בטא-גלקטוזידאז - Beta-galactosidase

הדפס

מדריך בדיקות מעבדה
בטא-גלקטוזידאז
β-galactosidase
שמות אחרים	β-gal, β-D-Galactoside galactohydrolase, lactase, Beta-galactosidase
מעבדה	כימיה בדם
תחום	בירור מחלות אגירה
טווח ערכים תקין	בלויקוציטים-2.11-3.95 U/g protein, או מעל 1.56 ננומול/דקה/למיליגרם חלבון ; בבדיקת האנזים בפלזמה-≥5.0 nmol/h/mL ; בפיברובלסטים-מעל 7.11 ננומול'/דקה/מיליגרם חלבון.
יוצר הערך	פרופ' בן-עמי סלע

לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – מחלות אגירה

מטרת הבדיקה: אבחון של GM1 gangliosidosis, מחלת Morquio B ו-galactosialidosis.

תכונות האנזים β-galactosidase

האנזים β-galactosidase (ידוע גם כ-β-gal), הוא אנזים הידרוליטי המקטלז את הביקוע של β-galactosides ליצירת מונו-סכרידים על ידי שבירת קשר גליקוזידי. β-galactosides הם מבנים סוכריים המכילים galactose, עם קשר גליקוזידי מעל מולקולת הסוכר. מצעים לאנזימים השונים מסוג β-galactosidase, כוללים את הגנגליוזיד GM1, לקטוז כמו גם lactosylceramides, וכן גליקופרואטינים. β-gal הוא אקסוגליקוזידאז המבקע את הקשר ה-β-גליקוזידי בין שייר גלקטוזה והמבנה האורגני אליו הוא קשור, וחיוניותו הפיזיולוגית באדם רבה.

תפקידו העיקרי של β-gal הוא כספק מפתח של אנרגיה בכך שהוא מבקע לקטוזה לגלקטוזה ולגלוקוזה. חשיבותו גם בהקשר של אי-סבילות ללקטוזה (lactose intolerance) באנשים הסובלים מחסר האנזים lactase, ביכולתו ליצור חלב ומוצרי חלב נוספים, חופשיים מלקטוזה. ל-β-gal ול-lactase יש פעילות דומה, ואמנם בתעשיית מוצר החלב מאפשרים לאלה הלוקים בחסר מולד של lactase לצרוך מוצרים אלה, על ידי טיפול תעשייתי של סוגי יוגורט וגבינות מסוימות ב-β-gal על מנת לבקע לקטוזה לפני צריכת פריטים אלה על ידי פלח האוכלוסייה החסר lactase. לאחרונה, נחקר האנזים β-gal כטיפול אפשרי לאי-סבילות ל-lactase, על ידי gene replacement therapy, בהחדרת הגן לאנזים זה ל-DNA, על מנת שאנשים החסרים lactase יוכלו לבקע לקטוזה בדרך החלופית (Salehi וחב' ב- Human Gene Therapy משנת 2009).

המבנה של האנזים β-galactosidase:

ל- β-galactosidaseיש הומולוגים אחדים בהסתמך על רצף חומצות האמינו שלו. אנזימים נוספים דוגמת β-glucosidase, 6-phospho-beta-galactosidase, β-mannosidase ו- lactase-phlorizin hydrolase הם בעלי מבנה דומה, אך יש להם כמובן פונקציות שונות. בין המעכבים את פעילות β-galactosidase, ניתן למנות את L-ribose, יוד (מעכב לא-תחרותי), ומעכבים תחרותיים כגון phenylthyl thio-beta-D-galactoside או PETG, D-galactonolactone, isopropyl thio-beta-D-galactoside או IPTG וכמובן גלקטוזה. β-galactosidase הוא אקסוגליקוזידאז שמבצע הידרוליזה של הקשר ה-β גליקוזידי הנוצר בין גלקטוזה לבין המבנה האורגני אליו הוא מחובר. האנזים β-galactosidase יכול לעשות הידרוליזה גם של סוכרים כמו fucose ו-arabinose, אך ביעילות נמוכה בהרבה. בחיידק E. coli הגן LacZ המקודד ל- β-galactosidase, נמצא כחלק מהמערכת המושרית lac operon, המשופעת בנוכחות לקטוזה כאשר רמות גלוקוזה נמוכות.

