כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק רפואת המשפחה בישראל - נספח - לזכרו של דורון חרמוני
רפואת המשפחה בישראל - Family Medicine in Israel
מאת פרופסור חיים דורון, פרופסור שפרה שורץ, פרופסור שלמה וינקר
דברי ד"ר מרטין גרנק-קטריבס
{ייחוס|ד"ר מרטין גרנק-קטריבס, מנהלת המחלקה לרפואת המשפחה, מחוז שרון שומרון, שירותי בריאות כללית}} פרופ' דורון חרמוני נולד בישראל ב-26 ביוני 1954, ונפטר בטרם עת ב-24 ביוני 2016, יומיים לפני הגיעו לגיל 62. הוא השאיר אחריו את אשתו מיקי, שלושה בנים ובת. דורון היה רופא משפחה מעולה ומסור למטופליו, שמאוד העריכו אותו וראו בו כתובת להיוועצות בכל נושא רפואי, מורכב ככל שיהיה, ופעמים רבות גם בכל נושא אישי.
במקביל לעבודתו הקלינית ובעצם כבר מתחילת לימודיו, הוא היה חוקר מושבע ופרסם יותר מ-70 מאמרים בעיתונות המדעית המבוקרת, 55 מהם מאמרי מחקר מקוריים. תחומי המחקר שלו היו מגוונים ביותר וכללו:
- תחומים קליניים: קרדיולוגיה, סוכרת, היפרליפידמיה, מחלות בלוטת התריס, השמנת יתר, כאבי גב תחתון
- חינוך רפואי
- רפואה משלימה
בני משפחתו וחבריו הרבים מעידים עליו שנהג גם לקרוא הרבה ספרות כללית, לשמוע מוזיקה ולהתעדכן בספורט. ללא ספק היה בעל השכלה כללית רחבה ביותר, התעניין בתחומים רבים, וביחד עם רגישותו לאדם ולחברה, התאפיין בתבונה ובחכמת חיים עשירות ביותר.
כישוריו הרבים כללו גם כישורי מנהיגות, שהביאו אותו לראשות המחלקה לרפואת המשפחה במחוז חיפה וגליל מערבי של שירותי בריאות כללית – בה הוא התמחה, וכן לראשות החוג למדעי ההתנהגות בפקולטה לרפואה בטכניון שבחיפה וחוגי רפואת המשפחה בפקולטות לרפואה בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב.
בגיליון זה השתדלתי ללקט סיפורים שונים מאנשים שהכירו אותו, היו קרובים ללִבו, ועבדו אתו בתקופות שונות של חייו המקצועיים. כל המחברים נענו בשמחה רבה, מעורבת כמובן בעצב עמוק עקב האובדן הגדול שהם חשים, גם עתה, שנה לאחר פטירתו. מכל אחד ביקשתי סיפור קצר שידגים חוויה משותפת ופן אישי ואופייני של דורון מתקופת עבודתם יחדיו. חלקם בחרו לכתוב עליו, וחלקם אליו – בגוף שני – וכך בחרתי להשאיר זאת, ללא עריכה מיותרת, מתוך כבוד לאותנטיות הכתיבה והזיכרונות שלהם.
בין לבין שזורים גם קטעים ותקצירים מפרסומיו של דורון.
אין ספק שעוד הרבה חברים ועמיתים של דורון יכלו להוסיף ולכתוב, ואני מתנצלת בפני מי שעליו לא ידעתי ואליו לא פניתי. כמו כן, מובן שניתן לקרוא כאן רק טעימה מצומצמת מעושר המחקרים והפרסומים של דורון. האתגר היה גדול ואני מקווה שהקוראים ירגישו שיש מקום לחפש ולקרוא עוד.
ברצוני להודות לאלמנתו, מיקי חרמוני, שעזרה לי מאוד באיתור חברים, עמיתים ותלמידים של דורון מתחנות חייו השונות, ונתנה בי אמון – ביחד עם פרופ' שלמה וינקר, יו"ר איגוד רופאי המשפחה וראש החוג הנוכחי בתל אביב – בעריכת גיליון זה לזכרו של דורון. ראיתי במלאכה כבוד גדול והזדמנות להעמיק את היכרותי ואת הערכתי אל פרופ' דורון חרמוני, שעבורי היה עמית, חבר ויועץ יקר במחלקה שלנו.
