כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק רפואת המשפחה בישראל - נספח 10 - מכתב פרופ' גליק לפרופ' דורון - Prof. glick's letter to prof. doron
הופניתם מהדף Prof. Glick's letter to Prof. Doron לדף הנוכחי.
רפואת המשפחה בישראל - Family Medicine in Israel
מאת פרופסור חיים דורון, פרופסור שפרה שורץ, פרופסור שלמה וינקר
אוניברסיטת בן-גוריון בנגב
15.4.86
לכבוד פרופ' חיים דורון, יו"ר (יושב ראש) קופת חולים של ההסתדרות, רחוב ארלוזורוב 101, תל-אביב.
פרופסור דורון היקר,
ברצוני להתייחס בצורה יותר מעמיקה להערות החשובות שלך במועצת הפקולטה. מטרתי היא להמשיך בדו-שיח ולחתור להבנה נוספת של הבעיות שהועלו.
בשתי נקודות אין ויכוח כלל:
- הנתונים עצמם עם כל התיקונים והערת של לחיים
- הצורך להביא לכאן דמות מרשימה ומשרה ברפואת המשפחה ולהקים מחלקה שתוכל להתחרות עם כל מחלקה בבית-החולים
אבל ברצוני לחלוק על ההסבר שלך להבדל בין המצב בבאר-שבע לזה בשלושה בתי-ספר לרפואה אחרים. אם אכן זה נכון שיש יותר סטודנטים מבתי ספר לרפואה אחרים שהולכים לרפואת המשפחה, קשה להסביר את התופעה בעובדה שאין לנו קו ברור בקשר לדגם של רפואה קהילתית. לפי מיטב ידיעתי שלשה בתי ספר לרפואה האחרים לא מצטיינים, לא בקו מחשבה ודגם ברור וגם לא בדמויות דומיננטיות ומרכזיות בפקולטה שמושכים סטודנטים לרפואת המשפחה. לדעתי יש לחפש את ההסבר להבדלים בין בית-ספר לרפואה שלנו ואחרים במקום אחר.
הקדשתי, ואני עדיין מקדיש הרבה מחשבה לבעיות האלה שמטרידות אותי. וברצוני להציע כמה תיאוריות, ואין לי שום ביטחון שהן נכונות, לנסות ולהבין את מה שמתרחש.
התיאוריות שלי נובעות מהרבה שיחות ודיונים שאני מקיים עם סטודנטים ורופאים צעירים המתלבטים בדרכם במקצוע.
הסיבות הסבירות לדעתי הן:
- בבית הספר לרפואה שלנו הסטודנטים מקבלים חשיפה מעמיקה לרפואת המשפחה החל מהיום הראשון של הלימודים לאורך כל השנים וכלל שני קלרקשיפים ברפואת המשפחה. בחשיפה המעמיקה הזאת הסטודנטים לומדים מקרוב את המציאות ברפואת המשפחה, ועם כל המשיכה שיש למקצוע זה הרבה נרתעים על ידי התנאים והשחיקה שהם רואים כמנת חלקם של רופאי המשפחה. התנאים בנגב הם אכן יותר טובים, נדמה לי, מהתנאים במקומות אחרים בארץ. אבל בבתי-ספר לרפואה אחרים הסטודנטים שמעוניינים ברפואת המשפחה (והרבה סטודנטים בכל בתי-הספר לרפואה מעוניינים ברפואת המשפחה בכניסתם לבית הספר) נמשכים למקצוע בלי מודעות לבעייתיות. נראה לי שהחשיפה המקסימלית שאנו נתונים פועלת לרעת המקצוע
- יש נטייה בכל המוסדות החינוכיים למרד צעירים כנגד הממסד. כשהממסד הוא דווקא רפואה מקצועית בבית החולים, סטודנטים מבטאים את המרד על ידי הליכה לרפואת המשפחה. אצלנו מספר לא מבוטל של סטודנטים מרגיש שאנחנו מטיפים יותר מידי לרפואת המשפחה, והם מבטאים את המרד על ידי בריחה מהמקצוע
- במרכז הארץ יותר קשה להתקבל להרבה התמחויות מבוקשות, מאשר בנגב. אי-לכך יש קבוצה יותר גדולה של מתמחים בפוטנציה שהם זמינים להתמחות ברפואת המשפחה, חלק גדול מהם לא מוכן לצאת ממרכז הארץ ופונה לרפואת המשפחה אם הוא לא מתקבל לבית החולים. בבאר שבע יש מספר יותר גדול של משרות פנויות בהתמחויות בבית החולים והן מתחרות באופן פעיל עם רפואת המשפחה למתמחים הטובים
- אחד הגורמים שמושכים רופאים לרפואה קהילתית הוא הרצון להיות חלק מהקהילה, להזדהות איתה ולהשתלב בה כרופא, וכמנהיג. בתוך השאיפה הזאת כלולה הזדהות עם הקהל. זה מצליח בצורה יותר משמעותית אם הרופא הוא שייך לאותו מעמד חברתי של החולים שלו. למשל בקיבוצים ובהתיישבות העובדת אין בעיות להשיג רופאת משפחה. זה גם כן נוח לאנשים להיות רופא משפחה אם לאו דווקא באזורי יוקרה, בכל זאת אם אזור של אנשים במעמד הבינוני עם השכלה ותרבות. בנגב, כפי שידוע לך רוב האוכלוסייה מורכבת מעדות המזרח, מעולים חדשים, מאנשים עם תרבות והרגלים שונים מאלו של הרופאים, ויש לנו בעיה משמעותית, לא שונה מבעיה דומה בכל מדינה בעולם למצוא רופאים לשכבות הפחות מבוססות באוכלוסייה
- לבוגרים של באר-שבע יש ציפיות הרבה יותר גדולות מהמקצוע, שקיבלו בזמן לימודיהם. לבוגרי בתי ספר לרפואה אחרים אין הציפיות האלו. אי-לכך מידת האכזבה מהמציאות היא יותר גדולה, וזה מהווה גורם שלילי ספציפי לבאר-שבע
אינני בטוח שהניתוח שלי מספק את כל התשובות או אפילו החלק העיקרי של התשובות לבעיות שהעלית. אבל אני משוכנע שהבעיות שהעליתי תורמות את חלקם לבעיה, שהיא הרבה יותר מורכבת מכפי שהצגת אותה השבוע.
אני מקווה שבקרוב נוכל להמשיך לדון בנושא החשוב הזה על כל היבטיו.
בברכה,
שמעון גליק
ממלא מקום הדיקן