם על ידי HDL. בנקודה זו, ה-VLDL המתהווה הופך ל-VLDL בשל, ובהגיעו לצירקולציה, בא ה-VLDL במגע עם האנזים LPL או liopoprotein lipase ברקמות שונות כמו רקמה שומנית, רקמת הלב ורקמת שריר השלד, כאשר האנזים יפרק וירחיק את הטריגליצרידים מ-VLDL ויאגור את האחרונים לצורך מקור ליצירת אנרגיה. יש לציין שהאנזים LPL מתבטא גם על תאי אנדותל, והוא משופעל על ידי apolipoproteinC-II.
בשלב זה פוגש VLDL את חלקיקי HDL, ומעביר אליהם את מטען apoC-II שלו, אך שומר את apoE לעצמו. לעומת זאת, HDL מעביר ל-VLDL כולסטריל-אסטר בתמורה לפוספוליפידים ולטריגליצרידים, ושחלוף זה נעשה בעזרת CETP או cholesteryl ester transfer protein. ככל שיותר טריגליצרידים מורחקים מ-VLDL כתוצאה מפעולת האנזימים LPL ו-CETP, הרכבו של חלקיק VLDL משתנה, והוא הופך לחלקיק הביניים הידוע כ-IDL (הידוע גם כ"שאריות VLDL" או VLDL remnants). בעוד VLDL כשלעצמו אינו נחשב אתרוגני, דווקא IDL נחשב מאוד אתרוגני.
כמחצית מחלקיקי IDL מזוהים על ידי קולטנים על פני תאי כבד, כיוון שהם מכילים apoB-100 ו-apoE, ולאחר התקשרותם לקולטנים אלה הם נבלעים על ידי תאים אלה בתהליך אנדוציטוזה. המחצית הנותרת של חלקיקי IDL מאבדת את מרכיב החלבוני apoE, וכאשר תכולת הכולסטרול שלהם גדלה מעבר לתכולת הטריגליצרידים שלהם, הופכים חלקיקי IDL אלה ל-חלקיקי LDL, עם apoB-100 כמרכיב חלבוני עיקרי. בשלב זה ה-LDL הנוצר נקלט אל תוך התאים דרך קולטן LDL, ותכולת חלקיקי LDL אלה נאגרת בתאים, או שהיא מנוצלת ליצירה של מרכיבי ממברנת התאים, או שהיא עוברת הסבה לתוצרים אחרים כמו הורמונים סטרואידיים או חומצות מרה.
מייד לאחר ארוחה חלה כידוע עלייה בטריליצרידים האגורים בכילומיקרונים, אך 4-6 שעות לאחר הארוחה יש עלייה נוספת בריכוז טריגליצרידים בפלזמה. שיא שני זה מייצג בעיקר את הטריגליצרידים בחלקיקי VLDL, המסונתזים מגלוקוזה, וכן מטריגליצרידים של כילומיקרונים שלא עברו הידרוליזה ברקמות היקפיות. צריכת מזון עתיר בפחמימות, יכולה להביא לתופעה הידועה כטריגליצרידמיה מושרה על ידי פחמימות, כאשר מעבר מוגבר של גלקוזה אל תוך ההפאטוציטים גורם להגברת הסינתזה של חומצות שומן, והתקשרותם של אלה לגליצרול ליצירת טריגליצרידים. תהליכים אלה פחות שכיחים בבריאות מלאה, אך בתרחישים שונים אמנם עודף פחמימות יגביר יצירה של חלקיקי VLDL. באופן תקין, VLDL מייצג 10-15% מכלל הליפופרוטאינים באדם בריא.
ניתן לקבוע שטריגליצרידים ב-LDL עוברים מסלול דומה לזה של טריגליצרידים בכילומיקרונים: בתהליך הקטבוליזם של חלקיק VLDL, יותר מ-90% מה-apoC מועבר ל-HDL, בעוד שלמעשה הרוב המכריע של apoB נותר בחלקיק המקורי של VLDL. חלקיק ה-HDL הוא בעל תפקיד מרכזי בהיותו משמש כחלקיק הקולט את ה-apoC את הכולסטרול החופשי ואת הפוספוליפידים, כל מרכיבי המעטפת של חלקיק VLDL הרווי. ApoC יכול לעבור בהמשך מחלקיק HDL לחקיקי כילומיקרונים שזה עתה נוצרו אן לחזור ל-VLDL. תקופת מחצית החיים של חלקיק VLDL מוערכת בין 1-3 שעות.
