כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "רפואת המשפחה בישראל - נספח 25 - הרופא הנלווה"
| שורה 4: | שורה 4: | ||
}} | }} | ||
[[קובץ:כריכת ספר רפואת המשפחה.png|שמאל|250 פיקסלים]] | [[קובץ:כריכת ספר רפואת המשפחה.png|שמאל|250 פיקסלים]] | ||
| − | ה"רופא הראשוני" | + | ה"רופא הראשוני" מצווה להתגבר בעבודתו על קשיים שונים. הקשורים חלקם במיבנה האירגוני של מירפאותיגו. וחלקם בהיות אלו נפרדות מבתי־החולים. אל שניים מהם ברצוננו להתייחס להלן — אל '''הניתוק''' מבית־החולים. ואל העבודה בתנאי '''יחידות''' או בדידות מסויימים. |
| − | + | ||
| − | מגד שני, קשה יותר ויותר להעלות על הדעת עבודה רפואית במירפאה ללא תיקשורת מספקת. פורמלית ולא־פורמלית כאחת — בין כל גורמי | + | אין ספק. שתהליכים ברפואה של ימינו מחמירים את תוצאותיהם של קשיים אלה. תהליכים אלה מבססים את בית־החולים לא רק כמרכז לאיבחון.טיפול. הוראה. הדרכה ומחקר, אלא. למעשה — גם כמוקד לשירותי- הבריאות של האיזור. עובדה זו מגבירה את אופיין של המירפאות כשלוחות של אותו מרכז אזורי. באשר מידת יעילותן נקבעת לא־פעם בהתאם לקשר האורגני שלהן עם אותו בי"ח. |
| − | בדידות הרופא שבמירפאה בחדר־עבודתו והתרחקותו | + | |
| − | + | מגד שני, קשה יותר ויותר להעלות על הדעת עבודה רפואית במירפאה ללא תיקשורת מספקת. פורמלית ולא־פורמלית כאחת — בין כל גורמי הצוות הרפואי: וביניהם — לבין רופאי בית־החולים. | |
| + | |||
| + | בדידות הרופא שבמירפאה בחדר־עבודתו והתרחקותו מבית־החולים האזורי, במשך תקופות ארוכות. יש להן השפעה שלילית הן על רמת העבודה הרפואית והן על מידת הסיפוק בעבודה של הרופא. על קשיים אלה עשוי הרופא להתגבר במידה רבה — גם במיבנה האירגוני הקיים — בכוח הרצון. ההתמדה והמאמץ. עם זאת יש להודות, שכאן תלויה הצלחתו גם בגורמים נוספים. כגון יתר חלקי הצוות הרפואי שבמירפאתו וכן רופאי בית־החולים האזורי. | ||
| + | |||
| + | מכל מקום. אין ספק שיש לצקת כבל האפשר דפוסים אירגוניים חדשים. שיהיו ריאליים מבחינת אפשרויות הביצוע, בקרב ציבור הרופאים. הממלא כיום — ויוסיף למלא נם בשנים הבאות—את התפקיד של רופא־משפחה ורופא ילדים "ראשוני" במירפאה. | ||
[[קטגוריה:משפחה]] | [[קטגוריה:משפחה]] | ||
גרסה מ־13:30, 21 במאי 2020
רפואת המשפחה בישראל - Family Medicine in Israel
מאת פרופסור חיים דורון, פרופסור שפרה שורץ, פרופסור שלמה וינקר
ה"רופא הראשוני" מצווה להתגבר בעבודתו על קשיים שונים. הקשורים חלקם במיבנה האירגוני של מירפאותיגו. וחלקם בהיות אלו נפרדות מבתי־החולים. אל שניים מהם ברצוננו להתייחס להלן — אל הניתוק מבית־החולים. ואל העבודה בתנאי יחידות או בדידות מסויימים.
אין ספק. שתהליכים ברפואה של ימינו מחמירים את תוצאותיהם של קשיים אלה. תהליכים אלה מבססים את בית־החולים לא רק כמרכז לאיבחון.טיפול. הוראה. הדרכה ומחקר, אלא. למעשה — גם כמוקד לשירותי- הבריאות של האיזור. עובדה זו מגבירה את אופיין של המירפאות כשלוחות של אותו מרכז אזורי. באשר מידת יעילותן נקבעת לא־פעם בהתאם לקשר האורגני שלהן עם אותו בי"ח.
מגד שני, קשה יותר ויותר להעלות על הדעת עבודה רפואית במירפאה ללא תיקשורת מספקת. פורמלית ולא־פורמלית כאחת — בין כל גורמי הצוות הרפואי: וביניהם — לבין רופאי בית־החולים.
בדידות הרופא שבמירפאה בחדר־עבודתו והתרחקותו מבית־החולים האזורי, במשך תקופות ארוכות. יש להן השפעה שלילית הן על רמת העבודה הרפואית והן על מידת הסיפוק בעבודה של הרופא. על קשיים אלה עשוי הרופא להתגבר במידה רבה — גם במיבנה האירגוני הקיים — בכוח הרצון. ההתמדה והמאמץ. עם זאת יש להודות, שכאן תלויה הצלחתו גם בגורמים נוספים. כגון יתר חלקי הצוות הרפואי שבמירפאתו וכן רופאי בית־החולים האזורי.
מכל מקום. אין ספק שיש לצקת כבל האפשר דפוסים אירגוניים חדשים. שיהיו ריאליים מבחינת אפשרויות הביצוע, בקרב ציבור הרופאים. הממלא כיום — ויוסיף למלא נם בשנים הבאות—את התפקיד של רופא־משפחה ורופא ילדים "ראשוני" במירפאה.