כניסה 
עקבו אחרינו בפייסבוק שאתות שפירות של הקיבה - Benign gastric tumors
ערך זה נמצא בבדיקה ועריכה על ידי מערכת ויקירפואה, וייתכן כי הוא לא ערוך ומוגה.
| עקרונות בכירורגיה | ||
|---|---|---|
| ||
| שם המחבר | ד"ר צבי קויפמן | |
| שם הפרק | כירורגיה של הקיבה והתריסריון | |
7% משאתות הקיבה הן שפירות. 40% מהשאתות השפירות הן פוליפים ו-40% מקורן בשריר חלק (טבלה 5.3). השאת שכיחה בעשורים הרביעי והחמישי לחיים, בעיקר באנטרום. לרובן נטייה להתכייבות בשטח הפנים־אנדוגסטרי.
תסמינים קליניים
רוב השאתות מדממות באופן כרוני עקב ההתכייבויות ברירית. עקב דימום זה החולים מופיעים עם אנמיה עקב חוסר ברזל. אם הכיב גדול, הוא יכול לגרום לעתים לדימום מסיבי חד המתבטא בהקאות דמיות ובשיחרה (מלנה). מקצת החולים יתלוננו על כאבי בטן. שאתות מזודרמאליות עלולות להגיע לממדים גדולים, ואז אפשר למששן דרך דופן הבטן. לעתים שאתות אלה ממוקמות באזור השוער, ולכן גורמות לחסימת הקיבה, המתבטאת בהקאות. בחולים עם שאת על גבעול, החסימה היא חלקית או לסירוגין.
אבחנה
האבחנה מתבצעת על־ידי צילומי קיבה וגסטרוסקופיה. בבדיקות אלה תיראה מסה בתוך נהור הקיבה, לעתים מכויבת (תצלום 8.3). בטומוגרפיה ממוחשבת אפשר להדגים את הנגע, מיקומו וגודלו, ומעורבות של איברים סמוכים.
טיפול
הביופסיות יעילות וטיפוליות. בחולים עם פוליפים על גבעול, ניתן לכרות את הפוליפ בשלמותו בעזרת האנדוסקופיה. אם הפוליפ גדול ומיושב, מבצעים כריתת יתד של הקיבה (wedge resection). בגושים שהם קטנים יחסית אפשר להסתפק באנוקלציה של הגוש, תוך שמירה על שלמות הרירית ותפירת הדופן (קילוף הגוש מהרקמה הבריאה).
המידע שבדף זה נכתב על ידי ד"ר צבי קויפמן, מומחה בכירורגיה, מנהל היחידה לבריאות השד, מרכז רפואי מאיר, כפר סבא