כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק רפואת המשפחה בישראל - נספח - לזכרו של טומי ספנסר - In memory of tommy spencer
רפואת המשפחה בישראל - Family Medicine in Israel
מאת פרופסור חיים דורון, פרופסור שפרה שורץ, פרופסור שלמה וינקר
| דברים לזכרו של טומי ספנסר | ||
|---|---|---|
| יוצר הערך | מר יוסף הרמן, פרופ' יאיר יודפת, ד"ר אשר אלחיאני, ד”ר עטא אבאס, פרופ' שלמה מוניקנדם, פרופ' דורון חרמוני, ד"ר אהרון קרני, פרופ‘ פיליפ זיו, פרופ' בנימין מעוז | |
| אחראי הערך | 
|
|
ד"ר טומי ספנסר, שהלך לעולמו ב-2.7.2006, היה אחד מהאבות המייסדים של רפואת המשפחה בישראל. המסורת שבידו הייתה יותר זו של הרופא הכללי האנגלי האקדמי מאשר של רופא המשפחה שבארצות הברית, שאחריה אנו נוטים ללכת שולל. הקריירה הרפואית של טומי בארץ הצטיינה ביושר מקצועי, במסירות למטופלים ולהתמחות שאותה ייצג בגאווה כמורה וכחבר בוועדה המקצועית שפעלה מטעם המועצה המדעית תחת הנהגתו של פרופ' מקס פולק . כמו כן, טומי היה תמיד מוכן לקחת על עצמו תפקידים שאחרים התיחסו אליהם כ-"משעממים" או "יבשים", ללמוד אותם ביסודיות ואף להורות אותם לעמיתיו ולמתמחים. הוא היה בין הראשונים שהבין שהרפואה הראשונית אינה מורכבת רק מאבחנות מבריקות – תפקיד הבלש הגדול כאמרתו של בלינט – והכרת טובה מצד המטופלים ומשפחותיהם אלא שהוא זקוק לבסיס אירגוני רחב ומוצק כולל רישום מדויק המאפשר את בחינת העשיה.
טומי התעמק גם בנושא בקרת האיכות של השירות הרפואי המוגש למטופלים באמצעות קופות החולים, וכן באירגון הפרקטיקה של רופא המשפחה. לשני התחומים השלכות כלכליות מרחיקות לכת והם מהווים חלק מענפי מדע הרפואה, לא פחות מביולוגיה מולקולרית או מלימוד הגנום האנושי, אף אם חסר בהם הברק של פרס נובל. טומי היה איש העבודה השחורה, לא משום שהוא היה מאוהב בצד העסקי של הרפואה או בסטטיסטיקה או אפילו ביסודות האפידמיולוגיה (מי מאתנו לא היה רוצה להיות ג'ון סנו או ג'יימס מקנזי או וילפרד פיקלס?), אלא משום שהעבודה הייתה צריכה להיעשות בבחינת "במקום שאין אנשים השתדל להיות איש" כמאמר הלל.
אחד מעיסוקיו הראשונים של טומי במהלך עבודתו בארץ היה עם הרשומה הרפואית לפי בעיות, שהוכנסה לשימוש באמצעות לורנס וויד ב-1968 בארצות הברית. הוא דיבר בלהט מיסיונרי על סגולות השיטה שנים רבות לפני הכנסת המחשב לעבודה הרפואית היומיומית. כיום אין ספק שוויד הניח את היסוד למהפכת המיחשוב בעבודתו של הרופא הכללי, ולכל המשתמע ממנה במחקר.
טומי הצניע לכת והישגי המקצוע היו חשובים לו ממעמדו האישי. אף על פי כן, אני מיצר על כך שהוא לא זכה לקידום האקדמי שהיה ראוי לו, ושעדיין לא מצאנו דרך לשקלל את אישיותו של אדם והשפעתו המוסרית על עמיתיו בחישובים של התאמתו לעליה בדרגה. הוא היה איש אשכולות ועסק בציור ובמוזיקה. הוא הקנה חינוך מוזיקלי בסיסי לילדיו ובני המשפחה הרבו לנגן יצירות קמריות ביחד. אופייני לו שבכנס "וונקה" שהתקיים בירושלים לפני 17 שנים הוא לקח על עצמו את אירגון תזמורת הרופאים שנתנה קונצרט לקהל של למעלה משש מאות שומעים. יש לזכור שכל הישגיו בעבודה הקלינית במחקר ובהוראה הושגו בצל העובדה שהוא נקרע מעל הוריו בגיל 11, נשלח מצ'כיה לאנגליה באחת מרכבות הילדים ולא ראה אותם עוד. אין ספק שחוויותיו הובילו להתעניינותו בשואה ולקשריו עם המוזיאון בקיבוץ לוחמי הגיטאות. כמו כן השתתפותו בתכנון הקורס על רפואה ושואה בבית הספר של הטכניון בחיפה בוודאי יצאה מאותן החוויות.
כל אחד מידידיו יתגעגע לטומי בגלל הפסקת הקשר האישי – החיוך הטוב, החום המלבב, חוכמת החיים העמוקה. למקצוע שלנו הוא יחסר כדמות מופת, אחד מאותם האנשים הבודדים שבגללם היתר, חברים לשורה במוסדותיו, יכולים לישון בשקט בלילות.
