כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק הבדלים בין גרסאות בדף "תבנית:עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה"
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{| class="toccolours" style="width:100%; margin:5px auto; border-collapse:collapse; border:1px solid #000000;" | {| class="toccolours" style="width:100%; margin:5px auto; border-collapse:collapse; border:1px solid #000000;" | ||
|- | |- | ||
| − | {{ערך אקראי/1}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/1}} |
| − | {{ערך אקראי/2}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/2}} |
| − | {{ערך אקראי/3}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/3}} |
| − | {{ערך אקראי/4}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/4}} |
| − | {{ערך אקראי/5}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/5}} |
| − | {{ערך אקראי/6}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/6}} |
| − | {{ערך אקראי/7}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/7}} |
| − | {{ערך אקראי/8}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/8}} |
| − | {{ערך אקראי/9}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/9}} |
| − | {{ערך אקראי/10}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/10}} |
| − | {{ערך אקראי/11}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/11}} |
| − | {{ערך אקראי/12}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/12}} |
| − | {{ערך אקראי/13}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/13}} |
| − | {{ערך אקראי/14}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/14}} |
| − | {{ערך אקראי/15}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/15}} |
| − | {{ערך אקראי/16}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/16}} |
| − | {{ערך אקראי/17}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/17}} |
| − | {{ערך אקראי/18}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/18}} |
| − | {{ערך אקראי/19}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/19}} |
| − | {{ערך אקראי/20}} | + | {{עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/20}} |
|} | |} | ||
גרסה מ־12:15, 2 בספטמבר 2010
תבנית:עמוד ראשי/ערך אקראי/רשימה/2 הפרעת השתנה פונקציונאלית (Functional voiding dysfunction) שכיחה בגיל המבוגר וככל הנראה אחראית על שליש מהמקרים של אצירת שתן בנשים. המאפיינים העיקריים הם פעילות יתר של הסוגר החיצוני או העדר סינכרון בינו ובין שריר הדטרוזור. הסיבה להתהוות ההפרעה אינה ידועה וכלל הנראה מדובר בהפרעה נרכשת. התסמינים הנלווים הם רבים ומגוונים ובחלק מהמקרים מתהווה פגיעה בלתי הפיכה ביכולת התכווצות השלפוחית. הגישה הטיפולית מחייבת תמיכה רב-מערכתית ומוטיבציה גבוהה של החולה ומשפחתו. הפרעת השתנה פונקציונאלית (הה"פ) מוכרת מעולם האורולוגיה הפדיאטרית בשם: Functional voiding dysfunction. מסתבר, שהתופעה שכיחה גם בגיל המבוגר וככל הנראה מדובר בתהליך כרוני פרוגרסיבי נרכש שהחל בגיל הילדות.
בצקת (אנגיואדמה) תורשתית (א"ת, Hereditary Angioedema, HAE) היא מחלה נדירה המתבטאת בחסר מלידה באנזים C1-esterase Inhibitor. רמה נמוכה וירידה בפעילות האנזים בנסיוב מביאה להתקפים נשנים של בצקות באיברים שונים. המחלה נדירה ומספר החולים יחסית קטן (נחשבת כ"מחלה יתומה"). תוצאותיה גורמות למבוגרים וילדים למצוקה יומיומית עקב התקפים המשבשים ומאיימים על החיים. נייר העמדה מסכם את הידע העדכני על א"ת בשנת 2009 ומציע דרכים לאבחנה וטיפול במחלה בישראל. בכתיבת נייר העמדה הסתמכנו על ניסיוננו בטיפול בחולי א"ת בשלושה מרכזים רפואיים בישראל, על ניירות-עמדה רשמיים שפורסמו בבריטניה ובקנדה ועל מאמרי-סקירה שפורסמו בשנים האחרונות בספרות העולמית.
אוסטיאופורוזיס היא מילה שמקורה מיוונית, ומשמעותו "עצם מחוררת" ("אוסטיאו" - עצם, "פורוזיס" - מחוררת). מונח זה מתאר במדוייק את מצב העצם שבעקבות המחלה נעשית צפופה פחות וכתוצאה מכך הופכת לשבירה. כאשר הידלדלות העצם אינה מטופלת, עצמות השלד הופכות שבריריות ועלולות להשבר עם כל חבלה קלה. מצב זה עלול לגרום לנכות קבועה ולכאב, ובמקרים מסויימים אף למוות.
הליקובקטר פילורי התגלה לראשונה באוסטרליה בשנות ה–80, על ידי פרופ' בארי מרשל וד"ר רובין וורן. שמו, כפי שניתן לו על ידם, היה "קמפילובקטר פילורי".
