נוהל טיפול בזקנים נפגעי התעמרות - חוזר משרד הבריאות

ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.

ערך זה הוא חוזר משרד הבריאות סגור לעריכה
נוהל טיפול בזקנים נפגעי התעמרות
קישור	באתר משרד הבריאות
תאריך פרסום	19 בנובמבר 2003

רקע

התעמרות בזקנים אינה תופעה חדשה אך היא עולה על סדר היום הציבורי במלוא חומרתה. הערכת המומחים היא שבארצות הברית בין 1–2 מיליון זקנים סובלים מהתעמרות. לפי אומדן זה מעריכים כי בישראל נפגעים מהבעיה בין 20.000 ל־ 50.000 זקנים, אשר מהווים 3 אחוזים עד 8 אחוזים מכלל אוכלוסיית הזקנים.

מרבית הפגיעות מתבצעות במסגרת יחסי אמון בין הזקן לסביבתו הקרובה, בתוך המשפחה ובמסגרות טיפול שונות. אוכלוסיית הזקנים החשופה להתעמרות היא אוכלוסייה פגיעה אשר אינה מסוגלת להגן על עצמה ולדווח לגורמים הרלוונטיים. לצוותים הרפואיים, הסיעודיים והפרה־רפואיים תפקיד מכריע במניעה, איתור, זיהוי וטיפול בתופעה, בהיותם גורם מקצועי עיקרי אשר בא במגע עם מרבית הזקנים.

הבסיס החוקי

1. חוק הגנה על החוסים התשכ"ו - 1966
   חוק זה יוצר אפשרות להקלה על מצוקתו של זקן חוסה, שאינו מסוגל לדאוג לענייניו ולצורכי עצמו, בין השאר על ידי הוצאתו מביתו למוסד, או מתן טיפול גם בניגוד לרצון החוסה או האחראי עליו.
   פרק ג׳ בחוק, הגנה על שלומו של חוסה, סעיף 4, קובע: "היה פקיד סעד סבור כי שלומו הגופני או הנפשי של חוסה בגיר נפגע או עלול להיפגע פגיעה חמורה מהעדר טיפול ראוי, וכי למניעת הסכנה יש צורך בהוראת בית משפט משום שאין החוסה או האחראי עליו מסכים לטיפול הדרוש, רשאי הוא לפנות לבית המשפט בבקשה ליתן הוראות לעניין זה"
2. חוק העונשין התשמ"ט - 1989
   תיקון 26 לחוק העונשין תשל"ז, סעיף 368 ד׳ (ב), קובע חובת דיווח: "רופא, אחות, עובד חינוך, עובד סוציאלי, עובד שירותי הרווחה, שוטר, פסיכולוג, קרימינולוג או עוסק במקצוע פרה־רפואי וכן מנהל או איש צוות במוסד שבו נמצא הקטין או חסר הישע, שעקב עיסוקם במקצועם או בתפקידים היה להם יסוד סביר לחשוד כי נעברה עבירה בקטין או בחסר ישע בידי האחראי עליו, חובה עליהם לדווח על כך בהקדם האפשרי לפקיד הסעד או למשטרה. העובד על הוראה זו, דינו מאסר שישה חודשים".
   בחוק העונשין מוגדר ה"אחראי" לעניין זה בהגדרה רחבה ביותר הכוללת את כל אלה:
   1. הורה או מי שעליו האחריות לצורכי מחייתו, לבריאותו, לחינוכו או לשלומו של קטין או של חסר ישע ־ מכוח דין, החלטה שיפוטית, חוזה מפורש או מכללא, או מי שעליו האחריות כאמור לקטין או לחסר ישע מחמת מעשה כשר או אסור שלו
   2. בן משפחה של קטין או של חסר ישע, שמלאו לו שמונה עשרה שנים ואיננו חסר ישע, והוא אחד מאלה: בן זוגו של הורו, סבו או סבתו, צאצאו, אחיו או אחותו, גיסו או גיסתו, דודו או דודתו
   3. מי שהקטין או חסר הישע מתגורר עמו או נמצא עמו דרך קבע, ומלאו לו שמונה עשרה שנים; ובלבד שקיימים ביניהם יחסי תלות או מרות
3. חוק למניעת אלימות במשפחה התשנ"א - 1991
   חוק זה מציע הגנה לאוכלוסייה רחבה, כולל זקנים, וכל מי שהיה קורבן למעשה פגיעה או התעללות של בן, בת, בן זוג או קרוב משפחה אחר, וזאת באמצעות צו הגנה, שהוא צו האוסר על הפוגע לעשות דברים כגון להיכנס לדירת הזקן, להטרידו, להימצא בקרבתו, וכדומה ויכול גם לקבוע ערובה כספית להבטחת קיום הצו.
   לבקשת נציג היועץ המשפטי לממשלה (באמצעות הלשכות המשפטיות של משרד הרווחה) ניתן להוציא צו הגנה.
   תוקפו של צו הגנה לא יעלה על שלושה חודשים אולם בית המשפט רשאי להאריך את תוקפו של הצו מפעם לפעם, עד שישה חודשים בסך הכול
4. חוק למניעת הטרדה מינית 2001
5. תקנות בריאות העם (הודעה על חשש לאלימות) תשל"ו - 1975
   תקנות אלו מגדירות:
   • "אחראי על קבלת חולים" - רופא או אחות המוסמכים אותה שעה, לפי הסידורים הקיימים. להחליט על קבלת חולים לטיפול
   • דרכי דיווח: מתעורר אצל האחראי על קבלת חולים חשש סביר שאדם פצוע, חסר הכרה או מת, שהגיע לביה"ח היה מעורב במעשה אלימות, יודיע על כך מיד לתחנת המשטרה הקרובה
6. חוזר מינהל רפואה 20/90 מיום 28.8.90 בנושא טיפול בנפגעי אלימות במשפחה ניצול מיני והזנחה של קטינים חסרי ישע