כבר בשנת 1970 דיווחו Fowler וחב' ב-J Biol Chem על ריצוף 1,024 חומצות האמינו של E. coli המופיעות במונומר של האנזים, (אנליזה של חומצות האמינו של אנזים זה באדם על פיFowler ו-Zabin מונה 1,170 חומצות אמינו לכל מונומר), ואילו המבנה התלת ממדי שלו פוענח ב-1994. מדובר באנזים הומו-טטרמרי בעל משקל מולקולארי של 464,000 עד 540,000 דלטון (Cohen ו-Mire משנת 1971), כאשר כל יחידה של האנזים שמשקלה המולקולארי 135,000 דלטון מורכבת מ-5 מקטעים (domains) בלתי-זהים במבנם, כאשר המקטע השלישי והמרכזי מכיל את האתר הפעיל (Jacobson וחב' ב-Nature משנת 1994). על פי Melcher ו-Messe משנת 1973, לכל מונומר מכיל אתר פעיל שיכול להיות פעיל באופן בלתי תלוי במונומרים אחרים.

האתר הפעיל של האנזים מורכב מאלמנטים הלקוחים מ-2 תת-יחידות של הטטרמר. ברצף האמינו-טרמינאלי של האנזים, מופיע α-פפטיד ששיירים 22-31 בו מסייעים לייצב צרור המורכב מ-4 גדילים (helices), ואילו שיירים 13 ו-15 שלו תורמים לשפעול הדימר, ואמנם כאשר מסירים את המקטע ה-N טרמינאלי נוצר דימר בלתי פעיל. בחיידק E. coli שייר Glu-461 נחשב פעם כנוקלאופיל (Juers וחב' ב-Protein Sci משנת 2012), אך כיום ידוע ש-Glu-461 הוא קטליסט חומצי, ולעומת זאת Glu-567 הוא הנוקלאופיל האמיתי, הנקשר לתוצר הביניים ה-galactosyl (על פי Gebler וחב' ב-J Biol Chem משנת 1992). באדם, הנוקלאופיל של ריאקציית ההידרוליזה הוא השייר Glu-268 (על פי McCarter וחב' ב-J Biol Chem משנת 1997 ). שייר Gly-794 חיוני לפעילות האנזים, בכך שהוא אחראי לשמור עליו בקונפורמציה "פתוחה" בקישורו למצע.

בשנת 1995 הציעו Dimri וחב' ב-Proc Natl Acad Sci USA קיומו של איזופורם חדש של β-galactosidase עם פעילות אופטימאלית ב-pH 6.0 והגדירו אותו כ-SA-β-gal או Senescence Associated β-gal, הבא לביטוי באופן ספציפי בתאים מזדקנים או כאלה הנמצאים באי יכולת בלתי הפיכה לגדול. פותחו מספר שיטות כמותיות למדידת איזופורם זה (Bassaneze וחב' ב-Anal Biochem משנת 2008, ו-Kindell ב-באותו כתב עת משנת 2005, כמו גם Itahana וחב' ב-Methods Mol Biol משנת 2007). אך הסתבר שאיזופורם זה נובע מביטוי-יתר והצטברות של β-galactosidase ליזוזומאלי (Lee וחב' ב-Aging Cell משנת 2005), ושביטויו אינו חלק מתהליך הזדקנות התא. אף-על-פי-כן איזופורם זה נותר בשימוש נרחב כמדד להזדקנות תאים ולמותם הממשמש ובא, כיוון שהוא אמין ונוח לזיהוי.