דברי הספד שנשלחו באינטרנט מאת כותבים שהכירו את טומי
טומי ספנסר . הבוקר נפטר ב-05:00 אחרי חודשים של מאבק. אתמול עוד הספיק לחזור הביתה מהאשפוז הממושך והקשה. השעות האחרונות היו בבית, עם המשפחה, כמעט ללא תרופות ובשלווה יחסית.
טומי חלה סמוך להסתלקותה של שיינה מן העולם. הוא זכה להפוגה אחרי טיפול קשה ואחר כך נאלץ לחוות את שיבת המחלה והטיפול הפלייאטיבי. הוא נפטר כאשר ידו עוד נטויה – תערוכה מציוריו "חיים במקביל" שתיפתח בשבת הקרובה במועדון בסאסא והשקת הספר על "שואה ורפואה" בעוד עשרה ימים.
בשנים האחרונות הקים את התכנית לחקר השואה והרפואה בפקולטה והשקיע בה את המרב כדרכו, כולל גיבוש צוות ההיגוי, הספר שהוזכר, הקורס לסטודנטים (מחר מסתיים המחזור השני).
טומי הוא מורי ורבי. מימי היותי סטודנט ,סטאג'ר, דרך שלב א' שבו היה מדריכי והמשך בעשייה במחלקה לרפואת משפחה שהקים, בקורס ההתמחות בחיפה, באיגוד רופאי המשפחה, ברפואה בגליל ובצפון, בקשרים בעולם ועוד מפעלים רבים. הקשר בינינו הלך ונעשה קרוב וחם יותר דווקא ברבות השנים ובעיקר בשנים האחרונות.
זכות מיוחדת הייתה להיות קרוב למעגל המשפחתי-שיינה , יונתן, אסתר,מרים ובנימין, הנכדים, הכלות והחתנים. שבט שעטף את טומי תמיד באהבה וביתר שאת בתקופה האחרונה. משפחה מנגנת, מציירת, מטפחת. המשפחה גם מככבת בסרטון שהכין לקורס “מעגל החיים בפקולטה” (שמוקרן מחר לסטודנטים שנה א).
אלו רסיסים ממסכת חייו שהחלה באירופה שלפני מלחמת העולם השנייה, דרך רכבת הילדים מפראג לאנגליה לפני הגיע הנאצים, לימודי רפואה, שירות כרופא נשים בצבא הבריטי, הקמת המשפחה ורפואה כללית באנגליה, והעלייה לסאסא לגבול הצפון הסוער שם שהית בישובי הקו ובגוש חלב.
אביו של טומי, המשורר סונקה, כתב שיר לאמו של טומי – רעייתו שנספתה באושוויץ. טומי הביא את התרגום לפני כשש שנים. דומני שטומי הזדהה עם השיר מאז לכתה של שיינה ואולי אליו כיוון כשביקש לישון לפני יומיים.
טומי ספנסר – דברים לזכרו - פרופ' יאיר יודפת
הכרתי את טומי בשנות השבעים של המאה הקודמת כאשר נפגשנו קבוצה של "רופאים כלליים" כדי לבנות את ההתמחות החדשה ברפואת המשפחה. הייתי הצבר היחיד בתוך קבוצה של רופאים שעלו ארצה מארצות אנגלו-סקסיות. שמעתי מהם איך הרופא הכללי בארצות מוצאם זוכה לכבוד ומטפל בכל בני המשפחה, וזאת בניגוד למעמדו של הרופא הכללי שהיה אז בארץ. לצערי, מעמד זה במידה מסוימת לא השתנה גם כיום.
טומי היה אידיאליסט במלוא מובן המילה, וחשת שכל מעייניו הם לטובת המקצוע החדש שהתחלנו לבנות בארץ. ישבתי עם טומי בעשרות ישיבות של איגוד רופאי המשפחה, השתתפנו בבניית הבחינות שלב א' וב' וארגנו כנסים מדעיים של האיגוד, ובכולם התבלט טומי בהתלהבות וברצון לתרום ללא מגבלת זמן, עם גישה חברית, לא מתלהמת, במחשבה ייחודית ועם אופי שכולנו אהבנו. כושרו הארגוני בא גם לידי ביטוי בהקמת תזמורת WONCA בכנס העולמי שהתקיים בירושלים בשנת 1989.
כל כותבי המאמרים לזכרו יספרו רבות על תרומתו של טומי בכל שטחי רפואת המשפחה. אני רוצה להתרכז בהיבט אחד שתרם לי טומי. מדובר בגישה לניהול הרשומה הרפואית שלא היה לי כל מושג עליה לפני כן. אני מתכוון למה שמכונה Problem Oriented Medical Records. זכורני איך הציע טומי להכליל גישה זאת לרשומה כאשר ראשי התיבות SOAP (Subjective, Objective, Assessment ,plan) תורגמו לעברית והכוונה הייתה שמכל חולה שמגיע לרופא המשפחה יש לברר את תלונותיו הסובייקטיביות, לאחר מכן לבצע בדיקה אובייקטיבית, לבצע הערכה (אבחנה מבדלת), ולבסוף תכנית שיכולה לכלול הפניה לבדיקות, לייעוץ או למתן טיפול.
