האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
כעת 6863 ערכים
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה
רופאים, הרשמו עכשיו למועדון העורכים כניסה עקבו אחרינו בפייסבוק
כעת 6863 ערכים
האיגוד הישראלי לרפואת משפחה

לימפומה שאינה הודג'קין - Non-hodgkin lymphoma

מתוך ויקירפואה


לימפומה שאינה הודג'קין
Non-hodgkin lymphoma
Mantle cell lymphoma - intermed mag.jpg
Micrograph of mantle cell lymphoma, a type of non-Hodgkin lymphoma. Terminal ileum. H&E stain.
שמות נוספים NHL
ICD-10 Chapter C 82.-Chapter C 85.
ICD-9 200

, 202

MeSH D008228
יוצר הערך ד"ר שמרית רינגלשטיין, נערך על ידי ד"ר אורי גרינבוים ב 2024
 


לערכים נוספים הקשורים לנושא זה, ראו את דף הפירושים – לימפומה

לימפומה שאיננה הודג'קין (non-Hodgkin lymphoma) או NHL היא ממאירות שמקורה בלימפוציטים שעברו התמיינות. לרוב המחלה מערבת בלוטות לימפה, אך כל איבר שיש בו פעילות לימפוציטים (כמו ריריות מערכת הנשימה ומערכת העיכול למשל), וכן לשד העצם ורקמות אקסטרה-לימפטיות יכולים להיות מעורבים גם הם.

ישנם תתי סוגים רבים של לימפומות ומחלות לימפופרוליפרטיביות, להם מאפיינים היסטולוגיים, שינויים גנטיים ומופעים קליניים ייחודיים. על פי החלוקה האחרונה של ה-WHO שפורסמה ב-2022 הלימפומות מתחלקות לפי תא המקור - רובן ממקור של תאי B‏ ומיעוט ממקור תאי T או תאי NK‏‏[1](איור 1).

ההיארעות המדווחת בארצות הברית היא 22 מקרים ל 100000 איש, המהווים כ 5 % מכלל הממאירויות, והגיל החציוני לאבחנה הוא 63‏[2]. בישראל ב 2012 כ-6 % מהחולים עם אבחנה של ממאירות אובחנו עם NHL, וזהו הגידול הרביעי בשכיחותו[3]. מדובר במחלה ששכיחותה עולה עם הגיל, והיחס בין גברים לנשים עומד על 1.4:1 לערך לטובת הגברים.

גורמי הסיכון לתחלואה דומים לגורמי סיכון לממאירויות אחרות, כגון עישון, השמנה, חשיפה לחומרי הדברה, ועובדי תעשיות מסוימות, אך הקשר הסטטיסטי בין גורמי הסיכון לתחלואה נמוך, ולחולים רבים לא היו גורמי סיכון מוכרים. דיכוי חיסוני על רקע HIV או על רקע טיפול תרופתי (כמו זה הניתן למושתלי איברים), וכן נטייה משפחתית, מוכרים גם כן. ישנו קשר אטיולוגי בין תתי סוגים מסוימים של NHL ומחוללים זיהומיים, כמו וירוס הפטיטיס C ו-marginal zone lymphoma‏ (MZL), חיידק הליקובקטר פילורי ו-gastric MALT lymphoma או חיידק כלמידיה פסיטכי ו-MZL של גלגל העין[4]. בחלק ממקרים אלו טיפול בגורם הזיהומי בלבד יכול להביא את הלימפומה לרמיסיה.

ההתייצגות הקלינית נעה על ספקטרום רחב. למטופלים רבים, בעיקר עם לימפומות אינדולנטיות, אין כלל סימפטומים למשך פרקי זמן ארוכים. אצל אחרים ההסתמנות הראשונה היא של לימפאדנופאתיה לא כואבת, או לחץ מקומי על אבר הגורם לכאב. בלימפומות דוהרות או בשלבים מתקדמים - יתכנו תסמיני B קשים (ירידה במשקל, חום סיסטמי והזעות לילה).