מטרות הנוהל

1. להעלות את המודעות לתופעת ההתעמרות בזקנים
2. למנוע התעללות והזנחה בזקנים ובחסרי ישע
3. להרחיב ולהעמיק את הזיהוי והטיפול באוכלוסיית זקנים מרגע התעוררות החשד ועד לדווח והעברת האחריות להמשך הטיפול לגורמים המוסמכים: פקיד סעד ו/או המשטרה.
4. להסדיר את פעילותה של ועדה קבועה למניעה וטיפול בנפגעי אלימות

חלות

כל המסגרות האשפוזיות בפיקוח משרד הבריאות ומשרד הרווחה.

אחריות

מנהל בית החולים/המוסד.

הגדרות

1. פקיד סעד - כמשמעותו בחוק שירותי הסעד, תש"ח - 1958 : "עובד סוציאלי שנתמנה על ידי שר העבודה ופועל מטעם אגף הרווחה ברשות המקומית בעל סמכות ואחריות מתוקף חוק הפועל להגנה, טיפול ושיקום של קטינים או חסרי ישע הנמצאים בסיכון". פקיד סעד לחוק החוסים.. פקיד סעד לסדרי דין
2. חסר ישע - "מי שמחמת גילו, מחלתו או מוגבלותו הגופנית או הנפשית, ליקויו השכלי או מכל סיבה אחרת, אינו יכול לדאוג לצורכי מחייתו, לבריאותו או לשלומו"
3. חוסה - מי שמפאת נכות, ליקוי בשכלו או זיקנה אינו מסוגל לדאוג לצורכי חייו
4. מטפל - כמוגדר בחוק זכויות החולה תשנ"ו 1996
5. צוות רב מקצועי - רופא, עובד סוציאלי, אחות וכל מי שעוסק במקצוע פרה־ רפואי
6. רופא - מי שמורשה לעסוק ברפואה, לפי פקודת הרופאים (נוסח חדש) התשל"ז — 1976
7. עובד סוציאלי (עו"ס) - אדם הכשיר לעסוק בעבודה סוציאלית על פי חוק העובדים הסוציאליים התשנ"ו 1996
8. התעמרות פיזית - פגיעה בגוף על ידי שימוש בכוח נגד אחר (נספח מס' 1 א')
9. התעמרות נפשית - פגיעה ברגשות המטופל וגרימת סבל נפשי. (נספח מס' 1 ב')
10. התעמרות כלכלית - שימוש ברכוש ובכסף ללא רשות (נספח מס' 1 ג')
11. הזנחה - כשל במילוי צרכיו הבסיסיים של הזקן (נספח מס' 31)
12. התעמרות המסגרת - פיזי נפשי וכלכלי. (נספח מס' 1 ה')