מאז אימצתי גישה זאת בכל שטחי הרפואה שבהם פעלתי. הגישה הזאת "הכריחה" אותי בכל ביקור, ובעיקר בביקור של חולה חדש או בביקור בגלל תלונה חדשה של חולה מוכר, לכתוב את כל ארבעת המרכיבים של גישה זאת. אני יודע שלרופא המוטרד בחולים רבים ושזמנו קצוב נוח יותר ל"התעלם" בעיקר מהחלק של "ההערכה" או אבחנה מבדלת. לפי דעתי, מביא הדבר לחוסר מחשבה רפואית ול"יריות באוויר" של בדיקות וטיפולים שלעתים גורמים רק נזק לחולה.
אני מקבל לעתים רשומות רפואיות של חולים שתובעים את רופא המשפחה על רשלנות רפואית. תוכנת המחשב של ניהול המרפאה מאפשרת לרופא לכתוב את כל אותם המרכיבים של "הרשומה מכוונת לבעיות", אלא שבכל אותם תיקים שמופנים אליי חסר המרכיב של "הערכה", בנוסף לכתיבה "דלה" ביותר גם לגבי תלונות החולה וגם לגבי הבדיקה הגופנית. אני חוזר ומדגיש שחסר זה הוא המרכיב העיקרי להצדקת התביעה ולהכרעת הדין של השופט לטובת התובע. מותר לרופא לשגות בהערכה, אבל כאשר זו חסרה - הכול פתוח.
טומי הצליח לשנות את מבנה הרשומה הרפואית בקופ"ח, ולו נזקף חלק גדול בשינוי דפוסי העבודה שלי כרופא משפחה בעבר וכיועץ ליתר לחץ דם בהווה.
הולך ופוחת הדור של מקימי רפואת המשפחה או תומכיה בארץ, כמו ג'ק מדלי, ג'ק פרום ועכשיו טומי. נאחל לנותרים (כולל אנוכי) שנאריך ימים ולא נצטרף בקרוב לרשימה העגומה הזאת.
למשפחת ספנסר תנחומיי ותנחומיה של רעייתי שרה'לה
דברי ד"ר אשר אלחיאני
צער ועצב גדול על מותו של איש אשכולות חכם וצנוע, אשר ידע לשלב בין משפחה, עבודה ותחביבים בצורה מעוררת כבוד וקנאה. מורה דגול וציוני גדול שלא היסס גם לרדת לנגב ולתמוך בהקמתה של המחלקה הצעירה בסורוקה. היה לי הכבוד והעונג ללוות אותו בצעדים הראשונים של החדרת מושג האיכות ברפואה ראשונית וביציקת היסודות לחימ"ר, כולל אירוח מופלא של הסדנאות בקיבוץ סאסא עצמו. אני כבר מתגעגע.
דברי ד”ר עטא אבאס
בתחילה היה טומי מורי וידידי, ובהמשך הפכנו ליותר מאחים.
טומי הוא המדריך שלימד אותי להישאר עד שעה 22:00 בביקורי בית בגוש חלב, הוא זה שהסיע את החולים המיוחדים ברכב שלו מהצפון עד לרמב"ם לשם יעוץ כדי להיות נוכח בכל שלבי הטיפול בחולה.
הכרתי את טומי בתחילת עבודתי בבית חולים צפת במחלקה פנימית, ובמהרה הוא שכנע אותי לעבור לרפואת המשפחה. לאחר מספר חודשים הייתי חייב לצאת לחופשה ללא תשלום למשך חודש ימים מסיבות בריאותיות של אישתי. לא הייתה לו שום התנגדות והוא עבד במהלך החודש לבד, במקום שנינו. כאשר קיבלתי את תלוש המשכורת הופתעתי לראות שקיבלתי הרבה יותר ממה שמגיע לי, וכאשר ניסיתי לברר הבנתי שטומי רשם את כל העבודה, כולל העבודה הנוספת, על שמי ותשובתו הייתה שהוא חייב לעזור לי בזמן משבר וצורך.
דברי פרופ' שלמה מוניקנדם
חברים יקרים משפחה יקרה, בצער רב קראתי על מותו של טומי, מחלוצי הרפואה ורפואת המשפחה בארץ.
כמו שאחרים כבר כתבו עוד אחד מעמודי התווך של רפואת המשפחה הלך מאתנו ,יותר מדי בתקופה כה קצרה.
חובה עלינו לדאוג להקמת דור חדש של מובילי דרך ברפואת המשפחה בארץ.
שנים רבות עבדנו בשותפות , למרות המרחק הגיאוגרפי. היינו יחד באיגוד, טומי כיו"ר אני כגזבר, אח"כ בארגון כנס WONCA, כפי שיאיר כתב.
אני מצאתי בטומי שילוב נדיר של חלוציות פורצת דרך וקפדנות ייקית, בשילוב עם חוש הומור יבש וידע כללי נרחב - כמו שהיום כבר לא מוצאים. אולי המוצא האירופאי שלנו קרב בינינו.