איור 1 - סיווג הלימפומות

בדרך בכלל האיבחון מבוצע מביופסיה של אתר מעורב (פעמים רבות בלוטת לימפה), בהתבסס על הארכיטקטורה של הרקמה וצביעות אימונוהיסטוכימיות המזהות ביטוי חלבונים ספציפיים על תאי הגידול. הארכיטקטורה של הרקמה קריטית לצורך האיבחון, ולכן רצויה ביופסיה של בלוטה שלמה או ביופסית TRU CUT עם מחט עבה.

לאחר האיבחון נדרש קביעת שלב המחלה (staging) כאומדן למידת פיזור המחלה, שכולל בדיקת CT כלל גופי ובחלק מהלימפומות ביצוע ביופסית מח עצם. ברוב סוגי הלימפומה ישנה עדיפות לבדיקת PET-CT עם הזרקת גלוקוז מסומן רדיואקטיבית, שנותנת מידע על פעילות מטאבולית של הגידול, מעבר למידע האנטומי שנותנת בדיקת ה-CT הרגילה. המידע שנותן ה-PET עושה upstaging בעד 31% מהמקרים באבחנה, ומבדיל טוב יותר בבדיקות המעקב בין אתרים צלקתיים של מחלה ישנה לבין אתרי מחלה פעילים[5]. איור 2 מראה את שיטת ה-staging בלימפומה ממקור של בלוטות, ובלימפומות של אתרים כגון מערכת העיכול והעור קיימות שיטות STAGING מותאמות. בהמשך ל-STAGING - ישנם מדדים פרוגנוסטים המבוססים על פעילות המחלה ובדיקות דם של המטופלים, היוצרים את מדד ה-international prognostic index (IPI), וללימופומות רבות קיימים מדדים מבוססי IPI המותאמים לתת הסוג הספציפי[6]. בעידן הפט סיטי והמידע הגנטי, מדדי ה IPI השונים מאבדים מחשיבותם כמדדים פרוגנוסטים, אך עדיין בשימוש נרחב[7].

איור 2: שלבי המחלה לפי שיטת Ann Arbor.

תתי הסוג של הלימפומות

ישנם תתי סוגים רבים של לימפומה, והן מחולקות לרוב ללימפומות "זוחלניות"/אינדולנטיות, ולימפומות אגרסיביות (איור 1). ההבחנה בין הסוגים האלו קשורה גם לדינמיקה של המחלה ולעיתים לקליניקה, אך משפיעה מאוד על ההחלטות הטיפוליות.

לימפומות אינדולנטיות הן לימפומות שבדר"כ מתפתחות באיטיות לאורך שנים ומאובחנות לרוב בשלב מתקדם (שלב 3–4). הן מתנהגות קלינית כמחלה כרונית, ואינן ניתנות לריפוי עם טיפול כימותרפי רגיל, אך לרוב גם מאופיינות בהישרדות ארוכה של מרבית החולים. לכן, לעיתים רבות אין צורך בטיפול מוקדם עם האבחנה, ורק עם הופעת התוויה ברורה לטיפול, כגון פגיעה באברים סמוכים, פגיעה במוח העצם, או סימני B (חום, ירידה במשקל או הזעות לילה), יש להתחיל טיפול. מספר מחקרים על טיפול מוקדם במחלות אלו מצאו שטיפול מוקדם אינו משפר את אורך חייהם של המטופלים (אינו מאריך overall survival)[8][9] הלימפומה הנפוצה ביותר בקבוצת הלימפומות האינדולנטיות היא הלימפומה הפוליקולרית (FL).

