כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "הקאות יתר בהיריון - Hyperemesis gravidarum"
| (60 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
| − | |||
| − | |||
{{מחלה | {{מחלה | ||
|תמונה= | |תמונה= | ||
| שורה 13: | שורה 11: | ||
|אחראי הערך= | |אחראי הערך= | ||
}} | }} | ||
| − | {{הרחבה|ערכים=[[בחילות והקאות]] , [[היריון]]}} | + | {{הרחבה|ערכים=[[בחילות והקאות]], [[היריון]]}} |
| + | '''[[בחילות והקאות - Nausea and vomiting|בחילות והקאות]]''' הן שכיחות בהיריון ומתרחשות ב-70-80% מכלל הנשים ההרות. מצב של הקאה עיקשת במהלך ההיריון מוביל לבעיה באיזון הנוזלים והאלקטרוליטים ובמאזן החומצה-בסיס, כמו גם לחסרים תזונתיים ול[[ירידה בלתי רצונית במשקל|איבוד משקל]]. | ||
| − | + | טיפול בהקאות יתר בהיריון צריך לשלב הרגלי אכילה נכונים ומתן נוזלים ואלקטרוליטים דרך הווריד. כאשר החולה ממשיכה להקיא תחת טיפולים אלה, טיפול תרופתי יינתן לפני התחלה של הזנה חלופית ל[[מערכת העיכול]] או לכלי הדם. שילוב של מספר תרופות, כולל [[אנטיהיסטמינים]], [[פנותיאזינים]], חוסמי החיישן-2 ל[[היסטמין]], חוסמי החיישן-3 ל[[סרוטונין]] ו-[[Pramin]]{{כ}} (Metoclopramide), יעיל ומפחית את הסיכוי לתופעות לוואי. רצון האישה יקבע את השימוש בטיפולים חלופיים כולל עשבי תה, זנגביל ו/או דיקור (Acupuncture). | |
== אפידמיולוגיה == | == אפידמיולוגיה == | ||
| + | הקאות יתר בהיריון לרוב מתרחשות בין השבוע הרביעי לשבוע ה-12 להיריון ומסתיימות ב-90% מהמקרים עד לשבוע 20 להיריון {{הערה|שם=הערה1}}, {{הערה|שם=הערה2}}. שכיחותם נעה בין 0.3 ל-1.5% מכלל לידות החי {{הערה|שם=הערה1}}, {{הערה|שם=הערה2}} ומקובל מאוד ששיעור המחלה משתנה בין תרבויות. 0.8% מהנשים הסובלות מהתופעה יאושפזו, עם ממוצע של 1.3 אשפוזים לכל חולה, כאשר הממוצע של משך האשפוז הוא 2.6-4 ימי אשפוז {{הערה|שם=הערה16|Bailit JL. Hyperemesis gravidarium: Epidemiologic findings from a large cohort. Am J Obstet Gynecol. 2005.193(3 Pt l):811-4.}}, {{הערה|שם=הערה17|Fell DB, Dodds L, Joseph KS, Allen VM, Butler B. Risk factors for hyperemesis gravidarum requiring hospital admission during pregnancy. Obstet Gynecol. 2006.107(2 Pt l):277-84.}}. | ||
| − | + | הקאות יתר בהיריון שכיחות יותר באוכלוסיה עירונית, בצעירות, בסובלות מ[[השמנה|משקל יתר]], בלא [[עישון|מעשנות]], בכהות עור, ב[[היריון מרובה עוברים|היריונות מרובי עוברים]], בהיריון ראשון, כשיש היסטוריה של הבעיה בהיריונות קודמים, כשיש בנות משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מהתופעה, בעובר ממין נקבה, ב[[גנום משולש]] (Triploid), ב[[טריזומיה 21]] (Trisomy) וב[[מחלות טרופובלסטיות]] (Trophoblast). כמו כן, נשים עם היסטוריה של מחלת ים, [[מיגרנה - Migraine|מיגרנה]], מחלות פסיכיאטריות, [[סוכרת טרום היריונית - היבטים מיילדותיים|סוכרת טרום היריונית]], [[פעילות יתר של בלוטת התריס - Hyperthyroidism|היפר-תירואידיזם]], חוסר ב[[ויטמין B6]]{{כ}} (Pyridoxine) ובעיות במערכת העיכול בעלות סיכון גבוה יותר לסבול מהקאות יתר בהיריון {{הערה|שם=הערה17}}, {{הערה|שם=הערה18|Debra K. Gardner, Pharm.D. Hyperemesis Gravidarum. U.S. Pharmacist}}. מחקרים אפידמיולוגים מצביעים כי לנשים הסובלות מבחילות ומהקאות בהיריון יש סיכון מופחת ל[[הפלות טבעיות - Miscarriage|הפלות]] באופן משמעותי סטטיסטי ב-20 השבועות הראשונים של ההיריון {{הערה|שם=הערה2}}, {{הערה|שם=הערה18}}. | |
| − | |||
| − | הקאות יתר בהיריון שכיחות יותר באוכלוסיה עירונית, בצעירות, בסובלות מ[[משקל יתר]], בלא [[עישון|מעשנות]], בכהות עור, ב[[היריונות מרובי עוברים]], בהיריון ראשון, כשיש היסטוריה של הבעיה בהיריונות קודמים, כשיש בנות משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מהתופעה, בעובר ממין נקבה, ב[[גנום משולש]] (Triploid), ב[[טריזומיה 21]] (Trisomy) וב[[מחלות טרופובלסטיות]] (Trophoblast). כמו כן, נשים עם היסטוריה של מחלת ים, [[מיגרנה - Migraine|מיגרנה]], מחלות פסיכיאטריות, [[סוכרת טרום היריונית - היבטים מיילדותיים|סוכרת טרום היריונית]], [[פעילות יתר של בלוטת התריס - Hyperthyroidism|היפר-תירואידיזם]], חוסר ב[[ויטמין B6]]{{כ}} (Pyridoxine) ובעיות | ||
== אטיולוגיה == | == אטיולוגיה == | ||
| − | הגורם להקאות יתר בהיריון אינו ידוע. הקאות יתר בהיריון שכיחות ביותר בשבועות שבהם הן הגופיף הצהוב והן השליה מייצרים הורמונים - [[הורמון בטא גונדוטרופין אנושי|הורמון גונדוטרופין אנושי]] (hCG{{כ}}, human Chorionic Gonadotropin) ו[[פרוגסטרון - Progesterone|פרוגסטרון]] - אשר קושרו להקאות יתר בהיריון. בנוסף, שכיחות הקאות יתר בהיריון היא מירבית במצבים הקשורים לריכוזים גבוהים של הורמון גונדוטרופין אנושי | + | הגורם להקאות יתר בהיריון אינו ידוע. הקאות יתר בהיריון שכיחות ביותר בשבועות שבהם הן הגופיף הצהוב והן השליה מייצרים הורמונים - [[הורמון בטא גונדוטרופין אנושי|הורמון גונדוטרופין אנושי]] (hCG{{כ}}, human Chorionic Gonadotropin) ו[[פרוגסטרון - Progesterone|פרוגסטרון]] - אשר קושרו להקאות יתר בהיריון. בנוסף, שכיחות הקאות יתר בהיריון היא מירבית במצבים הקשורים לריכוזים גבוהים של הורמון גונדוטרופין אנושי כמו היריונות תאומים והיריונות [[מולה]]. בכל אופן, לא קיימת תמיכה חד משמעית לקשר שכזה במחקרי ניסוי, ומנגנון הפעולה של החומרים הללו לא ידוע. |