תקציר קורות חיים
המידע שבדף זה נכתב על ידי המשפחה
את המסלול המקצועי העשיר שלו התחיל דורון ב-1973 בלימודי תואר ראשון בביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון שבנגב, אותו סיים בהצטיינות ב-1976.
בשנים 1982-1976 למד רפואה בבאר שבע, ואת הסטאז' ביצע בבית חולים מאיר שבכפר סבא.
כרופא צעיר עבד תחילה בנתיבות ובקיבוץ מגן, ולאחר מכן עבר עם משפחתו הצעירה לצפון ועבד בקיבוץ געתון.
בשנת 1985- קיבל דורון את פרס נשיא המדינה - חיים הרצוג, ביחד עם חבריו לפרוייקט :"פעילי בריאות קהילתיים בנתיבות".- ד"ר אשר אלחיאני, ד"ר דויד מנקוטה, ד"ר איל סיון, ד"ר יהודה קולנדר. יוזמה ייחודית שזכתה להוקרה ולהכרה בארץ ובחו"ל.
בשנים 1990-1986 התמחה ברפואת המשפחה בשירותי בריאות כללית, במחלקה של חיפה וגליל מערבי.
בשנים 2001-1989 עבד במרפאת קיבוץ מעגן מיכאל.
בשנים 2005-2001 עבד במרפאת כפר ויתקין.
מ-2005 ועד לפטירתו עבד כרופא משפחה במרפאה עצמאית בזכרון יעקב ובבקרה רפואית בהנהלת מחוז שרון שומרון של שירותי בריאות כללית.
במקביל להכשרתו הקלאסית כמומחה ברפואת המשפחה, השתתף באין-ספור קורסים ייעודיים וכנסים בארץ ובחו"ל: בארה"ב, יפן, בלגיה, בריטניה, הולנד, שוודיה, ספרד, דנמרק וסינגפור. הנושאים היו מגוונים ונבחרו על ידו כתמיכה לתחומי העניין העשירים שלו, אותם הוא לימד ו/או חקר.
בסולם האקדמי הוא מילא תפקידים רבים, ממדריך קליני לסטודנטים במרפאה שלו ועד מדריך מתמחים, רכז קורסים ומפתח קורסים חדשים. כמו כן מילא תפקידים בוועדות שונות בפקולטה לרפואה בטכניון ובמועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית.
בשנים 2006-2000 כיהן כראש החוג למדעי ההתנהגות בפקולטה לרפואה בטכניון.
ב-1998 קיבל דרגת מרצה בכיר בפקולטה לרפואה בטכניון.
בשנים 2000-1998 ו-2007-2005 כיהן כראש החוג לרפואת המשפחה בטכניון.
בשנים 2005-2001 היה מנהל המחלקה לרפואת המשפחה של חיפה וגליל מערבי בכללית.
ב-2007 הצטרף לסגל המחלקה לרפואת המשפחה של מחוז שרון שומרון בכללית, והשקיע את כישורי ההדרכה והמחקר שלו במחלקה, כמו גם בחוג לחינוך רפואי ובחוג לרפואת המשפחה של בית הספר לרפואה ע"ש סאקלר בתל אביב.
ב-2008 מונה למרצה בכיר בפקולטה לרפואה בתל אביב.
ב-2015 מונה לפרופסור בפקולטה לרפואה בתל אביב.
באותה שנה מונה גם ליו"ר החוג לרפואת המשפחה בפקולטה בתל אביב. למרות כהונתו הקצרה מדי הספיק להשקיע רבות בקידום החוג והמדריכים שלו, ורבות עוד יותר היו תכניותיו לעשייה נוספת.
סטודנט בבית הספר לרפואה, אוניברסיטת בן גוריון, 1982-1976
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' אורית רייש - רופאת ילדים וגנטיקאית, מנהלת המכון הגנטי, בית חולים אסף הרופא, ופרופסור חבר בפקולטה לרפואה של אוניברסיטת תל אביב
דורון נקרא ביני לבינו דורונצ'יק, גם כשהיה בן 60.