הלימפומה השכיחה בקבוצת הלימפומות האגרסיביות (ובכלל השכיחה ביותר בתוך ה-NHL) היא ה-DLBCL. לימפומות אגרסיביות דורשות טיפול מהיר לאחר האבחון, ורוב החולים יסבלו בעת האבחון מתלונות ותסמינים שונים הקשורים במחלתם. בזכות הטיפול כ -70% מהמטופלים יבריאו כבר לאחר קו הטיפול הראשון, ולא יידרשו בעתיד לעוד טיפולים[10]. כפי שתואר לעיל, מידע על שינויים גנטים בתאי המחלה ותתי סוגים שונים שלה נותנים מידע פרוגנוסטי חשוב ומשפיעים על ההחלטה הטיפולית, ובפרט איזה פרוטוקול טיפולי מתאים למחלה.

לימפומות של תאי T או NK הן מיעוט מכלל הלימפומות, וגם בקטגוריה זו ישנן מחלות המתנהגות בצורה אינדולנטית, כמו לימפומה של העור מסוג Mycosis fungoides. עם זאת, חלק ניכר מהן אגרסיביות מאוד, ולעיתים קרובות הפרוגנוזה פחותה לעומת לימפומות אגרסיביות של תאי B.

שיטות הטיפול בלימפומה

במשך שנים רבות, קו הטיפול הראשון בלימפומה היה מבוסס על כמותרפיה, בתוספת נוגדנים כנגד חלבון על תאי המחלה. זהו עדיין הקו הראשון המומלץ ברבות מהמחלות, כגון DLBCL, FL. עם זאת, נכנסו מספר רב של אופציות טיפוליות לא כימותרפיות, בעיקר בקווים מתקדמים אך גם בקווים מוקדמים. טיפולים אלו, ובפרט שילובים שלהם, יכולים להוביל לתגובות מצוינות וממושכות, עם פרופיל תופעות לוואי בטוח יותר.

טיפול מבוסס כימותרפיה או קרינה

מנגנון הפעולה של טיפולים אלו הוא פגיעה בתאים מתחלקים. לאור העבודה שבגידולים התאים מתחלקים בקצב מהיר יותר, ויש פחות יציבות גנומית, הטיפול פוגע בגידול יותר מאשר ברקמות בריאות, ויכול אך להביא להפוגות ממושכות. עם זאת, ישנה פגיעה משמעותית גם בתאים בריאים, וזו מובילה לתופעות לוואי רבות כגון פגיעה במערכת החיסון, הפרעות במערכת העיכול, נשירת שיער.

טיפולים ממוקדי מטרה (targeted therapy)

טיפולים אלו מפריעים למסלול או אנזים ספציפי במסלול התרבות התאים, או למנגנון הקשור לתמותת תאים מבוקרת (אפופטוזיס). לדוגמא bruton tyrosine kinase inhibitors מונעים את פעולת הקינאז הגורמת לחלוקת תאי B לא מבוקרת. לעומתם, מעכבי חלבון BCL-2 , חלבון המגן על התאים ממוות מתוכנן, גורמים לאפופטוזיס מוגבר.


מנגנון הפעולה של מבטרה
קובץ:נוןהודג'קיןטבלה4.jpg
טבלה מס' 4: שיפור ההישרדות הכוללת עם מבטרה בלימפומה אינדולנטית
קובץ:נוןהודג'קיןגרף1.jpg
גרף 1: הארכת הזמן החציוני עד התקדמות המחלה (PFS) בקרב חולי לימפומה אינדולנטית אשר קיבלו טיפול משמר במבטרה בקו ראשון
קובץ:נוןהודג'קיןטבלה5.jpg
טבלה מס' 5: שיפור ההישרדות הכוללת עם Mabthera בלימפומה אגרסיבית
600 פיקסלים
קובץ:נוןהודג'קין3.jpg
טבלה מס' 3: קביעת האינדקס הפרוגנוסטי לפי ה-5IPI



