הבדלים בין גרסאות בדף "רפואה שלמה - המודל הביו-פסיכו-סוציאלי ברפואה - The biopsychosocial model in medicine"
שורה 12: | שורה 12: | ||
שפה שבה ההבטחה להתאמת טיפול אישי מכוונת לאדם השלם ולא לסכום חלקיו. | שפה שבה ההבטחה להתאמת טיפול אישי מכוונת לאדם השלם ולא לסכום חלקיו. | ||
− | " | + | שפה ה"מתרגמת" מגופי ידע נרחבים והמידע המנותח בכלים ממוחשבים על אוכלוסיות ענק, משפטים מותאמים אישית למטופל. כל מטפל אוסף פיסות ידע מעולמות תוכן מבוססי ראיות, מהוותיקים ועד למיקרוביום האופנתי, כחלק מתמונה שלמה ולא במקומה. |
זו שפה שרופאים ואנשי צוות רפואי המרגישים שזהו ייעודם, מדברים ניבים שונים שלה. | זו שפה שרופאים ואנשי צוות רפואי המרגישים שזהו ייעודם, מדברים ניבים שונים שלה. | ||
שורה 18: | שורה 18: | ||
עם זאת, יש לה חוקי דקדוק והגיון פנימי הנשענים על שנות מחקר וניסיון ההופכים אותה למועילה ונכונה יותר. נכונה למטפל, נכונה למטופל, נכונה למערכת הבריאות, לתוצאות הטיפול - מועילה ובטוחה יותר. | עם זאת, יש לה חוקי דקדוק והגיון פנימי הנשענים על שנות מחקר וניסיון ההופכים אותה למועילה ונכונה יותר. נכונה למטפל, נכונה למטופל, נכונה למערכת הבריאות, לתוצאות הטיפול - מועילה ובטוחה יותר. | ||
− | רפואה שלמה היא גישה קלינית ברפואה, המתייחסת לכל נושא רפואי ובריאותי הקשור למטופל, כאל מערכת בה מתקיימים קשרי גומלין בין היבטים גופניים-פיזיולוגיים, לבין היבטים נפשיים-התנהגותיים (ורוחניים) ולבין היבטים משפחתיים-חברתיים (וסביבתיים) הקשורים לאותו אדם. כל שינוי באחד ממרכיבי המערכת משפיע על המרכיבים האחרים, כך שהמערכת משתנה תדיר ומתפתחת בהדרגה לאורך שנות חייו של האדם. | + | רפואה שלמה היא גישה קלינית ברפואה, המתייחסת לכל נושא רפואי ובריאותי הקשור למטופל, כאל מערכת בה מתקיימים קשרי גומלין בין היבטים גופניים-פיזיולוגיים, לבין היבטים נפשיים-התנהגותיים (ורוחניים) ולבין היבטים משפחתיים-חברתיים (וסביבתיים) הקשורים לאותו אדם. כל שינוי באחד ממרכיבי המערכת משפיע על המרכיבים האחרים, ומושפע מהם, כך שהמערכת משתנה תדיר ומתפתחת בהדרגה לאורך שנות חייו של האדם. |
− | לפיכך יש להתייחס לכל בעיה המוצגת בפנינו | + | לפיכך, יש להתייחס לכל בעיה המוצגת בפנינו באופן מערכתי. הדבר מודגש בעיקר כאשר מדובר בבעיה כרונית מתמשכת. גם בבעיות חריפות, גישה כוללנית עשויה לייעל את הטיפול ולמנוע הפיכתן לבעיות כרוניות. |
גישת רפואה שלמה משלבת ידע ומיומנויות מתחומי הרפואה יחד עם תחומי מדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה כדי לאפשר חקר והבנה של מרכיבי המערכת המאפיינים כל מטופל, באופן שיהיה מתאים לסביבת העבודה הרפואית. | גישת רפואה שלמה משלבת ידע ומיומנויות מתחומי הרפואה יחד עם תחומי מדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה כדי לאפשר חקר והבנה של מרכיבי המערכת המאפיינים כל מטופל, באופן שיהיה מתאים לסביבת העבודה הרפואית. | ||