טוב, אנחנו מכירים וחברים "רק" 40 שנה, משנה א' של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, מחזור ג', כששנינו גרנו במעונות סטודנטים ג' בקומה ב', בדירות סמוכות.
הוא רכב על אופניים לכיתה בעוד אני רצתי והגעתי – אמנם באיחור – לשיעור. הוא הכין ארוחות לימוד משותפות מפרוסות לחם עבות, מטוגנות בחמאה, ועליהן פיזר סוכר – בנדיבות – ואני נותרתי אחר כך עם עשרות כפיפות בטן לפיצוי. וכשאני ניסיתי להירדם ולהשקיט את החרדה לפני בחינה, הוא היה דופק על דלתי (וגם על דעתי) ושואל ברצינות: נו, כבר מצאת את האתיולוגיה לפוליציטמיה ורה אידיופטיקה...?
דורון היה מהבודדים שפנו לרפואת משפחה מבין הסטודנטים לרפואה בוגרי אותו מחזור בפקולטה לרפואה והיה מאושר בבחירה שלו, עם תחושה של שליחות וגם שמחה על שנעשה אתו חסד והוא יכול היה לממש עצמו בצורה מיטבית כל כך. אפשר לומר שהבחירה בו כמועמד לרפואה הייתה מצוינת, כי כבר אז ראו בו את מה שהסתבר בהמשך: תבונה רבה, התבוננות פנימית עם ביקורת עצמית, שאיפה אין-סופית להתקדם, הומור עדין, סבלנות גדולה ועניין אמִתי בזולת, ומעל לכול – נכונות לעבודה קשה ולתשלום כל מחיר שנדרש להשגת המטרה, בלי קיצורי דרך ועם כוח רצון עז וענווה בכל הישג.
בהמשך, המשפחות שלנו נפגשו בשלל אירועים, שגם בהם אפשר היה לראות שמעבר לכל אלו – דורונצ'יק גם יודע לספר בדיחות, לצטט אמרות מספרים שקרא ואפילו לשיר בערבי יום העצמאות (וביחס לאחרים, הוא היה הכי קרוב למנגינה).
דורון הוא מקבילת האלגוריה של "העץ הנדיב" – אייקון ספרותי שנכתב על ידי של סילברשטיין בשנות ה-60. העץ הנדיב הוא סיפור אהבה בין עץ לילד. מסופר בו על עץ שבכל שלב בחיים נותן לילד משהו משל עצמו, נותן ונותן ולא מבקש תמורה, ומאוד שמח מעצם הנתינה, השיתוף, ומה שצומח משניהם. כזה היה פרופ' חרמוני כרופא, כבן משפחה וכחבר. בסוף העץ כבר לא יכול היה לתת, אבל המשיך לשמוח כי מה שכבר נתן זה הרבה התחלות חדשות, ענפים וחוטרים לילדים במשפחה, למתמחים ברפואה, ולחברים שמורשתו טבועה בהם.
אז געגוע עצום, ומחויבות להמשכיות של מי שהוא היה.
מסטודנט לרופא צעיר
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' דיויד מנקוטה - מנהל היחידה לרפואת האם והעובר, ביה"ח הדסה עין כרם
חיוך, הטיה קלה של הראש, כחכוח קל בגרון וקשב – דורון. דורון אהב אנשים, בני אדם סִקרנו אותו. העניין באנשים – בבעיותיהם הגופניות, הנפשיות, המשפחתיות – והרצון לסייע הם נשמת אפה של הרפואה, ודורון היה רופא.
כבוגר החוג לביולוגיה באוניברסיטת בן גוריון החל דורון את לימודיו בבית הספר לרפואה כאשר הוא מקדים אותנו ומסייע לנו – חבריו במחזור השלישי של בית הספר לרפואה באוניברסיטת בן גוריון, שרק פתח את שעריו – בידע ובהבנה של ביוכימיה, אימונולוגיה, היסטולוגיה. תוך כדי הלימודים דורון עבד וחקר במעבדה של פרופסור נאוה בשן – ראשיתה של קריירת מחקר ששיקפה סקרנות מדעית, יכולת התבוננות מיוחדת וכישרון כתיבה.
לימים נודע שגם "חטא" בכתיבת שירה.
