כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "יתר לחץ דם עמיד"
| (3 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
|תאריך פרסום=ינואר 2019 | |תאריך פרסום=ינואר 2019 | ||
}} | }} | ||
| − | {{הרחבה|יתר לחץ דם}} | + | {{הרחבה|יתר לחץ דם מערכתי}} |
| − | {{ראו גם|הגישה ליתר לחץ דם עמיד ברפואה הראשונית - Approach to resistant hypertension in primary medicine}} | + | {{ראו גם|ערכים=[[הגישה ליתר לחץ דם עמיד ברפואה הראשונית - Approach to resistant hypertension in primary medicine]], [[טיפול ביתר לחץ דם עמיד - מפתוגנזה לפרמקולוגיה]]}} |
| − | יתר לחץ דם מוגדר כעמיד כאשר ערכי לחץ דם לא יורדים מתחת ל־140/90 ממ"כ למרות | + | יתר לחץ דם מוגדר כעמיד כאשר ערכי לחץ דם לא יורדים מתחת ל־140/90 ממ"כ למרות 3–6 חודשים של טיפול ב־3 תרופות הפועלות במנגנון שונה (אחת מהן היא משתן) במינון מרבי הנסבל על ידי החולה. |
| − | השכיחות של יתר לחץ דם עמיד היא 30%־5, אם כי במחקר שנעשה בארץ והשתמש בקריטריונים יותר נוקשים, שכיחותו עמדה על 2% {{כ}}{{הערה|שם=הערה1|}}. | + | השכיחות של יתר לחץ דם עמיד היא 30%־5, אם כי במחקר שנעשה בארץ והשתמש בקריטריונים יותר נוקשים, שכיחותו עמדה על 2% {{כ}}{{הערה|שם=הערה1|Sheppard JP, Martin U, McManus RJ. Diagnosis and management of resistant hypertension. Heart. 2017;103:1295-1302.}}. |
מצב זה שכיח יותר בגיל מבוגר, בחולי [[סוכרת]], בחולים עם השמנת יתר ובחולי אי ספיקת כליות והפרוגנוזה של חולים אלו גרועה יותר בהשוואה לחולים שלחץ דמם מאוזן באמצעות 3 תרופות או פחות. | מצב זה שכיח יותר בגיל מבוגר, בחולי [[סוכרת]], בחולים עם השמנת יתר ובחולי אי ספיקת כליות והפרוגנוזה של חולים אלו גרועה יותר בהשוואה לחולים שלחץ דמם מאוזן באמצעות 3 תרופות או פחות. | ||
| − | לפני קביעת האבחנה של יתר לחץ דם עמיד יש לוודא שמדידות לחץ דם נעשו בטכניקה נכונה ולאשר את האבחנה על ידי ניטור לחץ דם ל 24 שעות. | + | לפני קביעת האבחנה של יתר לחץ דם עמיד יש לוודא שמדידות לחץ דם נעשו בטכניקה נכונה ולאשר את האבחנה על ידי ניטור לחץ דם ל 24 שעות. אם אכן מדובר ביתר לחץ דם עמיד (ממוצע לחץ דם בניטור ל־24 ש' גבוה מ־130/80 ממ"כ) יש לשלול אפשרות של עמידות מדומה. |
| − | הסיבה השכיחה ביותר לעמידות מדומה היא אי היענות לטיפול התרופתי, ו/או שימוש בתרופות במינונים לא מקסימליים. בסקר שנעשה בישראל נמצא שכ־70% מהחולים עם יתר לחץ דם עמיד לא רכשו את התרופות או רכשו רק חלק מהן ועוד כ־20% טופלו במינונים לא מקסימליים {{הערה|שם=הערה2|}}. | + | הסיבה השכיחה ביותר לעמידות מדומה היא אי היענות לטיפול התרופתי, ו/או שימוש בתרופות במינונים לא מקסימליים. בסקר שנעשה בישראל נמצא שכ־70% מהחולים עם יתר לחץ דם עמיד לא רכשו את התרופות או רכשו רק חלק מהן ועוד כ־20% טופלו במינונים לא מקסימליים{{הערה|שם=הערה2|Weitzman D, Chodick G, Shalev V, Grossman C, Grossman E. Prevalence and factors associated with resistant hypertension in a large health maintenance organization in Israel. Hypertension. 