+ | |||
<center> | <center> | ||
{| class="wikitable" border="3" width="85%" | {| class="wikitable" border="3" width="85%" | ||
|- | |- | ||
− | | bgcolor="#F5F6CE"|על בסיס הבנה זו, מוצעים האבחון והטיפול בגישה זו כשהם משלבים כלים טיפוליים רפואיים ופסיכולוגיים גם יחד. בשילוב והתאמה | + | | bgcolor="#F5F6CE"|על בסיס הבנה זו, מוצעים האבחון והטיפול בגישה זו כשהם משלבים כלים טיפוליים רפואיים ופסיכולוגיים גם יחד. |
− | |} | + | |
+ | בשילוב והתאמה כאלו לכל אדם, עולה לאין ערוך הסיכוי למצוא את האבחנה המתאימה ביותר ולהציע את הטיפול המועיל שיתקבל בברכה ובשיתוף פעולה מלא של המטופל ושל משפחתו.|} | ||
</center> | </center> | ||
גרסה מ־08:51, 8 במרץ 2021
רפואה שלמה
מאת ד"ר אלון מרגלית, ד"ר אביבה אלעד
המאמרים מבוססים על גישת 'שפת עם' שפותחה על ידי ד"ר אלון מרגלית והפסיכולוג הרפואי יששכר עשת ופורסמה בספר שנכתב על ידם: "האדם שברופא, הרופא שבאדם" שיצא לאור בהוצאת יוזמות הייליגר בשנת 1997.
אנו מתנצלים מראש: מטעמי נוחות הכתיבה בלבד, הטקסט כתוב בלשון זכר, אך פונה לכל המגדרים. |
גישת הרפואה השלמה
רפואה שלמה היא שפה.
שפה שבה ההבטחה להתאמת טיפול אישי מכוונת לאדם השלם ולא לסכום חלקיו.
שפה ה"מתרגמת" מגופי ידע נרחבים והמידע המנותח בכלים ממוחשבים על אוכלוסיות ענק, משפטים מותאמים אישית למטופל. כל מטפל אוסף פיסות ידע מעולמות תוכן מבוססי ראיות, מהוותיקים ועד למיקרוביום האופנתי, כחלק מתמונה שלמה ולא במקומה.
זו שפה שרופאים ואנשי צוות רפואי המרגישים שזהו ייעודם, מדברים ניבים שונים שלה.
עם זאת, יש לה חוקי דקדוק והגיון פנימי הנשענים על שנות מחקר וניסיון ההופכים אותה למועילה ונכונה יותר. נכונה למטפל, נכונה למטופל, נכונה למערכת הבריאות, לתוצאות הטיפול - מועילה ובטוחה יותר.
רפואה שלמה היא גישה קלינית ברפואה, המתייחסת לכל נושא רפואי ובריאותי הקשור למטופל, כאל מערכת בה מתקיימים קשרי גומלין בין היבטים גופניים-פיזיולוגיים, לבין היבטים נפשיים-התנהגותיים (ורוחניים) ולבין היבטים משפחתיים-חברתיים (וסביבתיים) הקשורים לאותו אדם. כל שינוי באחד ממרכיבי המערכת משפיע על המרכיבים האחרים, ומושפע מהם, כך שהמערכת משתנה תדיר ומתפתחת בהדרגה לאורך שנות חייו של האדם.
לפיכך, יש להתייחס לכל בעיה המוצגת בפנינו באופן מערכתי. הדבר מודגש בעיקר כאשר מדובר בבעיה כרונית מתמשכת. גם בבעיות חריפות, גישה כוללנית עשויה לייעל את הטיפול ולמנוע הפיכתן לבעיות כרוניות.
גישת רפואה שלמה משלבת ידע ומיומנויות מתחומי הרפואה יחד עם תחומי מדעי ההתנהגות ופסיכולוגיה כדי לאפשר חקר והבנה של מרכיבי המערכת המאפיינים כל מטופל, באופן שיהיה מתאים לסביבת העבודה הרפואית.