שיפור ניכר בתוצאות הטיפול בלימפומה של תאי B החל בשנות ה-90 של המאה ה-20 עם התוספת של הנוגדנים המונוקלונאליים לשלד הכמותרפי. הנוגדנן המונוקלנאלי הראשון שאושר על ידי רשויות הבריאות היה ה-Mabthera (שמו הגנרי Rituximab) המזהה את האנטיגן CD20 המבוטא על פני לימפוציטים B, ומפעיל את מערכת החיסון של המטופל להשמדת הגידול בעקבות זיהוי הזה. הוספת הטיפול בריטוקסימטב שיפר את ההישרדות של המטופלים לעומת כמותרפיה לבד הן בלימפומות אינדלונויות והן בלימפומות אגרסיביות [11][12][13] (איור 5 מראה מטהאנליזה של עבודות ב-FL ואיור 6 מראה גרפית את עקומות ההישרדות ב-DLBCL ממספר עבודות), ולכן ברוב הלימפומות קו הטיפול הראשון הוא כמואימונותרפיה (שילוב של כמותרפיה עם נוגדן מונוקלונאלי). נבדקו במחקרים קליניים ואף נכנסו לשימוש קליני מספר נוגדנים מונוקלנאליים נוספים המכוונים כנגד CD20 (בין אם תכשירים ביוסימילארים של Rituximab כמו Rixathon ו-Truxima ובין אם תכשירים הפועלים באופן שונה מעט כמו ה-Gazyva), אך גם כנגד אנטיגנים אחרים המבוטאים על תאי הלימפומה.

בלימפומה פוליקולרית מתן טיפול אחזקה בנוגדן מונוקלונאלי נגד CD20 משפר את זמן ההישרדות ללא התקדמות מחלה (progression free survival) ומקובל בהתוויה זו במקומות רבים למשך שנתיים מסיום הטיפול הראשוני[14].

ישנם טיפולים נוספים שנכנסו לארסנל התרופות לטיפול בלימפומה המבוססים על הבנה מדעית טובה יותר של מנגונים מקדמי סרטן ונוהגים לכנותם טיפולים "ממוקדי מטרה". הם משנים מעת לעת עת מיקומם בפרדיגמה הטיפולית בהתאם לתוצאות עדכניות של מחקרים קליניים.

להלן פירוט לגבי חלקם:

לנלידומיד- תרופה אימונומודלוטורית שהוכיחה יעילות בטיפול בלימפומות אינדולנטיות בשילוב עם ריטוקסימאב[15], ומאושרת לשימוש ב-FL נשנית.

CAR-T cells - מדובר בתאי T הנאספים מהחולה עצמו ובתהליך של הנדסה גנטית מוחדר להם רצפטור כימרי המזהה את תאי הגידול ומפעיל את תא ה- T לתקוף אותו. הם מאושרים כבר לשימוש בחלק מהלימפומות האגרסיביות בעקבות דיווחים על תוצאות תקדימיות באוכלוסיית חולים שהפרוגנוזה שלה טרם כניסת טיפול זה הייתה עגומה ביותר[16][17]. מחקר קליני כעת מתמקד בשיפור היעילות שלהם ובבדיקתם במגוון לימפומות אינדולנטיות.

נוגדנים מונוקלונאליים "חכמים" - אשר מצומד אליהם רעלן כלשהו החודר לתא הממאיר לאחר שזה מזוהה על ידי הנוגדן. הרעלן יכול להיות איזוטופ רדיואקטיבי או חומר ציטוטוקסי. ב-NHL מאושר לשימוש נוגדן בשם polatuaumab vedotin ב-DLBCL נשנית, אך ישנם נוספים ב-pipeline שישתלבו קרוב לוודאי ברצף הטיפול בהמשך[18].

Bispecific T-cell engagers הם נוגדנים מונוקלונאליים משוכללים יותר המזהים ומקרבים פיזית שני סוגי תאים, את התא הממאיר מחד, ומאידך תא תוקף של מערכת החיסון כמו תא T. בקרבה הפיזית מקדמת השמדה של התא הממאיר על ידי תא ה-T. תכשירים רבים נמצאים כעת בשלבי מחקר קליני מגוונים ויצטרפו גם הם לארסנל הטיפולים בשנים הקרובות.