בעיניי טומי היה חלוץ בחשיבה רפואית, הוא זה שהביא את רעיונות התיק הרפואי של WEED , הוא זה שהביא רעיונות של EBM עוד בשנות ה-60! הוא היה בוחן קבוע בבחינות שלב ב', במיוחד בארגון פרקטיקה, ואני זוכר ששאל אותי בבחינה (1979) את העקרונות של Screening.
במשך תקופה ארוכה היה טומי נוהג לנוח אצלנו בכפר הרואה את ה-schlafstunde שלו בדרכו מסאסא לתל-אביב או למקום אחר לעוד ישיבה או עוד כנס, והשיחות עמו זכורות לנו עד היום, גם לילדנו!
טומי אתה תחסר לנו מאוד.
יהי זכרך ברוך.
- זיכרונות מטומי
טומי מגיע לצהריים –
- אנחנו גרים בחצי הדרך מסאסא לתל-אביב או לירושלים - וטומי אינו אוהב לנסוע מרחק גדול .
- ולכן הוא נח אצלנו. הוא אוהב את האוכל של הדסה, ולשחק עם הילדים. ואנחנו בונים בניינים...
- החדר "שלו " מוכן – הוא אינו מוותר על ה-schlafstunde, או להשתמש בו ללינה לילית. תמיד באותו חדר הוא נח, וקם רענן להמשך הדרך – לישיבה, לבחינה, לחברים. הוא חלק מהמשפחה, כולם מתקשרים אליו, הילדים אוהבים אותו, יש לו מילה טובה, מתעניין, מרגיש עם....
המזוודה הקטנה
- הייתה לו מזודה קטנה, כמו של פעם. מזוודה מעור בהיר בצבע בייג'.
- טומי אוהב יופי ויש לו טעם טוב, אבל לוקסוס לא מעניין אותו. יש לו בגדים פשוטים, סנדלים, וכמובן הסוודר ששיינה סרגה, סוודר לבן, יפה.
- אנחנו באיגוד. הוא יו"ר, אני גזבר, שנים היינו יחד באיגוד, אח"כ עם אחרים .
- הוא נותן לי את המזוודה, בתוכה הניירות של האיגוד, כרטיסיות של החברים (עוד לא היה מחשב). מי שילם, מי לא. התכתבות WONCA, RCGP, החשבונות, הוצאות והכנסות.
- ישיבות במרכז קופת חולים עם דורון מתווכחים על רפואת המשפחה, איך תגדל? מי יטפל בילדים? בנשים? (טומי מכניס IUD).
- ותמיד המזוודה עמנו,
- איפה היא המזוודה, עכשיו?
הדייקן
- טומי היה דייקן , מה זה דייקן, דייקן זה לא מילה !?
- אולי המוצא האירופאי תרם לזה.
- אני רואה את טומי יושב עם מסמך, המצח מעט מקומט, מביט מבעד למשקפיים בעניין רב בנייר, קורא לאט מה שכתוב. אחר-כך בא הניתוח. ניתוח חד כתער, למה כן, למה לא.
- He Takes Nothing For Granted. הוא חושב EBM כבר בשנות ה-60! מבטל מוסכמות אם הן אינן מבוססות. פותח תיק, התיק הוא של WEED POMR - איזה תענוג.
- בבחינה הוא שואל אותי מהם הקריטריונים של Screening, לא אשכח זאת לעולם!
מוזיקה
- ללא ספק אחד השיאים בחייו המוזיקאליים של טומי הייתה הופעת תזמורת הרופאים בכנס WONCA הבין-לאומי שהיה בירושלים ב- 1989 תחת שרביטה של דליה אטלס.
- ב-1983 נבחרה ישראל כמארחת את כנס WONCA הבין-לאומי. היינו בוועדה המארגנת, עם יודפת, פירסט, זיו, אלמגור ואחרים. מרגע היוודע ההחלטה, התחיל טומי בהתארגנות של התזמורת. בדרכו העקשת וכבעל קשרים ענפים קרם הרעיון עור וגידים. טומי, נגן כנר בעצמו, הכיר הרבה מוזיקאים, בהם גם רופאים. וכך לאט לאט קיבלה התזמורת צורה. כנר ידוע אחר היה פרופ' קפלינסקי, שגם הופיע בקונצרט.
- היה קצת קשה לארגן חזרות, אבל הן התקיימו, והקונצרט עצמו היה הצלחה גדולה.
מעגל החיים
- שנים השתמשתי בסרט הקצר על מעגל החיים פרי יצירתו של טומי לסטודנטים.
- אין כמו הסרט לקשר בין רפואת משפחה ובין טומי. יש בו תערובת נהדרת של הומור, אמנות, תמונות מחיי משפחתו, חברים, ד"ר הרי לויט בגיל מופלג מקריא חרוז אנגלי בקול סדוק. ואמירות חכמות. אחת מהן שאני במיוחד אוהב, כי היא כל כך נכונה בתרבות הרפואית הנוכחית: " מי הוא בן אדם בריא ? ..זה שלא עשה מספיק בדיקות."
- גם רפואת משפחה עוברת מעגל חיים: עם הסתלקותו של טומי אנחנו כבר מזמן אחרי עזיבת הקן. נצטרך להתמודד בכוחות עצמנו. אבל הגעגועים חזקים .
הייה שלום טומי.