בסוף השנה החמישית ללימודים שהינו ביחד שלושה חודשים בבית החולים הקהילתי צ׳ארלס ג׳ונסון במחוז קאוזולו שבדרום אפריקה. יחד עם הרופאים הבודדים במקום נסענו בין כפרי הילידים, חיסנו תינוקות, השתתפנו בניתוחים כי פשוט לא היו די רופאים, והקשבנו בלילות לשירת היולדות בבית החולים – שירת כיסופים למשפחותיהן שנשארו הרחק.
עם סיום הסטאז׳ היה קשה להתנתק מהנגב ויצאנו יחד, קבוצה מהכיתה, ל"פרויקט בוגרים" בקהילות בדרום. הקהילה בנתיבות והצוות הסיעודי קיבלו בספקנות את הצוות הרפואי הטרי, מנהל המרפאה ד"ר אשר אלחיאני, ד"ר יהודה קולנדר, ד"ר אייל סיון ושנינו. "מה לכם, רופאים צעירים? באתם 'להתנסות עלינו'?" עם הזמן האמון נרכש והחלה פעילות קהילתית ברוכה, שקידמה הקמת קבוצות של מודעות לבריאות – "פעילי בריאות קהילתיים". הקהילה זכתה ברופאים נמרצים ומסורים ואנחנו זכינו בחוויה מקצועית קהילתית שנחרתה בלִבנו לשנים. ודורון, הוא המשיך לחקור גם במרפאת נתיבות ומחקריו על הפעילות הרפואית הקהילתית הוצגו בכנסים בעולם ופורסמו בירחונים רפואיים מובילים.
הפקולטה לרפואה באוניברסיטת בן גוריון חרתה על דגלה הכשרת רופאים קשובים, אמפתיים ומקצועיים, עם הפנים לקהילה. דורון היה מהחלוצים ומנושאי הדגל של שינוי זה. הוא היה האדם, שאם רצית לגלות את סודך למישהו, להתייעץ עמו, לקבל את עזרתו, אליו פנית.
דורון גם ידע ללמוד מרופאי משפחה דגולים ומיוחדים כמו פרופסור טומי ספנסר, פרופסור יוסף הרמן ופרופסור שמואל רייס, ובעצמו הפך מורה לתלמידים רבים באוניברסיטת בן גוריון, בטכניון ובאוניברסיטת תל אביב.
עונג הוא לצפות במהפכה שעברה רפואת המשפחה בישראל בעשורים האחרונים. ממקצוע ששימש מפלט לרופאים "כלליים" הפך למקצוע של מומחים, מקצוע אקדמי, מקצוע שמציב רופאים קשובים ומצוינים בקו הראשון אל מול החולה ומשפחתו.
דורון יכול להביט לאחור בסיפוק, באותו חצי חיוך מפורסם שלו, ולדעת שהוא היה מחלוצי המהפכה ודמות מופת שלה.
על העבודה בנתיבות, על פרויקט "פעילי בריאות קהילתיים" ועל פרס נשיא מדינת ישראל למתנדבים
המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' אשר אלחיאני - אז מנהל מרפאת נתיבות בשירותי בריאות כללית, כיום מנהל המחלקה לרפואת משפחה של אסיא שירותי בריאות
את דורון הכרתי עמוקות כאשר עבדנו יחד בנתיבות וגרנו בקיבוצים סמוכים, ושוב נפגשו דרכינו כמה פעמים לאורך השנים בקופה, במחוז, בכנסים ובמפגשים חברתיים.
דורון לא היה רופא משפחה רגיל. הוא לעולם לא הסתפק במתן טיפול רפואי, מסור ככל שיהיה, למטופליו. אין ספק שהתקופה המשותפת בנתיבות הטביעה עליו ועל עבודתו חותם מיוחד והשפיעה על השקפותיו כרופא משפחה מיוחד במינו. לדורון לא היה ספק שאין די במפגש עם מטופליו במרפאה ושיש להכירם היטב גם בסביבתם החברתית; כמו כן, חיוני לגייס את כל משאבי הקהילה כדי להשפיע על התנהגותם הבריאותית ולקדם את אורח חייהם.
