האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

רפואת המשפחה בישראל - נספח - לזכרו של טומי ספנסר - In memory of tommy spencer

מתוך ויקירפואה

Shutterstock 539711368.jpg

רפואת המשפחה בישראל - Family Medicine in Israel
מאת פרופסור חיים דורון, פרופסור שפרה שורץ, פרופסור שלמה וינקר


דברים לזכרו של פרופ' ג'ק מדלי
 
יוצר הערך מר יוסף הרמן,
אחראי הערך TopLogoR.jpg
 


ד"ר טומי ספנסר, שהלך לעולמו ב-2.7.2006, היה אחד מהאבות המייסדים של רפואת המשפחה בישראל. המסורת שבידו הייתה יותר זו של הרופא הכללי האנגלי האקדמי מאשר של רופא המשפחה שבארצות הברית, שאחריה אנו נוטים ללכת שולל. הקריירה הרפואית של טומי בארץ הצטיינה ביושר מקצועי, במסירות למטופלים ולהתמחות שאותה ייצג בגאווה כמורה וכחבר בוועדה המקצועית שפעלה מטעם המועצה המדעית תחת הנהגתו של פרופ' מקס פולק ז"ל. כמו כן, טומי היה תמיד מוכן לקחת על עצמו תפקידים שאחרים התיחסו אליהם כ-"משעממים" או "יבשים", ללמוד אותם ביסודיות ואף להורות אותם לעמיתיו ולמתמחים. הוא היה בין הראשונים שהבין שהרפואה הראשונית אינה מורכבת רק מאבחנות מבריקות – תפקיד הבלש הגדול כאמרתו של בלינט – והכרת טובה מצד המטופלים ומשפחותיהם אלא שהוא זקוק לבסיס אירגוני רחב ומוצק כולל רישום מדויק המאפשר את בחינת העשיה.

טומי התעמק גם בנושא בקרת האיכות של השירות הרפואי המוגש למטופלים באמצעות קופות החולים, וכן באירגון הפרקטיקה של רופא המשפחה. לשני התחומים השלכות כלכליות מרחיקות לכת והם מהווים חלק מענפי מדע הרפואה, לא פחות מביולוגיה מולקולרית או מלימוד הגנום האנושי, אף אם חסר בהם הברק של פרס נובל. טומי היה איש העבודה השחורה, לא משום שהוא היה מאוהב בצד העסקי של הרפואה או בסטטיסטיקה או אפילו ביסודות האפידמיולוגיה (מי מאתנו לא היה רוצה להיות ג'ון סנו או ג'יימס מקנזי או וילפרד פיקלס?), אלא משום שהעבודה הייתה צריכה להיעשות בבחינת "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" כמאמר הלל.

אחד מעיסוקיו הראשונים של טומי במהלך עבודתו בארץ היה עם הרשומה הרפואית לפי בעיות, שהוכנסה לשימוש באמצעות לורנס וויד ב-1968 בארצות הברית. הוא דיבר בלהט מיסיונרי על סגולות השיטה שנים רבות לפני הכנסת המחשב לעבודה הרפואית היומיומית. כיום אין ספק שוויד הניח את היסוד למהפכת המיחשוב בעבודתו של הרופא הכללי, ולכל המשתמע ממנה במחקר.

טומי הצניע לכת והישגי המקצוע היו חשובים לו ממעמדו האישי. אף על פי כן, אני מיצר על כך שהוא לא זכה לקידום האקדמי שהיה ראוי לו, ושעדיין לא מצאנו דרך לשקלל את אישיותו של אדם והשפעתו המוסרית על עמיתיו בחישובים של התאמתו לעליה בדרגה. הוא היה איש אשכולות ועסק בציור ובמוזיקה. הוא הקנה חינוך מוזיקלי בסיסי לילדיו ובני המשפחה הרבו לנגן יצירות קמריות ביחד. אופייני לו שבכנס "וונקה" שהתקיים בירושלים לפני 17 שנים הוא לקח על עצמו את אירגון תזמורת הרופאים שנתנה קונצרט לקהל של למעלה משש מאות שומעים. יש לזכור שכל הישגיו בעבודה הקלינית במחקר ובהוראה הושגו בצל העובדה שהוא נקרע מעל הוריו בגיל 11, נשלח מצ'כיה לאנגליה באחת מרכבות הילדים ולא ראה אותם עוד. אין ספק שחוויותיו הובילו להתעניינותו בשואה ולקשריו עם המוזיאון בקיבוץ לוחמי הגיטאות. כמו כן השתתפותו בתכנון הקורס על רפואה ושואה בבית הספר של הטכניון בחיפה בוודאי יצאה מאותן החוויות.

כל אחד מידידיו יתגעגע לטומי בגלל הפסקת הקשר האישי – החיוך הטוב, החום המלבב, חוכמת החיים העמוקה. למקצוע שלנו הוא יחסר כדמות מופת, אחד מאותם האנשים הבודדים שבגללם היתר, חברים לשורה במוסדותיו, יכולים לישון בשקט בלילות.

ביבליוגרפיה


קישורים חיצוניים


פורסם בכתב העת לרפואת המשפחה, פברואר 2007, גיליון מס' 133, מדיקל מדיה


המידע שבדף זה נכתב על ידי מר יוסף הרמן,