עקרונות פעולה

אחריות הנהלת בית החולים/המוסד:

1. למנות צוות לטפול במניעת ואיתור התעמרות כלפי זקנים
2. לוודא מסירת הודעה לפקיד סעד או למשטרה, במקרים המחייבים זאת
3. להבטיח סדורים הולמים לאשפוז נפגע התעמרות או חשד להתעמרות, בהתאם למצבו הגופני ו/או הפסיכוסוציאלי
4. לפעול להטמעה ויישום הנוהל
5. להכשיר את הצוות לפעול לפי הוראות הנוהל
6. להקים וועדה לטפול בנפגעי התעמרות

ועדה לטפול בנפגעי התעמרות

1. הנהלת בית החולים/מוסד תמנה ועדה קבועה לנושא זה. תפקידי הוועדה: לפקח, לנטר וללוות את הטיפול במקרי התעמרות או חשש להתעמרות, ליישם את ההוראות בהתאם לנוהל לרבות דווח ולהמליץ להנהלה על דרכי פעולה בהתאם לצרכים המשתנים
2. הרכב הוועדה:
   • עובד סוציאלי, העובד הסוציאלי ישמש כמרכז הוועדה
   • רופא
   • אחות
3. הועדה אחראית להעלאת מודעות, הטמעת ידע, להדרכת והכשרת עובדי בית החולים/מוסד
4. אם בבית החולים קיימת כבר וועדה המטפלת בנפגעי אלימות (כגון: אלימות במשפחה, ילדים מוכים וכדומה), תוקם תת-ועדה במסגרת הוועדה הקבועה

שיטה

איתור, זיהוי ובדיקה :

1. בכל מקרה בו קיים חשד להתעמרות יוזמן מיד רופא לבדיקת הנפגע. הבדיקה תתבצע מידית ביסודיות וביחידות, ללא נוכחות מלווים (על פי שקול דעת של המטפל) ובשפת דבורו של הנפגע
2. בכל מקרה שלגביו קיים חשד להתעמרות יוזמן מיד עובד הסוציאלי
3. העובד הסוציאלי יקיים שיחה עם הנפגע והמלווים ויתעד אותה
4. בשיחה יתמקד העובד הסוציאלי בהיבטים הפסיכוסוציאלים, אירועים דומים בעבר והערכת הסיכון להמשך ההתעמרות
5. כאשר הפגיעה בחסר ישע היא על ידי המטפל העיקרי או אדם אחר האחראי עליו לפי ההגדרה שלעיל, תימסר מיידית הודעה לפקיד סעד ו/או למשטרה
6. מומלץ לצלם את הנפגע והפגיעות לצורך תיעוד, לאחר קבלת הסכמתו לכך
7. בכל מקרה בו קיים חשד להתעמרות בבי"ח/מוסד יש מקום לבדוק אם היו פניות קודמות לבתי חולים באזור
8. מתקיימת ישיבת הנהלה עם ועדת אלימות ונציג השרות לעבודה סוציאלית בביה"ח/מוסד פעמיים בשנה לצורך קבלת משוב ודווח על הפעילות שנעשית והעברת סיכום הישיבה למשרד הבריאות למרכז נושא אלימות בשרות לעבודה סוציאלית

הגנה על הנפגע

זקן שקיים לגביו חשד כי הוא נפגע התעמרות, והוא זקוק לאשפוז עקב הפגיעה בו, יאושפז לפחות ל־24 שעות ולחלופין ינקטו אמצעים מיידיים אחרים להגנתו וזאת בנוסף למסירת ההודעה לפקיד סעד/משטרה.