מנגנון פעולת האנזים

האנזים β-galactosidase יכול לקטלז באורגניזם 2 ריאקציות שונות בתכלית. באחת, הוא יכול לעבור דרך תהליך הקרוי "טרנס-גלקטוזילציה" ליצירת allolactose, תוך יצירה של לולאת משוב חיובית ליצירת β-gal. אך האנזים יכול גם לבצע הידרוליזה של לקטוזה ליצירת גלקטוזה וגלוקוזה, כאשר האחרון ימשיך דרכו למעגל הגליקוליזה (Matthews ב-C. R. Biol משנת 2005). האתר הפעיל של β-galactosidase, מקטלז את ההידרוליזה של המצע הדיסכרידי שלו על ידי 2 סוגי התקשרות למצע: "שטחי" ו"עמוק". גלקטוזידים כמו PETG ו-IPTG יקשרו לאתר ה"שטחי" כאשר האנזים נמצא בקונפורמציה "פתוחה", בעוד שאנאלוגים כמו L-ribose ו-D-galctonolactone יקשרו לאתר ה"העמוק" כאשר האנזים בקונפורמציה "סגורה".

הריאקציה האנזימטית מורכבת מ-2 שלבים כימיים, גלקטוזילציה (K2) ודה-גלקטוזילציה (K3). בשלב הגלקטוזילציה הראשון שייר Glu461 תורם פרוטון לחמצן הגליקוזידי, מה שמביא ללקטוז קשור קו-ולנטית ל-Glu537. בשלב הדה-גלקטוזילציה השני, הקשר הקו-ולנטי נשבר כאשר Glu461 מקבל פרוטון, ומוסיף מולקולת מים לגלקטוזה. שני מצבי המעבר האלה, מתרחשים ברצף באתר "העמוק" של האנזים. כאשר מים משתתפים בריאקציה נוצרת גלקטוזה, שאם לא כן, כאשר D-glucose משמש כ-"acceptor" בשלב השני, מתרחש תהליך של טרנס-גלקטוזילציה. נעשה חישוב של מדידה קינטית שמצא שטטרמרים בודדים של האנזים מקטלזים ריאקציות בקצב של 38,500 ריאקציות בדקה. לצורך של פעילות אופטימאלית של האנזים הוא נעזר ביונים של אשלגן (+K) ומגנזיום (++Mg). קשר β של המצע מבוקע על ידי קבוצת הקצה הקרבוקסילי בשרשרת הצדדית של חומצה גלוטמית.

בחיידק E. coli הגן lacZ המקודד ל-β-galactosidase, מהווה חלק ממערכת lac operon המושרית ומשופעלת בנוכחות lactose כאשר רמות גלוקוזה נמוכות. האנזים β-gal דומה ברצף חומצות האמינו שלו להידרולאזות גליקוזידיות אחרות כמו beta-glucosidase, וכן phospho-β-galactosidase‏-6 ו-β-mannosidase. אך למרות שאנזימים אלה דומים במבנה שלהם יש להם כמובן תפקידים שונים. β-galctosidase מעוכב על ידי L-ribose, ובאופן לא-תחרותי על ידי יוד. כמו כן הוא מעוכב באופן תחרותי על ידי גלקטוזה, phenylthyl thio-β-D-galactoside או PETG, על ידי isopropyl thio-β-D-galactoside או IPTG וכן על ידי D-galactonolactone (על פי Juers וחב' ב-Biochemistry משנת 2003).