| − | גורמים אנדוקריניים נוספים שהוצעו כאפשריים בתיווך המחלה הם [[אסטרוגנים]], [[הורמוני בלוטת התריס]], [[לפטין]], [[הורמון אדרנוקורטיקוטרופי]] (ACTH{{כ}}, Adrenocorticotropic hormone), [[קורטיזול]], [[הורמון גדילה]], [[רמת פרולקטין|פרולקטין]] וסמנים שלייתיים אחרים{{הערה|שם=הערה1|M.F.G.Ve1berg, D.J.Gillott, N.A1-Fardan and J.G.Grudzinskas. Hyperemesis gravi-darum, a literature review. Human Reproduction Update. 2005. Vol.11, No.5 pp. 527-539.}} , {{הערה|שם=הערה2|Penny Sheehan. Hyperemesis gravidarum assessment and management Australian Family Physician. 2007. Vol. 36, No. 9,673-784.}}. | + | גורמים אנדוקריניים נוספים שהוצעו כאפשריים בתיווך המחלה הם [[אסטרוגן|אסטרוגנים]], [[הורמוני בלוטת התריס]], [[לפטין]], [[הורמון אדרנוקורטיקוטרופי]] (ACTH{{כ}}, Adrenocorticotropic hormone), [[קורטיזול]], [[הורמון גדילה]], [[רמת פרולקטין|פרולקטין]] וסמנים שלייתיים אחרים {{הערה|שם=הערה1|M.F.G.Ve1berg, D.J.Gillott, N.A1-Fardan and J.G.Grudzinskas. Hyperemesis gravi-darum, a literature review. Human Reproduction Update. 2005. Vol.11, No.5 pp. 527-539.}}, {{הערה|שם=הערה2|Penny Sheehan. Hyperemesis gravidarum assessment and management Australian Family Physician. 2007. Vol. 36, No. 9,673-784.}}. |
| − | בנוסף להשערות האנדוקרינולוגיות, גורמים אימונולוגיים, זיהומיים (כדוגמת [[הליקובקטר פילורי]]), עצביים, תזונתיים ופסיכולוגיים נחקרו כגורמים להקאות יתר בהיריון. שינויים פיזיולוגיים בתגובה החיסונית להיריון הוצעו כאחראים להפרעות שונות בהיריון. הוצע כי הקאות יתר בהיריון הן תוצאה של הפעלת יתר של המערכת החיסונית, שיכולה להיות קשורה בחלקה לייצור יתר של הורמוני היריון{{הערה|שם=הערה3|Minagawa M, Narita J, Tada T, Maruyama S, Shimizu T, Bannai M, Oya H, Hatakeya-ma K and Abo T. Mechanisms underlying immunologic states during pregnancy: possible association of the sympathetic nervous system. Cell Immunol. 1999.196,1-13.}}. מספר מחקרים מצאו כי בחולות הסובלות מהקאות יתר בהיריון ישנה רמה גבוהה יותר של מספר גורמים חיסוניים, כדוגמת [[אינטרלויקין 6]] (6-IL){{כ}}{{הערה|שם=הערה4|Kuscu NK, Yildirim Y, Koyuncu F, Var A and Uyanik BS. Interleukin-6 levels in hyperemesis gravidarum. Arch Gynecol Obstet. 2003.269,13-15.}} ו- | + | בנוסף להשערות האנדוקרינולוגיות, גורמים אימונולוגיים, זיהומיים (כדוגמת [[הליקובקטר פילורי - Helicobacter pylori|הליקובקטר פילורי]]), עצביים, תזונתיים ופסיכולוגיים נחקרו כגורמים להקאות יתר בהיריון. שינויים פיזיולוגיים בתגובה החיסונית להיריון הוצעו כאחראים להפרעות שונות בהיריון. הוצע כי הקאות יתר בהיריון הן תוצאה של הפעלת יתר של המערכת החיסונית, שיכולה להיות קשורה בחלקה לייצור יתר של הורמוני היריון {{הערה|שם=הערה3|Minagawa M, Narita J, Tada T, Maruyama S, Shimizu T, Bannai M, Oya H, Hatakeya-ma K and Abo T. Mechanisms underlying immunologic states during pregnancy: possible association of the sympathetic nervous system. Cell Immunol. 1999.196,1-13.}}. מספר מחקרים מצאו כי בחולות הסובלות מהקאות יתר בהיריון ישנה רמה גבוהה יותר של מספר גורמים חיסוניים, כדוגמת [[אינטרלויקין 6]] (6-IL){{כ}} {{הערה|שם=הערה4|Kuscu NK, Yildirim Y, Koyuncu F, Var A and Uyanik BS. Interleukin-6 levels in hyperemesis gravidarum. Arch Gynecol Obstet. 2003.269,13-15.}} ו-[[TNF-alpha|TNF-α]]{{כ}} (Tumor Necrosis Factor-alpha){{כ}} {{הערה|שם=הערה5|Kaplan PB, Gucer F, Sayin NC, Yuksel M, Yuce MA and Yardim T. Maternal serum cytokine levels in women with hyperemesis gravidarum in the first trimester of pregnancy. Fertil Steril. 2003.79,498-502.}}, וזאת בקשר ישיר לעלייה ברמת הורמון גונדוטרופין אנושי. לא ניתן להסיק מתוצאות ראשוניות אלו לגבי חשיבות המערכת החיסונית בפתופיזיולוגיה של הקאות יתר בהיריון ונחוץ המשך מחקר בכדי לבסס השערה זו. |
| − | באלו הסובלות מהקאות יתר בהיריון נמצאה שכיחות גבוהה יותר של זיהום בהליקובקטר פילורי {{הערה|שם=הערה1}} והממצא המתואר העלה פתוגן זה כגורם אפשרי למחלה. הקשר בין הקאות יתר בהיריון וזיהום בהליקובקטר פילורי נתמך על ידי מספר מקרים של נשים עם הקאות יתר בהיריון שלא הגיבו לטיפולים המקובלים במחלה, אך הקלה מלאה בתלונות הושגה עם טיפול נגד החיידק{{הערה|שם=הערה6|El Younis CM, Abulafia O and Sherer DM. Rapid marked response of severe hyperem-esis gravidarum to oral erythromycin. Am J Perinatal. 1998.15433-534.}} , {{הערה|שם=הערה7|Jacoby EB and Porter KB Helicobacter pylori infection and persistent hyperemesis gravidarum. Am J Perinatal. 1999.16,85-88.}}. | + | באלו הסובלות מהקאות יתר בהיריון נמצאה שכיחות גבוהה יותר של זיהום בהליקובקטר פילורי {{הערה|שם=הערה1}} והממצא המתואר העלה פתוגן זה כגורם אפשרי למחלה. הקשר בין הקאות יתר בהיריון וזיהום בהליקובקטר פילורי נתמך על ידי מספר מקרים של נשים עם הקאות יתר בהיריון שלא הגיבו לטיפולים המקובלים במחלה, אך הקלה מלאה בתלונות הושגה עם טיפול נגד החיידק {{הערה|שם=הערה6|El Younis CM, Abulafia O and Sherer DM. Rapid marked response of severe hyperem-esis gravidarum to oral erythromycin. Am J Perinatal. 1998.15433-534.}}, {{הערה|שם=הערה7|Jacoby EB and Porter KB Helicobacter pylori infection and persistent hyperemesis gravidarum. Am J Perinatal. 1999.16,85-88.}}. |
| − | זיהום בחיידק כגורם למחלה יכול להוות הסבר לעוצמת התלונות השונה בין הנשים הסובלות מהמחלה (ביחס לריכוז החיידקים) ולשונות של שכיחות התופעה בקבוצות אתניות שונות (ביחס לשיעור הזיהום בחיידק באוכלוסיות השונות | + | זיהום בחיידק כגורם למחלה יכול להוות הסבר לעוצמת התלונות השונה בין הנשים הסובלות מהמחלה (ביחס לריכוז החיידקים) ולשונות של שכיחות התופעה בקבוצות אתניות שונות (ביחס לשיעור הזיהום בחיידק באוכלוסיות השונות {{הערה|שם=הערה1}}. יחד עם זאת, יש לציין כי רוב הנשים בהיריון עם זיהום בהליקובקטר פילורי הן א-תסמיניות (Asymptomatic). |
