כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק פעילות גופנית וסרטן המעי הגס
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| פעילות גופנית וסרטן המעי הגס | ||
|---|---|---|
| ' | ||
| ||
Diagram of the stomach, colon, and rectum
| ||
| ICD-10 | Chapter C 18.-Chapter C 20./Chapter C 21. | |
| ICD-9 | 153.0 | |
| יוצר הערך | דנה איתח, פיזיותרפיסטית | |
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – טיפול תומך בחולי סרטן המעי הגס, פעילות גופנית
"פעילות גופנית" מוגדרת כל תנועת גוף הגורמת לכיווץ של שרירים ומעלה את ההוצאה האנרגטית. יש להבדיל בין פעילות גופנית ספונטנית - פעילות יומיומית בעבודה או בבית - ובין פעילות ספורטיבית יזומה - אימון גופני מתוכנן ומובנה לפיתוח כושר.
הפעילות הגופנית מוצגת כפירמידה, בה מדורגים סוגי הפעילות המומלצים לשם קידום הבריאות. בבסיס הפירמידה נמצאת ההמלצה להגביר פעילות גופנית ספונטנית, בחלקה האמצעי נמצאות ההמלצות לגבי פעילות ספורטיבית יזומה, ובקודקוד הפירמידה ההמלצה להפחית שעות יושבנות.
מאמר זה יסקור את ההנחיות וההמלצות לפעילות גופנית, יתרונותיה בהקשר של בריאות, תחלואה בכלל וסרטן המעי הגס בפרט.
יושבנות כגורם סיכון באוכלוסייה הכללית
אורח חיים יושבני וחוסר פעילות גופנית נמצא כגורם סיכון וניבוי לתמותה ולמחלות כרוניות רבות, כגון: מחלות לב וכלי דם, יתר לחץ דם, סוכרת, השמנה חולנית וסרטן. עם ההתפתחות הטכנולוגית פחת הצורך לנוע, וזמן הישיבה, הן בעבודה והן בשעות הפנאי, התארך מאוד. במחקר שנעשה בקנדה נבדקו מעל 15,000 גברים ונשים במשך 12 שנים, והנבדקים התבקשו להעריך את זמן הישיבה הממוצע שלהם במהלך היום. נמצא קשר ישיר בין משך הישיבה לשיעורי התמותה מכלל הגורמים: מחלות לב, כלי דם וסרטן[1].
מחקרים מדגישים את חשיבות הפעילות הגופנית למניעת מחלות כרוניות שונות בכלל, וסרטן בפרט, ולכן הפעילות הגופנית הפכה לחלק אינטגרלי מסל הטיפולים למניעה ראשונית ושניונית[2].
מניעת סרטן
מחקרים רבים הראו קשר בין ביצוע פעילות גופנית בעצימות בינונית-גבוהה בתדירות יומיומית ובאופן קבוע ובין הפחתה בסיכון לחלות בסרטן המעי הגס בכ-50-40%, אך הסיבות לקשר לא ידועות [3] [4].