β-Galactosidase מקטלז את הריאקציה הבאה

האנזים נפוץ מאוד, החל במיקרו-אורגניזמים, חיות וצמחים. האנזים ממקור החיידק E. coli strain K12, נלמד בעיקר במעבדתו של Anfinsen בהקשר לניסויים גנטיים על רגולציה של גנים בסינתזה של חלבונים (Craven וחב' משנת 1965). האנזים יכול לשמש לקביעת רמת לקטוזה בדם ובנוזלי גוף אחרים. שימוש חשוב נוסף של אנזים זה הוא בטכנולוגיית עיבוד המזון. נושא חשוב במיוחד הוא השימוש בו לטיפול בחלבכדי להתמודד עם בעייתם של אלה עם חחסר האנזים lactase הסובלים מאי-סבילות ללקטוזה. לצורך זה יש להסיר את הסוכר גלקטוזה מלקטוזה ובאופן חרושתי נרחב משיגים זאת על ידי קישור האנזים β-Galactosidase למצע קבוע ובהבאתו במגע עם החלב המטופל (Khare ו-Gupta משנת 1988, ו-Park ו-Hoffman משנת 1990).

שימושי האנזים

בדיקת β-galactosidase מתבצעת לעתים תכופות בסוגיות גנטיות, בביולוגיה מולקולארית, ובמדעי החיים. ניתן לגלות פעילות אנזים זה על ידי שימוש במצע X-gal, המייצר צבע כחול חזק לאחר ביקועו על ידי האנזים, וקל לזיהוי ולכימות. אנזים זה נמצא בשימוש רווח בביולוגיה מולקולארית, כסמן לניטור של ביטוי גני. אנזים זה מבטא גם תופעה הידועה כ-α-complementation, היוצרת את הבסיס לסריקה של שבטים (clones) ריקומביננטיים. אנזים זה יכול להיות מבוקע לשני פפטידים, LacZα ו- LacZΩ, שאינם פעילים כשלעצמם, אך כאשר 2 פפטידים אלה נמצאים ביחד, הם מתלכדים באופן ספונטאני ליצירה מחודשת של האנזים השלם הפעיל. תכונה זו מנוצלת ב-vectors רבים, כאשר הנוכחות של הגן lacZα בפלסמיד יכולה להשלים ב-trans גן מוטנטי אחר המקודד ל- LacZΩ בזנים מעבדתיים ספציפיים של E. coli.

יחד עם זאת, כאשר מחדירים מקטעי DNA לתוך ה-vector, היצירה של LacZα משתבשת, והתאים אינם מראים כל פעילות של β-galactosidase. הנוכחות או החסר של פעילות β-galactosidase יכולים להתגלות על ידי המצע X-gal, המייצר צבע כחול אופייני כאשר הוא נבקע על ידי האנזים, באופן המאפשר גילוי נוח של נוכחות או היעדרות תוצר השיבוט בפלסמיד. במחקרים על טרנסלוקציות כרומוזומאליות בלויקמיה, Dobson וחב' השתמשו בחלבון איחוי של LacZ בעכברים (EMBO J משנת 2000), תוך ניצול הנטייה של האנזים β-galactosidase לעבור אוליגומריזציה, כדי להציע תפקיד פוטנציאלי של האוליגומר בתפקוד של חלבון איחוי ב-MLL (על פי Krivstov ו-Armstrong ב-Nature Rev Cancer משנת 2007).

Evolved β-galactosidase

מספר סוגי חיידקים שונים, כולל E.coli, מכילים גנים נוספים של β-galactosidase. גן שני הקרוי evolved β-galactosidase או ebgA, התגלה כאשר זני חיידקים עם חסר של הגן lacZ, אך עדיין מכילים את הגן lacY המקודד ל- galactoside permease, הוכנסו למדיום המכיל לקטוזה כמקור יחיד של פחמן. לאחר פרק זמן התחילו מספר מושבות לצמוח. יחד עם זאת, חלבון EbgA שקודד הוא lactase שאינו אפקטיבי ואינו מאפשר לחיידקים צמיחה על לקטוזה. שתי צורות של מוטציות נקודתיות שיפרו באופן דרמטי את פעילות האנזיםebg עם לקטוזה כמצע (Hall ב-J Bacteriol משנת 1977, ו-J Mol Biol משנת 1981). כתוצאה מכך האנזים המוטנטי מסוגל לבוא במקום האנזים lacZ β-galactosidase ‏ (stokes וחב' ב-Moi Biol Evol משנת 1985). שני הגנים EbgA ו-LacZ הם בעלי זהות של 50% ברמת ה-DNA, ויש ביניהם זהות של 33% ברמת הרכב חומצות האמינו להן הם מקודדים (Elliott וחב' ב-Bichem J משנת 1992). האנזים הפעיל ebg הוא תלכיד (aggregate) של תוצרי הגנים ebgA ו-ebgC ביחס של 1:1 עם הצורה הפעילה של אנזימי ebg המהווה הֶטֶרוֹ-אוקטמר α4 β4.