| − | סברה | + | סברה נוספת לפתוגנזה של הקאות יתר בהיריון מיוחסת להפרעה בתנועתיות של מערכת העיכול בחולות {{הערה|שם=הערה8|Devitt NF. Hyperemesis gravidarum: a case report suggesting new concepts and research needs. Family Practice Res J. 1991.11:279-82.}}, {{הערה|שם=הערה9|Koch KL, Creasy GW, Dwyer A, et al. Gastric dysrhythmias and nausea of pregnancy. DigDisSci. 1987.32:917. }}, {{הערה|שם=הערה10|Dubois A. Gastric dysrhythmias: Pathophysiologic and etiologic factors. Mayo Clin Pioc.1989.64:246-50.}}, {{הערה|שם=הערה11|Riezzo G, Pezzolla F, Daiconza G, et al. Gastric myoelectrical activity in the first trimester of pregnancy: A cutaneous electiogastiographic study.}}. הפרעה זו מאופיינת בגלי תנועה הפוכים, מהתריסריון לקיבה, הגורמים לזרימה חוזרת של תוכן תריסריון לקיבה ולוושט וכתוצאה מכך לבחילה והקאה. מצב זה בולט יותר בתוכן נוזלי ממוצק ומוסבר על ידי השינויים ההורמונליים בהיריון. השערה נוספת מייחסת הקאות יתר בהיריון לחוסרים של מרכיבים כמו ויטמין B6 ו[[אבץ - Zinc|אבץ]]. לא קיימות עבודות המוכיחות קשר זה {{הערה|שם=הערה1}}. |
| − | היסטורית סברו כי יש קשר בין הקאות יתר בהיריון לניגודים פסיכולוגיים הקשורים להיריון{{הערה|שם=הערה1}} , {{הערה|שם=הערה2}}. עבודות רבות לא מצאו שוני בשכיחות של הפרעות פסיכולוגיות בין נשים הסובלות מהמחלה לאלו שאינן סובלות ממנה. יתרה מכך, מחקרים על נשים עם הקאות יתר בהיריון לא מצאו קשר למשתנים כמו מצב משפחתי, תכנון ההיריון ותחושות לגבי ההיריון{{הערה|שם=הערה12|Singer AT, Brandt LJ. Pathophysiology of the gastrointestinal tract during pregnancy. Am J Gastroenterol. 1991.86:1695-1712.}} , {{הערה|שם=הערה13|Davis M. Nausea and vomiting of pregnancy: an evidence based review. J Perinat NeonatNurs. 2004.18:312-28.}}. מחקרים אחרונים מציעים שתלונות פסיכולוגיות הן תוצאה של הלחץ והקושי של המחלה{{הערה|שם=הערה14|Simpson SW, Goodwin TM, Robins SB, Rizzo AA, Howes RA, Buckwalter DK and Buckwalter JG. Psychological factors and hyperemesis gravidarum. J Womens Health Gend Based Med. 2001 10,471-477.}} , {{הערה|שם=הערה15|Munch S. Women's experiences with a pregnancy complication: causal explanations of hyperemesis gravidarum. Soc Work Health Care. 2002.36,59-76.}}. | + | היסטורית סברו כי יש קשר בין הקאות יתר בהיריון לניגודים (Conflicts) פסיכולוגיים הקשורים להיריון {{הערה|שם=הערה1}}, {{הערה|שם=הערה2}}. עבודות רבות לא מצאו שוני בשכיחות של הפרעות פסיכולוגיות בין נשים הסובלות מהמחלה לאלו שאינן סובלות ממנה. יתרה מכך, מחקרים על נשים עם הקאות יתר בהיריון לא מצאו קשר למשתנים כמו מצב משפחתי, תכנון ההיריון ותחושות לגבי ההיריון {{הערה|שם=הערה12|Singer AT, Brandt LJ. Pathophysiology of the gastrointestinal tract during pregnancy. Am J Gastroenterol. 1991.86:1695-1712.}}, {{הערה|שם=הערה13|Davis M. Nausea and vomiting of pregnancy: an evidence based review. J Perinat NeonatNurs. 2004.18:312-28.}}. מחקרים אחרונים מציעים שתלונות פסיכולוגיות הן תוצאה של הלחץ והקושי של המחלה {{הערה|שם=הערה14|Simpson SW, Goodwin TM, Robins SB, Rizzo AA, Howes RA, Buckwalter DK and Buckwalter JG. Psychological factors and hyperemesis gravidarum. J Womens Health Gend Based Med. 2001 10,471-477.}}, {{הערה|שם=הערה15|Munch S. Women's experiences with a pregnancy complication: causal explanations of hyperemesis gravidarum. Soc Work Health Care. 2002.36,59-76.}}. |
== קליניקה == | == קליניקה == | ||
| − | לפני הטיפול בהחזרת נוזלים תוך ורידית, הקאות יתר בהיריון היו גורם עיקרי לתמותה אימהית. המקרה הידוע ביותר הוא של שארלוט ברונט שנפטרה ב-1855 מבחילות והקאות חמורות בחודש הרביעי של הריונה{{הערה|שם=הערה9}}. כיום תמותה היא נדירה ביותר, אך התחלואה האימהית הנובעת מהחסרים המטבוליים יכולה לכלול, פרט לירידה משמעותית במשקל, [[אנצפלופתיה על שם וורניקה]] (Wernicke's encephalopathy) - עקב חוסר | + | לפני הטיפול בהחזרת נוזלים תוך ורידית, הקאות יתר בהיריון היו גורם עיקרי לתמותה אימהית. המקרה הידוע ביותר הוא של שארלוט ברונט שנפטרה ב-1855 מבחילות והקאות חמורות בחודש הרביעי של הריונה {{הערה|שם=הערה9}}. כיום תמותה היא נדירה ביותר, אך התחלואה האימהית הנובעת מהחסרים המטבוליים יכולה לכלול, פרט לירידה משמעותית במשקל, [[אנצפלופתיה על שם וורניקה]] (Wernicke's encephalopathy) - עקב חוסר ב[[ויטמין B1]], [[הפרעות קרישה]] ו[[נוירופתיה פריפרית|נוירופתיות פריפריות]]. בנוסף, קרעים על שם [[מלורי-וייס]] - קרעים בוושט, ו[[חזה אוויר]] (Pneumothorax) עלולים להתרחש כתוצאה מהכוחות המכאניים הקיימים בזמן ההקאה {{הערה|שם=הערה2}}, {{הערה|שם=הערה18}}. אחוז נשים גבוה (60%) מפתח [[דיכאון במהלך ההיריון - Depression during pregnancy|דיכאון]] משני {{הערה|שם=הערה20|Goodwin TM. Nausea and vomiting of pregnancy: an obstetric syndrome. Am J Obstet Gynecol. 2002.186S:184-9.}}. כמו כן, חשוב להזכיר את ההשלכות השניוניות האפשריות כגון פגיעה בתפקוד היומיומי בבית ובעבודה, בחיי החברה ובזוגיות. עם זאת, יש לציין שכמעט אין השפעה על העובר, מלבד במקרים קשים - [[קטן לגיל הריון|משקל נמוך של העובר]] בלידה ו[[לידה מוקדמת]] {{הערה|שם=הערה21|Dodds L, Fell DB, Joseph KS, Allen VM, Butler B. Outcomes of pregnancies complicated by hyperemesis gravidarum. Obstet Gynecol. 2006.107(2 Pt l):285-92.}}. |
| − | + | אם ההרה איננה מסוגלת לאכול כלל תקופה ממושכת, קיימת סכנה של חסרים בוויטמינים הכרחיים {{הערה|שם=הערה18}}. | |
== אבחנה == | == אבחנה == | ||
| שורה 49: | שורה 47: | ||
;אבחנה מבדלת | ;אבחנה מבדלת | ||
| − | בחילות והקאות יכולות להוות תסמין של מחלות אחרות שאותן חייבים לשלול, כולל [[דלקת המעי]] ( | + | בחילות והקאות יכולות להוות תסמין של מחלות אחרות שאותן חייבים לשלול, כולל [[דלקת המעי]] (Gastroenteritis), [[כיב עיכולי (פפטי) - Peptic ulcer|כיב עיכולי (פפטי)]], [[מחלות כיס מרה]], [[דלקת כבד]], [[דלקת לבלב]], [[אי ספיקת כליות]], מחלות [[בלוטת התריס]], [[היפרקלצמיה]] ו[[פעילות יתר של בלוטת יותרת התריס – Hyperparathyroidism and Hypercalcemia|היפרפאראתירואידיזם]] {{הערה|שם=הערה18}}. |
| + | |||
| + | ;ממצאים מעבדתיים | ||
| + | |||
| + | ממצאים מעבדתיים אופייניים כוללים שתן מרוכז עם [[קטונים]] מלווה ב[[BUN|שתנן ניטרוגן בדם]] (BUN{{כ}}, Blood Urea Nitrogen) גבוה, [[המאטוקריט]] גבוה אשר מצביע על ריכוז של נפח דם ושינויים אלקטרוליטריים כולל ירידה ברמות [[נתרן - Sodium, Natrium|נתרן]], [[אשלגן - Potassium, Kalium|אשלגן]], [[כלוריד]] ו[[מגנזיום]]. בחלק מהחולות תימצא עלייה ב[[תפקודי כבד ודרכי מרה|תפקודי כבד]]. | ||