ישנן מספר השערות לגבי הסיבות לכך:
- קיים קשר בין השמנה לסרטן המעי הגס, כאשר מדד מסת הגוף גבוה מ-30 BMI (משקל בק"ג / גובה בריבוע) ישנו סיכון מוגבר לסרטן. ביצוע פעילות אירובית ואימוני כוח עוזרים בשמירה על משקל והפחתה בשומן הבטני [4] [5]
- ישנו קשר בין סוכרת למחלות לב, כלי דם וסרטן. ביצוע פעילות גופנית מפחית את התנגודת לאינסולין ומשפר את ספיגת הסוכר בתאים. בכך הוא עוזר לאזן את רמות הסוכר בגוף ומקטין את הסיכון לחלות בסוכרת [4]
- הימצאות של דלקת כרונית במעי נמצאה קשורה לסוגי סרטן שונים. ביצוע פעילות גופנית עוזר בהורדת מדדי הדלקת
- פעילות גופנית משפרת את תפקוד מערכת החיסון בהתמודדות עם מזהמים שונים וגם עם מחלת הסרטן
- פעילות גופנית מקצרת את זמן מעבר המזון במעי, ובכך מורידה את הסיכון להשתרשות תאים סרטניים באיבר זה [6]
אימון גופני בזמן הטיפולים במחלה
במחקרים רבים הוכח שלא רק שפעילות גופנית בזמן הטיפולים במחלת הסרטן היא בטוחה, אלא שישנה גם תועלת רבה בכך. באמצעות הפעילות הגופנית המטופלים מחזירים לעצמם את תחושת השליטה בגוף, משפרים את דימוי הגוף ומפחיתים מתחים וחרדה. הפעילות הגופנית מסייעת למטופלים להתמודד פיזית ונפשית עם קשיים, ונמצאה כיעילה בהתמודדות עם תופעות הלוואי במהלך הטיפול ובשיפור איכות החיים. האימון הגופני משפר את התפקוד, מגביר תיאבון, ומפחית את העייפות ותחושת הבחילה. בדומה לבריאים, התועלת לחולים מתבטאת בשיפור כוח השריר, הגמישות, שיווי המשקל והשמירה על מסת העצם[7]. ייתכן שבזמן הטיפול הכימי או הקרינתי המטופל יפחית את עומס האימון או את משכו, אך העיקרון הוא להישאר פעיל ככל שאפשר בזמן הטיפולים.
אימון גופני למחלימים
המחלימים מסרטן עלולים להתמודד עם תופעות לוואי רבות, שהן משניות לכלל הטיפולים במחלה. תופעות אלה מלוות את המטופלים גם שנים לאחר סיום הטיפולים, והן יכולות לכלול תשישות, חולשת שרירים, כושר ירוד, שיווי משקל לקוי, אוסטיאופורוזיס, כאבים, נוירופטיות, חרדה, דיכאון ועוד.
כתוצאה מתופעות לוואי אלה חלה ירידה בתפקוד ובאיכות חייהם של המחלימים.
התועלת של פעילות גופנית נחקרה רבות בקרב מחלימים. נמצא כי יש לה חשיבות רבה גם לאחר סיום הטיפולים. נמצא שיפור בסבולת לב-ריאה, כוח שריר, שיווי משקל, הפחתת עייפות, הורדת חרדה ודיכאון ושיפור איכות החיים[8] תבנית:הערה\שם=הערה9.
בנוסף, נמצא קשר הפוך בין רמת ביצוע פעילות גופנית ובין רמת הסיכון לחזרה של המחלה ולתמותה[9] [10].
מחקר קנדי בדק עייפות ואיכות חיים על ידי שאלונים. נבדקו שתי קבוצות של מחלימים מסרטן המעי הגס: קבוצה אחת קיבלה את ההנחיות של משרד הבריאות לגבי פעילות גופנית, והקבוצה השנייה לא קיבלה הנחיות. המחלימים שקיבלו את הנחיות משרד הבריאות דיווחו על עייפות פחותה ואיכות חיים גבוהה יותר מקבוצת הביקורת, שלא קיבלה הנחיות כלל [9].
ההנחיות לפעילות גופנית
להלן ההנחיות לפעילות גופנית שפורסמו על ידי הקולג' האמריקני לרפואת ספורט ACSM (American College Of Sports Medicine)[11].
- הימנעות מאי-פעילות - יש להרבות בפעילות ספונטנית במהלך היום (הליכה עם הכלב, עלייה וירידה במדרגות ועוד)
- ביצוע של לפחות 150 דקות בשבוע של אימון אירובי במאמץ בינוני או 75 דקות אימון במאמץ רב
- ביצוע של לפחות שני אימוני כוח בשבוע
- ביצוע מתיחות לקבוצות השרירים העיקריות לאחר כל אימון
לסיכום - פעילות גופנית היא תרופה
למרות שכבר ברורה התועלת של פעילות גופנית, לפחות כ-60% מאוכלוסיית העולם אינה מבצעת את ההנחיות, וכ-50% מאלה שמתחילים - מפסיקים לאחר כשנה [12].