"מסר אחד מעשי ספציפי" – טומי ספנסר - דורון חרמוני
טומי בשבילי תמיד מיוחד, תמיד בעל מסר חכם ואנושי, אם כי לא תמיד מובן לי בהאזנה ראשונה. בעל תובנה שמקדימה את זמנה. דייקן בפרטים ועם זאת רואה את המכלול. רופא משפחה, מורה, מחנכם של רופאי משפחה רבים וחוקר. איש משפחה הגאה במשפחתו, סבא נפלא לנכדיו, מוזיקאי וצייר.
הראשון ששם לב שילד בן שנתיים תמיד יבכה אצל הרופא, ומוסיף תצפית זו לאבני הדרך בהתפתחות ילדים, זה שיודע לקבל לידה, לערוך מעקב היריון ולהתקין התקן תוך רחמי, ואף לעקוב שנים אחר המטופלות שלו ולפרסם זאת.
זה שהמציא את השאלה הראשונה, אולי, בפרק של רפואה המבוססת ראיות: "לו נדרשת לבחור בפעולה אחת של רפואה מונעת, החשובה ביותר לדעתך בכל אחת מתקופות החיים בין גיל הינקות לזקנה, באיזו בדיקה היית בוחר לכל גיל ולמה?"
מכאן הדרך אל המסר המעשי – ספציפי קצרה. "אילו יכולתי לצאת מכל מפגש עם מסר אחד מעשי שאותו אקח איתי לחיים", דייני, היה אומר.
זה היה טומי בשבילי.
דרכנו נשזרו מאז פגשתי אותו בהיותי סטודנט לרפואה בדרום, הבא לחזות בפלאי רפואת המשפחה שבצפון. לימים כמתמחה אצל תלמידו ואחר כך כשותף לעבודות מחקר ולהוראה. ביחד פרסמנו מספר עבודות מחקר שטיפלו בנושאים שאותם הגה וקידם טומי. את אותן עבודות בחרתי להביא כאן.
בקרת איכות היה אחד מאותם נושאים שהיו קרובים ללבו של טומי ואותו קידם בכל הזדמנות. ומה היא בקרת איכות כמעט מקסימליסטית אם לא "הטיול דרך בית הקברות הפרטי שלי", כך רצה טומי לקרוא למאמר שאותו פרסמנו יחד ב-1992 ב-BJGM (אך מהפחד שהעורכים השמרנים של העיתון הבריטי לא יבינו את חוש ההומור הדק של טומי שינינו את שמו). במאמר סקירה על כל החולים שנפטרו בפרקטיקה של טומי ותמציתו מובאת להלן:
The aims of this study were to examine mortality in one village in Israel and to determine which deaths could have been prevented by identifying those which were associated with avoidable factors or were caused by conditions which would have been amenable to preventive measures. The medical records of all 171 patients (91 males and 80 females) who died in the geographically defined population of 1800 during the 16 year period 1974-89 were reviewed. The mortality rate, adjusted for age, in the second eight year period (1982-89), was significantly lower for females (4.0 deaths per 1000 females per year) than for males (8.5) (P < 0.01). Downward trends in the birth rate, stillbirth rate and perinatal mortality rate were found, while there was an upward trend in both mean and median age at death. Of the 171 deaths, 36 (21%) were classified as being associated with a total of 44 factors which could be perceived as being avoidable. Twenty five of the avoidable factors were patient related and of these 17 were smoking (more than 20 cigarettes a day in patients aged less than 70 years who died of a smoking related disease). These findings confirm the need for continuous health education for patients. An audit of mortality in general practice is valuable and may contribute towards the prevention of some deaths.
המסקנות של מאמר זה הביאו את טומי לעסוק במקביל בקידום הפיתוח של קווי הנחייה אשר פורסמו בעיתון "רופא המשפחה" בעריכתו של פרופ' פולק , ובשאלה האם אנו באמת מכירים את החולים שבטיפולנו? המסקנות הלא כל כך מעודדות פורסמו ביום המחקר של המחלקה לרפואת המשפחה בעפולה – לימים הכנס השנתי של רפואת המשפחה ע"ש שבתאי בן מאיר , והביאו ליצירת דפי הנחייה לרופא המשפחה המצביעים על דרך קלה ומהירה להכיר טוב יותר את החולים שלו. כל זה מבית היוצר של טומי.
סטודנטים ומתמחים היו תמיד בראש מעייניו של טומי. כמה גאה היה על הצלחתו להיות בין הראשונים להביא קורס העוסק בהיבטים הפסיכו-סוציאליים של עבודת הרופא, הקורס "מעגל החיים", לתוך הסילבוס של הסטודנטים לרפואה בטכניון כקורס חובה. הקורס קיים עד היום ובו הסרט "מעגל החיים" שאותו יצר טומי, והוא מדגים את הנושא בעזרת תמונות מחיי המשפחה של טומי.
מה הם המקצועות שבהם בוחרים הסטודנטים לרפואה להתמחות היה נושא שעניין את טומי לא פחות, וזאת תוך קריצה לכיוון המקום של רפואת המשפחה בסדר העדיפויות של הסטודנט ולשאלת השאלות – האם יש תכנית שמעודדת יותר לכיוון של רפואת המשפחה.... תמציתו של המאמר מובאת להלן:
Background: Which medical specialties do Israeli medical graduates choose? Answers to this question can serve as an essential means of evaluating both Israeli medical education and the healthcare system.