== טיפול == | == טיפול == | ||
| + | |||
| + | טיפול מוקדם בבחילות והקאות יכול למנוע את ההחמרה עד למצב של הקאות יתר בהיריון. הערכה של חומרת המצב על ידי בדיקת קטונים בשתן חשובה כיוון שחומרת ההתייבשות תקבע את הניהול הטיפולי. המלצות בנוגע לתזונה ולסגנון חיים יינתנו לנשים הרות עם תלונות של בחילות והקאות {{הערה|שם=הערה2}}, {{הערה|שם=הערה18}}. טבלאות 1 ו-2 מסכמות את ההמלצות המקובלות לגבי תזונה וסגנון חיים, בהתאמה. יש לציין, כי אין מחקרים קליניים להמלצות הללו והן ניתנות על בסיס מסורתי. ייעוץ עם תזונאית יינתן במקרים קשים כדי להבטיח צריכה של תזונה נאותה. | ||
| + | |||
| + | לנשים מיובשות (קטונים מעל 2 ב[[בדיקת שתן]]) הכרחי לתת נוזלים תוך ורידית עם תוספת של אלקטרוליטים וויטמינים בהתאם לצורך. נשים רבות מפסיקות להקיא לאחר החזרת נוזלים טובה {{הערה|שם=הערה2}}, {{הערה|שם=הערה18}}. | ||
| + | |||
{|border="1" cellpadding="4" | {|border="1" cellpadding="4" | ||
| שורה 72: | שורה 79: | ||
|לאכול מאכלים מעט מלוחים שעשויים להקל | |לאכול מאכלים מעט מלוחים שעשויים להקל | ||
|- | |- | ||
| − | |לאכול מאכלים עשירים בפחמימות כולל דגנים, תפוחי אדמה אפויים, מציות, לחם, אורז | + | |לאכול מאכלים עשירים בפחמימות כולל דגנים, תפוחי אדמה אפויים, מציות, לחם, אורז ופסטה |
|- | |- | ||
|לאכול מאכלים עשירים בחלבון כולל בשר רזה, דג צלוי/משומר, שעועית רתוחה, ביצים | |לאכול מאכלים עשירים בחלבון כולל בשר רזה, דג צלוי/משומר, שעועית רתוחה, ביצים | ||
| שורה 98: | שורה 105: | ||
|} | |} | ||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
| − | |||
===טיפול תרופתי=== | ===טיפול תרופתי=== | ||
| − | לנשים שאינן מגיבות לנוזלים בלבד, יש לשקול מתן טיפול תרופתי. נשים, בני משפחותיהן ואף רופאים נוטים להפריז בסיכון למומים עובריים של תרופות נגד בחילות והקאות וכתוצאה מכך טיפולים אלה נמצאים פחות בשימוש | + | לנשים שאינן מגיבות לנוזלים בלבד, יש לשקול מתן טיפול תרופתי. נשים, בני משפחותיהן ואף רופאים נוטים להפריז בסיכון למומים עובריים של תרופות נגד בחילות והקאות וכתוצאה מכך טיפולים אלה נמצאים פחות בשימוש. |
| − | The American College of Obstetrics and Gynecology ממליצים על ויטמין B6 כקו | + | איגוד רופאי הנשים האמריקאי (ACOG, The American College of Obstetrics and Gynecology) ממליצים על ויטמין B6 כקו טיפולי ראשון בבחילות ובהקאות בהיריון. ויטמין B6 יעיל מאוד בהפחתה של הקאות קשות {{הערה|שם=הערה22|Jewell D, Young & Interventions for nausea and vomiting in early pregnancy. Co-chrane Database Syst Rev. 2003. (4):CD000145.}}, {{הערה|שם=הערה23|Sahakian V, Rouse D, Sipes S, Rose N, Niebyl J. Vitamin B6 is effective therapy for nausea and vomiting of pregnancy: a randomized, double-blind placebo-controlled study. Obstet Gynecol. 1991.78(l):33-6.1991.}}. |
| − | טיפולי ראשון בבחילות ובהקאות בהיריון. ויטמין B6 יעיל מאוד בהפחתה של הקאות קשות{{הערה|שם=הערה22|Jewell D, Young & Interventions for nausea and vomiting in early pregnancy. Co-chrane Database Syst Rev. 2003. (4):CD000145.}} , {{הערה|שם=הערה23|Sahakian V, Rouse D, Sipes S, Rose N, Niebyl J. Vitamin B6 is effective therapy for nausea and vomiting of pregnancy: a randomized, double-blind placebo-controlled study. Obstet Gynecol. 1991.78(l):33-6.1991.}}. | ||
| − | מספר | + | מספר אנטיהיסטמינים יעילים מאוד נגד בחילות והקאות. חומרים אלה הם נוגדים (Antagonists) לפעולה המרכזית של אצטילכולין ומפחיתים גירויים במרכזים שונים במוח, כולל מרכז ההקאה. |
| − | מספר מחקרים תומכים בבטיחות השימוש ב[[אנטיכולינרגיים]], אך נדרשות עבודות נוספות לאמת הצהרה זו{{הערה|שם=הערה18}} , {{הערה|שם=הערה24|Child TJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.}} , {{הערה|שם=הערה25|Dickson MJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.}}. | + | מספר מחקרים תומכים בבטיחות השימוש ב[[אנטיכולינרגיים]], אך נדרשות עבודות נוספות לאמת הצהרה זו {{הערה|שם=הערה18}}, {{הערה|שם=הערה24|Child TJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.}}, {{הערה|שם=הערה25|Dickson MJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.}}. |
| − | + | פנותיאזינים הם נוגדי בחילה והקאה יעילים שפועלים במנגנון התנגדות (Antagonism) ל[[דופאמין]] במערכת המרכזית {{הערה|שם=הערה18}}, {{הערה|שם=הערה24}}, {{הערה|שם=הערה25}}. אין סיכון מוגבר של מומים מולדים כתוצאה מהשימוש בהם {{הערה|שם=הערה26|Slone D, Siskind V, Heinonen OP, et al. Antenatal exposure to the phenothiazines in relation to congenital malformations, perinatal mortality rate, birth weight, and intelligence quotient score. Am J Obstet Gynecol. 1977.128:486-8.}}. נשים צעירות רגישות במיוחד לתופעות הלוואי שלהם כולל [[דיסטוניה]] (Dystonia) והשפעות חוץ-פירמידליות (Extrapyramidal). אנטיהיסטמינים, כדוגמת [[Nytol]] {{כ}} (Diphenhydramine), משמשים כטיפול מניעתי לתופעות הלוואי המופיעות בטיפול בפנותיאזינים. לפיכך, שימוש משותף בשתי קבוצות התרופות, לא רק מהווה טיפול אפשרי בבחילות והקאות, אלא גם ימנע תופעות לוואי {{הערה|שם=הערה18}}. | |
| − | + | Pramin, חומר מקדם ניע (Promotil), נמצא כיעיל בטיפול בהקאות יתר בהיריון {{הערה|שם=הערה21}}. החומר מעלה את הלחץ בסוגר התחתון של הוושט וכך מוריד זרימה חוזרת ([[רפלוקס]]) מהקיבה לוושט, ובנוסף מזרז את ריקון הקיבה ופועל ישירות במרכזים במוח. התרופה לא נמצאה קשורה לשכיחות מוגברת של מומים מולדים. בדומה לפנותיאזינים, תופעות הלוואי של Pramin כוללות דיסטוניה והשפעות חוץ-פירמידליות. לפיכך, גם כאן מומלץ שימוש משותף עם אנטיהיסטמינים. תרופות נוספות היעילות בהקלה של צרבת הם חוסמי הקולטן-2 להיסטמין. תרופות אלו מפחיתות ייצור חומצה בקיבה על ידי חסימה תחרותית של החיישנים להיסטמין בתאים הפריאטליים (Parietal cells) בקיבה {{הערה|שם=הערה18}}. | |