תרחישים קליניים בחסר האנזים

חסר של האנזים כרוך בשלושה מפגעים אוטוזומאליים-רצסיבים השונים בתכלית אחד מהשני פרט לעובדה ששלושתם מחלות אגירה ליזוזומאלית: GM1 gangliosidosis, מחלת Morquio B הידועה כ- (mucopolysaccharidosis type IVB (MPS IVB ו-galactosialidosis. מחלת GM1 gangliosidosis ו- MPS IVB הם מפגעים הקשורים למוטציות דו-אלליות בגן GLB1, ואילו galactosialidosis נגרם על ידי מוטציות בגן CTSA (או cathepsin A), מה שגורם לירידה בפעילות של β-galactosidase ושל sialidase.

GM1 gangliosidosis

מחלת GM1 gangliosidosis היא מפגע אגירה ליזוזמאלי נדיר המועבר באופן אוטוזומלי-רצסיבי ומאופיין ביוכימית על ידי חסר בפעילות האנזים β-galactosidase, ומבחינה קלינית במגוון של תסמינים נוירו-ויסצראליים, אופתלמולוגיים ודיסמורפיים. המפגע אינו מוגבל מבחינה אתנית, אם כי שכיחותו הגלובאלית אינה ידועה. מקובל להניח שהוא מופיע באחד מ-100-200 אלף לידות-חי, ושכיחות גדולה מזו נמצא במלטה ובברזיל, וכן באנשים ממוצא קפריסאי או ממוצא צועני Roma.

ישנם 3 סוגים של GM1 gangliosidosis בהתבסס על גיל הופעת התסמינים:

1. צורה של החמרה מהירה בתסמיני המחלה, המופיעה לפני גיל 6 חודשים (type 1 GM1 gangliosidosis);
2. צורת מחלה המתגלה בגיל ילדות מאחר יותר (מגיל 7 חודשים עד 3 שנים) עם פיגור בהתפתחות מוטורית וקוגניטיבית (type 2 GM1 gangliosidosis);
3. צורת מחלה כרונית המופיעה בגיל מבוגר יותר של 3-30 שנה (type 3 GM1 gangliosidosis), המאופיינת בעיקר על ידי דיסטוניה מפושטת, ובה חומרת התסמינים היא במתאם עם רמת הפעילות של β galactosidase. המפגע הזה נגרם על ידי מוטציות בגן GLB1 המקודד לאנזים והממוקם על הזרוע הקצרה של כרומוזום 3 בעמדה 3p22.3. עד היום זוהו למעלה מ-165 מוטציות. פעילות חלקית או אפסית של האנזים גורמת להצטברות טוקסית של הגנגליוזיד GM1 ברקמות הגוף, ובעיקר במערכת העצבים המרכזית.

