כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק השפעות סביבתיות ותעסוקתיות על לחץ הדם
יתר לחץ דם - הנחיה קלינית
מאת ד"ר סוהיר אסדי, ד"ר שוקי לשם, פרופסור אהוד גרוסמן, פרופסור עדי לייבה
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
 | ||
|---|---|---|
| יתר לחץ דם – אבחנה, טיפול ואיזון פרק 20: השפעות סביבתיות ותעסוקתיות על לחץ הדם | ||
|
| ||
| הוועדה המקצועית | האיגוד הישראלי לנפרולוגיה ויתר לחץ דם; החברה ליתר לחץ דם בישראל; האיגוד הישראלי לרפואה פנימית; האיגוד הקרדיולוגי בישראל; האיגוד הישראלי למחלות ילדים; איגוד רופאי המשפחה בישראל; האגודה הישראלית לאנדוקרינולוגיה | |
| עריכה | פרופ' מיכאל בורשטין | |
| תחום | נפרולוגיה ויתר לחץ דם | |
| תאריך פרסום | ינואר 2019 | |
| הנחיות קליניות מתפרסמות ככלי עזר לרופא/ה ואינן באות במקום שיקול דעתו/ה בכל מצב נתון | ||
לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – יתר לחץ דם מערכתי
מידע רב קיים אודות הקשרים סביבתיים ותעסוקתיים ויתר לחץ-דם. רובם ככל הנראה מתווכים ע"י תגובות לחץ ומסובכים בערפלנים שונים, שכן אנשים לחוצים עלולים להיות שמנים יותר, מעשנים יותר, שותי אלכוהול יותר, בעלי כושר גופני ירוד יותר, כאשר כל הערפלנים האלה וכל אחד מהם בנפרד גם כן קשורים קשר הדוק ליתר לחץ-דם. למשל, ניתן לחשוב שלכבאים מקצוע מלחיץ ואין ספק בלחץ הזה, מאידך כאשר בדקו את תגובת לחץ הדם המוגברת במאמץ מרבי מתוקנן לגודל המאמץ, נמצא כי כושרם הגופני ירוד [1], עישון, והשמנה וצריכת אלכוהול [2] שכיחים גם הם. כך שקשה לזקק את הלחץ התעסוקתי כגורם בלעדי. בעוד ההשפעה הפיזיולוגית של לחץ רגעי ידועה היטב, זו של לחץ כרוני אינה חד-משמעית, ואחרי כ-150 שנות מחקר נשאר המנגנון עלום משהו, והממצאים לא עקביים. למשל ניצולי שואה קשישים, קשה לדמיין מצב דחק כרוני קשה יותר, לא נמצאו כבעלי יתר לחץ-דם בשיעור גבוה יותר מבני גילם שלא חוו לחץ זה [3]. חובה להיזהר באבחנות תעסוקתיות בשל חוסר הוודאות, הקשורה בין השאר לשיעור הגבוה של יתר לחץ-דם באוכלוסייה הכללית, והמשמעויות הביטוחיות הרחבות.
תעסוקה
בעוד שקשה להגדיר את הפיזיולוגיה של לחץ כרוני, יש הכרה במצב תעסוקתי שכיח כגורם לחץ: דרישות גבוהות מהעובד אך ללא סמכויות, או השפעה על העבודה. במדרגים אחרים העדר איזון בין מאמץ לתמורה כפי שנסקר בהרחבה ובפרוטרוט ע"י רוזנטל ואלטר [2]. המתאר דרישות גבוהות מחד ומעמד תעסוקתי נמוך מאידך. מצב זה נמצא במחקרים רבים כקשור במציאות לחץ דם גבוה גם בניכוי ערפלנים כמתואר לעיל[2], אם כי הממצאים לא אחידים ולא תמיד עקביים בין המחקרים השונים. בעוד אשר במקצועות "ביטחון"; שוטרים, מכבי-אש וכיו"ב יש נטייה ליתר לחץ דם וקשר למין גברי (הרוב גברים), בבעלי עומס תעסוקתי במקצועות שרותיים כמו עוזרי אחיות, מטפלים סיעודיים (הרוב נשים) שם היה יותר לחץ דם בנשים עם עומס החלטות [4]. לכך גורמים מסבכים רבים וחלקם סיבתיים נוספים למשל, חשיפה לרעש בסביבת העבודה, מביאה לעליית לחץ דם מובהקת יותר בבעלי משימות מסובכות בעבודה [5] יותר מאשר בבעלי משימות פשוטות. קרוב לוודאי שרוב העובדים במעלה הסולם התעסוקתי פחות חשופים לרעש. נשים, גם בעלות שליטה בעבודה, אם יש להן אחריות רבה במשימות הביתיות, נוטות יותר ליתר לחץ-דם [2].