| − | [[Ondansetron]], | + | [[Ondansetron]], נוגד בררני (Selective antagonist) לקולטן-3 לסרוטונין, משמש נגד בחילות והקאות קשות המלוות טיפולים כימותרפיים {{הערה|שם=הערה27|World MJ. [[t:Ondansetron|Ondansetron]] and hyperemesis gravidarum. Lancet. 1993.341:185.}}. קיימים נתונים מוגבלים לגבי הבטיחות והיעילות של השימוש בו בהקאות יתר בהיריון, אך השימוש בו נמצא בעלייה {{הערה|שם=הערה28|Sullivan et al. IV [[t:Ondansetron|Ondansetron]] for hyperemesis. Am J Obstet Gynecol. 1996. 174:1565-68.}}. מגבלה חשובה בהחלטה על שימוש בו היא מחירו הגבוה. |
| − | |||
| − | ===טיפול | + | בחולות המציגות תסמינים קשים ועיקשים של הקאות יתר בהיריון תחת הטיפולים שפורטו, יש לטפל ב[[הזנה אנטרלית]] [למערכת העיכול - נאזוגסטרי(Nasogastric)/ נאזודואדנאלי(Nasoduodenal)/ נאזוגואגנאלי (Nasojejunal)] או פראנטרלית (לתוך כלי הדם) {{הערה|שם=הערה29|Chailin V, Borghesi L, Hasbun, et al. Parenteral nutrition in hyperemesis gravidarum. Nutrition. 1993.9:29-32.}}, {{הערה|שם=הערה30|Zibell-Frisk D, Jen KL, Rick J. Use of parenteral nutrition to maintain adequate nutritional status in hyperemesis gravidarum. J Perinatol. 1990.10:390-5.}}. מחקרים רבים מציגים את היעילות הרבה בטיפול בהזנה אנטרלית בהקאות יתר בהיריון {{הערה|שם=הערה31|Vaisman N, Kaidar R, Levin I, Lessing JB. Nasojejunal feeding in hyperemesis gravidarum-a preliminary study. Clin Nutr. 2004.23(l):53-7.}}, {{הערה|שם=הערה32|Gulley RM, Vander PN, Gulley JM. Treatment of hyperemesis gravidarum with nasogastric feeding. Nutr Clin Prac. 1993.8:33-5.}}. המחקרים מציגים הפחתה משמעותית של בחילות והקאות וכן עלייה במשקל בתוך מספר ימים מצומצם. ברוב המקרים, הוצאת הצינורית ממערכת העיכול איננה מלווה בחזרת התסמינים. ניתן לשחרר את הנשים עם הצינורית להמשך טיפול שלא במסגרת אשפוז (Ambulatory). בנוסף, מיעוט הסיבוכים של שיטה זו מהווה יתרון מכריע על פני הזנה פראנטרלית. סיבוכים מסכני חיים של הזנה פראנטרלית, כולל [[דַּחַס מֵסַב הַלֵּב ]] (Pericardial temponade), חזה אוויר, פגיעה בעורק התת-בריחי (Subclavian artery), הפרעות מטבוליות וזיהומים קשים, מוציאים שיטה זו מאפשרויות הטיפול המקובלות {{הערה|שם=הערה33|Holmgren C, Aagaard-Tillery KM, Silver RM, Porter TF, Varner M. Hyperemesis in pregnancy: an evaluation of treatment strategies with maternal and neonatal outcomes. Am J Obstet Gynecol. 2008 Jan;198(l):56.el-4.}}. |
| − | + | ===טיפול חלופי (Alternative)=== | |
| − | + | יש נשים המסרבות ליטול תרופות בהיריון או לחלופין מעוניינות בשילוב עם טיפולים חלופיים. זנגביל (ג׳ינג׳ר) הוא חומר שכיח ומקובל לטיפול בבחילות והקאות בהיריון {{הערה|שם=הערה34|Borrelli F, Capasso R, Aviello G, Pittler MH, Izzo AA Effectiveness and safety of ginger in the treatment of pregnancy-induced nausea and vomiting. Life Sci. 2004. 74(23):2889-96.}}, {{הערה|שם=הערה35|Fischer-Rasmussen W, Kjaer SK, Dahl C, Asping U. Ginger treatment of hyperemesis gravidarum. Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 1991.38(l):19-24.}}. | |
| − | + | טבליות זנגביל של 250 מ"ג (מיליגרם), הנצרכות ארבע פעמים ביום, נמצאו יעילות נגד בחילה והקאה בהיריון, כשהושוו לאינבו (תרופת דמה, Placebo), ללא הוכחות של תופעות לוואי והשפעות שליליות על תוצאות ההיריון. בכל אופן, אין מחקרים קליניים או ניסויים על ההשפעות של החומר על ההיריון. זנגביל זמין במספר צורות, כולל תה, עוגיה, גביש או מסוכר. תה עשבים שמוצע כעוזר נגד בחילות והקאות כולל תה מעלי פטל ותה קמומיל. | |
| − | + | דיקור הוא דרך חלופית נוספת המקובלת מאוד בטיפול בבחילות והקאות בהיריון ברפואה הסינית המסורתית {{הערה|שם=הערה36|Hoo JJ. Acupressure for hyperemesis gravidarum. Am J Obstet Gynecol. 1997. 176(6):1395-7.}}, {{הערה|שם=הערה37|Zhao CX. Acupuncture treatment of morning sickness. J Tradit Chin Med. 1988. 8:228-9.}}. נקודות גירוי יעילות הן נקודת P6 Neiguan (נקודה זו ממוקמת בתוך שורש כף היד) ונקודות באוזניים. הנתונים לגבי דיקור נגד בחילות והקאות אינם חד משמעיים. | |
== פרוגנוזה == | == פרוגנוזה == | ||
| שורה 154: | שורה 155: | ||
| − | [[קטגוריה: | + | [[קטגוריה: נשים]] |
| − | |||
| − | |||
[[קטגוריה:Themedical|*]] | [[קטגוריה:Themedical|*]] | ||
גרסה אחרונה מ־13:26, 18 בינואר 2021
| הקאות יתר בהיריון | ||
|---|---|---|
| Hyperemesis gravidarum | ||
| יוצר הערך | ד"ר אמיר הדר
|
|
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דפי הפירושים: – בחילות והקאות, היריון
בחילות והקאות הן שכיחות בהיריון ומתרחשות ב-70-80% מכלל הנשים ההרות. מצב של הקאה עיקשת במהלך ההיריון מוביל לבעיה באיזון הנוזלים והאלקטרוליטים ובמאזן החומצה-בסיס, כמו גם לחסרים תזונתיים ולאיבוד משקל.
טיפול בהקאות יתר בהיריון צריך לשלב הרגלי אכילה נכונים ומתן נוזלים ואלקטרוליטים דרך הווריד. כאשר החולה ממשיכה להקיא תחת טיפולים אלה, טיפול תרופתי יינתן לפני התחלה של הזנה חלופית למערכת העיכול או לכלי הדם. שילוב של מספר תרופות, כולל אנטיהיסטמינים, פנותיאזינים, חוסמי החיישן-2 להיסטמין, חוסמי החיישן-3 לסרוטונין ו-Pramin (Metoclopramide), יעיל ומפחית את הסיכוי לתופעות לוואי. רצון האישה יקבע את השימוש בטיפולים חלופיים כולל עשבי תה, זנגביל ו/או דיקור (Acupuncture).
אפידמיולוגיה
הקאות יתר בהיריון לרוב מתרחשות בין השבוע הרביעי לשבוע ה-12 להיריון ומסתיימות ב-90% מהמקרים עד לשבוע 20 להיריון [1], [2]. שכיחותם נעה בין 0.3 ל-1.5% מכלל לידות החי [1], [2] ומקובל מאוד ששיעור המחלה משתנה בין תרבויות. 0.8% מהנשים הסובלות מהתופעה יאושפזו, עם ממוצע של 1.3 אשפוזים לכל חולה, כאשר הממוצע של משך האשפוז הוא 2.6-4 ימי אשפוז [3], [4].