2014;64:501-7}}. |
==סיבות ליתר לחץ דם עמיד== | ==סיבות ליתר לחץ דם עמיד== | ||
| שורה 35: | שורה 35: | ||
'''יתר לחץ דם שניוני:''' בעיקר renal artery stenosis, היפראלדוסטרוניזם, מחלת כליות, פאוכרומוציטומה, קוארקטציה של אאורטה, הפרעות הורמונליות כמו מחלת Cushing, אקרומגליה, הפרעה בתפקוד בלוטת המגן, היפרפרהתירואידיזם, ויתר לחץ דם מוחי (ראו פרק בנושא יתר לחץ דם שניוני). | '''יתר לחץ דם שניוני:''' בעיקר renal artery stenosis, היפראלדוסטרוניזם, מחלת כליות, פאוכרומוציטומה, קוארקטציה של אאורטה, הפרעות הורמונליות כמו מחלת Cushing, אקרומגליה, הפרעה בתפקוד בלוטת המגן, היפרפרהתירואידיזם, ויתר לחץ דם מוחי (ראו פרק בנושא יתר לחץ דם שניוני). | ||
| − | + | אם לא אותרה סיבה ליתר לחץ דם עמיד הניתנת לטיפול יש להגביר ולפשט את הטיפול התרופתי על ידי שימוש בתרופות המשלבות מספר תכשירים בכדור אחד. אין עבודות המצביעות על הגישה הטיפולית במקרים אלו ולכן יש להתבסס על הנחיות האיגודים המובילים וניסיון אישי. | |
הגישה המקובלת היא לעודד [[שינוי בהרגלי חיים]] (ירידה במשקל, צמצום המלח, צמצום האלכוהול) ולהגביר את הטיפול המשתן. | הגישה המקובלת היא לעודד [[שינוי בהרגלי חיים]] (ירידה במשקל, צמצום המלח, צמצום האלכוהול) ולהגביר את הטיפול המשתן. | ||
| שורה 41: | שורה 41: | ||
כתכשיר משתן יש עדיפות ל[[פמיד]] (עד 2.5 מ"ג) על פני [[הידרוכלורותיאזיד]] (דיזותיאזיד). בחולים עם סינון גלומרולרי נמוך מ־30 מ"ל/דקה יש להשתמש ב[[פוסיד]] במקום [[טיאזידים]]. | כתכשיר משתן יש עדיפות ל[[פמיד]] (עד 2.5 מ"ג) על פני [[הידרוכלורותיאזיד]] (דיזותיאזיד). בחולים עם סינון גלומרולרי נמוך מ־30 מ"ל/דקה יש להשתמש ב[[פוסיד]] במקום [[טיאזידים]]. | ||
| − | בחולים עם רמת אשלגן נמוכה מ־4.5 ממול/ל יש להוסיף [[ספירונולקטון]] במינון עד 50 מ"ג ליום, תוך מעקב אחר תפקודי הכליות והאלקטרוליטים. יש להיזהר במתן ספירנולקטון בחולים עם סינון גלומרולרי נמוך מ־45 מ"ל/דקה. בחולים שלא סובלים ספירונולקטון ניתן לשקול להשתמש ב[[אפלרנון]] (50-100 מ"ג ליום) או [[אמילוריד]] במינון של | + | בחולים עם רמת אשלגן נמוכה מ־4.5 ממול/ל יש להוסיף [[ספירונולקטון]] במינון עד 50 מ"ג ליום, תוך מעקב אחר תפקודי הכליות והאלקטרוליטים. יש להיזהר במתן ספירנולקטון בחולים עם סינון גלומרולרי נמוך מ־45 מ"ל/דקה. בחולים שלא סובלים ספירונולקטון ניתן לשקול להשתמש ב[[אפלרנון]] (50-100 מ"ג ליום) או [[אמילוריד]] במינון של 10–20 מ"ג ליום. גם בתוספת תרופות אלו יש לבצע מעקב צמוד אחר תפקודי הכליות והאלקטרוליטים. |