על בסיס הבנה זו, מוצעים האבחון והטיפול בגישה זו כשהם משלבים כלים טיפוליים רפואיים ופסיכולוגיים גם יחד.
בשילוב והתאמה כאלו לכל אדם, עולה לאין ערוך הסיכוי למצוא את האבחנה המתאימה ביותר ולהציע את הטיפול המועיל שיתקבל בברכה ובשיתוף פעולה מלא של המטופל ושל משפחתו.|} תרומת הגישה לאנשי צוות רפואיגישת רפואה שלמה מציבה את הקשר הטיפולי והאמון ההדדי שבין מטפל למטופל במרכז. אנשי צוות רפואי המוצאים תשוקה בתוכם לקשר אנושי "בגובה העיניים" עם מטופלים שיעריכו את הטיפול בהם, יוכלו למצוא זאת בפרקטיקה של רפואה שלמה. לעומתם, אנשי צוות הרוצים לשמר עליונות מסוימת על מטופליהם יתקשו לעשות זאת בגישת זו. רפואה שלמה מבוססת על כללי העצמה. העצמה של אנשי הצוות הרפואי כך שיהיו מודעים טוב יותר ובכל עת לצרכיהם ולהעדפותיהם ולא ייקלעו לשחיקה מאכלת תוך ניסיונותיהם להיטיב עם מטופליהם. הגישה מעודדת פיתוח סקרנות אנושית, יצירתיות ופתיחות המקבלת כל מטופל ללא שיפוטיות. במהלך המפגשים האנושיים השונים והיצירה המייחדת כל מפגש, צומחים ומתפתחים כבני אדם וכמטפלים.
היכולת המיוחדת של העצמת המטופלים היא סוג מיוחד של נתינה, נדיבות וחמלה. כולן נמצאו כמגבירות את אושרם של בני האדם[1]. התפיסה המערכתית של גוף-נפש ומשפחה מציבה עבור אנשי הצוות הרפואי, מערכת קואורדינטות חדשה המאפשרת פרספקטיבה שונה מזו שלמדנו והורגלנו בה. היא מאפשרת לנו לאמץ תכונות של ענווה וקבלה, אל מול הלא נודע. תכונות אלו הוזכרו כאבני הדרך אל האושר[1]. העצמת מטופלים היא תהליך המאפשר למטופלים לצמוח מתלות במטפל, למצב בו הם יכולים לפתור בכוחות עצמם בעיות פשוטות. בתהליך זה, גם אנשי הצוות הרפואי יוצאים נשכרים, מכיוון שהעומס של בעיות פשוטות המובאות לפתחם יורד בהדרגה ומנגד מובאות אליהן בעיות מורכבות ומאתגרות יותר המביאות אותם לצורך מתמיד בלימוד ובהתפתחות מקצועית. תהליכי ההעצמה המתוארים מביאים הן את אנשי הצוות הרפואי והן את מטופליהם ברי המזל לתחושה שקיבלו מהמפגש הרפואי יותר ממה שציפו לו מלכתחילה.