לחיידק זה יתרון אבולוציוני ניכר על חיידקים אחרים במערכת העיכול, ומכאן פגיעתו הקשה. בניגוד לחיידקים אחרים, הוא מצליח לשרוד במיצי הקיבה ומתיישב שם, וזאת בזכות יכולתו לפרק שתנן (UREA) וליצור אמוניה, שהוא חומר בסיסי הסותר את חומציות הקיבה. החיידק נצמד לתאי האפיתל בקיבה, יוצר סביבו תגובה דלקתית וגורם לפגיעה בתאי הקיבה מסביב. כתוצאה מכך התאים נפגעים ומסולקים על ידי תאי דלקת שהגוף מזרים - דבר היכול ליצור נגע הולך וגדל. התהליך הדלקתי גורם למעשה לפצע בקיבה שהולך וגדל - אולקוס, ובעברית: "כיב".
צהבת נגיפית מסוג C היא מחלה זיהומית הפוגעת בכבד ונגרמת על ידי הנגיף Hepatitis C Virus - HCV. ההדבקה הינה לרוב אסימפטומטית, אולם לאחר מכן זיהום כרוני עלול להתפתח להצטלקות של הכבד (פיברוזיס) ולשחמת (צירוזיס).
הנגיף הינו נגיף RNA ממשפחת נגיפי הפלבי (Flaviviridae).
דלקת כבד נגיפית B (דלקת הנגרמת על ידי הנגיף HBV- Hepatitis B Virus) נחשבת לאחד הזיהומים השכיחים והקשים ביותר בעולם, וגורמת מדי שנה למותם של כמיליון חולים. במאמר זה סוקר ד"ר ספדי את המחלה החל מצורות ההדבקה, דרך בדיקות המעבדה ועד לדרכי מניעתה והטיפול בה.
תסמונת המעי הרגיז (IBS - irritable bowel syndrome) היא תופעה קלינית שכיחה מאוד המשפיעה על חלק נרחב מהאוכלוסית העולם. למעשה מדובר בתסמונת הגסטרואנטרולוגית השכיחה ביותר ואחת מעשר התסמונות המאובחנות ביותר בעולם במערבי. זו מחלת המעי התפקודית השכיחה ביותר.
המחלה מתוארת כבר מ-1818 (ריצרד פאווול), כאשר בשנת 1962 צ´אודרי וטרולוב הכתירו אותה בשם "תסמונת הקולון העצבני", וב-1966 דהלור נקב בשם "תסמונת המעי הרגיז".
גרדת כשמה כן היא - מחלה המלווה בעקצוצים קשים הגורמים לגרד בלתי נשלט כתוצאה מתגובה אלרגית להדבקה ושריצה (Infestation) של הקרציון Sarcoptes scabiei בעור. המחלה שכיחה בכל העולם, אך בעייתית במיוחד באזורים בהם תנאי ההיגיינה ירודים, צפיפות האוכלוסין גבוהה והרמה הסוציואקונומית ירודה. מדובר על בעיית בריאות ציבור שכיחה ביותר עם המצאות עולמית מוערכת של 300 מיליון מקרים עם שונות רבה בין מדינות שונות. בישראל נמכרות מידי שנה כ- 20,000 - 45,000 יחידות של חומרי טיפול לגרדת.
המאמר מבוסס על פרסום מוקדם בעיתון IMAJ.
צרעת או מחלת הנסן (בלטינית: Leprosy) היא אחת המחלות העתיקות ביותר הידועות למין האנושי. ע"פ נתוני ה-WHO בשנת 2006, הושגו יעדי המערכה למיגור המחלה והומלץ לשלב את הטיפול בחולי הנסן במסגרת מערכות הבריאות הרגילות ע"י רופאי העור, שכן באופן טבעי, רופאי העור צפויים להיות הראשונים שיפגשו בחולים עם הופעת מחלתם. בקרב ציבור הלפרולוגים קיימת מחלוקת קשה ביחס לנתוני ארגון הבריאות העולמי ויש הטוענים שהם מושפעים משיקולים של כלכלת בריאות ופוליטיקה.
שפעת היא מחלה ויראלית מדבקת, והיא אולי מחלת החורף הקשה ביותר. בין 10-20% מהילדים בישראל חולים בשפעת מדי שנה. המחלה מערבת בעיקר את דרכי הנשימה העליונות והתחתונות (האף, ה"עץ" הברונכיאלי והריאות).
עמילואידוזיס הינה מחלה רב-מערכתית המאופיינת בשקיעה חוץ-תאית של חומר דמוי-חלבון במספר איברים, המובילה עם הזמן לתפקוד לקוי שלהם. ישנם מספר סוגי עמילואידוזיס הנקבעים על-פי סוג החלבון השוקע, (הסוגים הנפוצים ביותר של עמילואידוזיס והאיברים המעורבים ביותר, מופיעים בטבלה).