אבחון המחלה עלול להיות קשה בגלל מגוון התסמינים הרחב שיכול להופיע בחלקו גם במפגעים אחרים. החשד בכיוון של מחלת אגירה עשוי להתעורר על בסיס תווי פנים גסים, פיגור פסיכו-מוטורי, נקודה אדומה-כהה ב-macula של העין, חניכיים היפר-טרופיים, craniofacial dysostosis וכבד וטחול מוגדלים. משטח דם המצביע על לימפוציטים עם וקואולות, וכן בדיקת שתן המצביעה על נוכחות אוליגו-סכרידים הם ממצאים מכוונים מובהקים. נמצאו גם תאי קצף דמויי-Gaucher בבחינת מח עצם. האבחון מאושר על ידי ביוכימית של רמת פעילות β-galactosidase, ו/או על ידי בחינה מולקולארית-גנטית. יש לשלול מפגע משולב של חסר באנזימים β-galactosidase ו-nuraminidase הגורם ל-galactosialidosis. אבחון בהיריון יכול להתבצע על ידי מדידת פעילות האנזים או בסיסי השלייה או בנוזל מי השפיר.

בתלות בסוג המוטציות באותן גן, 2 מפגעים שונים לחלוטין יכולים לנבוע מהחסר באנזים הליזוזומלי β-galactosidase. המוטציה הראשונה הפוגעת בספציפיות של האנזים לגבי מצע כגון GM1-ganglioside, תגרום ל-.GM1-gangliosidosis מחלת אגירה זו מביאה להצטברות גנגליוזיד זה בעיקר בחומר האפור של המוח. יש למחלה זו 3 תת-סוגים קליניים בתלות ברמת האנזים המופחתת בתאים. Type 1, או infantile GM1 gangliosidosis, היא הצורה השכיחה ביותר ומאופיינת בעיכוב התפתחותי כבר בגיל 0-6 חודשים, היפוטוניה, dysostosis multiplex, בכבד וטחול מוגדלים, בתווי פנים גסים, בכשל שגשוגי (FTT), ובעיוותים שלדיים. בערך במחצית הנפגעים מוצאים ברשתית cherry red spot. עם התקדמות המחלה, שכיחים פרכוסים וספסטיות, כאשר התמותה חלה בגיל שנה עד שנתיים. Type 2, או juvenile GM1 gangliosidosis, מתאפיינת בקצב התקדמות אטי יותר מאשרType 1, והתסמינים מתונים יותר ומתחילים בערך בגיל 7 חודשים עד 3 שנים, בתחילה ההתפתחות תקינה, ובהמשך יש איבוד קואורדינציה, וחולשת שרירים. בנוסף, בדרך כלל יש דעיכה מהירה בתפקודים מוטוריים ומנטאליים. תוחלת החיים הממוצעת נעה בין 3-10 שנים. Type 3, או adult GM1 gangliosidosis, צורה נדירה ביותר עם שכיחות של 1 לכל 100 עד 200 אלף לידות-חי. הליקוי מתגלה בשנים שבין 13-30 שנה,עם בעיות מתקדמות בדיבור, הפרעות הליכה וספסטיות. במשך הזמן מורגשת דעיכה אינטלקטואלית עם מאפיינים פרקינסוניים ודיסטוניה.

מחלת Morquio

המוטציה השנייה, משפיעה על ספציפיות האנזים למצע keratan sulphate, גורמת למחלת הידועה גם כ-MPS-IVB. מחלה זו שהיא אוטוזומאלית-רצסיבית, מאופיינת על ידי הצטברות של הגליקוזאמינוגליקאן keratan sulphate בעיקר בתאי סחוס במערכת השלד. המחלה מאופיינת על ידי דיספלזיה שלדית חריפה הגורמת לגמדות קשה, עקמת (scoliosis), וכן kyphosis, ו-gibbus חמור הגורם לאנגולציה. כמו כן מוצאים pectus carinatum או "חזה יונה" המאופיין בהתבלטות של החזה מעל עצם החזה והצלעות, rib falaring או בלט צלעות, וכן היצרות של עמוד השדרה באזור ה-cranio-cervical, genu valgum ("רגלי X"), חרשות, היפופלזיה אודונטואידית, אך אינטליגנציה נורמאלית ב-2 המינים כיוון שאין מעורבות של מערכת העצבים המרכזית. כן אופייניים למחלת Morquio type B קול מעובה, טחול וכבד מוגדלים, קשיחות במפרקים, ואף מחלת לב.