Objectives: To determine the distribution of medical specialty choice, its change over time and the possible influence of the medical school on the choice; to study the graduates' gender, gender variability in specialty choice and time trends in both; and to assess the choice of family medicine as a career among the graduates as a group, by medical school, gender, and time trends.
Methods: The study population comprised all graduates of the four medical schools in Israel during 16 years: 1980-1995 inclusive. Data were obtained from the four medical schools, the Israel Medical Association's Scientific Council, and the Ministry of Health. Data allowed for correct identification of two-thirds of the graduates.
Results: A total of 4,578 physicians graduated during this period. There was a significant growth trend in the proportion of women graduates from 22.6% in 1980 (lowest: 20.0% in 1981) to 35.3 in 1995 (highest: 41.5% in 1991). Overall, 3,063 physicians (66.8%) started residency and 1,714 (37.4%) became specialists. The four most popular residencies were internal medicine, pediatrics, obstetrics and gynecology, and family medicine. Ten percent of Israeli graduates choose family medicine.
Conclusions: The overall class size in Israel was stable at a time of considerable population change. Women's place in Israeli medicine is undergoing significant change. Family medicine is one of the four most popular residencies. A monitoring system for MSC in Israel is imperative.
המורה שלי - ד"ר אהרון קרני
...חורף תחילת 1975. אני סטודנט לרפואה בירושלים, ועדיין לא יודע שאני מחפש .role Model עדיין לא יודע לאן אפנה בחיי המקצועיים. בית הספר לרפואה לא מספק לי דמות אחת שאני רוצה להתקרב אליה.
עם כתובות שאספתי ועם שאלות לא מנוסחות אני נוסע לגליל.
השמש שוקעת כשאני עובר בצומת מירון, ואחרי כ-15 דקות אני עוצר את האופנוע בחצר ליד בית האבן, וריח העשן הנפלט מהארובה מבטיח שתיכף יהיה חם.
שיינה מארחת אותי במטבח ומוזגת תה חם אל ספלי חרסינה. על השולחן קערת סוכר וכף שגולפו מעץ, ועוגה יבשה וטעימה.
טומי חוזר מהמרפאה עם תיקו וקלסריו. עם כוסית ברנדי ועם העוגה אנו עוברים אל הסלון. בקמין בוערת אש חמה ואנו מתמקמים סביב שולחן עץ נמוך. להזכירכם, טלפון וטלוויזיה כבר נוכחים בבתים רבים בישראל אך לא בבית זה, והביתיות נשמרת בקלות.
אנו מתחילים את שיחתנו הראשונה מני רבות מאד.
מאז ועד מותו של טומי הייתי תלמידו.
לקראת שלב ב' של ההתמחות רציתי בו כמדריך, ועברתי עם משפחתי מירושלים לגליל.
במשך מספר שנים היינו נפגשים בקביעות, לפחות פעם בשבוע ומעצבים את הרופא שאני הופך להיות.
בשלבים הראשונים הוא ליווה אותי פיזית בקליטה שלי במקום המגורים החדש: במבוכי הביורוקרטיה של קופת חולים, בישיבות הצוות, בבניית מעמדי במרפאות בהן הוצבתי, בביקורי הבית שערכתי ובביקורים אצל הפציינטים המאושפזים שלי.
מאותה תקופה, נהגתי להגיע אל טומי לאחר כל קורס או כל חידוש שלמדתי כדי לדווח ולדון בדבר יחד עמו. לעיתים גם לנסותו עליו: כשלמדתי אוטוסקופיה פנאומטית, ניקוי שעווה, היפנוזה ושימוש בספייסר לונטולין ובפיק-פלו-מטר .
האופן שבו חי עם שיינה ושילב את כל מרכיבי חייו היווה עבורי פעמים רבות קריאת כיוון.
אשתי טוענת שלקחתי אותה אל טומי ושיינה כדי לפתותה להינשא לי. היא קיוותה אז כי כך ייראו חיי המקצועיים וחיי המשפחה שלי.
טומי הפנה את תשומת לבי לשלושה איסורים (טאבו) שקשה לדבר עליהם גם בקליניקה: כסף, מין ומוות.
דיברנו מעט על מין ועוד פחות על כסף, אך על מוות קיבלתי מטומי הדרכות רבות, והופניתי לספרות מקצועית ולכנסים בנושא.
לימוד עמוק על מוות - טומי העניק בשפע בהישארו נגיש, פתוח ומתמסר לתלמידיו בתהליך מחלתו. יכולנו להתקרב אליו ללא מחיצות בזמן מחלתו. אחדים מאיתנו קיבלו מטומי את האפשרות ליישם את אשר לימד.