בחולים עם דופק מהיר יש להוסיף חוסמי ביתא או להעלות את מינונם. | בחולים עם דופק מהיר יש להוסיף חוסמי ביתא או להעלות את מינונם. | ||
| שורה 57: | שורה 57: | ||
==ביבליוגרפיה== | ==ביבליוגרפיה== | ||
{{הערות שוליים|יישור=שמאל}} | {{הערות שוליים|יישור=שמאל}} | ||
| − | |||
[[קטגוריה:נפרולוגיה ויתר לחץ דם]] | [[קטגוריה:נפרולוגיה ויתר לחץ דם]] | ||
גרסה אחרונה מ־05:52, 2 ביוני 2019
יתר לחץ דם - הנחיה קלינית
מאת ד"ר סוהיר אסדי, ד"ר שוקי לשם, פרופסור אהוד גרוסמן, פרופסור עדי לייבה
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
 | ||
|---|---|---|
| יתר לחץ דם – אבחנה, טיפול ואיזון פרק 6: יתר לחץ דם עמיד | ||
|
| ||
| הוועדה המקצועית | האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם; החברה ליתר לחץ דם בישראל; האיגוד הישראלי לרפואה פנימית; האיגוד הקרדיולוגי בישראל; האיגוד הישראלי למחלות ילדים; איגוד רופאי המשפחה בישראל; האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה | |
| עריכה | פרופסור אהוד גרוסמן, פרופסור יוסף שמש, פרופסור אלון גרוסמן | |
| תחום | נפרולוגיה ויתר לחץ דם | |
| תאריך פרסום | ינואר 2019 | |
| הנחיות קליניות מתפרסמות ככלי עזר לרופא/ה ואינן באות במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון | ||
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – יתר לחץ דם מערכתי
ראו גם – הגישה ליתר לחץ דם עמיד ברפואה הראשונית - Approach to resistant hypertension in primary medicine, טיפול ביתר לחץ דם עמיד - מפתוגנזה לפרמקולוגיה
יתר לחץ דם מוגדר כעמיד כאשר ערכי לחץ דם לא יורדים מתחת ל־140/90 ממ"כ למרות 3–6 חודשים של טיפול ב־3 תרופות הפועלות במנגנון שונה (אחת מהן היא משתן) במינון מרבי הנסבל על ידי החולה.
השכיחות של יתר לחץ דם עמיד היא 30%־5, אם כי במחקר שנעשה בארץ והשתמש בקריטריונים יותר נוקשים, שכיחותו עמדה על 2% [1].
מצב זה שכיח יותר בגיל מבוגר, בחולי סוכרת, בחולים עם השמנת יתר ובחולי אי ספיקת כליות והפרוגנוזה של חולים אלו גרועה יותר בהשוואה לחולים שלחץ דמם מאוזן באמצעות 3 תרופות או פחות.
לפני קביעת האבחנה של יתר לחץ דם עמיד יש לוודא שמדידות לחץ דם נעשו בטכניקה נכונה ולאשר את האבחנה על ידי ניטור לחץ דם ל 24 שעות. אם אכן מדובר ביתר לחץ דם עמיד (ממוצע לחץ דם בניטור ל־24 ש' גבוה מ־130/80 ממ"כ) יש לשלול אפשרות של עמידות מדומה.