נכון להיום לא קיימת שיטה זמינה וישירה למדידת רמת VLDL-כולסטרול. כיוון ש-VLDL מכיל את רוב הטריגליצרידים בצירקולציה באדם המצוי בצום, וכיוון שההרכב של החלקיקים השונים קבוע באופן יחסי, יש אפשרות להעריך את כמות ה-VLDL על ידי שמחלקים את רמת הטריגליצרידים הנמדדת בדם על ידי פקטור מתאים, ונקבע שעל פי הממוצע הרב-אוכלוסייתי יש לחלק את ערך הטריגליצרידים המתקבל ב-5. יחד עם זאת הערכה זו לגבי היחס בין טריגליצרידים ו-VLDL אינה ברת תוקף כאשר ערך הטריגליצרידים גבוה במיוחד (מעל 400 מיליגרם לדציליטר), כיוון שליפופרוטאינים אחרים יכולים להשפיע על חישוב מקורב זה.
ידוע שבחולי סוכרת יש הפרעה האופיינית בהרכב הליפופרוטאינים, בהשוואה לאוכלוסייה נורמאלית, והיא באה לביטוי בריבוי בליפופרוטאינים עתירי טריגליצרידים, בעיקר ליפופרוטאינים בעלי צפיפות נמוכה ביותר (VLDL) הן בצום והן לאחר אכילה, לעומת רמות נמוכות של ליפופרוטאינים בעלי צפיפות גבוהה (HDL). דווקא רמות הליפופרוטאין בעלי הצפיפות הנמוכה (LDL) בחולי סוכרת סוג 2, המאוזנים מבחינת ערכי הסוכר, דומות לאלו שאצל אנשים ללא סוכרת.
VLDLR, הקולטן ל-VLDL
לאחרונה מתפרסמים יותר נתונים כל הקולטן ל-VLDL, שניתן למצוא בשרירי הלב והשלד, אך גם בשחלות ובכליות, אם כי לא בכבד. תפקידו של קולטן זה הוא לקלוט את הליפופרוטאין הזה ולהחדירו לתאים בתהליך אנדוציטוזה, במנגנון הקלאסי של יצירת צברים של קולטן זה, נדידתם לתוך גומחה המתהווה בממברנת התאים, הידועה כ-clathrin-coated pit. ידוע שהקולטן ל-VLDL מכיל 873 חומצות אמינו, ונתגלה הקשר בין פגמים במבנה הקולטן הזה לתסמונת DES או disequilibrium syndrome type 1, המאופיין על ידי אטקסיה צרבלרית, פיגור שכלי, קומה נמוכה, פזילה ורגל שטוחה.
פענוח תוצאות הבדיקה
רמות גבוהות של VLDL מתפרשות כסיכון מוגבר לפתח טרשת עורקים, מחלות לב ואירועים מוחיים. רמת VLDL גבוהה יכולה לשקף תת-פעילות של בלוטת התריס (היפותירואידיזם), מצבי סוכרת, ותסמונת נפרוטית.
רמת VLDL נמוכה, למרות שאינה מהווה סכנה בהקשר של משק השומנים בגוף, עלולה להצביע על תת תזונה. תרופות שיכלות לגרום לרמה נמוכה של VLDL בדם כוללות את השימוש בגלולות למניעת הריון, אספירין, קורטיזון, ובעיקרון תרופות כגון פיבראטים ואף סטטינים או כל תרופה המפחיתה רמת טריגליצרידים בדם.
הוראות לביצוע הבדיקה
כיוון ש-VLDL מחושב מרמת טריגליצרידים בפלזמה, ההכנה לבדיקת VLDL חייבת לכלול צום של 9-12 שעות לפני דגימת הדם, כאשר רק שתיית מים מותרת. יש להימנע כמו כן מצריכת משקאות אלכוהוליים 24 שעות לפני הבדיקה.