הקאות יתר בהיריון שכיחות יותר באוכלוסיה עירונית, בצעירות, בסובלות ממשקל יתר, בלא מעשנות, בכהות עור, בהיריונות מרובי עוברים, בהיריון ראשון, כשיש היסטוריה של הבעיה בהיריונות קודמים, כשיש בנות משפחה מדרגה ראשונה שסבלו מהתופעה, בעובר ממין נקבה, בגנום משולש (Triploid), בטריזומיה 21 (Trisomy) ובמחלות טרופובלסטיות (Trophoblast). כמו כן, נשים עם היסטוריה של מחלת ים, מיגרנה, מחלות פסיכיאטריות, סוכרת טרום היריונית, היפר-תירואידיזם, חוסר בויטמין B6 (Pyridoxine) ובעיות במערכת העיכול בעלות סיכון גבוה יותר לסבול מהקאות יתר בהיריון [4], [5]. מחקרים אפידמיולוגים מצביעים כי לנשים הסובלות מבחילות ומהקאות בהיריון יש סיכון מופחת להפלות באופן משמעותי סטטיסטי ב-20 השבועות הראשונים של ההיריון [2], [5].
אטיולוגיה
הגורם להקאות יתר בהיריון אינו ידוע. הקאות יתר בהיריון שכיחות ביותר בשבועות שבהם הן הגופיף הצהוב והן השליה מייצרים הורמונים - הורמון גונדוטרופין אנושי (hCG, human Chorionic Gonadotropin) ופרוגסטרון - אשר קושרו להקאות יתר בהיריון. בנוסף, שכיחות הקאות יתר בהיריון היא מירבית במצבים הקשורים לריכוזים גבוהים של הורמון גונדוטרופין אנושי כמו היריונות תאומים והיריונות מולה. בכל אופן, לא קיימת תמיכה חד משמעית לקשר שכזה במחקרי ניסוי, ומנגנון הפעולה של החומרים הללו לא ידוע.
גורמים אנדוקריניים נוספים שהוצעו כאפשריים בתיווך המחלה הם אסטרוגנים, הורמוני בלוטת התריס, לפטין, הורמון אדרנוקורטיקוטרופי (ACTH, Adrenocorticotropic hormone), קורטיזול, הורמון גדילה, פרולקטין וסמנים שלייתיים אחרים [1], [2].
בנוסף להשערות האנדוקרינולוגיות, גורמים אימונולוגיים, זיהומיים (כדוגמת הליקובקטר פילורי), עצביים, תזונתיים ופסיכולוגיים נחקרו כגורמים להקאות יתר בהיריון. שינויים פיזיולוגיים בתגובה החיסונית להיריון הוצעו כאחראים להפרעות שונות בהיריון. הוצע כי הקאות יתר בהיריון הן תוצאה של הפעלת יתר של המערכת החיסונית, שיכולה להיות קשורה בחלקה לייצור יתר של הורמוני היריון [6]. מספר מחקרים מצאו כי בחולות הסובלות מהקאות יתר בהיריון ישנה רמה גבוהה יותר של מספר גורמים חיסוניים, כדוגמת אינטרלויקין 6 (6-IL) [7] ו-TNF-α (Tumor Necrosis Factor-alpha) [8], וזאת בקשר ישיר לעלייה ברמת הורמון גונדוטרופין אנושי. לא ניתן להסיק מתוצאות ראשוניות אלו לגבי חשיבות המערכת החיסונית בפתופיזיולוגיה של הקאות יתר בהיריון ונחוץ המשך מחקר בכדי לבסס השערה זו.
באלו הסובלות מהקאות יתר בהיריון נמצאה שכיחות גבוהה יותר של זיהום בהליקובקטר פילורי [1] והממצא המתואר העלה פתוגן זה כגורם אפשרי למחלה. הקשר בין הקאות יתר בהיריון וזיהום בהליקובקטר פילורי נתמך על ידי מספר מקרים של נשים עם הקאות יתר בהיריון שלא הגיבו לטיפולים המקובלים במחלה, אך הקלה מלאה בתלונות הושגה עם טיפול נגד החיידק [9], [10].
זיהום בחיידק כגורם למחלה יכול להוות הסבר לעוצמת התלונות השונה בין הנשים הסובלות מהמחלה (ביחס לריכוז החיידקים) ולשונות של שכיחות התופעה בקבוצות אתניות שונות (ביחס לשיעור הזיהום בחיידק באוכלוסיות השונות [1]. יחד עם זאת, יש לציין כי רוב הנשים בהיריון עם זיהום בהליקובקטר פילורי הן א-תסמיניות (Asymptomatic).
סברה נוספת לפתוגנזה של הקאות יתר בהיריון מיוחסת להפרעה בתנועתיות של מערכת העיכול בחולות [11], [12], [13], [14]. הפרעה זו מאופיינת בגלי תנועה הפוכים, מהתריסריון לקיבה, הגורמים לזרימה חוזרת של תוכן תריסריון לקיבה ולוושט וכתוצאה מכך לבחילה והקאה. מצב זה בולט יותר בתוכן נוזלי ממוצק ומוסבר על ידי השינויים ההורמונליים בהיריון. השערה נוספת מייחסת הקאות יתר בהיריון לחוסרים של מרכיבים כמו ויטמין B6 ואבץ. לא קיימות עבודות המוכיחות קשר זה [1].
היסטורית סברו כי יש קשר בין הקאות יתר בהיריון לניגודים (Conflicts) פסיכולוגיים הקשורים להיריון [1], [2]. עבודות רבות לא מצאו שוני בשכיחות של הפרעות פסיכולוגיות בין נשים הסובלות מהמחלה לאלו שאינן סובלות ממנה. יתרה מכך, מחקרים על נשים עם הקאות יתר בהיריון לא מצאו קשר למשתנים כמו מצב משפחתי, תכנון ההיריון ותחושות לגבי ההיריון [15], [16]. מחקרים אחרונים מציעים שתלונות פסיכולוגיות הן תוצאה של הלחץ והקושי של המחלה [17], [18].
קליניקה
לפני הטיפול בהחזרת נוזלים תוך ורידית, הקאות יתר בהיריון היו גורם עיקרי לתמותה אימהית. המקרה הידוע ביותר הוא של שארלוט ברונט שנפטרה ב-1855 מבחילות והקאות חמורות בחודש הרביעי של הריונה [12]. כיום תמותה היא נדירה ביותר, אך התחלואה האימהית הנובעת מהחסרים המטבוליים יכולה לכלול, פרט לירידה משמעותית במשקל, אנצפלופתיה על שם וורניקה (Wernicke's encephalopathy) - עקב חוסר בויטמין B1, הפרעות קרישה ונוירופתיות פריפריות. בנוסף, קרעים על שם מלורי-וייס - קרעים בוושט, וחזה אוויר (Pneumothorax) עלולים להתרחש כתוצאה מהכוחות המכאניים הקיימים בזמן ההקאה [2], [5]. אחוז נשים גבוה (60%) מפתח דיכאון משני [19]. כמו כן, חשוב להזכיר את ההשלכות השניוניות האפשריות כגון פגיעה בתפקוד היומיומי בבית ובעבודה, בחיי החברה ובזוגיות. עם זאת, יש לציין שכמעט אין השפעה על העובר, מלבד במקרים קשים - משקל נמוך של העובר בלידה ולידה מוקדמת [20].
אם ההרה איננה מסוגלת לאכול כלל תקופה ממושכת, קיימת סכנה של חסרים בוויטמינים הכרחיים [5].
אבחנה
- אבחנה מבדלת
בחילות והקאות יכולות להוות תסמין של מחלות אחרות שאותן חייבים לשלול, כולל דלקת המעי (Gastroenteritis), כיב עיכולי (פפטי), מחלות כיס מרה, דלקת כבד, דלקת לבלב, אי ספיקת כליות, מחלות בלוטת התריס, היפרקלצמיה והיפרפאראתירואידיזם [5].