יָזמה ייחודית של דורון ביחד עם חבריו, עמיתיו בנתיבות, הייתה פרויקט מיוחד במינו, פרויקט פעילי הבריאות. במסירות, התלהבות וכישרון מיוחד להבין את המטופלים, בני משפחותיהם וקהילתם, התוו קורס שהכשיר את מטופליהם להיות פעילי בריאות, השותפים באחריות על בריאותם ועל בריאות בני משפחותיהם, שכניהם וידידיהם. קשה לתאר את ההתלהבות שגילתה נתיבות כולה באותם הימים, בעזרת עשרות רבות של פעילי בריאות, להתגייס לעזרת צוות המרפאה, לעודד את האוכלוסייה לקחת אחריות לבריאותה ולרתום את מוסדות הקהילה למשימה.
לא לשווא מצאו הפעילים לנכון להמליץ בפני נשיא המדינה להעניק את אות המתנדב המכובד לצוות הרופאים על יזמה מיוחדת זו.
פרויקט זה זכה להכרה וחיקוי בקהילות רפואיות אחרות בארץ ובעולם והיווה דוגמה מצוינת למשמעות הרחבה הניתנת לרפואת משפחה קהילתית, הנדירה כל כך בימינו. שנים רבות עוד אהב דורון לספר בגאווה על תקופת עבודתו בנתיבות, שהייתה קצרה אך משמעותית מאוד לעתידו ברפואת המשפחה.
דורון ייזכר אצלי כחבר נאמן, אך גם כרופא מסור למטופליו, בעל ידע נרחב ומתעדכן, ובעל סקרנות אין קץ להרחיב את תחומי יריעת רפואת המשפחה הן בפעילותו והן בתחומי מחקרו. תרומתו הייחודית לרפואת המשפחה תאיר את דרכנו עוד שנים רבות.
תקופת קיבוץ געתון - חשיבות עבודת הצוות
פרסומים
- חרמוני, ד., מנקוטה, ד., סיון, א., קולנדר, י. ופורטר ב. (1986). "פעילי בריאות" – הפעלתה של שיטה חדשנית למעורבות הקהילה בקידום בריאותה. הרפואה, קי(יב).
- Hermoni, D., Mankuta, D., Sivan, A., Kolander, Y., & Porter, B. (1987). Community Health Activists Program: A new model of community health involvement. Isr J Med Sci, 23, 1084-1087.
- Hermoni, D., Friedman, M., Morel, D., Mankuta, D., Sivan, A., & Porter, B. (1989). Effects of Health Activist Course on Knowledge and Awareness of Antibiotic Use. Fam Pract, 6, 27-32.
- Abstract
- A cohort study investigated the specific outcomes of a health education coursed carried out by recently graduated physicians in an urban primary care setting in Israel. Questionnaires were used to study the effects of the programme on knowledge and awareness concerning antibiotic usage. The results showed a significant gain in knowledge about the causes of infectious disease, appropriate duration of antibiotic intake, side effects of antibiotics and the importance of compliance. In contrast with other studies, low income blue collar workers with less than high school education showed the most significant gains from the programme. Inexperienced physicians were able to implement a community health education programme with clearly defined goals.
- Hermoni, D., Mankuta, D., & Reis, S. (1990). Failure to Keep Appointments at a Community Health Center – Analysis of causes. Scand J Prim Health, 8, 107-111.
- Abstract
- The scheduled appointment system in primary care clinics became popular recently in Israel. Failed appointments created a problem for the doctors, patients and the clinic in Netivot. During 11 months, 2,317 appointments were surveyed. The survey showed 36% of failed appointments, with a decrease to 28% one year later. Rates of failed appointments were 38% for the paediatric population, 35% for adults, and 34% for pensioners. Market days and holidays predisposed to more failed appointments, representing community customs. The presence of a chronic disease that needed follow-up ensured a higher rate of attendance (76%), especially among the paediatric population (92% attendance rate). By contrast, a geriatric patient with an acute disease had difficulty attending the clinic (only 16% attending). 512 people (35% of the population) were responsible for the 827 failed appointments, and among them only 12% of the population accounted for 59% of the failed appointments. These findings have important implications in the planning of an appointment system in an urban health centre, and they strengthen the assumption that a small number of patients cause a large number of failed appointments.