הקשר בין עומס תעסוקתי ולחץ הדם אושר גם במעקב לחץ דם 24 שעות ועליה בלחץ הדם הייתה כרוכה בעומס גבוה יותר בעבודה אצל העובדים עם פחות שליטה על העומס, עם ירידה בלחץ הדם כשהעומס בעבודה פחת [6]. הקשר בין יתר לחץ דם אמבולטורי לעומס לחץ בעבודה אושר גם במטה-אנליזה משנת 2013 ע"י חלוצי המחקר בתחום [7].
גם אם לא ניתן לתרגם את כל מצבי הלחץ להשפעה בעבודה, חוסר איזון בין מאמץ לתמורה נמצא בחלק ניכר מהמחקרים כקשור גם אם לא בהכרח גורם ללחץ דם גבוה [2]. לחץ דם בעבודה קשור גם עם יתר לחץ-דם ממוסך, כלומר יתכן ורוב המחקרים שבדקו את לחץ הדם במקום העבודה אך לא בשעת העבודה, ולא ביצעו מדידות לחץ דם אמבולטריות, החמיצו חלק מבעלי יתר לחץ הדם [8].
רעש
עבודה בתנאי רעש נמצאה כקשורה לעליית לחץ-דם אמבולטורי בפועלי תעשיה עם לחץ דם תקין בבסיס, עלית לחץ הדם המשנית לעבודה בתנאי רעש (יותר מ-85 דציבל) הייתה מובהקת יותר בעובדים הצעירים [9]. מטה-אנליזה של 32 מחקרים שונים אודות רעש (לא רק בסביבת העבודה, אלא גם ברכבות, מטוסים בסביבת שדות תעופה, ועוד) מצאה לא רק עליה של 62% ביחס הסיכון ליתר לחץ דם אלא אף יחסי מינון-תגובה עם כל עליה של 10 דציבל ברעש, עליה של 6% ביחס הסיכון ליתר לחץ דם [10]. בעוד שרעש קהילתי (שדות תעופה, רכבות, עורקי תחבורה רועשים) היה כמעט ללא שונות, בחשיפה תעסוקתית הייתה שונות ניכרת, בין היתר אולי בשל הקשר האפשרי למשימות מסובכות ותופעות פסיכוסוציאליות נוספות כנזכר לעיל [5].
שינויים עונתיים
משנות השישים של המאה ה-20 ידוע שלחץ הדם גבוה יותר בחורף, מכיוון שבישראל החורף קר מהקיץ ויש תלות מובהקת של המערכת האדרנרגית בטמפרטורה [11]. לא לגמרי ברור האם זו השפעת הטמפרטורה בלבד או שמא יש גם אפקט עונתי. בניטור לחץ-דם אמבולטורי בעובדי תעשיה נמצא שאכן לחץ הדם גבוה יותר בחורף, תוך הבאה בחשבון של הטמפרטורה היומית בחוץ ובאזור העבודה במפעל, אך במפעלים בהם יש מיזוג אויר (ותנודות פחותות לכן בטמפרטורה בעונות השנה השונות) העלייה החורפית בלחץ הדם בולטת פחות [12]. ממצא נוסף היה שבאופן משמעותי שינויים עונתיים אלו היו בולטים יותר במעשנים לעומת לא מעשנים [13]. אלא שלא רק הטמפרטורה משתנה בין העונות; למשל, בחורף מתקצרות שעות האור, שהתברר שאף הן קשורות בלחץ הדם האמבולטורי באופן בלתי תלוי בטמפרטורה [14]. בבעלי יתר לחץ-דם, במיוחד בלא מטופלים ובנשים נמצא קשר מובהק של משך שעות האור וקשיחות אבי העורקים כפי שנמדדה כמהירות גל הדופק, באופן בלתי תלוי בטמפרטורה [15].
תנודות עונתיות ניכרות בין החורף לקיץ נמצאו גם במחקר רחב היקף במרפאות ראשוניות שהתבסס על מדידות עצמיות בבית לאורך שנים [16]. לא רק שתועדו התנודות העונתיות, לחץ דם מוגבר בחורף לעומת הקיץ, אלא גם נמצא קשר בין גובה התנודות ואירועים קרדיוואסקולריים (בעיקר שבץ מוחי). ככל שהרופאים הקדימו להתאים את הטיפול לשינוי העונתי כך היו פחות אירועים. הייתה גם קבוצה, קטנה בהרבה, עם יחס הפוך: לחץ דם מרבי בקיץ. גם בקבוצה זו הייתה שכיחות גבוהה של ארועים קרדיוואסקולריים בדומה לקבוצה בה הבדלי החורף לקיץ היו הגדולים ביותר - 13.7 ממ"כ בלחץ הדם הסיסטולי בממוצע [16].