מקורותיה של גישת רפואה שלמהלימודי ההתמחות ברפואת המשפחה כוללים נושאים רבים מתחומי הגוף, הנפש והמשפחה. נושאים אלו מצטרפים לידע העשיר ברפואה מעודכנת, הנלמד במהלך שנות לימודי הרפואה ולימודי ההתמחות. עם זאת, כאשר במהלך ההתמחות החל דר' מרגלית לעבוד במרפאה עירונית, התהפך עליו עולמו. במשך יום עבודה עמוס במרפאה פקדו אותו בין שמונים למאה מטופלים כבמצעד סהרורי שבו הרגיש שאינו יכול להתייחס במקצועיות אפילו לרבע מהבעיות המובאות לפתחו, שלא לדבר על קשר אישי או התייחסות פסיכוסוציאלית כלשהי... התסכול הגדול ממציאות זו ומשבר הציפייה שנבנתה במהלך הלימודים הביופסיכוסוציאליים, הביאו אותו לצומת החלטות, היות היה ברור שכך לא יוכל להמשיך ולהתמיד. דרך אחת הייתה לפרוש מהמקצוע שבחר והשנייה הייתה לשנות את המציאות אליה נקרה. הבחירה הייתה בשינוי. במחצית מזמן העבודה המשיך לטפל בחולים וביתרת הזמן השקיע בפרויקט קהילתי. תוך גיוס אמונם של אנשי ציבור ומשאבי משרד הבריאות, הרווחה והחינוך, נוצר פרויקט משולב שמטרתו הייתה לאגם משאבים ולהביא לטיפול רב מערכתי בתושבי המקום. ואכן תוך הפעלת מספר מיזמים משולבים, לאחר כחצי שנה מספר הפונים למרפאה ירד לכדי מחצית, זמן הטיפול הממוצע עלה לפי שניים וצוות המרפאה היה שבע רצון ומסופק מהעבודה. התפנה אפילו זמן להשתלם בטיפול משפחתי ובהיפנוזה רפואית ולהגיע להסמכה בשני תחומים אלו. הפסיכולוג הרפואי יששכר עשת שהוא גם מטפל משפחתי חבר אליו בפרויקט זה. הוא הצטרף לקבלת החולים מספר שעות בשבוע וצילם בווידאו מפגשים רפואיים. בשעות הערב היו צופים שניהם בסרטוני המפגשים הרפואיים, מנתחים ומתכננים כיצד לשפר את אופן הטיפול בפונים למרפאה ראשונית. הרעיון המוביל היה העצמת המטופלים, מתוך הנחה שהעצמתם תאפשר לרופא לאבחן ביתר דיוק ולהמליץ על הטיפול המתאים ביותר.
מתוך עבודה משותפת זו, צמח מודל עבודה, המחלק את המפגש הרפואי לתשעה שלבים גנריים בהם ניתן ליישם גישה משולבת, ביופסיכוסוציאלית. שני השלבים הראשונים קשורים בהכנה למפגש הרפואי. השלבים השלישי והרביעי מתארים את בניית הקשר והאמון וכן את חקר הסיבות שהביאו לפניה – האנמנזה הרחבה. שלב חמישי עוסק בבדיקה הגופנית ושלב שישי באבחנה השלמה. שלב שביעי הוא החוזה הטיפולי, שלב שמיני הטיפול השלם הכולל התערבויות פסיכוסוציאליות המתאימות למפגש רפואי. השלב האחרון הוא הערכת הטיפול. כדי להקל על זכירת השלבים, נקרא המודל MAGIC DATE – "מפגש קסום". גם המטופל וגם המטפל מקווים שניהם שהמפגש יגרום לקסם המרפא. מתוך חקירת מאות מפגשים שצולמו בווידאו, ניתן היה להניח במידת סבירות גבוהה שהמפגש על 9 חלקיו יתמשך כעשר דקות בממוצע. היות שהשונות גדולה בין הרופאים ובין המטופלים, ברור שאורך המפגש כמו גם אורך כל אחד מחלקיו משתנה ממפגש למפגש. גם סדר השלבים יכול להשתנות על פי "התאמות רגעיות" אותן מפעיל הרופא לאורך המפגש. לכן נקרא המודל – "הסריג המודולרי של המפגש":