- ממצאים מעבדתיים
ממצאים מעבדתיים אופייניים כוללים שתן מרוכז עם קטונים מלווה בשתנן ניטרוגן בדם (BUN, Blood Urea Nitrogen) גבוה, המאטוקריט גבוה אשר מצביע על ריכוז של נפח דם ושינויים אלקטרוליטריים כולל ירידה ברמות נתרן, אשלגן, כלוריד ומגנזיום. בחלק מהחולות תימצא עלייה בתפקודי כבד.
טיפול
טיפול מוקדם בבחילות והקאות יכול למנוע את ההחמרה עד למצב של הקאות יתר בהיריון. הערכה של חומרת המצב על ידי בדיקת קטונים בשתן חשובה כיוון שחומרת ההתייבשות תקבע את הניהול הטיפולי. המלצות בנוגע לתזונה ולסגנון חיים יינתנו לנשים הרות עם תלונות של בחילות והקאות [2], [5]. טבלאות 1 ו-2 מסכמות את ההמלצות המקובלות לגבי תזונה וסגנון חיים, בהתאמה. יש לציין, כי אין מחקרים קליניים להמלצות הללו והן ניתנות על בסיס מסורתי. ייעוץ עם תזונאית יינתן במקרים קשים כדי להבטיח צריכה של תזונה נאותה.
לנשים מיובשות (קטונים מעל 2 בבדיקת שתן) הכרחי לתת נוזלים תוך ורידית עם תוספת של אלקטרוליטים וויטמינים בהתאם לצורך. נשים רבות מפסיקות להקיא לאחר החזרת נוזלים טובה [2], [5].
| טבלה 1. המלצות מקובלות לגבי תזונה |
|---|
| לשתות כמויות קטנות לעתים קרובות |
| לשתות נוזלים אחרים סבילים יותר ממים כולל לימונדה, מיצי פירות מדוללים, סודה, תה, מרק צח |
| לאכול כמויות קטנות של מזון לעתים קרובות |
| להימנע משתייה מיידית לאחר אכילה |
| לאכול בישיבה ולהימנע משכיבה מיד לאחר האוכל |
| להימנע ממצב של קיבה ריקה. לאכול חטיפים בין הארוחות |
| לאכול ביסקוויט לפני קימה מהמיטה כדי להקל על בחילת בוקר מוקדמת |
| לאכול מאכלים מעט מלוחים שעשויים להקל |
| לאכול מאכלים עשירים בפחמימות כולל דגנים, תפוחי אדמה אפויים, מציות, לחם, אורז ופסטה |
| לאכול מאכלים עשירים בחלבון כולל בשר רזה, דג צלוי/משומר, שעועית רתוחה, ביצים |
| להימנע ממזונות שומניים, עשירים בטעם ומתובלים |
| טבלה 2. המלצות מקובלות לגבי סגנון חיים |
|---|
| לאכול טוב כאשר מרגישים טוב או בכל מצב כשמרגישים רעבים |
| אם ריח של אוכל חם גורם לתחושה רעה, לנסות לאכול אוכל קר |
| להימנע מחשיפה לבישול |
| לשכב בזמן בחילות |
| לקום לאט מהמיטה ולהימנע מתנועות פתאומיות |
| לשהות במקומות מאווררים |
| להימנע ממצבי לחץ |
טיפול תרופתי
לנשים שאינן מגיבות לנוזלים בלבד, יש לשקול מתן טיפול תרופתי. נשים, בני משפחותיהן ואף רופאים נוטים להפריז בסיכון למומים עובריים של תרופות נגד בחילות והקאות וכתוצאה מכך טיפולים אלה נמצאים פחות בשימוש.
איגוד רופאי הנשים האמריקאי (ACOG, The American College of Obstetrics and Gynecology) ממליצים על ויטמין B6 כקו טיפולי ראשון בבחילות ובהקאות בהיריון. ויטמין B6 יעיל מאוד בהפחתה של הקאות קשות [21], [22].
מספר אנטיהיסטמינים יעילים מאוד נגד בחילות והקאות. חומרים אלה הם נוגדים (Antagonists) לפעולה המרכזית של אצטילכולין ומפחיתים גירויים במרכזים שונים במוח, כולל מרכז ההקאה. מספר מחקרים תומכים בבטיחות השימוש באנטיכולינרגיים, אך נדרשות עבודות נוספות לאמת הצהרה זו [5], [23], [24].
פנותיאזינים הם נוגדי בחילה והקאה יעילים שפועלים במנגנון התנגדות (Antagonism) לדופאמין במערכת המרכזית [5], [23], [24]. אין סיכון מוגבר של מומים מולדים כתוצאה מהשימוש בהם [25]. נשים צעירות רגישות במיוחד לתופעות הלוואי שלהם כולל דיסטוניה (Dystonia) והשפעות חוץ-פירמידליות (Extrapyramidal). אנטיהיסטמינים, כדוגמת Nytol (Diphenhydramine), משמשים כטיפול מניעתי לתופעות הלוואי המופיעות בטיפול בפנותיאזינים. לפיכך, שימוש משותף בשתי קבוצות התרופות, לא רק מהווה טיפול אפשרי בבחילות והקאות, אלא גם ימנע תופעות לוואי [5].
Pramin, חומר מקדם ניע (Promotil), נמצא כיעיל בטיפול בהקאות יתר בהיריון [20]. החומר מעלה את הלחץ בסוגר התחתון של הוושט וכך מוריד זרימה חוזרת (רפלוקס) מהקיבה לוושט, ובנוסף מזרז את ריקון הקיבה ופועל ישירות במרכזים במוח. התרופה לא נמצאה קשורה לשכיחות מוגברת של מומים מולדים. בדומה לפנותיאזינים, תופעות הלוואי של Pramin כוללות דיסטוניה והשפעות חוץ-פירמידליות. לפיכך, גם כאן מומלץ שימוש משותף עם אנטיהיסטמינים. תרופות נוספות היעילות בהקלה של צרבת הם חוסמי הקולטן-2 להיסטמין. תרופות אלו מפחיתות ייצור חומצה בקיבה על ידי חסימה תחרותית של החיישנים להיסטמין בתאים הפריאטליים (Parietal cells) בקיבה [5].
Ondansetron, נוגד בררני (Selective antagonist) לקולטן-3 לסרוטונין, משמש נגד בחילות והקאות קשות המלוות טיפולים כימותרפיים [26]. קיימים נתונים מוגבלים לגבי הבטיחות והיעילות של השימוש בו בהקאות יתר בהיריון, אך השימוש בו נמצא בעלייה [27]. מגבלה חשובה בהחלטה על שימוש בו היא מחירו הגבוה.
בחולות המציגות תסמינים קשים ועיקשים של הקאות יתר בהיריון תחת הטיפולים שפורטו, יש לטפל בהזנה אנטרלית [למערכת העיכול - נאזוגסטרי(Nasogastric)/ נאזודואדנאלי(Nasoduodenal)/ נאזוגואגנאלי (Nasojejunal)] או פראנטרלית (לתוך כלי הדם) [28], [29]. מחקרים רבים מציגים את היעילות הרבה בטיפול בהזנה אנטרלית בהקאות יתר בהיריון [30], [31]. המחקרים מציגים הפחתה משמעותית של בחילות והקאות וכן עלייה במשקל בתוך מספר ימים מצומצם. ברוב המקרים, הוצאת הצינורית ממערכת העיכול איננה מלווה בחזרת התסמינים. ניתן לשחרר את הנשים עם הצינורית להמשך טיפול שלא במסגרת אשפוז (Ambulatory). בנוסף, מיעוט הסיבוכים של שיטה זו מהווה יתרון מכריע על פני הזנה פראנטרלית. סיבוכים מסכני חיים של הזנה פראנטרלית, כולל דַּחַס מֵסַב הַלֵּב (Pericardial temponade), חזה אוויר, פגיעה בעורק התת-בריחי (Subclavian artery), הפרעות מטבוליות וזיהומים קשים, מוציאים שיטה זו מאפשרויות הטיפול המקובלות [32].
טיפול חלופי (Alternative)
יש נשים המסרבות ליטול תרופות בהיריון או לחלופין מעוניינות בשילוב עם טיפולים חלופיים. זנגביל (ג׳ינג׳ר) הוא חומר שכיח ומקובל לטיפול בבחילות והקאות בהיריון [33], [34].