מעכבי חלבונים תוך תאיים - בקבוצה זו נכללות תרופות המעכבות חלבונים שונים הנמצאים בשרשרת העברת הסיגנלים התוך תאיים ותפקידם להנחות את התא הסרטני להתחלק ולא לעבור מוות תאי מתוכנן. תכשירים אלו כוללים למשל משפחה של מעכבי החלבון PI3 kinase (כמו אידסללוסיב או קופנליסיב ודובליסיב) המאושרים כבר לטיפול ב-FL בקו טיפול שלישי ומעלה[19], כן מעכב של חלבון אחר הנקרא BTK, שמאושר לשימוש בקוים מתקדמים בלימפומות מסוימות כמו mantle cell lymphoma.

ישנם טיפולים אחרים רלוונטיים בלימפומה שיכולים להיכנס בשלבים שונים של הרצף הטיפולי ובהם:

קרינה שנחשבת טיפול בעל פוטנציל מרפא ב-stage I FL‏[20] אך נמצאת בשימוש גם לפליאציה במקרי לחץ על איבר או כאב בלתי נשלט.

השתלת תאי אב (נרא כם השתלת מח עצם) עצמיים רלוונטית באחת משתי התוויות עיקריות:

ראשונה כמיצוק של התגובה לטיפול קו ראשון בלימפומה של תאי T או ללימפומה מסוג mantle cell באנשים צעירים ללא ריבוי מחלות רקע ואילו השנייה למיצוק התגובה לטיפול כמואימונותרפי ללימפומה נשנית (רלוונטי גם ללימפומות אינדולנטיות וגם ל-DLBCL) ‏[21][22]. השתלה מתורם זר אינה טיפול שכיח בלימפומה, ובעיקר רלוונטית לחולים עמידים לאחר קוי טיפול רבים שמחלתם הגיבה בסופו של דבר ולו באופן חלקי לטיפול האחרון שקיבלו.