גישת הטיפול השלם (הביופסיכוסוציאלי) שתתואר בפירוט בפרקים הבאים, נקראה "שפת-עם" בעלת משמעות כפולה: קיצור של "שילוב פסיכותרפיה עם מרפא" והמשמעות החשובה יותר – ללמוד את שפתו של המטופל במקום ללמד אותו את השפה הרפואית ובכך להתחבר להוויית עולמו ולהעצימה לצורך הטיפול. הגישה הוצגה במרכזים מובילים של רפואת המשפחה בארצות הברית ובכנסים מדעיים. כתוצאה מקבלת משוב חיובי נרחב, הוחלט על כתיבת ספר הדרכה בנושא[2] והתפרסמו גם מאמרי בכורה[3][4][5][6][7][8][9]. גישת שפת עם הפכה לאחד מקורסי ההדרכה של ההתמחות ברפואת המשפחה שהועברו על ידי מר יששכר עשת ודר' מרגלית. תחילה בחיפה ולאחר מכן גם במחלקות התמחות אחרות בארץ, לאורך שנים רבות. בין המתמחות הראשונות שעברו את הקורס הייתה דר' אביבה אלעד. בהמשך הפכה לאחת המדריכות הבכירות של הגישה והקימה את "מכון אופק – להדרכה ביופסיכוסוציאלית של צוותים רפואיים". לאחר שלימדו יחד בקורסים רבים לרופאים ובהמשך לעבודה משותפת ארוכת שנים, חברו דר' אלעד ודר מרגלית (שבינתיים הפכו לבני זוג) בשנת 2012, לעבודה משותפת במטרה לעדכן ולשדרג את הגישה הקלינית ובאותה עת החליטו על שינוי השם מ"שפת עם" לשם "רפואה שלמה" הממחיש ביתר דיוק את התפיסה הכוללנית. מדריכי המכון העבירו השתלמויות למאות רופאים ואחיות ברחבי הארץ. כמו כן הפיקו קורס מבוא מצולם במסגרת הISTUDY יחד MED-E (זמין בחלק מהקופות). פורסמו מאמרים בתחום שהוצגו בסדנאות בכנסים ארציים ובינלאומיים ופותחו יישומים שונים של הגישה (כפי שיוצג בפרק האחרון).
כאשר הרופא דואג לעצב ולהתאים את סביבת העבודה שלו לתנאים בהם הוא מקשיב בתשומת לב למטופליו, שואל שאלות לגבי אמונותיהם, ציפיותיהם ולגבי ההיסטוריה של מצבי חולי ובריאות במשפחתם ואצלם, הוא פוגש בנקל את כל המרכיבים: את הכאב או הסבל הגופני, את הפחד, החשש, המצוקה, העצב ולעיתים אף את הייאוש. הדעות או החששות של בני המשפחה המעורבים, מבצבצים אל פני השטח ולעיתים קרובות גם נחשפת הבדידות הרבה שבסבל. כל המרכיבים - הגופני, הנפשי והחברתי - יכולים להימצא בדברי המטופלים כשנקשיב להם. הדבר נכון בין אם מדובר בפעוט בן שנתיים שלפני שעתיים העלה חום גבוה, בחייל שנקע את רגלו ומתלבט אם להמשיך בפעילות הרגילה או לקבל טיפול, במורה שהחל לסבול מכאבי גב תחתון או בקשיש המרגיש כי הוא מאבד את הזיכרון. כאשר משאירים למטופלים אלה את הבמה פתוחה מבלי לעצב את תשובותיהם בשאלות מכוונות וסגורות מדי, ניתן להבין במהרה ולעומק את הבעיה המועלית על ידם, על הייחוד הבלעדי המאפיין את המטופל, בזכות הצירוף המיוחד של שלושת הרבדים - הגופני, הרגשי והמשפחתי - סביבתי. הגישה הביופסיכוסוצאלית- מאז ועד היום והלאההגישה הביופסיכוסוציאלית אינה חדשה כלל ועיקר. היא מתוארת ברומנים ובסרטים שעסקו ב"רופא הכפר" המיתולוגי שהיה נחשב כחלק מהמשפחה, ועל תשומת ליבו ועצותיו הטובות שילמו בביצים טריות וחריצי גבינה. ימיה של הגישה