Galactosialidosis

למטופלים המאובחנים עם galactosialidosis יש עלייה אופיינית של אוליגוסכרידים וירידה ברמות האנזים neuraminidase. מומלץ למדוד פעילות neuraminidase כמו גם לבצע אנליזה מולקולארית של CTSA כדי לאשר את האבחון של galactosialidosis. התרחיש galactosialidosis אף הוא יכול להיות מסווג לשלושה תת-סוגים בהתאם לגיל הופעת התסמינים והתקדמותם. מאפיינים שכיחים של תת הסוג המוקדם-האינפנטילי הם hydrops fetalis (או בצקת עוברית שעלולה להתרחש ב-15% מהמקרים בשל אי התאמה של גורם Rh, או במנגנונים אחרים), בקע מפשעתי, עיכוב התפתחותי וכבד וטחול מוגדלים. תסמינים נוספים שנכרכו עם תת-סוג זה של galactosialidosis הם תווי פנים גסים, התעכרות הקרנית, הופעת cherry spot ברשתית, כשל כלייתי, ו-cardiomegaly. מוות מתרחש בדרך כלל בסוף שנת החיים הראשונה. תת הסוג השני, late infantile type, מכיל רבים מהתסמינים של צורת המחלה האינפנטילית, ויכול לכלול גם איבוד שמיעה, וקומה נמוכה. תת הסוג השלישי ה-juvenile/adult form, יכול לכלול ataxia, פרכוסים, התעכרות הקרנית, פגיעה אינטלקטואלית ההולכת ומחריפה, cherry spot, איבוד שמיעה וראיה ואי תקינות של עמוד השדרה.

הוראות לביצוע הבדיקה

לצורך מדידת רמת האנזים בפלזמה יש ליטול דם במבחנה כימית (פקק צהוב או אדום). יש לפסול דגימות המוליטיות במיוחד, אם כי ניתן לקבל דגימות בדרגת המוליזה מתונה. שיטת הבדיקה פלואורימטרית בדרך כלל תוך שימוש במצע המלאכותי methyl-umbelliferyl-β-galactopyranoside‏-4.

מדידת β-Galactosidase בלויקוציטים

הבדיקה מתבצעת בדגימת דם מלא, הנלקח במבחנות ספירת דם (EDTA, פקק סגלגל) או מבחנת הפרין (פקק ירוק). יש לערבב בעדינות את תכולת הדם במבחנה, כדי שיבוא במגע יעיל עם נוגד הקרישה. אין לסרכז את הדגימה, ויש להעביר את המבחנה בצורה זו למעבדה, לא יאוחר מ-72 שעות מנטילת הדם. יש לפסול דגימות מאוד המוליטיות או דגימות מוקפאות. שיטת הבדיקה פלואורומטרית. מדידת רמת האנזים בלויקוציטים מומלצת לאבחון GM1 gangliosidosis ומחלת Morquio B. שיטה זו אינה מומלצת לגילוי נשאים של מחלות אלה.

ראו גם

• חזרה לדף מדריך בדיקות מעבדה
• בדיקות מעבדה - אבחון מחלות אגירה
• בדיקות מעבדה - אבחון מחלות ומפגעים מטבוליים-גנטיים
• בדיקות מעבדה - אבחון תסמנות גנטיות

המידע שבדף זה נכתב על ידי פרופ' בן-עמי סלע, המכון לכימיה פתולוגית, מרכז רפואי שיבא, תל-שומר;
החוג לגנטיקה מולקולארית וביוכימיה, פקולטה לרפואה, אוניברסיטת תל-אביב (יוצר הערך)