הסיבה השכיחה ביותר לעמידות מדומה היא אי היענות לטיפול התרופתי, ו/או שימוש בתרופות במינונים לא מקסימליים. בסקר שנעשה בישראל נמצא שכ־70% מהחולים עם יתר לחץ דם עמיד לא רכשו את התרופות או רכשו רק חלק מהן ועוד כ־20% טופלו במינונים לא מקסימליים[2].
סיבות ליתר לחץ דם עמיד
צריכת מלח (נתרן) מוגברת: ניתן להעריך את צריכת המלח על ידי מדידת כמות הנתרן בשתן ב־24 שעות.
שימוש בתרופות המעלות לחץ דם: חשוב לשלול שימוש בתרופות מקבוצת ה-NSAIDs הנמכרות בשמות שונים.
דום נשימה בשינה: אנמנזה של נחירות ועייפות במהלך היום יכולה לרמז על קיום דום נשימה בשינה.
יתר לחץ דם שניוני: בעיקר renal artery stenosis, היפראלדוסטרוניזם, מחלת כליות, פאוכרומוציטומה, קוארקטציה של אאורטה, הפרעות הורמונליות כמו מחלת Cushing, אקרומגליה, הפרעה בתפקוד בלוטת המגן, היפרפרהתירואידיזם, ויתר לחץ דם מוחי (ראו פרק בנושא יתר לחץ דם שניוני).
אם לא אותרה סיבה ליתר לחץ דם עמיד הניתנת לטיפול יש להגביר ולפשט את הטיפול התרופתי על ידי שימוש בתרופות המשלבות מספר תכשירים בכדור אחד. אין עבודות המצביעות על הגישה הטיפולית במקרים אלו ולכן יש להתבסס על הנחיות האיגודים המובילים וניסיון אישי.
הגישה המקובלת היא לעודד שינוי בהרגלי חיים (ירידה במשקל, צמצום המלח, צמצום האלכוהול) ולהגביר את הטיפול המשתן.
כתכשיר משתן יש עדיפות לפמיד (עד 2.5 מ"ג) על פני הידרוכלורותיאזיד (דיזותיאזיד). בחולים עם סינון גלומרולרי נמוך מ־30 מ"ל/דקה יש להשתמש בפוסיד במקום טיאזידים.
בחולים עם רמת אשלגן נמוכה מ־4.5 ממול/ל יש להוסיף ספירונולקטון במינון עד 50 מ"ג ליום, תוך מעקב אחר תפקודי הכליות והאלקטרוליטים. יש להיזהר במתן ספירנולקטון בחולים עם סינון גלומרולרי נמוך מ־45 מ"ל/דקה. בחולים שלא סובלים ספירונולקטון ניתן לשקול להשתמש באפלרנון (50-100 מ"ג ליום) או אמילוריד במינון של 10–20 מ"ג ליום. גם בתוספת תרופות אלו יש לבצע מעקב צמוד אחר תפקודי הכליות והאלקטרוליטים.
בחולים עם דופק מהיר יש להוסיף חוסמי ביתא או להעלות את מינונם.
בחולים עם אשלגן גבוה כאשר הדופק אינו מהיר ניתן להוסיף חוסמי אלפה.
מרחיבי כלי דם ישירים, כמו minoxidils hydralazine הם פחות יעילים כי הם גורמים לצבירת נוזלים.
ניתן לשקול מתן חלק מהתרופות לפני השינה.
השיטות של הפחתת הפעילות הסימפטטית כמו renal denervation או carotid baroreceptor pacing עדיין לא מוכחות ולכן איננו ממליצים עליהן.
חולים שלחץ דמם אינו מאוזן למרות 6 חודשי ניסיון טיפולי, יש להפנות למומחה ליתר לחץ דם.
ביבליוגרפיה
- ↑ Sheppard JP, Martin U, McManus RJ. Diagnosis and management of resistant hypertension. Heart. 2017;103:1295-1302.
- ↑ Weitzman D, Chodick G, Shalev V, Grossman C, Grossman E. Prevalence and factors associated with resistant hypertension in a large health maintenance organization in Israel. Hypertension. 2014;64:501-7