המקצועית המשלבת גוף ונפש - כימי הרפואה, וסימוכין לה נמצאים מכתבי היפוקרטס ועד הרמב"ם. לראשונה היא נוסחה כמודל על ידי הרופא הפנימאי דוקטור ג'ורג' ליבמן אנגל ב־1977[10][11][12], ומאז היא מהווה אבן פינה ללימודי רפואת המשפחה, במקביל לניסיונות שונים בעולם להפיכתה לגישה קלינית סדורה[13]. למרות היות המודל "מאפיין ומבדל" את רפואת המשפחה מול גישות אקדמיות אחרות, הרי שהטמעת גישות ביופסיכוסוציאליות קליניות סדורות בפרקטיקה היומית לוקה בחסר. רוב קווי ההנחיה ברפואה נצמדים למדדים קליניים ביולוגיים ומעטים מאוד מצליחים לשלב את ה"תלת מימד" הנדרש לרופא המטפל בגישה זו. בקורס ההתמחות ברפואת המשפחה, בשונה מהתמחויות אחרות, מושם דגש רב על היבטים פסיכוסוציאליים, אלא שהם נלמדים בקורסים נפרדים מהקורסים הביו רפואיים. למרות הדגשת חשיבות הנושאים הרגשיים-משפחתיים- סביבתיים, יש באופן לימוד מקובל זה, מסר של הפרדה בין התחומים וכל רופא אמור למצוא דרך משלו לשלבם. המודל שתואר כמאפיין את גישת רפואה שלמה, מחבר את היבטי הגוף, הנפש והמשפחה לכדי מכלול אחד המיושם בהקשר לכל נושא קליני שנלמד. אף על פי שמרבית הרופאים מאמינים אידאולוגית במידה זו או אחרת במודל הרפואה השלמה, היישום בחיי היומיום נתפש לעיתים קרובות כמותרות ולא ניתן לו מקום במרפאה עמוסה. כך הולכת ומצטמצמת הגישה הכוללנית לחלק קטן יחסית מהמפגשים ברפואה והעיסוק היומיומי הופך בהדרגה למונוטוני ושגרתי, למתסכל ושוחק. גם כאשר קיימים עניין ונכונות להתנסות ביישום רפואה שלמה, הרי כתוצאה מלחצים שונים, הצוות המטפל נכנע לרדוקציה של המפגש הרפואי להיבטים ביופיזיולוגיים ומאבד חלק מהותי עבורו ועבור המטופלים. במקום מעיסוק מעניין בחייו, אמונותיו וקשייו הגופניים והרגשיים של המטופל המושפעים מהיבטי חולי נוספים ומעורבות משפחתו, נסוגים המטפלים ומצטמצמים בשאלות סגורות כגון: "האם יש צורך במתן אנטיביוטיקה במקרה הנוכחי?", "מהו מספר ימי המחלה שיש לרשום למטופל?", "מתי בפעם האחרונה נשלח המטופל לבדיקות דם שגרתיות?", "האם עמדתי ביעדי מדדי האיכות?", "כיצד ניתן לסיים במהירות את המפגש על מנת לעבור למטופל הבא?". הפער בין התאוריה של גישת הרפואה השלמה ליישומה הקליני במציאותניתן להעלות מספר סיבות לפער בין התאוריה שביסודות הרפואה השלמה ליישומה במציאות ולהציע פתרונות בונים וישימים:
חשיבות הגישה הביופסיכוסוציאליתמחלת הסוכרת והתסמונת המטבולית מהוות דוגמה לכך שללא גישה כוללנית המתייחסת להיבטים שמעבר לערכי הסוכר וההמוגלובין A1c, ניתן יהיה אולי לאתר טוב יותר את המטופלים הדורשים מניעה והתערבות, אך ספק אם אפשר יהיה להשפיע עליהם לשנות אורחות חיים ולשפר את מהלך מחלתם ובריאותם. לשם הפחתת משקל, גמילה מעישון, ביצוע פעילות גופנית והפחתת מתח - חובה להיעזר בכלים פסיכוסוציאליים ההכרחיים לצורך זה. כבר הודגש במחקר שעסק בהפחתת כולסטרול, שהדרך הטיפולית חשובה יותר מהתוצאה במעבדה[16].