נשים רבות אינן מדירות רגליהן מפעילויות שונות במהלך ההיריון ואינן נרתעות גם מטיולים ומסעות למחוזות נידחים. ברוב המקרים עולות שאלות רבות בהקשר של נסיעה, במיוחד לחבלי ארץ אקזוטיים. האם מותר לנסוע לשם? בעת היריון, האם הנסיעה כרוכה בסכנה לעובר? אילו מחלות מסכנות את האם ואת העובר? איזה תרופות צריך ומותר לקחת בעת הטיול ? האם צריך ומותר לאשה ההרה לקבל חיסונים לפני הטיול? לעיתים הנוסעת אינה הרה אך ובן הזוג מתכננים היריון ולפיכך הפסיקו להשתמש באמצעי מניעה. איך מתייחסים לאשה במקרה זה? את התשובות ניתן לקבל ב"ספר הצהוב" של המרכז לבקרת מחלות בארצות הברית בהוצאה המחודשת והמעודכנת שלו ב 2010.
פריקות של פיקת הברך מתרחשות בתדירות משמעותית, בעיקר בקרב נשים צעירות. במהלך הפריקה, פיקת הברך (patella) גולשת החוצה ממקומה, לרוב לכיוון לטראלי, והתהליך מלווה לרוב בכאב עז ונפיחות. ישור של מפרק הברך עשוי להיות מלווה ברדוקציה ספונטאנית. הטיפול המקובל הינו שמרני.
דלקת גיד הפיקה, שתוארה לראשונה על ידי Blazina ועמיתיו בשנת 1973, היא תוצאה של שימוש יתר כרוני, ומתייצגת בכאב ממוקם היטב בקוטב התחתון של הפיקה או קרוב לקוטב זה. אם הגיד ממשיך לסבול מעומס, מצב זה עלול להחמיר מ-Blazina stage I ל-Blazina stage III, שבו הכאב מופיע גם בפעילות וגם במנוחה. השינויים ההיסטלוגיים בגיל כוללים ניוון מוצינואידי מקומי, קרעים מיקרוסקופיים, ושינויים מבניים הדומים לאלה שנצפים ב-"Tennis Elbow" ובדלקת של גיד אכילס.
תסמונת כאב פטלופמורלי היא בעיית הברך השכיחה ביותר שנתקלים בה רופאים ראשוניים. עדיין אין בידינו הבנה מלאה של האטיולוגיה, הפתופיזיולוגיה והטיפול המיטבי בתסמונת זו; לכן, פעמים רבות התסמונת מהווה מקור לתסכול המטפל והמטופל כאחד. כאב פטלופמורלי הוא מונח תיאורי שנועד לתאר כאב שמקורו במפרק הפטלופמורלי. המפרק הפטלופמורלי מורכב ממבנים תומכים, בנוסף לפיקה (patella) ולעצם הירך (femur). למעשה, מקור הכאב הוא בדרך כלל במבנים התומכים, ומסיבה זו המונח "כאב ברך אנטריורי (קדמי)" משמש לחלופין עם המונח "כאב פטלופמורלי".
אדמדמת אביבית (Roseola infantum או Exanthem Subitum) היא מחלה ויראלית שכיחה ביותר בתינוקות וילדים קטנים. המחלה מתבטאת בעיקר בחום ופריחה אך עלולים להיום גם סימפטומים נוספים. מאחר והמחלה שכיחה יותר בעונת האביב והקיץ, היא נקראת אביבית. הווירוס התגלה לראשונה בשנת 1986 לימפוציטים של חולי איידס. הוירוס שייך למשפחת ההרפס נקרא Human Herpes type 6 או בקיצור HH6. ישנן שתי קבוצות עיקריות HH6-A ו HH6-B. רוב הילדים ידבקו בסוג B.
ה"שוק" של בדיקות הסקר הגנטיות הפך בימינו להיות מעט "פרוע", כאשר כל מכון שמבצע בדיקות, מציע למטופלות סדרה אינסופית כמעט של בדיקות, ומכיוון שהבדיקות לא בסל המחיר גם גבוה מאד, ופעמים רבות המטופלות חוזרות אלינו הרופאים, כדי להתייעץ אילו בדיקות מומלץ שיעשו. כיצד נייעץ להם אם כן? איגוד הגנטיקאים בישראל הוציא הנחיות לגבי בדיקות הסקירה השונות.
ספונדילוליסטזיס הינה החלקה של חוליה על גבי המקטע השכן שלה. יש להבדיל בין ספונדילוליסזטיס ל ספונדילוליזיס, שהיא בעיית גב נפוצה המתבטאת בפגם בחוליות.