ביבליוגרפיה

  1. ↑ Alaggio, R., Amador, C., Anagnostopoulos, I. et al. The 5th edition of the World Health Organization Classification of Haematolymphoid Tumours: Lymphoid Neoplasms. Leukemia 36, 1720–1748 (2022).
  2. ↑ Jamil A, Mukkamalla SKR. Lymphoma. [Updated 2023 Jul 17]. In: StatPearls [Internet]. Treasure Island (FL): StatPearls Publishing; 2024 Jan-. Available from: https://www.ncbi.nlm.nih.gov/books/NBK560826/Chihara
  3. ↑ עדכון נתונים לגבי היארעות סרטן ותמותה מסרטן לשנת 2020.
  4. ↑ Engels, Eric A. "Infectious agents as causes of non-Hodgkin lymphoma." Cancer Epidemiology Biomarkers & Prevention 16.3 (2007): 401-404.
  5. ↑ Raanani P, Shasha Y, Perry C, et al. Is CT scan still necessary for staging in Hodgkin and non-Hodgkin lymphoma patients in the PET/CT era? Ann Oncol. 2006;17(1):117-122.
  6. ↑ Ruppert, Amy S., et al. "International prognostic indices in diffuse large B-cell lymphoma: a comparison of IPI, R-IPI, and NCCN-IPI." Blood, The Journal of the American Society of Hematology 135.23 (2020): 2041-2048.
  7. ↑ Eertink, Jakoba Johanna, et al. "Baseline PET radiomics outperforms the IPI risk score for prediction of outcome in diffuse large B-cell lymphoma." Blood, The Journal of the American Society of Hematology 141.25 (2023): 3055-3064.
  8. ↑ Solal-Celigny P, Bellei M, Marcheselli L, et al. Watchful waiting in low-tumor burden follicular lymphoma in the rituximab era: results of an F2-study database. J Clin Oncol. 2012;30(31):3848-3853.
  9. ↑ Advani R, Rosenberg SA, Horning SJ. Stage I and II follicular non-Hodgkin's lymphoma: long-term follow-up of no initial therapy. J Clin Oncol. 2004;22(8):1454-1459.
  10. ↑ Sehn, Laurie H., and Gilles Salles. "Diffuse large B-cell lymphoma." New England Journal of Medicine 384.9 (2021): 842-858.
  11. ↑ Schulz H, Bohlius J, Skoetz N, et al. Chemotherapy plus Rituximab versus chemotherapy alone for B-cell non-Hodgkin's lymphoma. Cochrane Database Syst Rev. 2007(4):CD003805.
  12. ↑ Habermann TM, Weller EA, Morrison VA, et al. Rituximab-CHOP versus CHOP alone or with maintenance rituximab in older patients with diffuse large B-cell lymphoma. J Clin Oncol. 2006;24(19):3121-3127.
  13. ↑ Sehn LH, Donaldson J, Chhanabhai M, et al. Introduction of combined CHOP plus rituximab therapy dramatically improved outcome of diffuse large B-cell lymphoma in British Columbia. J Clin Oncol. 2005;23(22):5027-5033.
  14. ↑ Salles G, Seymour JF, Offner F, et al. Rituximab maintenance for 2 years in patients with high tumour burden follicular lymphoma responding to rituximab plus chemotherapy (PRIMA): a phase 3, randomised controlled trial. Lancet. 2011;377(9759):42-51.
  15. ↑ Leonard JP, Trneny M, Izutsu K, et al. AUGMENT: A Phase III Study of Lenalidomide Plus Rituximab Versus Placebo Plus Rituximab in Relapsed or Refractory Indolent Lymphoma. J Clin Oncol. 2019;37(14):1188-1199.
  16. ↑ Schuster SJ, Bishop MR, Tam CS, et al. Tisagenlecleucel in Adult Relapsed or Refractory Diffuse Large B-Cell Lymphoma. N Engl J Med. 2019;380(1):45-56.
  17. ↑ Neelapu SS, Locke FL, Bartlett NL, et al. Axicabtagene Ciloleucel CAR T-Cell Therapy in Refractory Large B-Cell Lymphoma. N Engl J Med. 2017;377(26):2531-2544.
  18. ↑ Sehn LH, Herrera AF, Flowers CR, et al. Polatuzumab Vedotin in Relapsed or Refractory Diffuse Large B-Cell Lymphoma. J Clin Oncol. 2020;38(2):155-165.
  19. ↑ Cheah CY, Fowler NH. Novel agents for relapsed and refractory follicular lymphoma. Best Pract Res Clin Haematol. 2018;31(1):41-48.
  20. ↑ Brady JL, Binkley MS, Hajj C, et al. Definitive radiotherapy for localized follicular lymphoma staged by (18)F-FDG PET-CT: a collaborative study by ILROG. Blood. 2019;133(3):237-245.
  21. ↑ Hagberg H, Gisselbrecht C, group Cs. Randomised phase III study of R-ICE versus R-DHAP in relapsed patients with CD20 diffuse large B-cell lymphoma (DLBCL) followed by high-dose therapy and a second randomisation to maintenance treatment with rituximab or not: an update of the CORAL study. Ann Oncol. 2006;17 Suppl 4:iv31-32.
  22. ↑ Diamond B, Kumar A. Mantle Cell Lymphoma: Current and Emerging Treatment Strategies and Unanswered Questions. Hematol Oncol Clin North Am. 2019;33(4):613-626.

ערכים נוספים בנושא



המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר שמרית רינגלשטיין (באוקטובר 2020‏), רופאה בכירה, המערך ההמטולוגי במרכז הרפואי רמב"ם בחיפה ואחראית על שירות הלימפומה בבית החולים