יתכן ויש מקום לשקול במקרים נבחרים תגבור הטיפול התרופתי בחורף והפחתתו בקיץ, ולתת את הדעת על כך שהשונות העונתית בולטת יותר במעשנים.
עישון
בסקרים אפידמיולגיים חוזר ונשנה הממצא שלמעשנים יש לחץ דם נמוך יותר ופחות יתר לחץ-דם מללא-מעשנים[17]. ככל הנראה התופעה מתווכת חלקית לפחות ע" משקל הגוף הנמוך בממוצע במעשנים, אם כי אין בכך להסביר התופעה במלואה. כשמדובר במדידות במרפאה הרי נמנעים מעישון לפני הבדיקה; באופן זה, בשל שיטות המחקר נעלמת השפעת העישון על לחץ הדם בהיותה קצרת טווח. אולם במחקר בקרת מקרה [18] תוך ניטור לחץ-דם של 24 שעות, התברר כי בעת העישון לחץ הדם מוגבר באופן משמעותי (לא בכדי מבקשים לא לעשן לפני מדידת לחץ הדם במרפאה). כאמור לעיל גם התנודתיות העונתית של לחץ הדם בולטת יותר במעשנים [13].
עליה בלחץ-הדם המרכזי (באבי העורקים) והפחתה בהגברה - amplification - הברכיאלית (התקינה) במעשנים צעירים, גורמים בפועל הזדקנות מוקדמת של כלי הדם [19].
זיהום אוויר
מחקרים רבים עוסקים בזיהום אוויר על היבטיו השונים ותחלואה ותמותה. נמצאו קשרים שונים ולפעמים סותרים, חלקם קשורים לאיכות מוגבלת של המידע וחלקם לאיכותו של המחקר. במטה-אנליזה של כמאה מחקרים המקיפים כ-700,000 משתתפים מ-16 ארצות, נמצא כי חשיפה ארוכת טווח לחומר חלקיקי<0.25 מיקרון כרוכה ביתר לחץ-דם, וחשיפה לחומר חלקיקי<0.25 ו-10 מיקרון וכן ל-NO2 קשורים ללחץ דם דיאסטולי גבוה יותר. חשיפה קצרת טווח לחומר חלקיקי <0.25 ו-10 מיקרון וכן ל-NO2 ו-SO2 היו גם כן קשורות ליתר לחץ-דם [20]. במחקר אחר נמצא כי חשיפת האם ההרה בשליש השלישי להריונה לחומר חלקיקי<0.25 מיקרון בכמות העולה על 13.8 מיקרוגרם למטר3 קשורה לעליה ניכרת באחוזוני לחץ הדם בילדים, ול-61% של סיכון נוסף ללחץ דם מוגבר (מעל אחוזון ה-90 לפי גובה) אצל הילדים בגילאי 3 עד 9 שנים [21].
בנוסף נמצא כי קשיחות הותין בנשים ובבעלי יתר לחץ דם לא מטופל קשורה לרמות גבוהות של אוזון (סמן זיהום אויר) ללא קשר לעונות השנה [15].
גבהים
חשיפה לגבהים (העולים על 2,500 מ') כרוכה בירידה בריווי החמצן בדם והיפוקסיה (בנוסף לחשיפה לקרינה, ירידת הטמפרטורה, ועליה ביובש האויר הנשאף), אחרי מספר שעות גורמת לכיווץ סימפתטי של כלי הדם ועליית לחץ הדם והדופק במנוחה ובמאמץ, כמו גם עליה מהירה יותר של לחץ הדם במאמץ. עליה זו בלחץ הדם בולטת במיוחד בלילה, ונמשכת לפחות כשבוע בשהייה בגבהים. כל זאת למרות ירידה בתפקוד סיסטולי, דיאסטולי ואנדוקרדיאלי של חדר שמאל, ועליה בלחץ הראתי משנית להיפוקסמיה. מאידך התייבשות עקב היובש ועקב הפרשת שתן ונתרן מוגברת בשל ההיפוקסיה היו יכולים לתרום לירידת לחץ הדם אלמלא כיווץ של כלי הדם ועליית התנגודת ההיקפית. עליית לחץ הדם בגבהים בולטת יותר עם הגיל ובבעלי יתר לחץ-דם מלכתחילה. ההבדלים של לחץ הדם הסיסטולי עלולים להגיע ללמעלה מ-20 ממ"כ בלילה. בשל ההתייבשות היחסית כדאי לשקול הפחתה/הפסקת טיפול במשתנים (ממילא חלק יקחו אצטזולאמיד למניעת "מחלת הגבהים"), חוסמי β למעט נביבלול שלא זמין בישראל, עלולים להפריע להסתגלות למאמץ בגבהים, ARB יעילים ובמיוחד בשילוב עם דיהידרופרידינים אך לא מעל 3,400 מ' [22].