ביקרתי את טומי פעמיים בזמן אשפוזו ברמב"ם. בביקור הראשון מצאתיו בקוצר נשימה ועצבני. שבוע קודם לכן הצעתי לו לנסות מריחואנה לשיפור התיאבון ומצב הרוח. בעקבות זאת התלקחה האסטמה שלו אחרי הפסקה של שנים וטומי כעס עלי; הוא צירף אותי למשחק Scrabble באנגלית, כשהוא משתעל שיעול חנוק וכצפוי, ניצח אותי. עם הגיעה של מבקרת נוספת, ביקש ממני ללכת. בפעם השנייה והאחרונה הגעתי כשבנימין בנו סעד אותו. הגוש בבטן לחץ, וטומי היה מסורבל וחלש. בנימין ירד לקנות לנו קפה ועוגה. התיישבתי לידו. טומי דיבר על כך שהגוש גדל והתקשה, והציע שאתרשם. הנחתי את ידי על הבטן והצטמררתי. הגוש אכן היה גדול וקשה. השארתי את היד וליטפתי את הבטן המתוחה, את החזה והזרועות. "קשה" אמרתי, מצהיר על הגוש ומבליע סימן שאלה, "לא נמאס לך טומי?" טומי אמר שעדיין לא, ושיש לו עוד דברים רבים שהוא רוצה להספיק.
אמרתי לו שהוא יקר לי ושאני מודה לו.
טומי רופא המשפחה המקיף - פרופ‘ פיליפ זיו
קטונתי מלעלות על נס את תכונותיו וכישוריו האישיים והמקצועיים הרבים של טומי שכה הרשימו והלהיבו את חבריו, את עמיתיו, ואת תלמידיו. בעבור אלה שאולי אינם יודעים זאת, ברצוני לציין דוגמה של הטבעת חותמו על תולדות רפואת המשפחה בארץ. טומי למד רפואה והתמחה במה שנקראת עדיין באנגליה רפואה כללית. במסגרת זו למד להתקין התקן תוך רחמי. כשעלה ארצה המשיך לבצע פעולה זו במטופלות שהיו מעוניינות בכך.
גינקולוגים שנוכחו לדעת על כך נזעמו על מה שחשבו כפלישה לתחום הבלעדי שלהם ואצו למשרד הבריאות למחות על התעוזה הזאת. כידוע, רופא לאחר קבלת רישיונו מורשה לבצע כל פעולה רפואית שעולה על דעתו, ורק אם הוא כושל, אפשר להאשימו שהוא ביצע פעולה שלא הוכנה לו כראוי. הגינקולוגים הצליחו לשכנע את משרד הבריאות להוציא תקנה ראשונה מסוגה שמגבילה רופא לבצע פעולה כלשהי ושקבעה שרק לגינקולוג מותר להכניס התקן תוך רחמי.
טומי לא היה מוכן לקבל גזירה זו והביא את הנושא לבית המשפט. כתוצאה הושגה החלטה שסיפקה את שני הצדדים, דהיינו כל רופא שעבר קורס מאושר להתקנת התקן תוך רחמי יורשה לעשות זאת בפרקטיקה. טומי המשיך ברוח זו ודאג לניהול מספר קורסים כאלה לרופאי משפחה, אולם לאחר מכן הרעיון נגוז מחוסר עניין. חבל מאוד שפעולות רבות שבוצעו באמצעות רופאים כלליים ומשפחה בדורות קודמים ומבוצעות בארצות שונות, כמו תפירה, כריתת נגעים, הזרקות למיניהן וכו' אינן מבוצעות בארץ מחוסר זמן או תגמול.
היחסים בין רופא משפחה לפסיכיאטר - בנימין מעוז
נפגשתי לראשונה עם טומי ספנסר בתחילת שנות השבעים, כאשר ניהלתי שלוחה של המרפאה לבריאות הנפש של בי"ח גהה, בקרית שמונה. הוא ביקר אותי, במרפאתי בקרית שמונה, ביחד עם אחות קיבוץ סאסא. הופעתו הייתה מרשימה עם זקן ארוך. עד כמה שאני זוכר, הוא התייעץ אתי על מקרים מסובכים שהוא טיפל בהם. כנראה שרצה לקבל את תמיכתי ואישורי, אבל אולי גם לראות מה אני יודע, ולהראות לי שהוא כרופא משפחה יכול גם כן לטפל בחולים אלו בצורה טובה כמוני, או שלחילופין, שנינו לא ידענו לטפל בהם, מכיוון שהיה מדובר בדרך כלל בהפרעות אישיות קשות. נתתי לו הרבה תמיכה ועידוד וכך נשארנו בקשר. כבר אז התרשמתי מגישתו האנושית מאוד ומכך שהוא רופא מצוין, המשתדל לכלול את ההיבטים הנפשיים-חברתיים של הרפואה בעבודתו, ויחד עם זה לא להזניח את ההיבטים הגופניים, הרפואיים-כלליים, ואת ההיגיון הרפואי הפשוט והבריא.
אבל בפגישותינו הייתה גם מתיחות מסוימת, אולי של תחרות, ומבחינתי הייתה קיימת תחושה שאמנם רופא משפחה "יודע הכול", אבל עליו לדעת את גבולותיו ומתי לעבוד ביחד עם מומחה, להתייעץ או להפנות.
פגישה משמעותית וקרובה נוספת הייתה לנו בשנות השמונים בבאר שבע, שבה נתמניתי בינתיים למנהל המחלקה הפסיכיאטרית בבי"ח סורוקה. טומי בא למלא את מקומו של מנהל המחלקה לרפואת המשפחה שיצא לשנת שבתון.