טבליות זנגביל של 250 מ"ג (מיליגרם), הנצרכות ארבע פעמים ביום, נמצאו יעילות נגד בחילה והקאה בהיריון, כשהושוו לאינבו (תרופת דמה, Placebo), ללא הוכחות של תופעות לוואי והשפעות שליליות על תוצאות ההיריון. בכל אופן, אין מחקרים קליניים או ניסויים על ההשפעות של החומר על ההיריון. זנגביל זמין במספר צורות, כולל תה, עוגיה, גביש או מסוכר. תה עשבים שמוצע כעוזר נגד בחילות והקאות כולל תה מעלי פטל ותה קמומיל.
דיקור הוא דרך חלופית נוספת המקובלת מאוד בטיפול בבחילות והקאות בהיריון ברפואה הסינית המסורתית [35], [36]. נקודות גירוי יעילות הן נקודת P6 Neiguan (נקודה זו ממוקמת בתוך שורש כף היד) ונקודות באוזניים. הנתונים לגבי דיקור נגד בחילות והקאות אינם חד משמעיים.
פרוגנוזה
דגלים אדומים
ביבליוגרפיה
- Rhodes P. A medical appraisal of the Brontes. Bronte Soc Trans. 1972.16:101-9.
- ↑ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 1.6 M.F.G.Ve1berg, D.J.Gillott, N.A1-Fardan and J.G.Grudzinskas. Hyperemesis gravi-darum, a literature review. Human Reproduction Update. 2005. Vol.11, No.5 pp. 527-539.
- ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 2.6 2.7 Penny Sheehan. Hyperemesis gravidarum assessment and management Australian Family Physician. 2007. Vol. 36, No. 9,673-784.
- ↑ Bailit JL. Hyperemesis gravidarium: Epidemiologic findings from a large cohort. Am J Obstet Gynecol. 2005.193(3 Pt l):811-4.
- ↑ 4.0 4.1 Fell DB, Dodds L, Joseph KS, Allen VM, Butler B. Risk factors for hyperemesis gravidarum requiring hospital admission during pregnancy. Obstet Gynecol. 2006.107(2 Pt l):277-84.
- ↑ 5.00 5.01 5.02 5.03 5.04 5.05 5.06 5.07 5.08 5.09 5.10 Debra K. Gardner, Pharm.D. Hyperemesis Gravidarum. U.S. Pharmacist
- ↑ Minagawa M, Narita J, Tada T, Maruyama S, Shimizu T, Bannai M, Oya H, Hatakeya-ma K and Abo T. Mechanisms underlying immunologic states during pregnancy: possible association of the sympathetic nervous system. Cell Immunol. 1999.196,1-13.
- ↑ Kuscu NK, Yildirim Y, Koyuncu F, Var A and Uyanik BS. Interleukin-6 levels in hyperemesis gravidarum. Arch Gynecol Obstet. 2003.269,13-15.
- ↑ Kaplan PB, Gucer F, Sayin NC, Yuksel M, Yuce MA and Yardim T. Maternal serum cytokine levels in women with hyperemesis gravidarum in the first trimester of pregnancy. Fertil Steril. 2003.79,498-502.
- ↑ El Younis CM, Abulafia O and Sherer DM. Rapid marked response of severe hyperem-esis gravidarum to oral erythromycin. Am J Perinatal. 1998.15433-534.
- ↑ Jacoby EB and Porter KB Helicobacter pylori infection and persistent hyperemesis gravidarum. Am J Perinatal. 1999.16,85-88.
- ↑ Devitt NF. Hyperemesis gravidarum: a case report suggesting new concepts and research needs. Family Practice Res J. 1991.11:279-82.
- ↑ 12.0 12.1 Koch KL, Creasy GW, Dwyer A, et al. Gastric dysrhythmias and nausea of pregnancy. DigDisSci. 1987.32:917.
- ↑ Dubois A. Gastric dysrhythmias: Pathophysiologic and etiologic factors. Mayo Clin Pioc.1989.64:246-50.
- ↑ Riezzo G, Pezzolla F, Daiconza G, et al. Gastric myoelectrical activity in the first trimester of pregnancy: A cutaneous electiogastiographic study.
- ↑ Singer AT, Brandt LJ. Pathophysiology of the gastrointestinal tract during pregnancy. Am J Gastroenterol. 1991.86:1695-1712.
- ↑ Davis M. Nausea and vomiting of pregnancy: an evidence based review. J Perinat NeonatNurs. 2004.18:312-28.
- ↑ Simpson SW, Goodwin TM, Robins SB, Rizzo AA, Howes RA, Buckwalter DK and Buckwalter JG. Psychological factors and hyperemesis gravidarum. J Womens Health Gend Based Med. 2001 10,471-477.
- ↑ Munch S. Women's experiences with a pregnancy complication: causal explanations of hyperemesis gravidarum. Soc Work Health Care. 2002.36,59-76.
- ↑ Goodwin TM. Nausea and vomiting of pregnancy: an obstetric syndrome. Am J Obstet Gynecol. 2002.186S:184-9.
- ↑ 20.0 20.1 Dodds L, Fell DB, Joseph KS, Allen VM, Butler B. Outcomes of pregnancies complicated by hyperemesis gravidarum. Obstet Gynecol. 2006.107(2 Pt l):285-92.
- ↑ Jewell D, Young & Interventions for nausea and vomiting in early pregnancy. Co-chrane Database Syst Rev. 2003. (4):CD000145.
- ↑ Sahakian V, Rouse D, Sipes S, Rose N, Niebyl J. Vitamin B6 is effective therapy for nausea and vomiting of pregnancy: a randomized, double-blind placebo-controlled study. Obstet Gynecol. 1991.78(l):33-6.1991.
- ↑ 23.0 23.1 Child TJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.
- ↑ 24.0 24.1 Dickson MJ. Management of hyperemesis in pregnant women. Lancet 1999. 353(9149):325.
- ↑ Slone D, Siskind V, Heinonen OP, et al. Antenatal exposure to the phenothiazines in relation to congenital malformations, perinatal mortality rate, birth weight, and intelligence quotient score. Am J Obstet Gynecol. 1977.128:486-8.
- ↑ World MJ. Ondansetron and hyperemesis gravidarum. Lancet. 1993.341:185.
- ↑ Sullivan et al. IV Ondansetron for hyperemesis. Am J Obstet Gynecol. 1996. 174:1565-68.
- ↑ Chailin V, Borghesi L, Hasbun, et al. Parenteral nutrition in hyperemesis gravidarum. Nutrition. 1993.9:29-32.
- ↑ Zibell-Frisk D, Jen KL, Rick J. Use of parenteral nutrition to maintain adequate nutritional status in hyperemesis gravidarum. J Perinatol. 1990.10:390-5.
- ↑ Vaisman N, Kaidar R, Levin I, Lessing JB. Nasojejunal feeding in hyperemesis gravidarum-a preliminary study. Clin Nutr. 2004.23(l):53-7.
- ↑ Gulley RM, Vander PN, Gulley JM. Treatment of hyperemesis gravidarum with nasogastric feeding. Nutr Clin Prac. 1993.8:33-5.
- ↑ Holmgren C, Aagaard-Tillery KM, Silver RM, Porter TF, Varner M. Hyperemesis in pregnancy: an evaluation of treatment strategies with maternal and neonatal outcomes. Am J Obstet Gynecol. 2008 Jan;198(l):56.el-4.
- ↑ Borrelli F, Capasso R, Aviello G, Pittler MH, Izzo AA Effectiveness and safety of ginger in the treatment of pregnancy-induced nausea and vomiting. Life Sci. 2004. 74(23):2889-96.
- ↑ Fischer-Rasmussen W, Kjaer SK, Dahl C, Asping U. Ginger treatment of hyperemesis gravidarum. Eur J Obstet Gynecol Reprod Biol. 1991.38(l):19-24.
- ↑ Hoo JJ. Acupressure for hyperemesis gravidarum. Am J Obstet Gynecol. 1997. 176(6):1395-7.
- ↑ Zhao CX. Acupuncture treatment of morning sickness. J Tradit Chin Med. 1988. 8:228-9.
קישורים חיצוניים
- בחילות והקאות בהריון, TheMEDICAL
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר אמיר הדר, מחלקת נשים, בית החולים ליולדות ע"ש ליס, המרכז הרפואי תל אביב