העוסקים בחינוך לבריאות והמתווים מדיניות בריאות חייבים לקחת אחריות בתחום מניעת התחלואה באמצעות פעילות גופנית. יש להכניס את החינוך לפעילות גופנית בכל אינטרקציה עם מטופלים, בריאים וחולים. לביצוע פעילות גופנית, הן ספונטנית והן יזומה, יש חשיבות אף גדולה יותר בקרב חולי סרטן, לשם שמירה על אורח החיים ואיכות החיים.
על מקדמי הבריאות להנחות את המטופלים על פי הנחיות ACSM או להפנותם למסגרת שתתאים להם תוכנית אימון ותלמדם כיצד לשלב את הפעילות הגופנית בשגרת יומם.
ביבליוגרפיה
- ↑ Katzmarzyk PT, Church TS, Craig CL, et al. Sitting time and mortality from all causes, cardiovascular disease, and cancer. Med Sci Sports Exerc. 2009 May;41(5):998-1005.
- ↑ Warburton DE, Nicol C, Bredin SS. Health benefits of physical activity: the evidence. CMAJ. 2006 Mar 14;174(6):801-9.
- ↑ Heyward VH. Advanced fitness assessment and exercise prescription. 6th ed. Champaign: Human Kinetics Publishers; 2010.
- ↑ 4.0 4.1 4.2 Leitzmann M, Powers H, Anderson AS, et al. European Code against Cancer, 4th Edition: physical activity and cancer. Cancer Epidemiol. 2015 Dec; 39 Suppl 1:S46-55. Epub 2015 Jul 15.
- ↑ Kushi LH, Byers T, Doyle C, et al. American Cancer Society Guidelines on nutrition and physical activity for cancer prevention: reducing the risk of cancer with healthy food choices and physical activity. CA Cancer J Clin. 2006 Sep-Oct;56(5):254-81.
- ↑ Kruk J, Aboul-Enein HY Physical activity in the prevention of cancer. Asian Pac J Cancer Prev. 2006 Jan-Mar;7(1):11-21.
- ↑ Schmitz KH, Courneya KS, Matthews C, et al. American College of Sports Medicine roundtable on exercise guidelines for cancer survivors. Med Sci Sports Exerc. 2010 Jul;42(7):1409-26.
- ↑ Burnham TR, Wilcox A. Effects of exercise on physiological and psychological variables in cancer survivors. Med Sci Sports Exerc. 2002 Dec;34(12):1863-7.
- ↑ 9.0 9.1 Brown JC, Troxel AB, Ky B, et al. A randomized phase II dose-response exercise trial among colon cancer survivors: purpose, study design, methods, and recruitment results. Contemp Clin Trials. 2016 Mar;47:366-75. Epub 2016 Mar 10.
- ↑ Je Y, Jeon JY, Giovannucci EL, et al. Association between physical activity and mortality in colorectal cancer: a meta-analysis of prospective cohort studies. Int J Cancer. 2013 Oct 15;133(8):1905-13. Epub 2013 Jul 10.
- ↑ Garber CE, Blissmer B, Deschenes MR, et al. American College of Sports Medicine position stand. Quantity and quality of exercise for developing and maintaining cardiorespiratory, musculoskeletal, and neuromotor fitness in apparently healthy adults: guidance for prescribing exercise. Med Sci Sports Exerc. 2011 Jul;43(7):1334-59.
- ↑ McGowan EL, Prapavessis H, Campbell N, et al. The effect of a multifaceted efficacy intervention on exercise behavior in relatives of colon cancer patients. Int J Behav Med. 2012 Dec;19(4):550-62.
קישורים חיצוניים
- במה עמוד 143
המידע שבדף זה נכתב על ידי דנה איתח, פיזיותרפיסטית - המרכז הרפואי רבין, קמפוס בילינסון, פתח תקווה