שחרור מבית החולים

1. שחרור הזקן מבית החולים יעשה בעצה אחת עם פקיד סעד ועם הצוות המטפל
2. תימסר הודעה לשירותי רווחה בתאום עם הזקן ובהסכמתו (או על ידי פקיד סעד)

חובת הודעה

כנדרש בסעיפים 1.1-1.5 בנוהל זה.

רישום ודיווח

1. הצוות המטפל יתעד את האירוע בתיק החולה בהתאם לנוהל רשומת מטופל של משרד הבריאות ולמקובל בבית החולים/במוסד
2. הרישום יעשה על טופס דווח ייעודי בכל מקרה של חשד או התעמרות בזקן
3. אחת לשלושה חודשים יאספו נתונים פרטניים בכל בי"ח/מוסד, אשר יועברו בצורה מרוכזת ליו"ר ועדת אלימות במשרד הבריאות

נספח מס' 1 - סימנים מזהים

• התעללות פיזית:

הגדרה: גרימת כאב או פגיעה פיזית הבאה לידי ביטוי בחבלות, דחיפות, סטירות, דקירות, כוויות או קשירה פיזית (1984 WOLF&PILLEMER).

סימנים:

• סימני חבלה בלתי מוסברים באזורים שונים של הגוף.
• נשיכה, שטפי דם, שריטות, שיניים שבורות, סימני כוויות, שברים לא מוסברים, שברים חוזרים באזורים שונים בגוף, סימני קשירה פיזיים, קרחות על הקרקפת, סימנים באברי המין, שימוש לא נכון בתרופות.

• התעמרות נפשית:

גרימת סבל נפשי לזקן:

• התייחסות לזקן כאל ילד
• הדבקת כינויים ותוויות
• עלבונות, השפלה
• גרימת סבל נפשי על ידי מניעת מידע, מניפולציה
• יצירת תלות רגשית לא מבוקרת
• יצירת תלות מוחלטת של הזקן
• ענישה, הפעלת סנקציות
• בידוד

סימנים מזהים על הזקן:

• חוסר אונים, פחד, סימנים לאי נוחות בנוכחות המטפל העיקרי
• סירוב לדבר ולשתף פעולה
• חוסר עניין בעצמו
• קשיי שינה או שינה מוגברת
• שינויים בתיאבון ואובדן משקל
• הפרעות בהתנהגות

• ניצול כלכלי:

הגדרה: ניצול ושימוש לא חוקי ולא הולם ברכושו ובמשאביו של הזקן (1984 WOLF&PILLEMER).

סימנים:

• תנועות חריגות בחשבון הבנק ובמידע המגיע לזקן
• החתמת הזקן על מסמכים או על יפוי כוח תוך כדי איום או הפעלת לחץ
• תרומת כסף או רכוש באופן פתאומי
• מכירת נכס ו/או שינוי בעלות על הדירה ללא שינוי על הזקן

• הזנחה:

הגדרה: כשל או סירוב למלא מחויבויות טיפוליות כגון: אוכל, ביגוד, טיפול רפואי (WOLF ,1986).

הזנחה פסיבית - התעלמות, אי אספקת צרכים בסיסיים.

הזנחה אקטיבית - מניעה מכוונת של קשרים חברתיים, מזון, ביגוד, תרופות, או צרכים חיוניים אחרים (1983 DOUGLASS)

סימנים:

• תת תזונה
• התייבשות
• הגיינה לא תקינה
• תת חום או חום גבוה
• קונטרקטורות
• דיכאון
• חוסר הבעה בפנים
• אדישות, בלבול
• ביגוד לא הולם
• חוסר מצרכי מזון
• אשפה
• חוסר בציוד לחמום וקירור

• התעמרות המסגרת:

חריגה מן הנהלים הקיימים על ידי מוסד הגורמות התעמרות פיזית, נפשית או להזנחת זקנים כגון: צפיפות יתר בחדרים, העדר תנאים פיזיים לשמירת פרטיות, טמפרטורה לא מתאימה, הגבלה פיזית של מטופל שלא על פי הנוהלים.