כתבנו אז, הוא, יהודית שטרן ואני, מאמר משותף על הערכה של קבוצות בלינט. אולי המאמר המדעי היחיד שכתבתי על נושא זה. ניתחנו את תוכן ההיגדים שנאמרו באמצעות חברי הקבוצה, על פי הקלטה של ססיה אחת. מיינו אותם לקטגוריות, ומצאנו שרק בשליש של הזמן התבטאו החברים בנושא העיקרי: יחסי רופא-חולה. כלומר, בדיעבד, התחלנו אז לשתף פעולה במחקר איכותי של קבוצת בלינט, שטומי כל כך החשיב ושלמענו הוא נלחם עד ימיו האחרונים. טומי רצה אז מאוד להשתתף, כחבר או כמשקיף, בקבוצת בלינט שניהלנו באופן קבוע עם המתמחים ברפואת המשפחה. הוא הכיר את ספריו של מיכאל בלינט והתרשם מהם עמוקות, היה לו כנראה אז כבר ניסיון מסוים בהדרכה של קבוצות בלינט, אבל הוא רצה להשתתף בקבוצה שהדרכתי (איני זוכר עם מי). אמרתי שנשאל את פי הקבוצה, כי הרי הוא מנהל מחלקה ובתפקיד זה אחראי על קידומם של המתמחים. הוא נאלץ לחכות בחוץ כדי שנוכל לשאול את הקבוצה. בקבוצה הובעה התנגדות להשתתפות המנהל, ולכן הודענו לא שהשתתפותו בלתי אפשרית. הוא קיבל את הדין, כי היה דמוקרטי מאד, אבל בלבו לא סלח לי על צעד זה את סוף חייו, והזכיר לעתים את המאורע בהומור.
מאז תחילת שנות התשעים, התחלנו להיפגש באופן קבוע בכינוסים של מדריכים ופעילים בקבוצות בלינט. טומי יזם את המפגשים הללו בקיבוץ סאסא, בערך פעמיים בשנה. מפגשים אלו היו היסוד של כינוסי מדריכי בלינט, בכל חצי שנה, במקומות שונים בארץ, שמתקיימים עד היום הזה. במשך שנים השתתף טומי בהכנת הכינוסים הללו ובייחוד דאג לחלק האומנותי-תרבותי-כללי שלהם. הוא ארגן קונצרטים קצרים בערב בכינוס. באותם קונצרטים הכרתי לראשונה היבט נוסף של אישיותו והיא אהבתו הגדולה למוזיקה קלאסית והתלהבותו מהנגינה בכינור. פעם אחת הופיעה בכינוס הבלינט משפחת ספנסר, הבנים והוא עצמו, בנגינה של רביעיה.
חוויה זו חזרה על עצמה גם בשנים האחרונות, כאשר חוג ידידיו הוזמן לאירוע לכבוד יום הזיכרון של שיינה, אשתו האצילה של טומי, שהלכה לעולמה. בביתו שבסאסא התכנסה המשפחה והם נגנו בהרכבים שונים מוזיקה קאמרית. גם טומי, שהיה כבר חולה, השתתף וניגן בכינור. זאת הייתה חוויה בלתי נשכחת, של הנאה מוזיקלית, של טעימה של אווירה משפחתית יוצאת מהכלל, של יחסים קרובים ולבביים, בין טומי לילדיו ולנכדיו.
גם אצלנו בבית ניסיתי לנגן (בפסנתר) עם טומי, אבל ללא הצלחה רבה, כי נגינתי לא הייתה מספיק טובה. אבל היו לנו בכל זאת רגעים של כייף. טומי הפתיע אותי מאוד כאשר נתן לי לקרוא ספר שירים בגרמנית של אביו. לא ידעתי עד אז על מקום הולדתו, מוצאו וקורות ילדותו ונעוריו, בצ'כיה ובאנגליה. לא ידעתי גם על קשריו האישיים עם השואה והחורבן של יהדות אירופה, שהוא אחר כך ממש אותם בפעילותו במוזיאון לוחמי הגטאות ובארגון סדרות חינוך עבור סטודנטים לרפואה בנושא השואה.
פן נוסף באישיותו העשירה של טומי, התגלה לי רק אחרי מותו, כאשר השתתפתי בפתיחת התערוכה של ציוריו שהוא עדיין השתתף בהכנתה. שוב חוויה אומנותית גדולה (ועצובה).
יחד עם טומי ייסדתי, אחרי מאמצים של שנים, את חוג הבלינט במסגרת של האיגוד לרפואת המשפחה. יחד איתו כתבנו את המטרות והתקנון, יחד איתו חיפשנו קשרים עם אגודות בלינט בחוץ לארץ.
ביבליוגרפיה
קישורים חיצוניים
- ד“ר טומי ספנסר, מדיקל מדיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי מר יוסף הרמן, פרופ' יאיר יודפת, ד"ר אשר אלחיאני, ד”ר עטא אבאס, פרופ' שלמה מוניקנדם, פרופ' דורון חרמוני, ד"ר אהרון קרני, פרופ‘ פיליפ זיו, פרופ' בנימין מעוז