ילידי הפריה מלאכותית
עם העלייה הניכרת בשכיחות הפריית מבחנה, ונוכח המודעות הגוברת להתניות התוך רחמיות של העובר במהלך ההיריון, ועדויות ליתר לחץ-דם בעכברים שנולדו בהפריית מבחנה, נבדקו צעירים (בני 2.3 ± 16.5 שנים בממוצע) שנולדו מהפריית מבחנה. הם נולדו במועד, במשקל לידה תקין, ומהיריון ללא ריבוי עוברים וללא רעלת היריון, ונמצאו לא רק בעלי לחץ דם אמבולטורי גבוה יותר בגיל הנעורים מביקורות בני גילם וסביבתם, אלא אף עם הפרעה בהרחבת עורקים תלוית זרימה, עליה בקשיחות הוותין, ושינויים קדם טרשתיים בעורקי התרדמה [23]. כלומר, הזדקנות מוקדמת של כלי הדם. צעירים כאלה נמצאים ככל הנראה בסיכון מוגבר להפרעות עתידיות בכלי הדם וראויים למעקב קפדני.
הגירה
הגירה היא אירוע דרמטי, במיוחד בארץ הגירה כמו ישראל. בקרב עובדי תעשיה בשנות השמונים בישראל נמצא כי שיעור לחץ הדם גבוה יותר אצל עולים שעלו כבוגרים לעומת אלו שעלו כילדים (עד גיל 10) [24]. נמצא גם כי שכיחות יתר לחץ-דם הייתה גבוהה יותר בעולים מאשר בילידי הארץ. יתר לחץ-דם היה שכיח יותר בין עולים מארצות "המערב", לעומת עולי צפון-אפריקה. בסקירה מונומנטלית על הגירה ויתר לחץ-דם צוינו במיוחד, לגבי ישראל, העליות מתימן, אתיופיה, ובריה"מ לשעבר [25]. העולים מתימן היו עם לחצי דם נמוכים יחסית לתושבי הארץ אך אחרי כמה עשורים לא היה הבדל בשכיחות לחץ הדם בגברים אך נשמרה שכיחות נמוכה יחסית בנשים, שכנראה שיקפה מציאות שכן גם שיעורי השבץ היו נמוכים אצלן. בעולי אתיופיה היו ערכי לחץ דם נמוכים עם הגעתם, בוודאי נמוכים מאלה של תושבי הארץ אך לא מן הנמנע כי חלק מכך היו קשיי הדרך, המחלות הזיהומיות, האנמיה וכמובן מסת הגוף הנמוכה דרמטית לעומת תושבי הארץ. במחקר אודות עולים צעירים מאתיופיה בפנימיות, נמצא כי שיעור יתר לחץ הדם היה פי 3 יותר בכאלה שהתגוררו שם שנתיים לעומת אלו ששהו שם פחות משלשה חודשים. שכיחות יתר לחץ-דם של 15% בבעלי מסת גוף 19.6 ק"ג למטר רבוע בגיל 24 שנים, גבוהה בהרבה ממדגם ישראלים בני אותו הגיל, מסת גוף 22.8 ק"ג למטר רבוע, אצלם לא נמצא יתר לחץ דם כלל. אחרי כשני עשורים בארץ בניתוח נתוני קופ"ח כללית בדרום הארץ, נמצא כי שיעור יתר לחץ הדם אצל יוצאי אתיופיה גבוה משמעותית מאשר בילידי הארץ למרות מסת גוף נמוכה בהרבה.
ביבליוגפיה
- ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה1 - ↑ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה2 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה3 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה4 - ↑ 5.0 5.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה5 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה6 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה7 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה8 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה9 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה10 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה11 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה12 - ↑ 13.0 13.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה13 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה14 - ↑ 15.0 15.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה15 - ↑ 16.0 16.1 שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה16 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה17 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה18 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה19 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה20 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה21 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה22 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה23 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה24 - ↑ שגיאת ציטוט: תג
<ref>לא תקין; לא נכתב טקסט עבור הערות השוליים בשםהערה25