השפעת גישת רפואה שלמה על המטופלרפואה שלמה היא רפואה המתמקדת בטובתו של המטופל ומנסה להבין לא רק את ״כרטיס הביקור״ הגופני שלו אלא גם:
רפואה שלמה עשויה לסייע להביא לבריאות שלמה. זאת במקום טיפול במחלה בלבד אך לא באדם, בהצעת תרופות שתעזורנה לתסמין מסוים אך אולי תגרומנה לתסמין אחר והפניה לבדיקות כדי לבדוק כיוון מסוים תוך ״פספוס״ של כיוון אחר, סביר שלא יינתן הטיפול הנכון שיקדם את בריאות ורווחת המטופל. מיומנויות הדרושות לשם ביצוע רפואה שלמה מתוארות כשיטה סדורה, הניתנות ללמידה ולתרגול ומאפשרות עבודה מספקת יותר למי שרוכש אותן[15]. במרפאה הרב תחומית מטפלים באנשים הסובלים שנים רבות ממחלות להן לא נמצא מרפא או מתסמינים קשים ובלתי מוסברים רפואית. הגישה של רפואה שלמה מאפשרת לא רק לפתור בצורה יעילה ומהירה את הבעיות לשביעות רצונם, אלא גם לשפר הישרדותם לאורך שנים תוך הפחתה משמעותית של עלות הטיפול בהם[17]. השפעת גישת רפואה שלמה על הצוות המטפלהעולם המתמסחר מכתיב שרופאים יציעו ל״לקוחות״ מוצרי מדף המתאימים ל״מחלות מדף״. שורשי הדרישה לביצוע בדיקות מסוימות למחלות מוגדרות, המודדת כביכול רופאים ״טובים או רעים״, הם כלכליים בחלקם ולאו דווקא מכוונים לטובת המטופלים או לטובת רופאיהם. דא עקה, לעיתים מדובר בהערכה צרה וקצרת מועד של תוצאים מבלי להביא בחשבון תמונה מערכתית כוללת וארוכת טווח גם בהיבט הכלכלי.
הגישה המשולבת ברפואה אינה נחלת מקצוע זה או אחר. לא רק רופא המשפחה או רופא הילדים זקוקים לה כדי להרגיש את התחושה המקצועית המתגמלת. גם הכירורג והפנימאי שיידעו להגיב באופן אמפתי לדאגת המטופלים ומשפחותיהם, וגם רופאת העור שתדע להתעניין ברגישות לגבי מתח נפשי וחברתי כסיבה אפשרית להחמרת מחלת העור של המטופלת, ועוד רופאים רבים אחרים, עשויים להפיק תועלת מגישה זו. אימוץ מחדש של הגישה המשולבת, יחזק בכל אחד מאנשי הצוות המטפל את האמונה שהוא אכן הרופא ולא ״נותן שירותים״. באופן המשכי, גישה זו תשפיע על המטופלים לראות ברופא ״קודם כל בן אדם ואחר כך רופא״, ותחזק את הקשר והאמון בין המטפלים למטופלים. שיפור היחסים עם המטופלים (ולא "לקוחות") יפחית אולי את הדרשנות שלהם, יגביר סיפוק מקצועי ואישי ויפחית שחיקה.
הכרה בפוטנציאל הטמון בדרך המוצעת צפויה להשפיע על המערכת הרפואית כולה החל מהחינוך הרפואי המתמשך בבית הספר לרפואה, דרך שיפור סביבת העבודה של הרופא ועד לפרישה. צעדים להטמעת גישת רפואה שלמההצעד הראשון בדרך ליישום הגישה, הוא להקים פורום ארצי של מומחים לרפואה שלמה. מומחים אלה, לאחר שייפגשו מספר פעמים ויבנו לעצמם משנה סדורה להדרכת הגישה הכוללנית - מהתאוריה אל המעשה והפרקטיקה היומיומית. באופן זה יתחילו לטפח את הדור הבא של הרופאים. הם יידעו כיצד להיות קשובים לרופא הצעיר כאדם, לצרכיו ולשאיפותיו, יוכלו לשמש דוגמה למתמחים צעירים ולסטודנטים לרפואה ויידעו כיצד להנחות חוגי באלינט (Balint groups) ולארגן היטב את סביבת העבודה גם כאשר התנאים קשים. מומחים אלה יוכלו להוביל מחקרים קליניים הבודקים את השפעת הרפואה השלמה על הבריאות השלמה לאורך זמן וכך לתרום להתפתחות מקצועות הרפואה השונים.
ראו גם
ביבליוגרפיה
המידע שבדף זה נכתב על ידי
|